חוק לישראל - פרשת בא, יום שלישי

תורה

(יא) לֹא כֵן לְכוּ נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת יְהוָה כִּי אֹתָהּ אַתֶּם מְבַקְשִׁים וַיְגָרֶשׁ אֹתָם מֵאֵת פְּנֵי פַרְעֹה: לָא כֵן אֱזִילוּ כְעַן גֻבְרַיָא וּפְלָחוּ קֳדָם יְיָ אֲרֵי יָתַהּ אַתּוּן בָּעָן וְתָרִיךְ יָתְהוֹן מִן קֳדָם פַּרְעֹה:
 שני (יב) וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל אֶרֶץ מִצְרַיִם בָּאַרְבֶּה וְיַעַל עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם וְיֹאכַל אֶת כָּל עֵשֶׂב הָאָרֶץ אֵת כָּל אֲשֶׁר הִשְׁאִיר הַבָּרָד: וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה אֲרֵים יְדָךְ עַל אַרְעָא דְמִצְרָיִם וְיֵתֵי גוֹבָא וְיִסַק עַל אַרְעָא דְמִצְרָיִם וְיֵכוּל יָת כָּל עִסְבָּא דְאַרְעָא יָת כָּל דִי אַשְׁאַר בַּרְדָא:
(יג) וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת מַטֵּהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרַיִם וַיהוָה נִהַג רוּחַ קָדִים בָּאָרֶץ כָּל הַיּוֹם הַהוּא וְכָל הַלָּיְלָה הַבֹּקֶר הָיָה וְרוּחַ הַקָּדִים נָשָׂא אֶת הָאַרְבֶּה: וַאֲרֵים משֶׁה יָת חֻטְרֵהּ עַל אַרְעָא דְמִצְרַיִם וַיְיָ דַבַּר רוּחַ קִדוּמָא בְּאַרְעָא כָּל יוֹמָא הַהוּא וְכָל לֵילְיָא צַפְרָא הֲוָה וְרוּחַ קִדוּמָא נְטַּל יָת גוֹבָא:
(יד) וַיַּעַל הָאַרְבֶּה עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם וַיָּנַח בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם כָּבֵד מְאֹד לְפָנָיו לֹא הָיָה כֵן אַרְבֶּה כָּמֹהוּ וְאַחֲרָיו לֹא יִהְיֶה כֵּן: וּסְלֵיק גוֹבָא עַל כָּל אַרְעָא דְמִצְרַיִם וּשְׁרָא בְּכָל תְּחוּם מִצְרָיִם תַּקִיף לַחֲדָא קֳדָמוֹהִי לָא הֲוָה כֵן גוֹבָא דִכְוָתֵהּ וּבַתְרוֹהִי לָא יְהֵי כֵן:
(טו) וַיְכַס אֶת עֵין כָּל הָאָרֶץ וַתֶּחְשַׁךְ הָאָרֶץ וַיֹּאכַל אֶת כָּל עֵשֶׂב הָאָרֶץ וְאֵת כָּל פְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר הוֹתִיר הַבָּרָד וְלֹא נוֹתַר כָּל יֶרֶק בָּעֵץ וּבְעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם: וַחֲפָא יָת עֵין שִׁמְשָׁא דְכָל אַרְעָא וַחֲשׁוֹכַת אַרְעָא וַאֲכַל יָת כָּל עֶסְבָּא דְאַרְעָא וְיָת כָּל פֵּירֵי אִילָנָא דִי אַשְׁאַר בַּרְדָא וְלָא אִשְׁתָּאַר כָּל יָרוֹקָא בְּאִילָנָא וּבְעֶסְבָּא דְחַקְלָא בְּכָל אַרְעָא דְמִצְרָיִם:

נביאים ירמיה פרק מו

(כג) כָּרְתוּ יַעְרָהּ נְאֻם יְהוָה כִּי לֹא יֵחָקֵר כִּי רַבּוּ מֵאַרְבֶּה וְאֵין לָהֶם מִסְפָּר: שֵׁיצוּ רַבְרְבָהָא אֲמַר יְיָ אֲרֵי לֵית לְהוֹן סוֹף אֲרֵי סַגִּיאִין מְזַחֲלָא וְלֵית לְהוֹן מִנְיָן:
(כד) הֹבִישָׁה בַּת מִצְרָיִם נִתְּנָה בְּיַד עַם צָפוֹן: בְּהֵיתָת מַלְכוּת דְּמִצְרָיִם אִתְמְּסָרַת בְּיָד עַמָּא דְּאָתָא עֲלָה מִצָפוֹנָא:
(כה) אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי פוֹקֵד אֶל אָמוֹן מִנֹּא וְעַל פַּרְעֹה וְעַל מִצְרַיִם וְעַל אֱלֹהֶיהָ וְעַל מְלָכֶיהָ וְעַל פַּרְעֹה וְעַל הַבֹּטְחִים בּוֹ: אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת אֱלָהָא דְּיִשְּׂרָאֵל הָא אֲנָא מַסְעָר עַל אִתְרַגּוּשָׁת אַלֶכְּסַנְדְרִיָּא וְעַל פַּרְעֹה וְעַל מִצְרָיִם וְעַל טַעֲוָתָהָא וְעַל מַלְכָּהָא וְעַל פַּרְעֹה וְעַל דְּמִתְרַחֲצִין עֲלוֹהִי:
(כו) וּנְתַתִּים בְּיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם וּבְיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וּבְיַד עֲבָדָיו וְאַחֲרֵי כֵן תִּשְׁכֹּן כִּימֵי קֶדֶם נְאֻם יְהוָה: וַאֲמְסָרִינוּן בְּיָד דִּבְעָן לְמִקְטְּלָהוֹן וּבְיָד נְבוּכַדְּרֶאצַר מַלְכָּא דְּבָבֶל וּבְיַד עַבְדּוֹהִי וּבָתַר כֵּן תִּשְׁרֵיִ כְּיוֹמֵי קֶדֶם אֲמַר יְיָ:
(כז) וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל כִּי הִנְנִי מוֹשִׁעֲךָ מֵרָחוֹק וְאֶת זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם וְשָׁב יַעֲקוֹב וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן וְאֵין מַחֲרִיד: וְאַתְּ לָא תִּדְחָל עַבְדִּי יַעֲקֹב וְלָא תִּתְבָּר יִשְּׂרָאֵל אֲרֵי הָא אֲנָא פָּרִיק לֵיךְ מַרְחִיק וְיָת בְּנָךְ מֵאֲרַע גָּלוּתְהוֹן וִיתוּבוּן דְּבֵית יַעֲקֹב וְיִשְׁקְּטוּן וְיִשְׁרוּן לְרוּחֲצָן וְלֵית דְּמֵנִיד:

כתובים משלי פרק יד

(ג) בְּפִי אֱוִיל חֹטֶר גַּאֲוָה וְשִׂפְתֵי חֲכָמִים תִּשְׁמוּרֵם: בְּפוּמֵיהּ דְּשַׁטְיָא זַקְתָּא דְצַעֲרָא וְשִּׂפְוָתְהוֹן דְּחַכִּימֵי נִנְטְרָן אִנוּן:
(ד) בְּאֵין אֲלָפִים אֵבוּס בָּר וְרָב תְּבוּאוֹת בְּכֹחַ שׁוֹר: אֲתַר דְּלֵית תּוֹרָא דַכְיָן אוּרְוָתָא וְסוּגְעָא דַעֲלַלְתָּא בְּחַיְלֵיהּ דְּתוֹרָא :
(ה) עֵד אֱמוּנִים לֹא יְכַזֵּב וְיָפִיחַ כְּזָבִים עֵד שָׁקֶר: סָהֲדָא מְהֵימְנָא לָא מְכַזֵב וְדִמְמַלֵל כַּדְבוּתָא סָהֲדָא רִגְלָא הוּא:
(ו) בִּקֶּשׁ לֵץ חָכְמָה וָאָיִן וְדַעַת לְנָבוֹן נָקָל: בָּעֵי מְמִיקְנָא חָכְמְתָא וְלֵית וִידִיעֲתָא לְמַן דְמִתְבַּיֵן זְלִילָא:
(ז) לֵךְ מִנֶּגֶד לְאִישׁ כְּסִיל וּבַל יָדַעְתָּ שִׂפְתֵי דָעַת: אֱזֵל בְּאָרְחָא אַחֲרִיתָא מִן קֳדָם סִכְלָא דְלֵית בְּשִּׂפְוָתֵיהּ יְדִיעֲתָא:

משנה יבמות פרק טו

א. הָאִשָׁה שֶׁהָלְכָה הִיא וּבַעְלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם, שָׁלוֹם בֵּינוֹ לְבֵינָהּ וְשָׁלוֹם בָּעוֹלָם, וּבָאתָה וְאָמְרָה, מֵת בַּעְלִי, תִּנָּשֵׂא. מֵת בַּעְלִי, תִּתְיַבֵּם. שָׁלוֹם בֵּינוֹ לְבֵינָהּ וּמִלְחָמָה בָעוֹלָם, קְטָטָה בֵּינוֹ לְבֵינָהּ וְשָׁלוֹם בָּעוֹלָם, וּבָאתָה וְאָמְרָה, מֵת בַּעְלִי, אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לְעוֹלָם אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת, אֶלָּא אִם כֵּן בָּאתָה בוֹכָה וּבְגָדֶיהָ קְרוּעִין. אָמְרוּ לוֹ, אַחַת זוֹ וְאַחַת זוֹ, תִּנָּשֵׂא:

ברטנורה  (א) האשה. שלום בינו לבינה. שאם היתה קטטה בינו לבינה דלמא מחמת שנאה מכוונה לאסור עצמה עליו: ושלום בעולם. שאם היה שעת חירום דלמא כשראתה ששהה הרבה זמן ולא חזר אמרה ודאי לסטים הרגוהו. אי נמי, ראתה אותו מוכה במלחמה וסברה ודאי ימות. אבל כששלום בעולם אי לא חזיתיה דמית ודאי חיישא לקלקולא שמא יבא לאחר שתנשא, ותהא מקולקלת: רבי יהודה אומר כו'. ולית הלכתא כוותיה: אמרו לו. לרבי יהודה פקחת תנשא שוטה לא תנשא, אלא אחת זו ואחת זו תנשא:

ב. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, לֹא שָׁמַעְנוּ אֶלָּא בְּבָאָה מִן הַקָּצִיר, וּבְאוֹתָהּ מְדִינָה, וּכְמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה. אָמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּאי, אַחַת הַבָּאָה מִן הַקָּצִיר, וְאַחַת הַבָּאָה מִן הַזֵּיתִים, וְאַחַת הַבָּאָה מִן הַבָּצִיר, וְאַחַת הַבָּאָה מִמְּדִינָה לִמְדִינָה. לֹא דִבְּרוּ חֲכָמִים בַּקָּצִיר אֶלָּא בַהוֹוֶה. חָזְרוּ בֵית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּבֵית שַׁמַּאי:

ברטנורה  (ב) בבאה מן הקציר. כמעשה שהיה שהלכו בני אדם לקצור חטין ונשכו נחש לאחד מהם ומת, ובאה והודיעה בבית דין ושלחו ומצאו כדבריה. ולא התירו חכמים אלא דוגמתו שיהא הדבר קרוב, אבל ממדינת הים אינה נאמנת: אלא בהוה. מעשה שהיה כך היה, והוא הדין לשאר מקומות:

ג. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, תִּנָּשֵׂא וְתִטּוֹל כְּתֻבָּתָהּ. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, תִּנָּשֵׂא וְלֹא תִטּוֹל כְּתֻבָּתָהּ. אָמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּאי, הִתַּרְתֶּם עֶרְוָה חֲמוּרָה, לֹא תַתִּירוּ אֶת הַמָּמוֹן הַקַּל. אָמְרוּ לָהֶן בֵּית הִלֵּל, מָצִינוּ שֶׁאֵין הָאַחִים נִכְנָסִים לַנַּחֲלָה עַל פִּיהָ. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי, וַהֲלֹא מִסֵפֶר כְּתֻבָּתָהּ נִלְמוֹד, שֶׁהוּא כוֹתֵב לָהּ, שֶׁאִם תִּנָּשְׂאִי לְאַחֵר, תִּטְּלִי מַה שֶׁכָּתוּב לִיכִי. וְחָזְרוּ בֵית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי:

ברטנורה  (ג) שאין האחים נכנסים. לנחלת בעלה, דרחמנא אמר (דברים י''ז) על פי שנים עדים. וגבי נשואין דידה הוא דאקילו רבנן משום עגונה: מספר כתובתה. מנוסח הכתוב בשטר כתובה, כשתנשאי לאחר, והרי היא נישאת, ואם כן תטול כתובתה:

ד. הַכֹּל נֶאֱמָנִים לְהַעִידָהּ, חוּץ מֵחֲמוֹתָהּ, וּבַת חֲמוֹתָהּ, וְצָרָתָהּ, וִיבִמְתָּהּ, וּבַת בַּעְלָה. מַה בֵּין גֵּט לְמִיתָה, שֶׁהַכְּתָב מוֹכִיחַ. עֵד אוֹמֵר, מֵת, וְנִשֵּׂאת, וּבָא אַחֵר וְאָמַר, לֹא מֵת, הֲרֵי זוֹ לֹא תֵצֵא. עֵד אוֹמֵר מֵת וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים לֹא מֵת, אַף עַל פִּי שֶׁנִּשֵּׂאת, תֵּצֵא. שְׁנַיִם אוֹמְרִים מֵת וְעֵד אוֹמֵר לֹא מֵת, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִשֵּׂאת, תִּנָּשֵׂא:

ברטנורה  (ד) חוץ מחמותה. טעמא דכולהו, מפני ששונאות אותה ומתכוונות לקלקלה. חמותה שונאתה, שאומרת בלבה זאת תאכל כל עמלי. בת חמותה אומרת זאת תירש כל עמל אבי ואמי. יבמתה יראה שמא סופה להיות צרתה. בת בעלה אומרת זאת באה במקום אמי ותאכל כל עמלה: מה בין גט למיתה. דאמרינן אף הנשים שאין נאמנות לומר מת בעלה, נאמנות להביא גיטה: שהכתב מוכיח. דסמכינן עיקרא על הגט. ואע''ג דעלייהו נמי סמכינן שצריכות לומר בפני נכתב ובפני נחתם: עד אחד אומר מת ונישאת. לאו דוקא נישאת, אלא התירוה להנשא אע''פ שלא נישאת, ואחר כך בא עד אחד ואומר לא מת, לא תצא מהתירה הראשון: עד אחד אומר מת ושנים אומרים לא מת. כגון שהם פסולי עדות. ואשמועינן הואיל והאמינה תורה עד אחד אין כאן תורת עדות, וכי היכי דחד חשיב, פסולי עדות נמי חשיבי, הלכך הלך אחר רוב דעות, בין כשרים בין פסולים: שנים אומרים מת ואחד אומר לא מת וכו'. הא קמ''ל, דאזלינן אחר רוב דעות בפסולי עדות, בין לקולא בין לחומרא:

ה. אַחַת אוֹמֶרֶת מֵת וְאַחַת אוֹמֶרֶת לֹא מֵת, זוֹ שֶׁאוֹמֶרֶת מֵת תִּנָּשֵׂא וְתִטּל כְּתֻבָּתָהּ. וְזוֹ שֶׁאוֹמֶרֶת לֹא מֵת לֹא תִנָּשֵׂא וְלֹא תִטֹּל כְּתֻבָּתָהּ. אַחַת אוֹמֶרֶת מֵת וְאַחַת אוֹמֶרֶת נֶהֱרַג, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, הוֹאִיל וּמַכְחִישׁוֹת זוֹ אֶת זוֹ, הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יִנָּשְׂאוּ. רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, הוֹאִיל וְזוֹ וָזוֹ מוֹדוֹת שֶׁאֵינוֹ קַיָּם, יִנָּשְׂאוּ. עֵד אוֹמֵר מֵת וְעֵד אוֹמֵר לֹא מֵת, אִשָּׁה אוֹמֶרֶת מֵת וְאִשָּׁה אוֹמֶרֶת לֹא מֵת, הֲרֵי זוֹ לֹא תִנָּשֵׂא:

ברטנורה  (ה) אחת אומרת מת. שתי צרות הבאות ממדינת הים, אחת אומרת מת בעלי ואחת אומרת לא מת: ר''מ אומר הואיל ומכחישות כו'. ולית הלכתא כוותיה:

ו. הָאִשָּׁה שֶׁהָלְכָה הִיא וּבַעְלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם, וּבָאָה וְאָמְרָה מֵת בַּעְלִי, תִּנָּשֵא וְתִטֹּל כְּתֻבָּתָהּ, וְצָרָתָהּ אֲסוּרָה. הָיְתָה בַת יִשְּׂרָאֵל לַכֹּהֵן, תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה, דִּבְרֵי רַבִּי טַרְפוֹן. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֵין זוֹ דֶרֶךְ מוֹצִיאַתָּה מִידֵי עֲבֵרָה, עַד שֶׁתְּהֵא אֲסוּרָה לִנָּשֵׂא, וַאֲסוּרָה מִלֶּאֱכוֹל בַּתְּרוּמָה:

ברטנורה  (ו) היתה בת ישראל לכהן. אם היתה צרתה בת ישראל לכהן, תאכל בתרומה בחזקת שבעלה קיים, ואינה חוששת לעדות צרתה, שהואיל ואינה נאמנת להשיאה אינה נאמנת לפוסלה. וכן הלכה:

ז. אָמְרָה מֵת בַּעְלִי וְאַחַר כָּךְ מֵת חָמִי, תִּנָּשֵׂא וְתִטֹּל כְּתֻבָּתָהּ, וַחֲמוֹתָהּ אֲסוּרָה. הָיְתָה בַת יִשְׂרָאֵל לַכֹּהֵן, תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה, דִּבְרֵי רַבִּי טַרְפוֹן. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֵין זוֹ דֶרֶךְ מוֹצִיאַתָּה מִידֵי עֲבֵרָה, עַד שֶׁתְּהֵא אֲסוּרָה לִנָּשֵׂא, וַאֲסוּרָה לֶאֱכוֹל בַּתְּרוּמָה. קִדֵּשׁ אַחַת מֵחָמֵשׁ נָשִׁים וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזוֹ קִדֵּשׁ, כָּל אַחַת אוֹמֶרֶת אוֹתִי קִדֵּשׁ, נוֹתֵן גֵּט לְכָל אַחַת וְאַחַת, וּמַנִּיחַ כְּתֻבָּה בֵּינֵיהֶן וּמִסְתַּלֵּק, דִּבְרֵי רַבִּי טַרְפוֹן. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֵין זוֹ דֶרֶךְ מוֹצִיאַתּוּ מִידֵי עֲבֵרָה, עַד שֶׁיִּתֵּן גֵּט וּכְתֻבָּה לְכָל אַחַת וְאֶחָת. גָּזַל אֶחָד מֵחֲמִשָּׁה וְאֵין יוֹדֵעַ מֵאֵיזֶה גָזַל, כָּל אֶחָד אוֹמֵר אוֹתִי גָזַל, מַנִּיחַ גְּזֵלָה בֵּינֵיהֶן וּמִסְתַּלֵּק, דִּבְרֵי רַבִּי טַרְפוֹן. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֵין זוֹ דֶרֶךְ מוֹצִיאַתּוּ מִידֵי עֲבֵרָה, עַד שֶׁיְּשַׁלֵּם גְּזֵלָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד:

ברטנורה  (ז) אמרה מת בעלי ואח''כ מת חמי. חמותה אסורה, שאין כלה מעידה על חמותה. ואע''ג דאמרה ברישא מת בעלי דתו אינה כלתה והויא נכרית, אפילו הכי לא מהימנה: היתה בת ישראל לכהן תאכל בתרומה. ובהא נמי הלכה כר' טרפון. אבל בקידש אחת מחמש נשים ואינו יודע איזה מהן קידש, וכן גזל אחד מחמשה ואינו יודע איזה מהן גזל, בתרווייהו הלכה כר''ע:

ח. הָאִשָּׁה שֶׁהָלְכָה הִיא וּבַעְלָה לִמְדִינַת הַיָּם וּבְנָהּ עִמָּהֶם, וּבָאָה וְאָמְרָה מֵת בַּעְלִי וְאַחַר כָּךְ מֵת בְּנִי, נֶאֱמֶנֶת. מֵת בְּנִי וְאַחַר כָּךְ מֵת בַּעְלִי, אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת וְחוֹשְׁשִׁים לִדְבָרֶיהָ, וְחוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת:

ברטנורה  (ח) מת בעלי ואח''כ מת בני נאמנת. הואיל והיה לה בן ולא היתה בחזקת זקוקה ליבם כשיצאה, השתא נמי כי אמרה מת בעלי ואח''כ מת בני שאין בה זיקת יבם, מהימנא. אבל כי אמרה מת בני ואח''כ מת בעלי ורוציתת להתייבם לא מהימנא ואם באה להנשא לשוק, חוששים לדבריה, דשויתה לנפשה חתיכה דאיסורא לעלמא, וחולצת ולא מתיבמת:

ט. נִתַּן לִי בֵן בִּמְדִינַת הַיָּם, וְאָמְרָהּ מֵת בְּנִי וְאַחַר כָּךְ מֵת בַּעְלִי, נֶאֱמֶנֶת. מֵת בַּעְלִי וְאַחַר כָּךְ מֵת בְּנִי, אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת. וְחוֹשְׁשִׁים לִדְבָרֶיהָ, וְחוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת:

ברטנורה  (ט) ניתן לי במדינת הים. ומת בני ואחר כך מת בעלי, דלא מפקא נפשה מחזקה קמייתא, שאומרת עדיין היא צריכה ליבם, נאמנת ומותרת להתיבם: אינה נאמנת. להנשא לשוק בלא חליצה, דכי הימנוה רבנן לאשה, גבי בעלה הימנוה, משום דדייקא ומנסבה, אבל לאפוקי נפשה מיבם לא הימנוה, משום דזמנין דסניא ליה: וחוששין לדבריה. דאפקא נפשה מיבם, וחולצת ולא מתיבמת:

י. נִתַּן לִי יָבָם בִּמְדִינַת הַיָּם, אָמְרָה מֵת בַּעְלִי וְאַחַר כָּךְ מֵת יְבָמִי, יְבָמִי וְאַחַר כָּךְ בַּעְלִי, נֶאֱמֶנֶת. הָלְכָה הִיא וּבַעְלָהּ וִיבָמָהּ לִמְדִינַת הַיָּם, אָמְרָה מֵת בַּעְלִי וְאַחַר כָּךְ מֵת יְבָמִי, יְבָמִי וְאַחַר כָּךְ בַּעְלִי, אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת. שֶׁאֵין הָאִשָּׁה נֶאֱמֶנֶת לוֹמַר מֵת יְבָמִי, שֶׁתִּנָּשֵׂא. וְלֹא מֵתָה אֲחוֹתִי, שֶׁתִּכָּנֵס לְבֵיתוֹ. וְאֵין הָאִישׁ נֶאֱמָן לוֹמַר מֵת אָחִי, שֶׁיְּיַבֵּם אִשְׁתּוֹ. וְלֹא מֵתָה אִשְׁתִּי, שֶׁיִּשָּׂא אֲחוֹתָהּ:

ברטנורה  (י) ניתן לי יבם במדינת הים. שילדה חמותה במדינת הים, והיא הלכה בחזקת שאין לה יבם: מת בעלי ואח''כ מת יבמי וכו'. דתרווייהו קא שריא נפשה לשוק, נאמנת ומותרת לשוק בחזקתה הראשונה, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר:

גמרא יבמות דף קכ''א ע''א

תַּנְיָא אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּסְּפִינָה וְרָאִיתִי סְפִינָה אַחַת שֶׁנִּשְׁבָּרָה וְהָיִיתִי מִצְטָעֵר עַל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁבָּהּ וּמָנוּ רִבִּי עֲקִיבָא. וּכְשֶׁעָלִיתִי בַיָּבָּשָׁה בָּא וְיָשַׁב וְדָן לְפָנַי בַּהֲלָכָה אָמַרְתִּי לוֹ בְּנִי מִי הֶעֱלָךְ אָמַר לִי דָף שֶׁל סְפִינָה נִזְדַּמַּן לִי וְכָל גַּל וְגַל שֶׁבָּא עָלַי נֶעְנַעְתִּי לוֹ רֹאשִׁי. מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים אִם יָבוֹאוּ רְשָׁעִים עַל אָדָם יְנַעְנֵעַ לָהֶן רֹאשׁוֹ. אָמַרְתִּי בְאוֹתָהּ שָׁעָה כַּמָּה גְדוֹלִים דִּבְרֵי חֲכָמִים שֶׁאָמְרוּ מַיִם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם סוֹף מֻתֶּרֶת. מַיִם שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף אֲסוּרָה. תַּנְיָא אָמַר רִבִּי עֲקִיבָא פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּסְּפִינָה וְרָאִיתִי סְפִינָה אַחַת שֶׁמֻּטְרֶפֶת בַּיָּם וְהָיִיתִי מִצְטָעֵר עַל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁבָּהּ וּמַנּוּ רִבִּי מֵאִיר. כְּשֶׁעָלִיתִי לִמְדִינַת קַפּוּטְקַיָּא. בָּא וְיָשַׁב וְדָן לְפָנַי בַּהֲלָכָה אָמַרְתִּי לוֹ בְּנִי מִי הֶעֱלָךְ אָמַר לִי גַּל טִרְדַּנִי לַחֲבֵירוֹ וַחֲבֵירוֹ לַחֲבֵירוֹ עַד שֶׁהִקִּיאַנִי לַיַּבָּשָׁה. אָמַרְתִּי בְּאוֹתָהּ שָׁעָה כַּמָּה גְדוֹלִים דִּבְרֵי חֲכָמִים שֶׁאָמְרוּ מַיִם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם סוֹף אִשְׁתּוֹ מֻתֶּרֶת. מַיִם שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף אִשְׁתּוֹ אֲסוּרָה:

רש''י  נענעתי לו ראשי. ועבר על גבי והלך לו: ינענע להן ראשו. ידחה מפני השעה ולא יתגרה בהן:

זוהר בא דף מ' ע''ב

וַיִּשָׂא הָעָם אֶת בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ וְגוֹמֵר. פִּקּוּדָא בָּתַר דָּא לְסַפֵּר בִּשְׁבָחָא דִיצִיאַת מִצְרַיִם דְּאִיהוּ חִיּוּבָא עַל בַּר נַשׁ לְאִשְׁתָּעֵי בְּהָאי שְׁבָחָא לְעָלְמִין וַהֲכִי אוֹקִימְנָא כָּל בַּר נַשׁ דְּאִשְׁתָּעֵי בִּיצִיאַת מִצְרַיִם וּבְהַהוּא סִפּוּר חָדֵי בְחֶדְוָה זַמִּין אִיהוּ לְמֶחֱדֵי בִשְׁכִינְתָּא לְעָלְמָא דְאָתֵי דְּהוּא חֵידוּ מִכֹּלָּא דְּהָאי אִיהוּ בַּר נַשׁ דְּחָדֵי בְמָרֵיהּ. וְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חָדֵי בְּהַהוּא סִפּוּר. בֵּיה שַׁעְתָּא כָּנִישׁ קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְכָל פַּמַּלְיָיא דִילֵיהּ וְאָמַר לוֹן זִילוּ וּשְׁמָעוּ סִפּוּרָא דִּשְׁבָחָא דִילִי דְּקָא מִשְׁתָּעוּ בָנַי וְחָדָאן בְּפוּרְקָנִי כְּדֵין כֻלְּהוּ מִתְכַּנְּשִׁין, וְאַתְיָין וּמִתְחַבְּרָן בַּהֲדַיְיהוּ דְיִשְׂרָאֵל וְשַׁמְעִין סִפּוּרָא דִשְׁבָחָא דְקָא חָדָאן בְּחֶדְוָה דְפוּרְקָנָא דְּמָרֵיהוֹן כְּדֵין אַתְיָין וְאוֹדָן לֵיהּ לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַל כָּל אִינוּן נִסִין וְגְּבוּרָן וְאוֹדָן לֵיהּ עַל עַמָּא קַדִּישָׁא דְּאִית לֵיה בְּאַרְעָא דְחָדָאן בְּחֶדְוָה דְפוּרְקָנָא דְּמָארֵיהוֹן. כְּדֵין אִתּוֹסַף לֵיה חֵילָא וּגְבוּרְתָּא לְעֵילָא. וְיִשְׂרָאֵל בְּהַהוּא סִפּוּרָא יַהֲבֵי חֵילָא לְמָארֵיהוֹן כְּמַלְכָּא דְּאִתּוֹסַף חֵילָא וּגְבוּרְתָּא כַּד מְשַׁבְּחִין גְּבוּרְתֵּיהּ וְאוֹדָן לֵיהּ וְכֻלְּהוֹן דַּחֲלִין מִקָּמֵיהּ וְאִסְתַּלַּק יְקָרֵיהּ עַל כֻּלְּהוּ. וּבְגִין כָּךְ אִית לְשַׁבְחָא וּלְאִשְׁתָּעֵי בְּסִפּוּר דָּא כְּמָה דְאִתְמַר. כְּגוֹוָנָא דָא חוֹבָה אִיהוּ עַל בַּר נַשׁ לְאִשְׁתָּעֵי תְּדִיר קָמֵי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּלְפַרְסוּמֵי נִיסָא בְּכָל אִינוּן נִסִין דְּעָבַד. וְאִי תֵימָא אֲמָאי אִיהוּ חוֹבָתָא וְהָא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָדַע כֹּלָּא כָל מַה דַהֲוָה וְיֶהֱוֵי לְבָתַר דְּנָא אֲמָאי פִּרְסוּמָא דָא קָמֵיהּ עַל מָה דְּאִיהוּ עָבִיד וְאִיהוּ יָדַע. אֶלָּא וַדַּאי אִצְטְרִיךְ בַּר נַשׁ לְפַרְסוּמֵי נִיסָא וּלְאִשְׁתָּעֵי קָמֵיהּ בְּכָל מַה דְאִיהוּ עָבַד. בְּגִין דְּאִינוּן מִלִּין סַלְקִין וְכָל פַּמַּלְיָיא דִלְעֵילָא מִתְכַּנְּשֵׁי וְחָמָאן לוֹן וְאוֹדָאן כֻּלְּהוּ לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאִסְתַּלַּק יְקָרֵיהּ עֲלַיְיהוּ עֵילָא וְתַתָּא: כְּגוֹוָנָא דָא מָאן דְּאִשְׁתָּעֵי וּמְפָרֵט חֶטְאוֹי עַל כָּל מַה דְעָבַד. וְאִי תֵימָא לְמָאי אִצְטְרִיךְ אֶלָּא מְקַטְרְגָא קָאִים תְּדִיר קָמֵי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגִין לְאִשְׁתָּעֵי וּלְמִתְבַּע חוֹבֵי בְנֵי נָשָׁא וּלְמִתְבַּע עֲלֵיהוֹן דִּינָא. וְכִיוַן דְּאַקְדִּים בַּר נַשׁ וּמְפָרֵט חֶטְאוֹי כָּל חַד וְחַד לָא אַשְׁאִיר פִּטְרָא דְפוּמָא לְהַהוּא מְקַטְרְגָא וְלָא יָכִיל לְמִתְבַּע עֲלֵיהּ דִּינָא דְּהָא תְדִיר תָּבַע דִּינָא בְקַדְמִיתָא וּלְבָתַר מִשְׁתָּעֵי וּמְקַטְרֵג פְּלוֹנִי עָבַד כָּךְ וְעַל דָּא אִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְבַר נַשׁ לְאַקְדְּמָא וּלְפָרֵט חֶטְאוֹי. כִּיוַן דִּמְקַטְרְגָא חָמֵי דָא לֵית לֵיהּ פִּטְרָא דְפוּמָא עֲלֵיה וּכְדֵין אִתְפְּרַשׁ מִינֵיהּ מִכָל וָכֹל. אִי תָב בְּתִיּוּבְתָּא יֵאוֹת וְאִי לָאו הָא מְקַטְרְגָא אִשְׁתְּכַח עֲלֵיהּ וְאָמַר פְּלוֹנִי דְאָתָא לְקָמָךְ בְּתוּקְפָא דְאַפִּין בָּעִיט בְּמָארֵיהּ חוֹבוֹי כָּךְ וְכָךְ. עַל דָּא יֵאוֹת לְאִזְדַּהֲרָא בַר נַשׁ בְּכָל הֲנֵי בְּגִין דְּיִשְׁתְּכַח עַבְדָא מְהֵימְנָא קָמֵי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא:

תרגום הזוהר
וַיִּשָׂא הָעָם אֶת בְּצֵקוֹ. מִצְוָה זוֹ, הִיא לְבָעֵר חָמֵץ. כִּי מִצְוָה זוֹ נִמְסְרָה לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ, וְכָתוּב, שְׂאוֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם. וּכְבָר בֵּאֲרוּהוּ הַחֲבֵרִים, וּבֵאַרְנוּ סוֹד בֵּין חָמֵץ וּמַצָה שֶׁל יְצִיאַת מִצְרַיִם, בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת, שֶׁזֶּה יֵצֶר הָרַע וְזֶה יֵצֶר הַטּוֹב. הַמִּצְוָה שֶׁלְּאַחַר זוֹ, הוּא לְסַפֵּר בְּשֶׁבַח יְצִיאַת מִצְרַיִם, שֶׁהוּא חוֹב עַל הָאָדָם לְעוֹלָם לְסַפֵּר בַּשְּׁבָחִים הָאֵלּוּ. כָּךְ הֶעֱמַדְנוּ, כָּל אָדָם הַמְּסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם, וְשָׂמֵחַ בַּסִּפּוּר הַהוּא בַּשִּׂמְחָה עָתִיד הוּא לִשְׂמֹחַ עִם הַשְּׁכִינָה לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁהִיא שִׂמְחָה מִכָּל צַד, שֶׁזֶּה הוּא אָדָם הַשָּׂמֵחַ בַּאֲדוֹנוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׂמֵחַ בַּסִּפּוּר הַהוּא שֶׁלּוֹ. בָּהּ בַּשָּׁעָה, מְקַבֵּץ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת כָּל הַחֲבוּרָה שֶׁלּוֹ, וְאָמַר לָהֶם, לְכוּ וְשִׁמְעוּ הַסִּפּוּר שֶׁל הַשֶּׁבַח שֶׁלִּי שֶׁמְּסַפְּרִים בָּנַי, וּשְׂמֵחִים בִּגְאֻלָּתִי. אָז מִתְקַבְּצִים כֻּלָּם וּבָאִים וּמִתְחַבְּרִים עִם יִשְׂרָאֵל, וְשׁוֹמְעִים סִפּוּר הַשֶּׁבַח שֶׁשְּׂמֵחִים בְּשִׂמְחַת הַגְּאֻלָּה מֵאֲדוֹנָם, וּבָאִים וּמוֹדִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עַל כָּל אֵלּוּ הַנִּסִּים וְהַגְּבוּרוֹת וּמוֹדִים לוֹ עַל עַם הַקָּדוֹשׁ שֶׁיֵּשׁ לוֹ בָּאָרֶץ שֶׁשְּׂמֵחִים בְּשִׂמְחַת הַגְּאֻלָּה שֶׁל אֲדוֹנָם. אָז נִתּוֹסֵף לוֹ כֹּחַ וּגְבוּרָה לְמַעְלָה. וְיִשְׂרָאֵל בַּסִּפּוּר הַהוּא נוֹתְנִים כֹּחַ לַאֲדוֹנָם, כְּמֶלֶךְ שֶׁנּוֹסָף לוֹ כֹּחַ וּגְבוּרָה בָּעֵת שֶׁמְּשַׁבְּחִים גְּבוּרָתוֹ וּמוֹדִים לוֹ, וְהַכֹּל יְרֵאִים מִפָּנָיו וְעוֹלֶה כְּבוֹדוֹ עַל כֻּלָּם. וּמִשּׁוּם זֶה, יֵשׁ לְשַׁבֵּחַ וּלְסַפֵּר בַּסִּפּוּר הַזֶּה, כְּמוֹ שֶׁלָּמַדְנוּ. כְּעֵין זֶה חוֹב הוּא עַל הָאָדָם, לְסַפֵּר תָּמִיד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּלְפַרְסֵם הַנֵּס בְּכָל אֵלּוּ הַנִּסִּים שֶׁעָשָׂה. וְאִם תֹּאמַר, לָמָּה הוּא חוֹב לְסַפֵּר אֶת הַנִּסִּים, וַהֲלֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹדֵעַ הַכֹּל, כָּל מַה שֶּׁהָיָה וְיִהְיֶה לְאַחַר מִכֵּן, וְלָמָּה הַפִּרְסוּם הַזֶּה לְפָנָיו עַל מַה שֶּׁהוּא עָשָׂה וְהוּא יָדַע. וּמֵשִׁיב, אֶלָּא וַדַּאי צָרִיךְ הָאָדָם לְפַרְסֵם הַנֵּס וּלְסַפֵּר לְפָנָיו מִכָּל מַה שֶּׁעָשָׂה, מִשּׁוּם שֶׁאֵלּוּ הַמִּלּוֹת עוֹלוֹת, וְכָל הַפָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה מִתְקַבְּצִים וְרוֹאִים אוֹתָם, וּמוֹדִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְעוֹלֶה כְּבוֹדוֹ עֲלֵיהֶם לְמַעְלָה וּלְמַטָּה. כְּעֵין זֶה, מִי שֶׁמְּסַפֵּר וּמְפָרֵט אֶת חַטָּאָיו, מִכָּל מַה שֶּׁעָשָׂה, וְאִם תֹּאמַר, לָמָּה צָרִיךְ זֶה. הוּא מִשּׁוּם שֶׁהַמְּקַטְרֵג עוֹמֵד תָּמִיד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּדֵי לְסַפֵּר וְלִתְבֹּעַ עַל עֲבֵרוֹת שֶׁל בְּנֵי אָדָם, וְלִתְבֹּעַ עֲלֵיהֶם דִּין, כֵּיוָן שֶׁהָאָדָם מַקְדִּים עַצְמוֹ וּמְפָרֵט חַטָּאָיו כָּל אֶחָד וְאֶחָד, אֵינוֹ מַשְׁאִיר פִּתְחוֹן פֶּה לַמְּקַטְרֵג הַהוּא, וְאֵינוֹ יָכוֹל לִתְבֹּעַ עֲלֵיהֶם דִּין. כִּי תָּמִיד הוּא תּוֹבֵעַ דִּין תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ מְסַפֵּר וּמְקַטְרֵג, פְּלוֹנִי עָשָׂה כָּךְ. וְעַל כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לְהַקְדִּים אוֹתוֹ וּלְפָרֵט חַטָּאָיו. כֵּיוָן שֶׁהַמְּקַטְרֵג רוֹאֶה אֶת זֶה, אֵין לוֹ פִּתְחוֹן פֶּה עָלָיו, וְאָז נִפְרָד מִמֶּנּוּ מִכֹּל וָכֹל. וְאִם חוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה טוֹב, וְאִם לֹא, הֲרֵי הַמְּקַטְרֵג נִמְצָא עָלָיו, וְאוֹמֵר, פְּלוֹנִי שֶׁבָּא לְפָנֶיךְ, וְהִתְוַדָּה בְּעַזּוּת פָּנִים, בָּעַט בַּאֲדוֹנוֹ, חַטָּאָיו כָּךְ וְכָךְ. עַל כֵּן יָפֶה שֶׁיִּזָּהֵר הָאָדָם בְּכָל אֵלּוּ, כְּדֵי שֶׁיִּמָּצֵא עֶבֶד נֶאֱמָן לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

הלכה פסוקה
הר''ם ה' איסורי ביאה פ' כ''א

א. לֹא תֵלַכְנָה בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל פְּרוּעוֹת רֹאשׁ בַּשּׁוּק אַחַת פְּנוּיָה וְאַחַת אֵשֶׁת אִישׁ וְלֹא תֵלֵךְ אִשָּׁה בַּשּׁוּק וּבְנָה אַחֲרֶיהָ גְּזֵירָה שֶׁמָּא יִתְפְּשׂוּ בְּנָה וְתֵלֵךְ אַחֲרָיו לְהַחֲזִירוֹ וְיִתְעַלְלוּ בָּה הָרְשָׁעִים שֶׁתְּפָסוּהוּ דֶּרֶךְ שְׂחוֹק: ב. אָסוּר לְהוֹצִיא שִׁכְבַת זֶרַע לְבַטָּלָה לְפִיכָךְ לֹא יִהְיֶה אָדָם דָּשׁ מִבִּפְנִים וְזוֹרֶה מִבַּחוּץ וְלֹא יִשָׂא קְטַנָּה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לֵילֵד אֲבָל אֵלּוּ שֶׁמְּנָאֲפִין בְּיַד וּמוֹצִיאִין שִׁכְבַת זֶרַע לֹא דַי לָהֶם שֶׁאִיסוּר גָּדוֹל הוּא אֶלָּא שֶׁהָעוֹשֶׂה זֶה בְּנִידוּי הוּא יוֹשֵׁב וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (ישעי' א') יְדֵיכֶם דָמִים מָלֵאוּ וּכְאִלּוּ הָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ:

מוסר
מלוקט

מִנִּי שִׂים אָדָם עַל לֵב חַטְאוֹת נְעוּרָיו יֶחֱרַד הָאִישׁ וְיִלָּפֵת כִּי עַל יְדֵי הִסְתַּכְּלוּת בָּעֲרָיוֹת אוֹתָם הַצוּרוֹת נִקְבְעוּ בְדַעְתּוֹ וְהַשָּׂטָן וְיֵצֶר הָרַע מְבִיאָם לְנֶגֶד עֵינָיו תָּמִיד וְזֶה גוֹרֵם לְהַשְׁחִית זַרְעוֹ וְהוּא עָוֹן פְּלִילִי הֲלֹא תִרְאֶה עֵר וְאוֹנָן שֶׁהָיוּ בְנֵי שְׁמוֹנָה שָׁנִים בְּנֵי יְהוּדָה הַצַדִּיק נֶכְדֵּי יַעֲקֹב אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם בְּחִיר שֶׁבְּאָבוֹת וְנִכְרְתוּ הֲגַם שֶׁהָיוּ נְשָׁמוֹת עֶלְיוֹנוֹת. וְהוּא עֲוֹן דּוֹר הַמַּבּוּל. וְהָאָדָם אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ לֵב. יַחֲשׁוֹב כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים בָּא לִידֵי כָךְ עַל יְדֵי הִרְהוּרִים וְהַיֵּצֶר הָרָע מַטְעֵהוּ שֶׁהָיָה בְאוֹנֶס. אֲבָל אֵין בְּפִיהוּ נְכוֹנָה כִּי הוּא פּוֹשֵׁעַ גָּמוּר כִּי עַל יְדֵי הִסְתַּכְּלוּת בָּעֲרָיוֹת בָּא לִידֵי הִרְהוּר וְעַל יְדֵי זֶה הִרְבָּה לְהַשְׁחִית וְהָרַג אֶת בָּנָיו וְטִמֵּא חוֹתָמָא דְמַלְכָּא. וְגָבְרוּ רַחֲמָיו לְהַאֲרִיךְ אַפּוֹ אוּלַי יָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה וְיִתְמַרְמֵר בְּוִדּוּי וַחֲרָטָה וְשָׁב וְרָפָא לוֹ: