בחן את עצמך: מה זה "פירי פירות"?

מה זה פירי פירות? ולמה זה חשוב?

יש ביטויים כפולים שמטרתם רק לחזק את הדבר, כמו פלאי פלאות, קלי קלות. אבל "פירי פירות" זה כמו "ילד של ילד" – פירות של פירות.

מקור הביטוי הוא במשנה: "לעולם הוא אוכל פירות ופירי פירות".

מי הוא האוכל?

הבעל, אוכל בנכסים של אשתו. ישנם שני סוגי הסכמים על נכסים של האישה, שהיו ברשותה לפני הנישואין: הסכם אחד נקרא "נכסי צאן ברזל", שהבעל חייב באחריותם, אבל אנו עוסקים ב"נכסי מלוג", שהם של האישה, אבל הבעל אוכל פירותיהם, אם זה שדה – הוא מקבל את הפירות; אם זה בית – הוא מקבל את השכירות. לכן נקרא שמם "נכסי מלוג", כמו מליגת עופות, מריטת נוצותיהם כשהם בחיים. הקרקע נשארת של האישה, אבל הוא לוקח את הפירות.

מדוע הפירות שלו? הרי מדובר בנכס ששייך לאשתו, והיה שלה עוד לפני הנישואין?

זו תקנת חכמים מיוחדת "כנגד פרקונה". כלומר, אם האישה נשבית, חלילה, בידי הגויים, הבעל מחויב לפדות אותה. פדיון שבויים עלול לעלות סכומים עצומים, ובכל זאת הבעל חייב לשלם אותם, משום שלשם כך הוא מקבל את הזכות באכילת הפירות כל ימי חייו. מקרים של שבי היו שכיחים לאורך הדורות, ולצערנו גם בזמננו אנו רואים שאין לנו חסינות, ועדיין מוחזקים חטופים וחטופות בידי האויב. אלא שבעבר, תמורת כסף ניתן היה לפדותם, והבעל היה חייב להשיג כל סכום שיידרש (בהתאם לקריטריונים שהיו מקובלים באותו הזמן, "כדי דמיהם") ולפדות את אשתו.

אף על פי שפדיון שבויים הוא מצווה חשובה מאד, אין הסדר חוקי מי מחויב לפדות את הגבר, שכן במקרה שאישה, חלילה, בשבי, הסכנה גדולה הרבה יותר, שמא אחד הגויים ייקח אותה לאשה בעל כרחה, וייוולדו לה ילדים יהודים שיחיו כמו גויים. לכן קבעו חכמים הסדר חוקי שיחייב את הבעל לפדות את אשתו.

ובכן, כפי שאמרנו, במשנה במסכת כתובות נאמר שהבעל אוכל "פירי פירות". אם, למשל, בשדה של אשתו גדלה תבואה, הוא יכול לזרוע חלק מהתבואה בשדה אחר, והפירות שגדלים הם שלו, וכן בכל גידול אחר.

אמנם בגמרא במסכת כתובות, כמה דפים קודם לכן, נאמר: למרות שתקנו חכמים פירות לבעל, פירי פירות אינו אוכל! הסיבה היא, שהפירות אינם שלו מן הדין. חכמים נתנו לו אותם כנגד פרקונה, ולכן לא נותנים לו זכויות אינסופיות. דיו שיאכל את הפירות, ואין צורך גם בזכות של פירי פירות.

הראשונים והפוסקים תמהים על הסתירה המפורשת באותה מסכת בהפרש של דפים ספורים. האם "אוכל פירי פירות", או "לא תקנו לו פירי פירות"?

הראשונים מיישבים זאת כל אחד בדרכו, החל מהרי"ף, בעלי התוספות, רבי אהרן הלוי (הרא"ה) ועוד. המכנה המשותף להסברים הוא שישנם שני סוגים של פירי פירות: כאלו שהם מצויים ושכיחים, כגון תבואה שזורעים ממנה תבואה חדשה, וכאלו שהם עסקאות לא מצויות, כגון שלבהמה של האישה נולד ולד, שהוא בעצם "פרי" של הנכס, הוולד נגנב, והגנב משלם כפל. הכפל הוא רווח, "פרי" מן הוולד, פרי מפרי.

מכאן אנו למדים שיש שני שימושים למונח "פרי": במובן המוחשי, ובמובן המופשט. במובן המוחשי – פרי, תפוח, כזה פרי הבעל אוכל, אותו ואת פירות פירותיו. תפוח שיוצא מתפוח, חיטה שיוצאת מחיטה.

במובן המופשט – פרי הוא תוצאה, "מעשיו הניבו פירות", או להיפך, "לא עשו פרי". במובן זה גם שכירות של דירה, כפל של בהמה, הם "פרי", ועל זה נאמר הכלל ש"פירי פירות לא  תקנו חכמים".

כעת הכל מובן ופשוט...