מישהו האיר לך פנים? מה באמת עבר לו בראש באותם רגעים?

האמת היא שלא מן הנמנע מלהיתקל פה ושם באנשים הללו, שמיד מאירי פנים, גם כשטוב לכולם ולהם, וגם כשמוטב. תמיד חיוך נסוך על פניהם עטוף בשלווה גלויה מאד לעין. הם מנהלים איתך שיחה כשהם מחייכים, מודים לך כשהם מחייכים ואפילו כשהם נדרשים להעיר - הם מאירים.

מסתבר שאדם שמאיר פנים לאחר ולסביבתו עושה זאת לאחר עבודה עצמית קטנה ופשוטה קודם לכן.

מהו המנגנון המחשבתי המאפשר לי להאיר פנים?

מה שבעצם מונע מאתנו לתקשר בצורה מיטבית, נינוחה, פתוחה ובריאה עם האחר, היא לא תמיד בגלל ה"אחר" כפי שהוא מתבטא במציאות, אלא יותר בגלל התדמית השלילית שאני יצרתי עליו בתוכי.

אני למעשה מתקשר בצורה שלילית, או נמנע מלתקשר עם אותו אחד, משום שאני ייצרתי אצלי דימוי שלילי אודותיו, וכמנגנון הגנה אני נמנע מאינטראקציה איתו ככל האפשר.

האדם המאיר פנים מאיר למעשה את פניו של האחר בתודעתו, בתוכיותו, וממילא ההתקשרות עמו נעשה בצורה קלה ולבבית הרבה יותר, משום שהזולת רואה את הארת פניו, ומגיב לו באותה המטבע.

העבודה הזו מתחילה קודם בתודעתו של המאיר פנים. הוא עסוק בליצור תדמית חיובית על הזולת שסביבו, הוא מטמיע אותו בקרבו רק לאחר שהאיר את פניו, ומתוך כך, כאשר יתרחש המפגש במציאות - הוא יפגוש אדם שפניו מאירות, ומשם, כאמור, יקל עליו לתקשר.

זאת ועוד: היכולת להאיר את פני האחר נובעת מעצם היכולת להאיר את הפנימיות שלי בתוכי, ובגלל שאני פועל כך מול עצמי – קלה עלי המלאכה לפעול כך גם אל מול האחר.

ה"אחר" יראה גם הוא אדם המאיר פנים אליו, כלומר אדם שבתודעתו כבר האיר את פני האחר בתוכו, וממילא ישקף לו את מראהו גם הוא בהארת פנים.

העבודה התודעתית הזו מתאפשרת משום שהאדם אימץ את האמת שהאחר, כמו כל אדם, מלא בתוך פנימי ובאור אלוקי. לי נותר רק לגלות את פנימיות האחר בתוכי, ולהאיר אותה. במילים אחרות: להאיר את הפנים של האחר בתוכי.

זה מה שעושה אדם המאיר פנים - מאיר לעצמו ובעצמו את הפנים של האחר. מצליח להביט אל עבר למסכים ולמסיחים החיצוניים המפרידים בינו לבינו, חודר עד לעמקי פנימיותו, כשהתובנה הנ"ל משרתת אותו. בשלב הבא, כאשר יבוא עמו במגע, הוא יראה לנגד עיניו אדם מלא באור. הוא כבר מוכן ומזומן לתקשר עם פנימיותו. הוא למעשה יצר את כל התנאים שיאפשרו את האינטראקציה הכי חיובית שניתן להעלות על הדעת, והאחר כמו מתמגנט לאור הבוקע ממנו, חש כי מישהו מאיר אותו מבפנים, מכיר בזהותו הפנימית והמהותית עוד יותר ממה שהוא היה מסוגל לראותה. מישהו גורם לו לחוש מואר, וכמו מוקסם הוא נשבה באור הזה. הוא משיב בחיוך, כי מי לא מחייך כשמאירים עליו? כשמאירים אותו, כשמאירים את זהותו, את פנימיותו?

אחר הארת הזולת בקרבי, ואחר המפגש החזותי עמו, ואחר שהזולת הואר באורי – מגיע השלב שבו הזולת משיב לי בחזרה את אותו האור שבו הארתי אותו, ומאיר לי פנים בחזרה. גרמתי לו לצרוב את חזותי באור חיובי, גרמתי לו להאיר את הפנימיות שלי אצלו, בדיוק כפי שאני פעלתי למענו.

הוא עובר כרגע את אותו תהליך פנימי כמוני. התהליך הזה ייטמע בתוכו, והוא ימשיך לפעול כך מול כל אחר, מול כל זולת - שגם הוא ישחזר אצל האחר מה שנפעל מולו.

זו הדרך, אם תרצו, לגרום לכולנו להאיר באור גדול.

ענבל אלחייאני, M.A., היא מטפלת מוסמכת ב-NLP ובדמיון מודרך, כותבת ומרצה בתחום.