מרתק: הקשר העמוק בין אחדות עם ישראל לגורלו ההיסטורי

בפרשת כי תבוא מתוארת הברית שה' כורת עם ישראל. כאשר ניכנס לארץ, הוא נותן לפנינו את הטוב ואת הרע, כדי שנבחר בטוב. בפרשה מתואר גם מה שעשוי לקרות אם בוחרים ברע, הלא היא פרשת הקללות.

והנה בפרשת ניצבים, שוב מתוארות פורענויות שונות. משה רבנו חוזר ומזכיר את מה שכבר נאמר בפרשת כי תבוא: מי שיפנה אל אלוהי העמים – "לֹא יֹאבֶה ה' סְלֹחַ לוֹ כִּי אָז יֶעְשַׁן אַף ה' וְקִנְאָתוֹ בָּאִישׁ הַהוּא וְרָבְצָה בּוֹ כָּל הָאָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה וּמָחָה ה' אֶת שְׁמוֹ מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם".

ומכאן גם לעם ישראל כולו: "...וְרָאוּ אֶת מַכּוֹת הָאָרֶץ הַהִוא וְאֶת תַּחֲלֻאֶיהָ אֲשֶׁר חִלָּה ה' בָּהּ...". אלו הן המכות והמחלות המוזכרות בפרשה הקודמת.

מדוע משה מזכיר שוב את הקללות האלו? האם לא הספיק לומר אותן בפרשת כי תבוא? ואיך זה מתקשר לפתיחה, "אתם ניצבים היום כולכם..."? ולאיש שיאמר "שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך"?

למעשה, מתאים היה לומר "שלום יהיה לי, אפילו אם בשרירות לבי אלך". האם אותו אדם חושב שיהיה לו שלום בגלל שיעבוד עבודה זרה? או שהוא חושב שהוא יחטא ואף על פי כן לא יקרה לו שום דבר?

פסוקי הפתיחה של הפרשה: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל: טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ", מזכירים שבעה חלקים בעם: ראשים, שבטים, זקנים, שוטרים, טף, נשים, גרים. העם מורכב מכל חלקיו. שבע מסמל שלמות.

פרשת הקללות בכי תבוא, היא תמרור אזהרה לכל העם. פרשת ניצבים היא אזהרה על אחדות כל חלקי העם. דווקא בגלל הקללות, דווקא בגלל קורותיו המיוחדים של עם ישראל, החל מהגזרה לרדת למצרים, כל הניסיונות שבדרך ובעליה ממצרים, יכול אדם לומר לעצמו: לעם ישראל יש גורל מיוחד מאד, כרוך אולי בדברים טובים, אך גם בקושי ובמוזרות. אני יכול להסתדר בלי זה, יקרה להם מה שיקרה, אני אפרד מהעם.

על האיש הזה מדברת התורה באמרה: " פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ שֵׁבֶט... וְהָיָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי הָאָלָה הַזֹּאת וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה לִּי כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי אֵלֵךְ". כאשר הוא שומע על הקללות, הוא חושב שדווקא בגלל שילך לפי הראש שלו, באופן חפשי, בשרירות לבו, הוא יגיע אל השלום, אל המנוחה. הוא לא יהיה חלק מגורלו של עם ישראל אם יפרוש ממנו.

ועל זה היא אומרת: והבדילו ה' לרעה מכל שבטי ישראל. להיפך, הוא לא יהיה פחות יהודי, הוא יהיה יותר יהודי. אם עם ישראל יחטא וייענש, הוא ייענש יותר מכולם, בכך הוא יובדל לרעה. אבל להתנתק ולברוח מעם ישראל הוא לא יוכל.

זה גם המסר של העמדת שישה שבטים על הברכה ושישה על הקללה: ישראל אחראים זה לזה. אם שבט אחד פורש ועובר על דברי התורה, השבטים האחרים מקריאים לו את הקללה שבתורה. ואם להיפך, שבט אחד עולה ומתעלה ועושה את רצון ה', האחרים מקריאים לו את הברכה ורוצים להיות כמוהו.

אם מישהו היה עשוי להבין בטעות מפרשת הקללות, שאם ישראל יחטאו וה' יכה אותם, זו הדרך שלו למאוס אותם, אזי הוא טועה. למרות כל הקללות הקשות, זה לא הופך אותם לפחות בנים של ה' ופחות מחוברים, אלא להיפך. זה מוכיח את עומק הברית ואת שני צדדיה. ולכן, כשיראו הגויים את כל מכות הארץ ותחלואיה, הם לא יגידו "ארץ מקוללת, פעם היו בה יהודים". להיפך, הם יבינו שזה חלק מתהליך, ויש סיבה לקללה, והסיבה הזו עתידה להשתנות: " וְאָמְרוּ כָּל הַגּוֹיִם עַל מֶה עָשָׂה יְהוָה כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת? מֶה חֳרִי הָאַף הַגָּדוֹל הַזֶּה? וְאָמְרוּ עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת בְּרִית יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתָם אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּם בְּהוֹצִיאוֹ אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם... וַיִּחַר אַף יְהוָה בָּאָרֶץ הַהִוא לְהָבִיא עָלֶיהָ אֶת כָּל הַקְּלָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה".

הכל כתוב מראש בספר, הכל תלוי בעם ישראל. יש כאן ברית, והקללה מוכיחה את הברית הזו, ולכן התשובה תתקן את הקללה: "וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ ה' אֱלֹקֶיךָ שָׁמָּה... וְשָׁב ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ שָׁמָּה. אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ".

אותו אדם נידח "בקצה השמים", שחשב אולי שיהיה לו שלום עם הניתוק מעם ישראל, וגילה כי מישהו מזכיר לו שהוא יהודי, לא רק נענש – הוא גם יקבל הסעה חינם בחזרה לארץ האבות ולחיקו של עם ישראל. הוא יחזור לארץ, ובסופו של דבר יחזור בתשובה.

והקללות? הן לא נגמרו, הן רק מחליפות מעכשיו כתובת: "וְנָתַן יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵת כָּל הָאָלוֹת הָאֵלֶּה עַל אֹיְבֶיךָ וְעַל שֹׂנְאֶיךָ אֲשֶׁר רְדָפוּךָ".

ברגע שהאויבים שלנו מתחילים להתפוצץ, אנחנו מבינים שהקללות מצאו כתובת חדשה...

וכל זה נובע מאחדותו של עם ישראל, מההבנה שהוא מורכב מכל שבעת חלקיו, הזקנים או השופטים יכולים לחשוב שהם העיקר, הם הכי חשובים, אבל התורה פוקדת את כולם, הזקנים, השופטים, השבטים, כל הקבוצות השונות, נשים, טף, גרים, כולם מרכיבים ביחד את עם ישראל, והקב"ה צריך את כולם כדי לקיים את הברית, ולכן הוא לא יאפשר לאף חלק לפרוש מן העם, "לבל  ידח ממנו נדח". ואם חלילה מישהו ינסה, המציאות תזכיר לו שהוא יהודי. וכשזה יקרה, הוא ידע שזה כדי שהוא יחזור בתשובה, ואז יחזור לארץ ויתברך, והקללות יחולו על אויביו. אנחנו כולנו "ניצבים" בתוכנית שהיא גדולה וחזקה יותר מאיתנו ומהעולם כולו.