הפרק היומי בתנ"ך | ביאור פרק ז' בספר שופטים: ניצחון ניסי ומוחץ במלחמת ישראל נגד מדין

תקציר הפרק

לאחר ההתכוננות למלחמה שבפרק הקודם, פרק ז' מתאר את ההכנות לקרב, רגע לפני הקרב ובסופו - הקרב עצמו.

ההכנות לקרב - צמצום הלוחמים: רגע לפני הקרב בין מחנה גדעון למחנה מדין, כשהכוחות כבר ערוכים בשטח, ה' מתגלה אל גדעון ואומר לו: "רַב הָעָם אֲשֶׁר אִתָּךְ מִתִּתִּי אֶת מִדְיָן בְּיָדָם  פֶּן יִתְפָּאֵר עָלַי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יָדִי הוֹשִׁיעָה לִּי", גדעון מצמצם את הלוחמים בשני שלבים. בשלב הראשון – הצעת פטור פתוחה ל"יָרֵא וְחָרֵד", ובעקבותיה חוזרים 22,000 לוחמים לבתיהם. בשלב השני - 10,000 הלוחמים הנותרים עוברים את מבחן שתיית המים מהמעיין.

חלום גדעון: רגע לפני הקרב, ה' שולח חיזוק נוסף לגדעון "רֵד אַתָּה וּפֻרָה נַעַרְךָ אֶל הַמַּחֲנֶה. וְשָׁמַעְתָּ מַה יְדַבֵּרוּ וְאַחַר תֶּחֱזַקְנָה יָדֶיךָ". וכך היה. גדעון ונערו שמעו במחנה המדיינים לוחם מספר לרעהו על חלום שחלם, וחברו פותר אותו בביטחון: "אֵין זֹאת בִּלְתִּי אִם חֶרֶב גִּדְעוֹן... נָתַן הָאֱ-לֹהִים בְּיָדוֹ אֶת מִדְיָן". כעת גדעון סמוך ובוטח בה' שיושיע את ישראל ויביא להצלחה בקרב.

הקרב: גדעון מחלק את לוחמיו לשלושה ראשים. כל לוחם חמוש בשופר ובכד שבתוכו לפיד. ברגע שבו נתן גדעון את האות "וַיִּתְקְעוּ... בַּשּׁוֹפָרוֹת וַיִּשְׁבְּרוּ הַכַּדִּים וַיַּחֲזִיקוּ בְיַד שְׂמֹאולָם בַּלַּפִּדִים... וַיִּקְרְאוּ חֶרֶב לַה' וּלְגִדְעוֹן". ההפתעה, הרעש ואורות הלפידים מביאים למהומה גדולה. בהמשך מתערב ה' במלחמה ומביא לניצחון: "וַיָּשֶׂם ה' אֵת חֶרֶב אִישׁ בְּרֵעֵהוּ וּבְכָל הַמַּחֲנֶה וַיָּנָס הַמַּחֲנֶה". לאחר הקרב מתחיל מרדף אחרי עורב וזאב, שני שרי מדין. הם נתפסים ומובאים לגדעון.

הפרק המלא

(א) וַיַּשְׁכֵּם יְרֻבַּעַל הוּא גִדְעוֹן וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיַּחֲנוּ עַל עֵין חֲרֹד וּמַחֲנֵה מִדְיָן הָיָה לוֹ מִצָּפוֹן מִגִּבְעַת הַמּוֹרֶה בָּעֵמֶק.

(ב) וַיֹּאמֶר ה' אֶל גִּדְעוֹן רַב הָעָם אֲשֶׁר אִתָּךְ מִתִּתִּי אֶת מִדְיָן בְּיָדָם פֶּן יִתְפָּאֵר עָלַי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יָדִי הוֹשִׁיעָה לִּי.

(ג) וְעַתָּה קְרָא נָא בְּאָזְנֵי הָעָם לֵאמֹר מִי יָרֵא וְחָרֵד יָשֹׁב וְיִצְפֹּר מֵהַר הַגִּלְעָד וַיָּשָׁב מִן הָעָם עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים נִשְׁאָרוּ.

(ד) וַיֹּאמֶר ה' אֶל גִּדְעוֹן עוֹד הָעָם רָב הוֹרֵד אוֹתָם אֶל הַמַּיִם וְאֶצְרְפֶנּוּ לְךָ שָׁם וְהָיָה אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ זֶה יֵלֵךְ אִתָּךְ הוּא יֵלֵךְ אִתָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ זֶה לֹא יֵלֵךְ עִמָּךְ הוּא לֹא יֵלֵךְ.

(ה) וַיּוֹרֶד אֶת הָעָם אֶל הַמָּיִם וַיֹּאמֶר ה' אֶל גִּדְעוֹן כֹּל אֲשֶׁר יָלֹק בִּלְשׁוֹנוֹ מִן הַמַּיִם כַּאֲשֶׁר יָלֹק הַכֶּלֶב תַּצִּיג אוֹתוֹ לְבָד וְכֹל אֲשֶׁר יִכְרַע עַל בִּרְכָּיו לִשְׁתּוֹת.

(ו) וַיְהִי מִסְפַּר הַמֲלַקְקִים בְּיָדָם אֶל פִּיהֶם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אִישׁ וְכֹל יֶתֶר הָעָם כָּרְעוּ עַל בִּרְכֵיהֶם לִשְׁתּוֹת מָיִם.

(ז) וַיֹּאמֶר ה' אֶל גִּדְעוֹן בִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ הַמֲלַקְקִים אוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם וְנָתַתִּי אֶת מִדְיָן בְּיָדֶךָ וְכָל הָעָם יֵלְכוּ אִישׁ לִמְקֹמוֹ.

(ח) וַיִּקְחוּ אֶת צֵדָה הָעָם בְּיָדָם וְאֵת שׁוֹפְרֹתֵיהֶם וְאֵת כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל שִׁלַּח אִישׁ לְאֹהָלָיו וּבִשְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ הֶחֱזִיק וּמַחֲנֵה מִדְיָן הָיָה לוֹ מִתַּחַת בָּעֵמֶק.

(ט) וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֹּאמֶר אֵלָיו ה' קוּם רֵד בַּמַּחֲנֶה כִּי נְתַתִּיו בְּיָדֶךָ.

(י) וְאִם יָרֵא אַתָּה לָרֶדֶת רֵד אַתָּה וּפֻרָה נַעַרְךָ אֶל הַמַּחֲנֶה.

(יא) וְשָׁמַעְתָּ מַה יְדַבֵּרוּ וְאַחַר תֶּחֱזַקְנָה יָדֶיךָ וְיָרַדְתָּ בַּמַּחֲנֶה וַיֵּרֶד הוּא וּפֻרָה נַעֲרוֹ אֶל קְצֵה הַחֲמֻשִׁים אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה.

(יב) וּמִדְיָן וַעֲמָלֵק וְכָל בְּנֵי קֶדֶם נֹפְלִים בָּעֵמֶק כָּאַרְבֶּה לָרֹב וְלִגְמַלֵּיהֶם אֵין מִסְפָּר כַּחוֹל שֶׁעַל שְׂפַת הַיָּם לָרֹב.

(יג) וַיָּבֹא גִדְעוֹן וְהִנֵּה אִישׁ מְסַפֵּר לְרֵעֵהוּ חֲלוֹם וַיֹּאמֶר הִנֵּה חֲלוֹם חָלַמְתִּי וְהִנֵּה צלול [צְלִיל] לֶחֶם שְׂעֹרִים מִתְהַפֵּךְ בְּמַחֲנֵה מִדְיָן וַיָּבֹא עַד הָאֹהֶל וַיַּכֵּהוּ וַיִּפֹּל וַיַּהַפְכֵהוּ לְמַעְלָה וְנָפַל הָאֹהֶל.

(יד) וַיַּעַן רֵעֵהוּ וַיֹּאמֶר אֵין זֹאת בִּלְתִּי אִם חֶרֶב גִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ אִישׁ יִשְׂרָאֵל נָתַן הָאֱלֹוקים בְּיָדוֹ אֶת מִדְיָן וְאֶת כָּל הַמַּחֲנֶה.

(טו) וַיְהִי כִשְׁמֹעַ גִּדְעוֹן אֶת מִסְפַּר הַחֲלוֹם וְאֶת שִׁבְרוֹ וַיִּשְׁתָּחוּ וַיָּשָׁב אֶל מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר קוּמוּ כִּי נָתַן ה' בְּיֶדְכֶם אֶת מַחֲנֵה מִדְיָן.

(טז) וַיַּחַץ אֶת שְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים וַיִּתֵּן שׁוֹפָרוֹת בְּיַד כֻּלָּם וְכַדִּים רֵקִים וְלַפִּדִים בְּתוֹךְ הַכַּדִּים.

(יז) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מִמֶּנִּי תִרְאוּ וְכֵן תַּעֲשׂוּ וְהִנֵּה אָנֹכִי בָא בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה וְהָיָה כַאֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה כֵּן תַּעֲשׂוּן.

(יח) וְתָקַעְתִּי בַּשּׁוֹפָר אָנֹכִי וְכָל אֲשֶׁר אִתִּי וּתְקַעְתֶּם בַּשּׁוֹפָרוֹת גַּם אַתֶּם סְבִיבוֹת כָּל הַמַּחֲנֶה וַאֲמַרְתֶּם לַה' וּלְגִדְעוֹן.

(יט) וַיָּבֹא גִדְעוֹן וּמֵאָה אִישׁ אֲשֶׁר אִתּוֹ בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה רֹאשׁ הָאַשְׁמֹרֶת הַתִּיכוֹנָה אַךְ הָקֵם הֵקִימוּ אֶת הַשֹּׁמְרִים וַיִּתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת וְנָפוֹץ הַכַּדִּים אֲשֶׁר בְּיָדָם.

(כ) וַיִּתְקְעוּ שְׁלֹשֶׁת הָרָאשִׁים בַּשּׁוֹפָרוֹת וַיִּשְׁבְּרוּ הַכַּדִּים וַיַּחֲזִיקוּ בְיַד שְׂמאוֹלָם בַּלַּפִּדִים וּבְיַד יְמִינָם הַשּׁוֹפָרוֹת לִתְקוֹעַ וַיִּקְרְאוּ חֶרֶב לַיהוָה וּלְגִדְעוֹן.

(כא) וַיַּעַמְדוּ אִישׁ תַּחְתָּיו סָבִיב לַמַּחֲנֶה וַיָּרָץ כָּל הַמַּחֲנֶה וַיָּרִיעוּ ויניסו [וַיָּנוּסוּ].

(כב) וַיִּתְקְעוּ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת הַשּׁוֹפָרוֹת וַיָּשֶׂם ה' אֵת חֶרֶב אִישׁ בְּרֵעֵהוּ וּבְכָל הַמַּחֲנֶה וַיָּנָס הַמַּחֲנֶה עַד בֵּית הַשִּׁטָּה צְרֵרָתָה עַד שְׂפַת אָבֵל מְחוֹלָה עַל טַבָּת.

(כג) וַיִּצָּעֵק אִישׁ יִשְׂרָאֵל מִנַּפְתָּלִי וּמִן אָשֵׁר וּמִן כָּל מְנַשֶּׁה וַיִּרְדְּפוּ אַחֲרֵי מִדְיָן.

(כד) וּמַלְאָכִים שָׁלַח גִּדְעוֹן בְּכָל הַר אֶפְרַיִם לֵאמֹר רְדוּ לִקְרַאת מִדְיָן וְלִכְדוּ לָהֶם אֶת הַמַּיִם עַד בֵּית בָּרָה וְאֶת הַיַּרְדֵּן וַיִּצָּעֵק כָּל אִישׁ אֶפְרַיִם וַיִּלְכְּדוּ אֶת הַמַּיִם עַד בֵּית בָּרָה וְאֶת הַיַּרְדֵּן.

(כה) וַיִּלְכְּדוּ שְׁנֵי שָׂרֵי מִדְיָן אֶת עֹרֵב וְאֶת זְאֵב וַיַּהַרְגוּ אֶת עוֹרֵב בְּצוּר עוֹרֵב וְאֶת זְאֵב הָרְגוּ בְיֶקֶב זְאֵב וַיִּרְדְּפוּ אֶל מִדְיָן וְרֹאשׁ עֹרֵב וּזְאֵב הֵבִיאוּ אֶל גִּדְעוֹן מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן.

ביאור מילים קשות בפרק

רַב הָעָם אֲשֶׁר אִתָּךְ מִתִּתִּי אֶת מִדְיָן בְּיָדָם - קבוצת החיילים שאיתך גדולה מידי כדי שאני אוכל למסור את מדין בידך, יש לך יותר מידי חיילים ואינני יכול למסור את מדין בידך כשיש לך כל כך הרבה חיילים.

פֶּן יִתְפָּאֵר עָלַי יִשְׂרָאֵל - שמא יתרברבו, יתגאו ישראל, שבזכות עוצמתם ניצחו במלחמה.

יָשֹׁב וְיִצְפֹּר מֵהַר הַגִּלְעָד - יחזור לביתו מוקדם בבוקר דרך הר הגלעד, כשאף אחד לא יראה אותו וכך הוא לא יתבייש.

וְאֶצְרְפֶנּוּ לְךָ שָׁם - ואני (ה') אזקק לך שם את הצבא. ה' דימה את ניפוי החיילים לזיקוק: כמו שהצורף מזקק את הכסף מהסיגים, כך ה' ינפה את החיילים ויוריד מכמות החיילים שתצא למלחמה.

כָּאַרְבֶּה לָרֹב - למדין ובני בריתו היו כל כך הרבה חיילים, והנביא מדמה את כמות החיילים שלהם לארבה שבא בכמות גדולה.

וְלִגְמַלֵּיהֶם אֵין מִסְפָּר - את הגמלים של מדין לא היה ניתן לספור, בגלל שהיו כל כך הרבה מהם.

כַּחוֹל שֶׁעַל שְׂפַת הַיָּם לָרֹב - הנביא מדמה את מספר הגמלים של מדין לגרגירי החול שנמצאים על שפת הים. כשם שלא ניתן לספור את גרגירי החול שעל שפת הים, כך לא היה ניתן לספור את גמלי מדין.

וַיִּתְקְעוּ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת הַשּׁוֹפָרוֹת - על ידי שכל שלש מאות החיילים שהיו עם גדעון תקעו בשופרות, דבר שגרם לרעש גדול.

וַיָּשֶׂם ה' אֵת חֶרֶב אִישׁ בְּרֵעֵהוּ - ה' גרם שתהיה מהומה במחנה מדין, ומרוב בהלה, כל אחד מחיילי מדין תקע בטעות את חרבו בחייל אחר של מדין.

וְרֹאשׁ עֹרֵב וּזְאֵב הֵבִיאוּ - חיילי שבט אפרים הביאו איתם את הראש של ערב ואת הראש של זאב מלכי מדיין.

פירושים מעניינים של פרשנים

מלבי"ם: כדי שהשפע האלוקי יחול על מחנה ישראל, היה צורך שבני ישראל יהיו מוכנים בשני דברים: א. גבורה. ב. קדושה. בתחילה ציווה ה' לשלוח חזרה את החיילים שפחדו כדי שלחיילים הנשארים תהיה ההכנה של גבורה, ולאחר מכן ציווה ה' לשלוח חזרה את החיילים שניכר עליהם שהם עבדו עבודה זרה, כדי שלחיילים הנשארים תהיה ההכנה של קדושה.

רד"ק הביא בשם המדרש שאלה שכרעו למים היו עובדים את הצל שלהם.

רש"י: זהו זכות הקרבת קרבן העומר. כמו"כ כתב רש"י שבכתיב כתוב "צלול" לומר לנו שהדור היה צלול מהצדיקים.

מלבי"ם: כאשר השופרות התחילו לתקוע בפועל, התחילו חיילי מדין להרוג זה את זה משום שהם חשבו שאלה שרצים ובורחים ואינם תוקעים בשופרות הם אויבים.

מדרשים מעניינים מילקוט שמעוני

ויבוא גדעון ומאה איש אשר אתו בקצה המחנה ראש האשמורת התיכונה - שנו רבותינו: ארבע משמרות הוי הלילה. ר' נתן אומר: שלוש. מאי טעמא דר' נתן? דכתיב: ויבא גדעון ומאה איש אשר אתו בקצה המחנה ראש האשמורת התיכונה, אין תיכונה אלא שיש לפניה ולאחריה.

ורבי מאי תיכונה? תיכונה שבתיכונות. ורבי מאי טעמא? אמר ר' זריקא אמר ר' אמי אמר ר' שמעון בן לקיש: כתוב אחד אומר: חצות לילה אקום להודות לך. וכתיב: קדמו עיני אשמורות. הא כיצד? ארבע משמרות הוי הלילה. ור' נתן סבר לה כרבי יהושע דתנן רבי יהושע אומר: עד שלוש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלוש שעות שית דליליא ותרתי דיממא הוו להו שתי משמרות. רב אשי אמר: משמרה ופלגא נמי משמרות קרי להו.

לפרקים קודמים