"כשאני לומד חברותא עם ינון מגל או עם עמיחי שיקלי, אני יודע שזו הדרך להשפיע"

זה היה בשבוע שעבר: הם עמדו סביב קברו של החת"ם סופר. עשרות בני משפחות של חטופים, כשהם שרים מעומק ליבם שירי רגש ואמונה, מתפללים ומייחלים להיפגש סוף-סוף עם יקיריהם המצויים בעזה כבר קרוב לשנה, מצפים לבשורות הטובות ביותר שיכולות להיות.

מי שמכיר את בני המשפחות יודע כי ייתכן מאוד שבימים כתיקונם, רובם כלל לא היו מעלים בדעתם לבקר בקברי צדיקים, לא בארץ ולא בחו"ל. אך דוד דרוק, הדמות שמלווה אותם לאורך החודשים האחרונים, הוא זה שיזם את המהלך יחד עם ריקי סיטון, מנהלת ארגון 'חברותא' של איילת השחר, והצליח למצוא דרך לליבם ולהביא לרגעים המרגשים והמטלטלים שנראו במקום הקדוש. ולא, זו לא הייתה הפעם הראשונה בה הוא איחד אותם, ובוודאי לא הפעם האחרונה.

רציונל ברור

כבר למעלה מעשור שדרוק פועל בשקט, באופן עצמאי, מאחורי הקלעים, משתדל להפיץ את היהדות בכל מקום בארץ. הוא עובד קשה, בלי רעש וצלצולים, ומצליח לעשות את הבלתי יאומן כאשר הוא נפגש עם ידוענים ומובילי דעת קהל, ודרכם מעביר את המסרים החשובים כל כך, ומצליח לגעת בלבבות הפועמים של עם ישראל.

אחת לשבוע יש לו לימוד גמרא קבוע עם איש התקשורת ינון מגל, בזמנים אחרים הוא לומד עם העיתונאי אראל סגל או עם השדרן יותם זימרי, לעתים קרובות הוא פוגש את השר עמיחי שיקלי שאף ציין באוזניו שהמקום בו הוא התרגש יותר מכל היה במקווה במז'יבוז', ובכלל, הוא נפגש עם לא מעט אנשים בכירים המשפיעים על הקהל הרחב בישראל.

עם ינון מגל, אצל הרב קנייבסקי, בסיום מסכת שלמדו יחד בחברותא, ועם ילדיו

"הרצון לעסוק בקירוב, התחיל אצלי עוד מאז שהייתי ילד", מספר דרוק, "אני בא מבית ליטאי, בוגר של ישיבת חברון. מאז שאני זוכר את עצמי עסקתי בתחום, אך תמיד חלמתי להפוך את זה למשהו גדול יותר, רציתי להצליח לגעת בכמה שיותר אנשים. עם השנים הגעתי למסקנה שיש שתי דרכים עיקריות כדי להשפיע – או שאתה בעצמך אדם גדול, ולצערי אני עוד לא כזה, או שאתה מצליח להשפיע על קהלים רחבים, בעזרתם של אנשים רבי השפעה ואף לוקח אירועים אקטואליים ומנצל אותם לכוח של היהדות".

תוכל להסביר את הרציונל?

"הרציונל ברור. אני לא עיתונאי או איש תקשורת ופוליטיקה, אבל אם אני למשל לומד עם ינון מגל, ואף יוזם איתו פרויקטים שונים, זה ממילא משפיע על אנשים רבים נוספים. זו גם הסיבה שנוצר קשר הדוק מאוד ביני לבין מטה החטופים, כי אני מאמין שהם מרכזים בתוכם קהל גדול וחשוב של עם ישראל, ועליו אני רוצה להשפיע, אני רוצה לחזק ולתת כוח".

דרוק מציין כי הוא בחר לקרוא לארגון שהקים בשם 'כיסופים', מלשון הפסוק בתהילים "נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות השם". "אני לגמרי מאמין שבכל נשמה של יהודי יש משהו שכוסף לחצרות השם, והתפקיד שלי הוא אחד ויחיד – לעורר את הרגש הזה, על ידי רוח ומסורת. כל השאר יגיע מאליו גם בלעדיי, כי הוא כבר קיים".

פרויקטים של יהדות

דרוק פועל בהתנדבות מלאה, ללא כל תגמול או תמורה. אחד הפרויקטים המפורסמים שלו הוא זה שקידם עוד לפני פרוץ המלחמה, בשותפות עם איש התקשורת יהודה איזיקוביץ, והוא כולל מפגשים של חרדים וחילוניים עם הפסיכולוגית יעל דורון, לא מתוך מקום פוליטי, אלא מתוך הבנה שדווקא כאשר נפגשים יחד, ניתן להבין זה את זה, ובדרך זו להשפיע.

גם כיום הוא ממשיך ללמוד בקביעות עם עיתונאים, אנשי תקשורת ודוברים שונים. "רק היום שלח לי אחד מהם הודעה על כך שהוא שכח אתמול להניח תפילין, ושאל אם הוא יכול להניח היום פעמיים... אלו הודעות שממש מחממות לי את הלב, לא בגלל ההישג הפוליטי שיש בכך, אלא באמת כי אני מאמין שדרך אותם אנשים נצליח להרחיב את קהל היעד שלנו, להשפיע על יותר עובדי השם, וכך להעביר מסרים ולהניע פרויקטים.

"כחלק מכך יזמתי לפני זמן מה יחד עם איש תקשורת שנמצא הרבה על המסך, פרויקט גדול בו הצלחנו לגייס 150 זוגות תפילין. חילקנו את התפילין לאנשים שעד אז לא הניחו, וכל אחד התחיל להניח לזכותו של חטוף אחר.

"עם פרוץ המלחמה זכיתי גם להיות שותף להשגת מימון ל-100 אלף ציציות שהועברו לחיילים היקרים שנלחמו בעזה, אחר כך הגיעה תקופה של חודשיים בה עברנו מבסיס לבסיס בכל רחבי הארץ וחילקנו סירי טשולנט לחיילים - לא רק כדי לספק אוכל, אלא גם כדי לחזק את הרוח".

בחלוקת ציציות לחיילים

"עם פרוץ המלחמה זכיתי גם להיות שותף להשגת מימון ל-100 אלף ציציות שהועברו לחיילים היקרים שנלחמו בעזה"

בחלוקת טשולנט לחיילים

בחודשים האחרונים קידם דרוק את פרויקט יששכר וזבולון, ביוזמתו של ינון  מגל, ויחד עם ארגון 'מחוברים לתורה' של הרב נפתלי וסרמן. "זהו פרויקט שממומן כולו על ידי אנשים מסורתיים, והוא גייס סכום כספי משמעותי מאוד למען אברכים בעם ישראל, כאשר מידי חודש יש 200 אברכים שמקבלים 613 שקלים", הוא מספר בסיפוק. "אגב, גם השותפים שלי מבינים את החשיבות העצומה שיש בכך ואינם לוקחים שום רווח. כך למשל את קמפיין יששכר וזבולון הוביל איש היח"צ המפורסם ירח טוקר, שעל אף ניסיונו הרב לא לקח שקל. הוא עבד אך ורק לשם שמיים, כי הבין שהמטרה לא להתפרנס מזה, אלא זוהי שליחות".

חיבור וקרבה

דרוק עוצר לרגע את דבריו, כשהוא מתפנה להשיב להודעה ששלח לו דובר של אחד מהאישים הבכירים ביותר במדינה. מסתבר שהוא מבקש להזכיר לו שיש לאביו אזכרה בכ"ה באלול. "הבטחתי לו שאסיים בעזרת השם מסכת לעילוי נשמתו", מספר דרוק על אותו אדם, שבימים כתיקונם לא הייתם מעלים בדעתכם שהוא יודע בכלל מהי מסכת.

"יש רבים כאלו", אומר דרוק בשלווה, "והם מגיעים כל הזמן, ניכר שהם ממש מחפשים את החיזוק ואת הקרבה ליהדות".

איך אתה מסביר את זה?

"אני חושב שכיום החזרה בתשובה שונה מזו שהייתה לפני כמה עשורים. בעבר היו מתווכחים אם אלוקים קיים או לא, אבל בדור שלנו, כשהכל נגיש ובר השגה, אנשים כבר לא מחפשים את הרציונל, אלא הם בעיקר בודקים אם היהדות מושכת אותם מבחינה רגשית. זה בא לביטוי ברשתות החברתיות, בטיקטוק ובכל במה דיגיטאלית שהיא. אנשים פשוט נמשכים ונקשרים ליהדות, בבחינת 'טעמו וראו כי טוב השם'. כאן גם מגיעה האחריות הגדולה של המגזר הדתי, כי ככל שנראה כלפי חוץ את היופי שיש ליהדות, ואת הנועם שיש בה, כך אנשים יותר יימשכו אליה".

אבל איך אתה מושך אותם? מה אתה אומר להם?

"תאמינו לי שאין כאן שום סוד, אלא פשוט היצמדות למשנה במסכת אבות: 'כל שהוא נוח למקום הוא נוח לבריות, ומי שנוח לבריות גם נוח למקום'. אני מאמין שאנשים מודעים לכך, וגם יודעים לזהות מי פונה אליהם באמת מתוך חיבור וקרבה, ומי מנסה לעשות עליהם סיבוב לצורך אחר".

התחושה היא שככל שאנשי הימין מתחזקים, כך הקיטוב מן הצד השמאלי של המפה מתחזק. אתה לא מרגיש כך?

"אני יודע שכך זה נראה מבחוץ, אך האמת שונה לחלוטין, ואני בקשר עם אנשים רבים המשויכים לצד השמאלי, חלקם אפילו עיתונאים בגופי התקשורת שאינם מזדהים עם הימין כלל, ובכל זאת אנו מובילים יחד פרויקטים יפים מאוד.

"כך קרה ששבועיים אחרי פרוץ המלחמה יצרתי קשר עם זוהר אביגדורי, איש שמאל מובהק, שחלק מבני משפחתו נחטפו לעזה. ביקרנו יחד אצל הרבנית קולדצקי וכן אצל הרב גלאי מבני ברק ורבי שאול קנייבסקי, בנו של ר' חיים זצ"ל.  הוא הביא איתו חולצה עם תמונות של כל קרובי משפחתו שנרצחו או נחטפו, וסיפר לגדולי ישראל על כל מה שקרה. הוא קיבל מהם חיזוק גדול, ואחרי שבחסדי שמיים שוחררו קרובות משפחתו בעסקה, הוא פנה אליי ואמר לי: 'כשהמלחמה תיגמר – נתחיל ללמוד יחד בקביעות, פעם בשבוע'. עכשיו אני מצפה שזה יקרה".

אתה טוען שכולם רוצים להתקרב, ובכל זאת ההפגנות נמשכות והאווירה בחוץ אינה נראית  כמו כזו שסוגדת לדת...

"אולי זה יישמע קלישיאתי, אבל כמו שחז"ל אומרים לנו – עצי ארז הם אלו שעושים את הרעש החזק ביותר, דווקא כי אין בהם פירות. כי זוהי האמת, אנחנו שומעים את המפגינים ואת אלו שמתנגדים לדת, אך זה לא בגלל שהם רבים, אלא פשוט בגלל שהם יותר צעקנים".

עם הרבנית סיטון, גב' גולי קופרשטיין ומשפחות חטופים, יחד עם שליח חב"ד, הרב רסקין בבודפשט

לזכות להשפיע

את כל שעות יומו מקדיש דרוק לפעילות הקירוב, ובנוסף, במשך חמש השנים האחרונות הוא מוסר שיעור דרך הטוויטר בו צופים מאות אנשים בקביעות. מכיוון שהוא מקפיד לא להתפרנס מהפעילות הזו, הוא עובד בשעות הלילה לפרנסתו בכתיבת מחקרים לגופים ממשלתיים הקשורים לחברה החרדית, ובמסירת שיעורים דרך הזום למנויים.

"אני לא עובד לבד", הוא מדגיש, "את כל הפעילות עם מטה החטופים אני מבצע יחד עם ריקי סיטון, מנהלת ארגון 'חברותא' של איילת השחר, וכן משתדל לרתום לעזרתי גם ארגונים נוספים בעת הצורך. יש לי גם שיתופי פעולה עם הרב אור זיו, שליח חב"ד בקטמונים, שיחד איתו אני מקיים התוועדויות לאנשים מפורסמים ומוכרים, ויש עוד הרבה שמתאפשרים בזכות החיבור לארגונים אחרים שלא בוער להם לקבל את הקרדיט ומחיאות הכפיים, אלא רוצים באמת להשפיע. זה כל כך חשוב בשנה האחרונה, בה אנשים מחפשים שאלות וכל כך מחפשים מישהו שישיב להם את התשובות הנכונות".

ובכל זאת, יש שאלות שגם אתה לא יודע להשיב עליהן?

הוא שותק לרגע. "נגעת בנקודה הכואבת ביותר", אומר לבסוף, "כי כן, לפעמים המצב כל כך קשה, עד שאתה מתקשה למצוא את המילים. כך למשל היה עם משפחת סרוסי, שבנם אלמוג היה בשבי החמאס במשך תשעה חודשים, ולאחר מכן נרצח במנהרה. ליוויתי את משפחת סרוסי במשך כל התקופה הקשה, וראיתי איך שהם עברו מסע בלתי נתפס של קרבה ליהדות. הם יצאו למסע בין עשרות קברי צדיקים – מקריית ארבע ועד מירון, ביקרו אצל גדולי ישראל מכל החוגים, ועברו תהליך מפעים, עד שלמרבה הצער נודע לכולנו על חילוץ גופתו של אלמוג מעזה.

"הגעתי כמובן ללוויה, ושם, עוד לפני שהלוויה יצאה לדרך, ניגש אליי אביו של אלמוג ושאל אותי בכנות: 'הרב דוד, עשינו דיל עם אלוקים – שכל משפחתנו חוזרת בתשובה, והוא מחזיר לנו את הילד. אנחנו עמדנו בדיל והוא לא. איך זה ייתכן?' כך הוא שאל את השאלה הכל כך כאובה ולא פשוטה.

"לא אפרט כאן את התשובה, כי היא ארוכה, והשבתי לו אותה רק כשהגעתי לנחם בימי השבעה, אבל חשוב לי להדגיש דבר אחד – אם אתה באמת רוצה שיקשיבו לך, אתה חייב להרגיש את השאלה ולהבין את הכאב שממנו היא בוקעת. אני מאוד משתדל להגיע לכך, ואני מאמין שזו גם הסיבה שאני זוכה לסייעתא דשמיא, אני רואה את הקב"ה איתי בכל רגע, ופשוט מודה לו על כך שהוא מזכה אותי להיות במקום הזה, ולהשפיע".