יום כיפור והפרעת קשב: מה הקשר ביניהם, ומה לומדים מזה?

מה הקשר בין היום הקדוש והנשגב שלפנינו לבין הפרעת קשב? מסתבר שיש.

"הפרעת קשב" היא לא רק ענין של ריכוז ומוּסחוּת, אלא של יכולת ניהול עצמית נמוכה יותר. היכולת לשים ברקס, ולחשבן מה נכון לעשות, בהקשר רחב. כשהיכולת הזו נמוכה, זה משפיע על הריכוז, כי כל גירוי והפרעה מתקבלים בברכה, אבל זה רק סימפטום אחד, כי ההפרעה משפיעה על כל יכולת הניהול העצמית: דחית סיפוקים, יכולת תכנון, דחיינות, ניהול זמן, סדר וארגון ועוד. אלה מאפייני הלקוּת הזאת. הם לא עושים לנו דווקא, וזה לא שלא אכפת להם. כאשר היכולות האלו מאוּתגרות, זה גורם צער לזולת: הם שוכחים, מפספסים, מאבדים, גורמים נזקים או מפסידים, בגלל שהם לא מתכננים מספיק מראש.

בימים רגילים הייתי מעדיף לעסוק בחוזקות של ילדי הקשב. כמו שאדם לקוי-ראיה מפתח חוש שמיעה רגיש וחד, כך גם ילדי הקשב, דווקא בגלל כל הקשיים שלהם, מפתחים כל מיני מיומנויות וחוזקות (כמו יצירתיות, אלתור, חשיבה מחוץ לקופסא, מנהיגות, הומור, חן ועוד ועוד). יש הרבה מה לומר איך אנחנו, כהורים, יכולים לשים פרוז'קטור על חוזקותיהם של הילדים, ולתווך להם סביבה מעצימה, שבה חוזקותיהם יתפתחו. אבל בערב יום הכיפורים, אפשר לדבר על הצער שנגרם בגללם, והחידוש: שצריך לשחרר. לסלוח ולעבור הלאה. זה לא אומר להשלים עם הדברים המצערים. כדאי בהחלט לחשוב על אסטרטגיות לצמצם נזקים, ויש כלים כאלו שכדאי להכיר. צריך לחתור תמיד לעתיד טוב יותר, אבל צריך גישה יותר סלחנית לגבי העבר. היכולת לסלוח ולהתקדם, לא רק ביום הכיפורים אלא תמיד, היא זו שמאפשרת מצע בריא יותר לפתח את הטוב שבהם.

ביום הכיפורים אנו מבקשים סליחה ומחילה על חטאינו. גם מהקב"ה, גם מהזולת, במיוחד מאלה הקרובים לנו, שפגענו בהם וציערנו אותם בשנה האחרונה. כתוב בספרים שביום הזה צריך לסלוח גם לעצמנו. צריך לשחרר, לא להישאר טעונים על עצמנו. זה לא בריא וזה לא מקדם. חווית ההורוּת של ילדים עם הפרעת קשב היא לא פשוטה. במיוחד אם גם אנחנו מתמודדים עם הפרעת קשב (שבאמת היא די תורשתית, ובדרך כלל אם יש ילד עם הפרעת קשב, זה אומר שיש סבירות די גבוהה שגם אחד ההורים מתמודד איתה). זה מייצר "משפחה בהפרעה", עם אתגר גדול בזוּגיוּת, אתגר גדול בניהול הלחץ ובחינוך הילדים. זה גורם להרבה תסכול, הרבה טעויות שלנו, וממילא – הרבה אשמה עצמית. הילדים יודעים ללחוץ לנו בבטן על הנקודות הרגישות, והטעויות והאשמה הן בלתי נמנעות. לפעמים הם באמת מוציאים אותנו מדעתנו. לכן צריך להכיר כלים לשיפור, אבל גם חשוב כל כך ללמוד מהיום הזה את היכולת לעצור ולסלוח, לעצמנו ולילדינו.

לרכישת הספר "כוחות העל של ילדי הקשב" מאת הרב דן טיומקין, היכנסו להידברות שופס או חייגו: 073-222-12-50.