חוק לישראל - פרשת וארא, יום חמישי

תורה

(כג) וַיִּקַּח אַהֲרֹן אֶת אֱלִישֶׁבַע בַּת עַמִּינָדָב אֲחוֹת נַחְשׁוֹן לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת נָדָב וְאֶת אֲבִיהוּא אֶת אֶלְעָזָר וְאֶת אִיתָמָר: וּנְסִיב אַהֲרֹן יָת אֱלִישֶׁבַע בַּת עַמִינָדָב אַחָתֵהּ דְנַחְשׁוֹן לֵהּ לְאִנְתּוּ וִילִידַת לֵהּ יָת נָדָב וְיָת אֲבִיהוּא יָת אֶלְעָזָר וְיָת אִיתָמָר:
(כד) וּבְנֵי קֹרַח אַסִּיר וְאֶלְקָנָה וַאֲבִיאָסָף אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת הַקָּרְחִי: וּבְנֵי קֹרַח אַסִיר וְאֶלְקָנָה וַאֲבִיאָסָף אִלֵין זַרְעֲיַת קֹרַח:
(כה) וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן לָקַח לוֹ מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת פִּינְחָס אֵלֶּה רָאשֵׁי אֲבוֹת הַלְוִיִּם לְמִשְׁפְּחֹתָם: וְאֶלְעָזָר בַּר אַהֲרֹן נְסִיב לֵהּ מִבְּנַת פּוּטִיאֵל לֵהּ לְאִנְתּוּ וִילִידַת לֵהּ יָת פִּינְחָס אִלֵין רֵישֵׁי אֲבָהַת לֵיוָאֵי לְזַרְעֲיָתְהוֹן:
(כו) הוּא אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה לָהֶם הוֹצִיאוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַל צִבְאֹתָם: הוּא אַהֲרֹן וּמשֶׁה דִי אֲמַר יְיָ לְהוֹן אַפִּיקוּ יָת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְעָא דְמִצְרַיִם עַל חֵילֵיהוֹן:
(כז) הֵם הַמְדַבְּרִים אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם הוּא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן: אִנוּן דְמַלְלִין עִם פַּרְעֹה מַלְכָּא דְמִצְרַיִם לְאַפָּקָא יָת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִצְרָיִם הוּא משֶׁה וְאַהֲרֹן:

נביאים יחזקאל פרק כט

(כ) פְּעֻלָּתוֹ אֲשֶׁר עָבַד בָּהּ נָתַתִּי לוֹ אֶת אֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר עָשׂוּ לִי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה: אַגְּרֵיהּ דְּאַפְלַח בֵּיהּ יְהָבִית לֵיהּ יָת אַרְעָא דְּמִצְרָיִם דְּחָבוּ קָדֳמַי לְאִתְפְּרָע מִנְּהוֹן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים:
(כא) בַּיּוֹם הַהוּא אַצְמִיחַ קֶרֶן לְבֵית יִשְׂרָאֵל וּלְךָ אֶתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה בְּתוֹכָם וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְהוָה: בְּיוֹמָא הַהוּא אַיְיתִי פּוּרְקָן לְבֵית יִשְּׂרָאֵל וְלָךְ אֶתֵּן לְמִפְתָּח פּוּמָא בִּנְבוּאָה בֵּינְהוֹן וְיָדְעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ:
ל (א) וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר: וַהֲוָה פִּתְגָם נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ עִמִּי לְמֵימָר:
(ב) בֶּן אָדָם הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הֵילִילוּ הָהּ לַיּוֹם: בַּר אָדָם אִתְנַבִּי וְתֵימָר כִּדְנָן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים אֵילִילוּ וַאֲמָרוּ וַוי מִן קֳדָם יוֹמָא:
(ג) כִּי קָרוֹב יוֹם וְקָרוֹב יוֹם לַיהוָה יוֹם עָנָן עֵת גּוֹיִם יִהְיֶה: אֲרֵי קָרִיב יוֹמָא וְקָרִיב יוֹמָא דְּעָתִיד לְמֵיתֵי מִן קֳדָם יְיָ יוֹם עָנָן זִיעַ עֵדֶן תְּבָר עַמָּמַיָּא יְהִי:

כתובים משלי פרק יג

(יג) בָּז לְדָבָר יֵחָבֶל לוֹ וִירֵא מִצְוָה הוּא יְשֻׁלָּם: דְּבָזֵי עַל מִלְּתָא נִתְחַבֵּל מִנָהּ וּדְדָחֵל מִפּוּקְדָנָא מִשְׁתְּלָם טָבְתָא:
(יד) תּוֹרַת חָכָם מְקוֹר חַיִּים לָסוּר מִמֹּקְשֵׁי מָוֶת: נִימוֹסָא דְּחַכִּימָא מַבּוּעַ דְּחַיֵּי לְמִסְטֵי מִן פָּחָא דְמוֹתָא:
(טו) שֵׂכֶל טוֹב יִתֶּן חֵן וְדֶרֶךְ בֹּגְדִים אֵיתָן: שִּׂכְלָא טָבָא יָהֵב חִסְדָא וְאָרְחָא תַּקִּיפָא דְבָזוֹזֵי תֵיבָד:
(טז) כָּל עָרוּם יַעֲשֶׂה בְדָעַת וּכְסִיל יִפְרֹשׂ אִוֶּלֶת: כָּל עֲרִימָא עֲבִידְתֵּיהּ מִדַּעְתָּא וְסִכְלָא פָּרֵס לֵיהּ לְשַׁטְיוּתָא:
(יז) מַלְאָךְ רָשָׁע יִפֹּל בְּרָע וְצִיר אֱמוּנִים מַרְפֵּא: שְׁלִיחָא בִישָׁא יִפֵּל בְּבִישְׁתָּא וְאִזְגַּדָּא מְהֵימְנָא אָסְיָא הוּא:

משנה זבחים פרק יד

א. פָּרַת חַטָּאת שֶׁשְּׂרָפָהּ חוּץ מִגִּתָּהּ, וְכֵן שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ שֶׁהִקְרִיבוֹ בַחוּץ, פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יז), וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ, כֹּל שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לָבוֹא אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, אֵין חַיָּבִין עָלָיו:

ברטנורה  (א) פרת חטאת. פרה אדומה. שנאמר בה חטאת היא: חוץ מגיתה. מערכה של עצים מסודרים כמין גת היו עושים לה במקום ששוחטים אותה בהר המשחה כנגד פתחו של היכל. ואם שחטה חוץ למקום ההוא פסולה. אבל אינו חייב עליה משום שוחט קדשים בחוץ, דרחמנא פטריה מדכתיב ואל פתח אהל מועד לא הביאו, ומדקפיד קרא לענשו שלא הביאו, שמע מינה בעומד להביאו שם משתעי קרא: כל שאינו ראוי לבוא וכו'. שאינו עתיד להקריב:

ב. הָרוֹבֵעַ, וְהַנִּרְבָּע, וְהַמֻּקְצֶה, וְהַנֶּעֱבָד, וְהָאֶתְנָן, וְהַמְּחִיר, וְהַכִּלְאַיִם, וְהַטְּרֵפָה, וְיוֹצֵא דֹפֶן, שֶׁהִקְרִיבָן בַּחוּץ, פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יז), לִפְנֵי מִשְׁכַּן ה', כֹּל שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לָבוֹא לִפְנֵי מִשְׁכַּן ה', אֵין חַיָּבִין עָלָיו. בַּעֲלֵי מוּמִין, בֵּין בַּעֲלֵי מוּמִין קְבוּעִים בֵּין בַּעֲלֵי מוּמִין עוֹבְרִים שֶׁהִקְרִיבָן בַּחוּץ, פָּטוּר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, בַּעֲלֵי מוּמִין קְבוּעִים, פָּטוּר. וּבַעֲלֵי מוּמִין עוֹבְרִין, עוֹבְרִין בְּלֹא תַעֲשֶׂה. תּוֹרִים שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּן וּבְנֵי יוֹנָה שֶׁעָבַר זְמַנָּן שֶׁהִקְרִיבָן בַּחוּץ, פָּטוּר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, בְּנֵי יוֹנָה שֶׁעָבַר זְמַנָּן, פָּטוּר. וְתוֹרִים שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּן, בְּלֹא תַעֲשֶׂה. אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ וּמְחֻסַר זְמָן, פָּטוּר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הֲרֵי זֶה בְלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁהָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כֹּל שֶׁהוּא רָאוּי לָבוֹא לְאַחַר זְמָן, הֲרֵי זֶה בְלֹא תַעֲשֶׂה וְאֵין בּוֹ כָרֵת, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, כֹּל שֶׁאֵין בּוֹ כָרֵת, אֵין בּוֹ בְלֹא תַעֲשֶׂה:

ברטנורה  (ב) בלא תעשה. הואיל וראויין לבוא לאחר זמן אין בהם כרת אלא לאו גרידא דלא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום (דברים יב): תורים שלא הגיע זמנן. [כדתנן בחולין (דף כב:) משיזהיבו כשרין ומקמי הכי פסולין] דתורין גדולים ולא קטנים בעינן: ובני יונה שעבר זמנן. דבני יונה קטנים ולא גדולים, ופסולים מתחילת הציהוב ואילך: בלא תעשה. הואיל וראויין לאחר זמן יש בהן לא תעשה לשוחטן בחוץ: אותו ואת בנו. ששחט אחד מהן ובא להקריב השני בו ביום ואסור משום אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד (ויקרא כב): ומחוסר זמן. בין שהוא מחוסר זמן בגופו שלא היה שבעת ימים תחת אמו, בין שהבעלים מחוסרים זמן כדמפרש לקמן. וצריכא לאשמועינן פלוגתא דרבי שמעון ורבנן בכולהו, דאי אשמועינן בבעלי מומין, בהא קאמרי רבנן משום דמאיסי, אבל תורים ובני יונה דלא מאיסי אימא מודו ליה לר' שמעון. ואי אשמועינן תורים ובני יונה, משום דלא חזו ואידחו, אבל בעלי מומין דחזו ואידחו אימא מודה להו ר' שמעון לרבנן. ואי תנא הני תרתי, משום דפסולא דגופא, אבל אותו ואת בנו דפסולא מעלמא קאתי להו אימא מודו ליה רבנן לר' שמעון. צריכא. ואין הלכה כר' שמעון:

ג. מְחֻסַּר זְמָן, בֵּין בְּגוּפוֹ בֵּין בִּבְעָלָיו. אֵיזֶה הוּא מְחֻסַר זְמָן בִּבְעָלָיו, הַזָּב, וְהַזָּבָה, וְיוֹלֶדֶת, וּמְצוֹרָע, שֶׁהִקְרִיבוּ חַטָּאתָם וַאֲשָׁמָם בַּחוּץ, פְּטוּרִין. עוֹלוֹתֵיהֶן וְשַׁלְמֵיהֶן בַּחוּץ, חַיָבִין. הַמַּעֶלֶה מִבְּשַׂר חַטָּאת, מִבְּשַׂר אָשָׁם, מִבְּשַׂר קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, מִבְּשַׂר קָדָשִׁים קַלִּים, וּמוֹתַר הָעֹמֶר, וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם, וְלֶחֶם הַפָּנִים, וּשְׁיָרֵי מְנָחוֹת, הַיּוֹצֵק, הַבּוֹלֵל, הַפּוֹתֵת, הַמּוֹלֵחַ, הַמֵּנִיף, הַמַּגִּישׁ, הַמְסַדֵּר אֶת הַשֻּׁלְחָן, וְהַמֵּטִיב אֶת הַנֵּרוֹת, וְהַקּוֹמֵץ, וְהַמְקַבֵּל דָּמִים בַּחוּץ, פָּטוּר. אֵין חַיָּבִין עָלָיו לֹא מִשּׁוּם זָרוּת, וְלֹא מִשּׁוּם טֻמְאָה, וְלֹא מִשּׁוּם מְחֻסַר בְּגָדִים, וְלֹא מִשּׁוּם רְחוּץ יָדַיִם וְרַגְלָיִם:

ברטנורה  (ג) הזב והזבה שהקריבו בחוץ. בתוך ימי ספרן: והיולדת. שהקריבה בתוך מלאת: פטורים. שאין מתקבלין לא לחובה ולא לנדבה: ואשמם. בגמרא פריך, זב וזבה ויולדת בני אשם נינהו. ומשני, תני מצורע בהדייהו, שהמצורע מביא אשם: עולותיהן ושלמיהן. בגמרא פריך. הני בני שלמים נינהו. ומשני, תני נזיר בהדייהו, שהנזיר מביא שלמים: בחוץ חייבין. שהן מתקבלות בפנים נדבה לשמן לאחר שהקריבו חטאתם והמצורע את אשמו: מבשר חטאת מבשר אשם כו'. דכל הני נאכלים לכהנים ואינן קרבים לגבי מזבח, ורחמנא אמר (שם יז) אשר יעלה עולה או זבח, מה עולה שהיא קרבה על גבי מזבח, אף כל שהוא קרב על גבי מזבח: מבשר קדשי קדשים. כבשי עצרת שהם שלמי צבור ויש להם תורת קדשי קדשים: היוצק. השמן על המנחה: הבולל. הפותת. הבולל המנחה בשמן. ופותתה פתים: המניף. המגיש. שמניף את המנחה שטעונה תנופה. ומגישה בחוץ. המנחה שהיא טעונה הגשה בפנים בקרן דרומית מערבית כדכתיב (ויקרא ב) והגישה אל המזבח: המסדר. לחם הפנים על השלחן: פטור. דאמר קרא אשר יעלה עולה או זבח, מה העלאה שהיא גמר עבודה, אף כל שהוא גמר עבודה, יצאו אלו שאין אחד מהן גמר עבודה: אין חייבין עליו משום זרות. אם עשה זר אחת מכל העבודות הללו, כגון שבלל או פתת וכו'. וכן טמא, או מחוסר בגדים, או מי שאינו רחוץ ידים ורגלים, אינו חייב מיתה אע''פ שנפסל אותו דבר שעבד בו:

ד. עַד שֶׁלֹּא הוּקַם הַמִּשְׁכָּן, הָיוּ הַבָּמוֹת מֻתָּרוֹת, וַעֲבוֹדָה בַּבְּכוֹרוֹת. מִשֶּׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן, נֶאֶסְרוּ הַבָּמוֹת, וַעֲבוֹדָה בַּכֹּהֲנִים. קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, נֶאֱכָלִים לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים. קָדָשִׁים קַלִּים, בְּכָל מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל:

ברטנורה  (ד) והעבודה בבכורות. דכתיב (שמות כד) וישלח את נערי בני ישראל, אלו הבכורות שהעבודה בהם: משהוקם המשכן נאסרו הבמות. דכתיב (ויקרא יז) ואל פתח אהל מועד לא הביאו, מכלל דבאהל מועד תלי איסורא. ודוקא לישראל נאסרו הבמות. אבל נכרים מותרים להקריב לשמים בכל מקום ואפילו בזמן הזה. ואסור לישראל להיות שלוחם להקריב, ולא לסייעם. אבל להורות להם סדר הקרבה שרי:

ה. בָּאוּ לַגִּלְגָּל וְהֻתְּרוּ הַבָּמוֹת. קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, נֶאֱכָלִים לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים. קָדָשִׁים קַלִּים, בְּכָל מָקוֹם:

ברטנורה  (ה) באו לגלגל. ולא היה שם בית אלא יריעות המשכן של מדבר: הותרו הבמות. דרחמנא אמר אשר ישחט במחנה וכו' ואל פתח אהל מועד לא הביאו, פרט לגלגל שלא היה שם מחנה, שכבר בטלו המחנות והתחילו להיות נפוצים בכל הארץ. ומהאי טעמא נמי קדשים קלים נאכלין בכל מקים, שהרי לא היה שם מחנה כמו שהיה במדבר:

ו. בָּאוּ לְשִׁילֹה נֶאֶסְרוּ הַבָּמוֹת. לֹא הָיָה שָׁם תִּקְרָה, אֶלָּא בַּיִת שֶׁל אֲבָנִים מִלְּמַטָּן וִירִיעוֹת מִלְמַעְלָן, וְהִיא הָיְתָה מְנוּחָה. קָדְשֵׁי קָדָשִׁים נֶאֱכָלִים לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים. קָדָשִׁים קַלִּים וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, בְּכָל הָרוֹאֶה:

ברטנורה  (ו) באו לשילה נאסרו הבמות. דכתיב (דברים יב) כי לא באתם עד עתה אל המנוחה, מכלל דכשיבואו אל המנוחה, הבמות אסורות. ומנוחה זו שילה שהיתה שם מנוחה שלא היו נוסעים ממקום למקום כמו במדבר: בית של אבנים מלמטן ויריעות מלמעלן. דכתיב (שמואל א א) ותביאהו בית ה' שילה, אלמא בית היה, וכתיב (תהלים עח) ויטוש משכן שילה, אלמא של יריעות היה, מלמד שלא היה שם תקרה אלא בית של אבנים מלמטה ויריעות מלמעלה: ומעשר שני בכל הרואה. ולעיל לא תני מעשר שני, לפי שכל ארבע עשרה שנה שהיו בגלגל לא נתחייבו במעשרות עד שכבשו וחלקו. ובכל הרואה היינו בכל מקום שרואין משם שילה, דאמר קרא (דברים יב) השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה, בכל מקום אשר תראה אי אתה מעלה, אבל אתה אוכל בכל מקום אשר אתה רואה:

ז. בָּאוּ לְנוֹב וּלְגִבְעוֹן הֻתְּרוּ הַבָּמוֹת. קָדְשֵׁי קָדָשִׁים נֶאֱכָלִים לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים. קָדָשִׁים קַלִּים, בְּכָל עָרֵי יִשְׂרָאֵל:

ברטנורה  (ז) באו לנוב ולגבעון. כשחרבה שילה לסוף שלש מאות ושבעים חסר אחת שהיה המשכן שם, ונלקח הארון בימי עלי. באו לנוב, וחרבה נוב בימי שאול ובאו לגבעון. וכל ימי נוב וגבעון היו חמשים ושבע שנה, וכל זמן זה היו הבמות מותרות, דרחמנא אמר באיסור הבמות כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה, מנוחה זו שילה, נחלה זו ירושלים, ולמה חלקן הכתוב אלא כדי ליתן היתר לבמות בין זו לזו: קדשים קלים בכל ערי ישראל. והוא הדין למעשר שני. שהרי הקישן הכתוב דכתיב (שם) לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך וגו' וכל נדריך אשר תדור, בזמן שקדשים קלים טעונים הבאת מקום, אף מעשר שני טעון הבאת מקום. בזמן שקדשים קלים בכל ערי ישראל, אף מעשר שני בכל ערי ישראל:

ח. בָּאוּ לִירוּשָׁלַיִם נֶאֶסְרוּ הַבָּמוֹת, וְלֹא הָיָה לָהֶם עוֹד הֶתֵּר, וְהִיא הָיְתָה נַחֲלָה. קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, נֶאֱכָלִים לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים. קָדָשִׁים קַלִּים וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי לִפְנִים מִן הַחוֹמָה:

ברטנורה  (ח) והיא היתה נחלה. האמורה בתורה כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה, דמשמע משתבואו אל הנחלה יאסרו הבמות:

ט. כָּל הַקֳּדָשִׁים שֶׁהִקְדִּישָׁן בִּשְׁעַת אִסוּר בָּמוֹת וְהִקְרִיבָן בִּשְׁעַת אִסוּר בָּמוֹת בַּחוּץ, הֲרֵי אֵלּוּ בַעֲשֵה וְלֹא תַעֲשֶׂה, וְחַיָּבִין עֲלֵיהֶן כָּרֵת. הִקְדִּישָׁן בִּשְׁעַת הֶתֵּר בָּמוֹת, וְהִקְרִיבָן בִּשְׁעַת אִסוּר בָּמוֹת, הֲרֵי אֵלּוּ בַעֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה, וְאֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶן כָּרֵת. הִקְדִּישָׁן בִּשְׁעַת אִסוּר בָּמוֹת וְהִקְרִיבָן בִּשְׁעַת הֶתֵּר בָּמוֹת, הֲרֵי אֵלּוּ בַעֲשֵׂה וְאֵין בָּהֶם בְּלֹא תַעֲשֶׂה:

ברטנורה  (ט) הרי אלו בעשה. דשמה תביאו את עולותיכם, דמשמע אבל לא בבמה, ולאו הבא מכלל עשה עשה. אי נמי עשה והביאום לה', ולא תעשה דהשמר לך פן תעלה עולותיך, וכל מקום שנאמר השמר פן ואל, אינו אלא לא תעשה: ואין חייבין עליהם כרת. כיון שהקדישן בשעת היתר הבמות, שאין המקריב בחוץ חייב כרת אלא על קרבן שאם הקריבו בחוץ בשעת הקדשו היה חייב, דומיא דמדבר, דבכרת דשחוטי חוץ כתיב (ויקרא יז) חוקת עולם תהיה זאת להם, זאת להם ואין אחרת להם: הקדישן בשעת איסור הבמות. מההיא שעתא קרינן בהו והביאום לה', וכיון שהמתין עד שלא יכול לקיימו, נתבטל העשה על ידו, אבל לאו וכרת ליכא, דאזהרה ועונש בשעת הקרבה כתיבי, והרי הותרו הבמות:

י. אֵלּוּ קָדָשִׁים קְרֵבִין בַּמִּשְׁכָּן, קָדָשִׁים שֶׁהֻקְדְּשׁוּ לַמִּשְׁכָּן. קָרְבְּנוֹת הַצִבּוּר, קְרֵבִין בַּמִּשְׁכָּן. וְקָרְבְּנוֹת הַיָּחִיד, בַּבָּמָהּ. קָרְבְּנוֹת הַיָּחִיד שֶׁהֻקְדְּשׁוּ לַמִּשְׁכָּן, יִקְרְבוּ בַמִּשְׁכָּן. וְאִם הִקְרִיבָן בַּבָּמָה, פָּטוּר. מַה בֵּין בָּמַת יָחִיד לְבָמַת צִבּוּר. סְמִיכָה, וּשְׁחִיטַת צָפוֹן, וּמַתַּן סָבִיב, וּתְנוּפָה, וְהַגָּשָׁה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵין מִנְחָה בַבָּמָה, וְכִהוּן, וּבִגְדֵי שָׁרֵת, וּכְלֵי שָׁרֵת, וְרֵיחַ נִיחוֹחַ, וּמְחִיצָה בַדָּמִים, וּרְחוּץ יָדַיִם וְרַגְלָיִם. אֲבָל הַזְּמָן, וְהַנּוֹתָר, וְהַטָּמֵא, שָׁוִין בָּזֶה וּבָזֶה:

ברטנורה  (י) ואלו קדשים קרבים במשכן. כגון בזמן הגלגל ונוב וגבעון שהיה שם משכן והיו הבמות מותרות, אלו קדשים צריכין להקריבן במשכן ולא בבמה: קדשים. שסתמן הוקדשו למשכן, ומאי ניהו קרבנות צבור: קרבנות יחיד. סתמן לבמה: קרבנות יחיד שהוקדשו למשכן. שפירש בשעת הקדשן על מנת להקריבן במשכן: ואם הקריבן בבמה פטור. מאזהרה ומעונש. שהרי הותרו הבמות. ומיהו אסור לשנות, דכתיב (דברים כג) מוצא שפתיך תשמור ועשית: במות צבור. גלגל ונוב וגבעון: סמיכה. דכתיב לפני ה' וסמך, שאין סמיכה בבמה: שחיטת צפון. דכתיב (ויקרא א) צפונה לפני ה', ואין צפון בבמה: ומתן סביב. שתי מתנות שהן ארבע דכתיב בהו (שמות כט) את הדם על המזבח סביב ולא בבמה: תנופה. דכתיב תנופה לפני ה', ואין תנופה בבמה: והגשה. דכתיב (ויקרא ב) והגישה אל המזבח, ואין הגשה בבמה: אין מנחה בבמה. דזבחים אמר קרא בבמה, ולא מנחות: כיהון. דכתיב (שם יד) וזרק הכהן את הדם על המזבח, מזבח צריך כהן, ואין במה צריכה כהן: ובגדי שרת. דכיון דאין צריך כהן אין כאן מקום לבגדי שרת, דבבגדי שרת כתיב (שם ו) ילבשם הכהן: וכלי שרת. דבכלי שרת כתיב (שמות כח) לשרת בקודש, ולא בבמה: וריח ניחוח. אברים שצלאן והעלן, אין בהן משום ריח ניחוח. ודוקא במזבח דכתיב ריח ניחוח לה'. אבל בבמה אפילו צלאן והעלן אין בכך כלום: ומחיצת דמים. חוט הסקרא להבדיל בין דמים התחתונים לדמים העליונים, ואין חוט הסקרא בבמה דכתיב (שם כו) והיתה הרשת עד חצי המזבח, ולא בבמה: רחוץ ידים ורגלים. דכתיב (שם ל) בבואם אל אהל מועד ירחצו מים, ולא בבמה: הזמן. אם חשב על הקרבן לאכלו חוץ לזמנו: והטמא. אע''פ שזר כשר להקריב בבמה, אין טמא מקריב בבמה:

גמרא זבחים דף קי''ט ע''א

בָּאוּ לִירוּשָׁלַיִם וכו'. תָּנוּ רַבָּנָן (דברים י''ב) כִּי לֹא בָאתֶם עַד עָתָּה אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה. מְנוּחָה זוּ שִׁילֹה. נַחֲלָה זוּ יְרוּשָׁלַיִם וְאוֹמֵר (ירמי' י''ב) הָיְתָה לִי נַחֲלָתִי כְּאַרְיֵה בַיָּעַר וְאוֹמֵר (שם) הַעַיִט צָבוּעַ נַחֲלָתִי לִי הַעַיִט סָבִיב עָלֶיהָ דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מְנוּחָה זוּ יְרוּשָׁלַיִם נַחֲלָה זוּ שִׁילֹה וְאוֹמֵר (תהלים קל''ב) זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד פֹּה אֵשֵׁב כִּי אִוִּיתִיהָ וְאוֹמֵר (שם) כִּי בָחַר ה' בְּצִיּוֹן אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ. בִּשְׁלָמָא לְמָאן דְּאָמַר מְנוּחָה זוּ שִׁילֹה הַיְינוּ דִכְתִיב (דברים י''ב) אֶל הַמְנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה אֶלָּא לְמָאן דְּאָמַר מְנוּחָה זוּ יְרוּשָׁלַיִם נַחֲלָה זוּ שִׁילֹה. אֶל הַנַּחֲלָה וְאֶל הַמְּנוּחָה מִבְּעֵי לֵיה. הֲכִי קָאָמַר לָא מִבְּעֵי מְנוּחָה דְּלֹא מָטִיתוּ אֶלָּא אֲפִלּוּ לְנַחֲלָה נַמֵּי לָא מָטִיתוּ. תָּנָא דְבֵי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל זוּ וְזוּ שִׁילֹה. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אוֹמֵר זוֹ וְזוֹ יְרוּשָׁלַיִם בִּשְׁלָמָא לְמָאן דְּאָמַר מְנוּחָה זוֹ שִׁילֹה נַחֲלָה זוֹ יְרוּשָׁלַיִם אִי נַמֵּי אִיפְכָא הַיְינוּ דִכְתִיב (שם) אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶת הַנַּחֲלָה. אֶלָּא לְמָאן דְּאָמַר זוֹ וְזוֹ שִׁילֹה אוֹ זוֹ וְזוֹ יְרוּשָׁלַיִם מְנוּחָה וְנַחֲלָה מִבְּעֵי לֵיהּ קַשְׁיָא. בִּשְׁלָמָא לְמָאן דְּאָמַר זוֹ וְזוֹ שִׁילֹה מְנוּחָה דְנָחוּ מִכִּבּוּשׁ נַחֲלָה זוֹ דְּפַלְגוּ הֲתָם נַחֲלוֹת דִּכְתִיב (יהושע י''ח בשנוי לשון) וַיְחַלֵּק לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ וַיַּפֵּל לָהֶם גּוֹרָל בְּשִׁילֹה עַל פִּי ה'. אֶלָּא לְמָאן דְּאָמַר זוֹ וְזוֹ יְרוּשָׁלַיִם בִּשְׁלָמָא נַחֲלָה נַחֲלַת עוֹלָמִים אֶלָּא מְנוּחָה מָאי מְנוּחָה. מְנוּחַת אָרוֹן דִּכְתִיב וַיְהִי כְּנוֹחַ הָאָרוֹן. בִּשְׁלָמָא לְמָאן דְּאָמַר זוֹ וְזוֹ יְרוּשָׁלַיִם אֲבָל שִׁילֹה הֲוָה שַׁרְיָא בָּמוֹת הַיְינוּ דִכְתִיב (שופטים י''ג) וַיִּקַּח מָנוֹחַ אֶת גְּדִי הָעִזִּים וְאֶת הַמִּנְחָה וַיַּעַל עַל הַצוּר לַה' אֶלָּא לְמָאן דְּאָמַר זוֹ וְזוֹ שִׁילֹה וּבָמוֹת הֲווּ אֲסִירָן מָאי וַיִּקַּח מָנוֹחַ. הוֹרָאַת שָׁעָה הָיְתָה. תָּנָא דְּבֵי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי דְּאָמַר זוֹ וְזוֹ יְרוּשָׁלַיִם וְסִימָנָךְ מַשְׁכֵי גַּבְרָא לְגַבְרֵי:

רש''י  נוב וגבעון. חדא חשיב לה: זו וזו שילה. ואפי' הכי יש היתר בתרי' דקסבר קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא ובקדושת ירושלים גופא סבירא ליה דיש אחריה היתר כדאמרינן במגילה שמעתי שמקריבין בבית חוניו בזמן הזה ואוקמינא כר' ישמעאל: זו וזו ירושלים. ועד שנבנה הבית לא נאסרו הבמות: ויהי כנוח הארון. חפשתיו ולא מצאתיו ואם אינו בכתובים יש לו מקרא אחר בדה''י בשלמה קומה ה' אלהים לנוחך אתה וארון עוזך מנוח בימי שילה היה שהרי לא חרבה עד שמת עלי (כ''ג): ה''ג תני דבי ר' ישמעאל כרבי שמעון בן יוחאי. ברייתא נמצאת בבית מדרשו של רבי שמעון שהיו תלמידי רבי ישמעאל שונים כמותו: משכינהו גברא לגברי. רבי שמעון שהוא יחידי משך את תלמידי רבי ישמעאל להניח דברי רבם שאמר זו וזו שילה:

זוהר דף ל''ב ע''א

וְתָא חֲזֵי אַרְבַּע מְאָה שְׁנִין קַיְימָא הַהוּא מְמַנָּא דִבְנֵי יִשְׁמָעֵאל וּבָעָא קָמֵי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר לֵיהּ מָאן דְּאִתְגַּזַּר אִית לֵיהּ חוּלָקָא בִּשְׁמָךְ. אָמַר לֵיהּ אִין. אָמַר לֵיהּ וְהָא יִשְׁמָעֵאל דְּאִתְגַּזַּר וְלָא עוֹד אֶלָּא דְּאִתְגַּזַּר בַּר תְּלֵיסַר שְׁנִין אַמַאי לֵית לֵיהּ חוּלָקָא בָּךְ כְּמוֹ יִצְחָק. אָמַר לֵיהּ דָּא אִתְגַּזַּר כִּדְקָא יֵאוֹת וּבְתִקּוֹנוֹי וְדָא לָאו הָכִי. וְלָא עוֹד אֶלָּא דְאִלֵּין מִתְדַּבְּקִין בִּי כִּדְקָא יֵאוֹת לִתְמַנְיָיא יוֹמִין וְאִלֵּין רְחִיקִין מִנִּי עַד כַּמָּה יָמִים. אָמַר לֵיהּ וְעִם כָּל דָּא כֵּיוַן דְּאִתְגַּזַּר לָא יְהֵא לֵיהּ אֲגַר טָב בְּגִינֵיהּ. וָוי עַל הַהוּא זִמְנָא דְאִתְיְילִיד יִשְׁמָעֵאל בְּעָלְמָא וְאִתְגַּזַּר. מַה עָבַד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַרְחִיק לְהוּ לִבְנֵי יִשְׁמָעֵאל מִדְּבֵקוּתָא דִלְעֵילָא וְיָהַב לְהוּ חוּלָקָא לְתַתָּא בְאַרְעָא קַדִּישָׁא בְּגִין הַהוּא גְזִירוּ דִבְּהוֹן. וּזְמִינִין בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל לְמִשְׁלַט בְּאַרְעָא קַדִישָׁא כַּד אִיהִי רֵיקַנְיָיא מִכֹּלָא זִמְנָא סַגִּי כְמָה דִגְזִירוּ דִלְּהוֹן בְּרֵיקָנַיָּיא בְּלָא שְׁלִימוּ. וְאִינוּן יְעַכְּבוּן לְהוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְאָתָבָא לְדוּכְתַּיְיהוּ עַד דְּיִשְׁתַּלִּים הַהוּא זְכוּתָא דִבְנֵי יִשְׁמָעֵאל. (ויקרא ס''ט א') וּזְמִינִין בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל לְאַתְעָרָא קְרָבִין תַּקִּיפִין בְּעָלְמָא וּלְאִתְכַּנְּשָׁא בְנֵי אֱדוֹם עֲלַיְיהוּ וְיִתְעֲרוּן קְרָבָא בְהוּ חַד עַל יַמָּא וְחַד עַל יַבֶּשְׁתָּא וְחַד סָמוּךְ לִירוּשְׁלֵם וְיִשְׁלְטוּן אִלֵּין בְּאִלֵּין וְאַרְעָא קַדִישָׁא לָא יִתְמַסַר לִבְנֵי אֱדּוֹם. בְּהַהוּא זִמְנָא יִתְעַר עַמָּא חַד מִסַיְיפֵי עַלְמָא עַל רוֹמִי חַיָּיבָא וְיִגַּח בָּהּ קְרָבָא תְּלַת יַרְחִין וְיִתְכַּנְּשׁוּן תַּמָּן עַמְמַיָּיא וְיִפְּלוּן בִּידַיְיהוּ עַד דְּיִתְכַּנְּשׁוּן כָּל בְּנֵי אֱדוֹם עֲלָהּ מִכָּל סַיְיפֵי עַלְמָא. וּכְדֵין יִתְעַר קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עֲלַיְיהוּ הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה ל''ד) כִּי זֶבַח לַיָי בְּבָצְרָה וְגוֹמֵר. וּלְבָתַר דָּא מַה כְּתִיב לֶאֱחוֹז בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ וְגוֹמֵר וְיִשְׁצֵי לִבְנֵי יִשְׁמָעֵאל מִינָה וְיִתְבַּר כָּל חֵילִין דִּלְעֵילָא וְלָא יִשְׁתָּאַר חֵילָא לְעֵילָא עַל עַמָּא דְעָלְמָא אֶלָּא חֵילָא דְיִשְׂרָאֵל בִּלְחוֹדוֹי. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קכ''א) יְיָ צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ בְּגִין דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא בִימִינָא וְאוֹרַיְיתָא בִּימִינָא וְעַל דָּא בִימִינָא תַּלְיָא כֹלָא וְתָנֵינָן דְּבָעֵי לְזַקְפָא יְמִינָא עַל שְׂמָאלָא כְּמָה דְאוּקְמוּהָ דִּכְתִיב (דברים ל''ג) מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ וּבְזִמְנָא דְאָתֵי (תהלים ס') הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי וּבְהַהוּא זִמְנָא כְתִיב כִּי אָז אֶהֱפוֹךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְּרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם יְיָ לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד וּכְתִיב בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד בָּרוּךְ יְיָ לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן:

תרגום הזוהר
וּבֹא וּרְאֵה אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנִים עָמַד הַמְּמוּנֶה שֶׁל בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל, וּבִקֵּשׁ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמַר לוֹ, מִי שֶׁנִּמּוֹל יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בְּשִׁמְךְ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֵּן. אָמַר לוֹ וַהֲרֵי יִשְׁמָעֵאל שֶׁנִּמּוֹל, לָמָּה אֵין לוֹ חֵלֶק בְּךְ כְּמוֹ יִצְחָק. אָמַר לוֹ, זֶה נִמּוֹל כָּרָאוּי וּכְתִקּוּנָיו, וְזֶה אֵינוֹ כָּךְ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֵלּוּ מִתְדַבְּקִים בִּי כָּרָאוּי לִשְׁמוֹנֶה יָמִים. וְאֵלּוּ רְחוֹקִים מִמֶּנִּי עַד כַּמָּה יָמִים. אָמַר לוֹ הַשָּׂר הַמְּמוּנֶה, וְעִם כָּל זֶה, כֵּיוָן שֶׁנִּמּוֹל לֹא יִהְיֶה לוֹ שָׂכָר טוֹב עַל זֶה. אוֹי לְאוֹתוֹ זְמָן שֶׁנּוֹלָד יִשְׁמָעֵאל בָּעוֹלָם וְנִמּוֹל, מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הִרְחִיק אֶת בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל מִדְּבֵקוּת הָעֶלְיוֹן, וְנָתַן לָהֶם חֵלֶק לְמַטָּה בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, בִּשְׁבִיל הַמִּלָּה שֶׁבָּהֶם. וַעֲתִידִים בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל לִשְׁלוֹט עַל אֶרֶץ הַקְּדוֹשָׁה זְמָן הַרְבֵּה בְּשָׁעָה שֶׁהִיא רֵיקָה מִכֹּל, כְּמוֹ שֶׁהַמִּלָּה שֶׁלָּהֶם הִיא רֵיקָה בְּלִי שְׁלֵמוּת. וְהֵם יְעַכְּבוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָשׁוּב לִמְקוֹמָם, עַד שֶׁיֻּשְׁלָם הַזְּכוּת שֶׁל בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל. וַעֲתִידִים בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְעוֹרֵר מִלְחָמוֹת גְּדוֹלוֹת בָּעוֹלָם, וְיִתְאַסְּפוּ בְּנֵי אֱדוֹם עֲלֵיהֶם, וְיַעֲרְכוּ עִמָּהֶם מִלְחָמָה, אַחַת עַל הַיָּם, וְאַחַת עַל הַיַּבָּשָׁה, וְאַחַת סָמוּךְ לִירוּשָׁלַיִם, וְיִמְשְׁלוּ אֵלּוּ עַל אֵלּוּ, וְאֶרֶץ הַקְּדוֹשָׁה לֹא תִּמָּסֵר לִבְנֵי אֱדוֹם. בְּאוֹתוֹ זְמָן, יִתְעוֹרֵר עַם אֶחָד מִסּוֹף הָעוֹלָם עַל רוֹמִי הָרְשָׁעָה, וְיַעֲרֹךְ עָלֶיהָ מִלְחָמָה שְׁל. שָה חָדֳשִׁים, וְיִתְאַסְּפוּ שָׁם עַמִּים, וְיִפְּלוּ בִּידֵיהֶם, עַד שֶׁיֵּאָסְפוּ עָלֶיהָ כָּל בְּנֵי אֱדוֹם מִכָּל קַצְוֵי הָעוֹלָם. וְאָז יִתְעוֹרֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיהֶם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, כִּי זֶבַח לַה' בְּבָצְרָה. וּלְאַחַר כָּךְ, מַה כָּתוּב, לֶאֱחֹז בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ וְגוֹ', וִיכַלֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל מִן הָאָרֶץ, וִישַׁבֵּר כָּל הַכֹּחוֹת שֶׁלְּמַעְלָה, וְלֹא יִשָּׁאֵר כֹּחַ לְמַעְלָה עַל עַם הָעוֹלָם, דְּהַיְנוּ יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא כֹּחַ יִשְׂרָאֵל בִּלְבַדּוֹ. ז''שׁ ה' צִלְּךְ עַל יַד יְמִינֶךְ. מִשּׁוּם שֶׁהַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ הוּא בַּיָּמִין. וְהַתּוֹרָה הִיא בַּיָּמִין, וְעַל כֵּן הַכֹּל תָּלוּי בַּיָּמִין. וְלָמַדְנוּ, שֶׁצְרִיכִים לְהַגְבִּיהַּ אֶת הַיָּמִין עַל הַשְּׂמֹאל. כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהוּ, שֶׁכָּתוּב, מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ. וּלְעָתִיד לָבֹא כָּתוּב, הוֹשִׁיעָה יְמִינְךְ וַעֲנֵנִי. וּבַזְּמָן הַהוּא כָּתוּב, כִּי אָז אֶהֱפוֹךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' וּלְעָבְדוֹ שֶׁכֶם אֶחָד. וְכָתוּב, בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד. בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן.

הלכה פסוקה
הרמב''ם ההלכות תשובה פ''ד

א. חֲמִשָּׁה דְבָרִים הָעוֹשֶׂה אוֹתָן אֵין חֶזְקָתוֹ לָשׁוּב מֵהֶן לְפִי שֶׁהֵן דְּבָרִים קַלִּים בְּעֵינֵי רוֹב הָאָדָם וְנִמְצָא חוֹטֵא וְהוּא יְדַמֶּה שֶׁאֵין זֶה חֵטְא וְאֵלּוּ הֵן: א. הָאוֹכֵל מִסְּעוּדָה שֶׁאֵינָה מַסְפֶּקֶת לִבְעָלֶיהָ שֶׁזֶּה אֲבַק גֶּזֶל הוּא וְהוּא מְדַמֶּה שֶׁלֹּא חָטָא וְיֹאמַר כְּלוּם אָכַלְתִּי שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּתוֹ: ב. הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בַּעֲבוֹטוֹ שֶׁל עָנִי שֶׁהָעֲבוֹט שֶׁל עָנִי אֵינוֹ אֶלָּא כְּגוֹן קַרְדוֹם וּמַחֲרִישָׁה וְאוֹמֵר בְּלִבּוֹ אֵינָן חֲסֵרִים וַהֲרֵי לֹא גָזַלְתִּי אוֹתוֹ: ג. הַמִּסְתַּכֵּל בָּעֲרָיוֹת וּמַעֲלֶה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁאֵין בְּכָךְ כְּלוּם שֶׁהוּא אוֹמֵר וְכִי בָּעַלְתִּי אוֹ קָרַבְתִּי אֶצְלָהּ וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁרְאִיַּית הָעֵינַיִם עָוֹן גָּדוֹל שֶׁהִיא גוֹרֶמֶת לְגוּפָן שֶׁל עֲרָיוֹת שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ט''ו) וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם: ד. הַמִּתְכַּבֵּד בִּקְלוֹן חֲבֵירוֹ אוֹמֵר בְּלִבּוֹ שֶׁאֵינוֹ חֵטְא לְפִי שֶׁאֵין חֲבֵירוֹ עוֹמֵד שָׁם וְלֹא הִגִּיעַ לוֹ בֹּשֶׁת וְלֹא בִּיְּישׁוּ אֶלָּא עָרַךְ מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים וְחָכְמָתוֹ לְמוּל מַעֲשֵׂה חֲבֵירוֹ אוֹ חָכְמָתוֹ כְּדֵי שֶׁיִּרְאֶה מִכְּלָלוֹ שֶׁהוּא מְכֻבָּד וַחֲבֵירוֹ בָּזוּי: ה. הַחוֹשֵׁד בִּכְשֵׁרִים אוֹמֵר בְּלִבּוֹ שֶׁאֵינוֹ חוֹטֵא לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר מֶה עָשִׂיתִי לוֹ וְכִי יֵשׁ שָׁם אֶלָּא חֲשָׁד שֶׁמָּא עָשָׂה אוֹ לֹא עָשָׂה וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה עָוֹן שֶׁמֵּשִׂים אָדָם כָּשֵׁר בְּדַעְתּוֹ כְּבַעַל עֲבֵירוֹת:

מוסר
מספר סדר היום דף ל''ז ע''ב

אִם הִתְמִיד בַּעֲוֹן פְּגַם הַבְּרִית גָּדוֹל עֲוֹנוֹ מִנְּשׂוֹא אֵלּוּ הֵם הַמְּבִיאִים חֲרוֹן אַף לָעוֹלָם הֵם הַמְּבִיאִים הַמַּגֵּפוֹת וְהַמִּיתוֹת לָעוֹלָם. וּבִפְרַט אִם הִשִּׂיאוֹ יִצְרוֹ הָרָע וְעָשָׂה הַדָּבָר הָרָע הַזֶה בִּפְנֵי אֲנָשִׁים אוֹ חֲבֵרִים אוֹ גָרַם לַעֲשׂוֹת לַאֲחֵרִים שֶׁחִלֵּל אֶת ה' וְחָטָא וְהֶחֱטִיא שֶׁנִתְגַּדַּל עֲוֹנוֹ בִּמְאֹד מְאֹד עַד לַשָּׁמַיִם הִגִּיעַ. וּבִפְרַט אִם לֹא הִרְוָה צְמָאוֹ בָזֶה עַד שֶׁבָּא עַל הַזָּכָר אוֹ שֶׁבָּא עַל הָעֶרְוָה כִּי הִיא זִמָּה וְהוּא עָוֹן פְּלִילִי תּוֹעֵבָה לִפְנֵי ה'. כֵּיצַד יָרִים רֹאשׁוֹ. כֵּיצַד יֹאכַל וְיִשְׁתֶּה. כֵּיצַד יִלְבַּשׁ בְּגָדִים נָאִים וְהַבְּגָדִים אֲשֶׁר עָלָיו לִכְלְכוּ נַפְשׁוֹ רוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ עַד שֶׁהִרְחִיקוּהוּ מִלִּפְנֵי אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ וּבַת מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יִתְבָּרַךְ וְיִתְעַלֶּה כְּבוּדָה וִיקָרָה טִנְפוּהָ וְעָשׂוּ עִמָּהּ כְּאַחַת הַנְּבָלוֹת כֵּיצַד יִשְׂמַח וְיָגֵל כֵּיצַד יְמַלֵּא שְׂחוֹק פִּיו כֵּיצַד יִרְאֶה בִּשְׂחוֹק אֲחֵרִים: