"כמה ילדים יש לכם?": סיפורו הבלתי נתפס של ר' ישעיה גליק

דיירי שכונת מאה שערים רגילים לנקישות על דלתות בתיהם, מדי פעם עובר גבאי צדקה ונוקש על הדלתות, מצפה לקבל נדבה, שבדרך כלל מסתכמת בפרוטות, שכן עשרה קבין של עניות ירדו לעולם, כמו שנאמר "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ", ותשעה מהן נטלה ירושלים, ותשעה מתוך אותם תשעה קבין של עניות ירדו על מאה שערים וסביבותיה.

אלא שאנשי ירושלים אוהבי צדקה וגומלי חסדים, וגם מהמעט שבידם הם חולקים ונותנים לדלים מהם.

אלא שאותה נקישה על דלתות בתי מאה שערים היתה שונה מכל אותן נקישות מוכרות, שכן היא התרחשה בשעות הבוקר של שבת קודש.

הנוקש לא חיפש אחר גמ"ח תרופות, ולא ביקש ללוות מלפפון או כוס חלב. הוא עבר מדלת אל דלת ובפיו שאלה מוזרה: "כמה ילדים יש לכם?".

עם השאלה הזאת עבר הרב ישעיה גליק דירה אחר דירה, דלת אחר דלת, ובכל בית שהדלת נפתחה ומאחוריה הציצו ילדי חמד שמיהרו אל הפתח – חזר ושאל: כמה ילדים יש לכם?

כמה דקות קודם לכן, הרב גליק, שהגיע לארץ ישראל מארצות הברית כדי לפקוד יחד עם משפחתו את קברי הצדיקים שבארץ ישראל, השתתף, באחד מבתי הכנסת, בקידוש גדול שנערך שם לרגל שמחה.

ר' ישעיה, שלבו עלץ בקרבו משמחה לרגל שמחת חתונת בנו, החליט, אחרי לגימת מספר כוסיות משקה, שהוא רוצה לזכות את בנו הנישא בשעה טובה ומוצלחת, לתרום סכום כסף גדול למשפחה ברוכת ילדים.

הוא ביקש מאחד ממלוויו לעזור לו למצוא משפחה שכזו. אלא שכטוב לבו ביין, הוא התעקש לתת צדקה דווקא למשפחה שיש לה 18 ילדים.

משפחה עם 12 ילדים, עם 13 ילדים ואפילו עם 14 ילדים ניתן למצוא בקלות במאה שערים וסביבותיה, המבורכת בלי עין הרע. אך למצוא משפחה עם 18 ילדים, זה כבר פרויקט.

אבל ר' ישעיה החליט שהוא ימצא משפחה בת 18 ילדים, ויהי מה.

הוא מחליט החלטה נחושה: הוא הולך לעבור בית-בית בשכונה עד, שימצא משפחה שמתאימה להחלטה שלו. להם הוא מעביר עם צאת השבת, ישר לחשבון הבנק, 1000 דולר עבור כל ילד! סה"כ 18,000 דולר טבין ותקילין, לזכותו ולזכות משפחתו, ובנו העומד לקראת נישואין.

וכך הם עולים ויורדים במשך שעה ארוכה מבניין לבניין, מחצר לחצר. בכל בית הם שומעים מספר ילדים אחר, אך לכדי 18 ילדים לא הגיעו.

מארחו של ר' ישעיה כמעט שנואש. החום של ימי הקיץ מעיק עליהם. הם עטופים בבגדי שבת, בקפוטות ארוכות, והטלית גם היא על כתפיהם. גם ר' ישעיה הבין שכנראה לא ימצא משפחה שכזו ברדיוס הזה, והוא מציע לנסות עוד דלת אחת אחרונה.

על הדלת האחרונה היה קבוע שלט קטן וצנוע, ועליו כתוב: "ברוכים הבאים למשפחת פריימן". הם נקשו קלות על הדלת המהוהה. ילדה קטנה עם צמות, ובגדי שבת שכנראה ראו כמה דורות לפניה, הזדרזה ופתחה את הדלת כדי סדק צר.

"כמה ילדים יש לכם?", שואל ר' ישעיה.

"18", עונה הילדה במבט תמים וטהור.

נהרה התפשטה על פניו של ר' ישעיה. מארחו, שרגליו כאבו כבר מהמסע המייגע והטיפוס והירידה בין הבניינים, נשם מעט לרווחה.

"איפה אבא?", שואל ר' ישעיה, והילדה הזכה והטהורה משיבה: "אבא נמצא בבית שמש, הוא יושב שבעה".

באותה שבת ישבה משפחת פריימן שבעה על פטירתו של הרב אברהם ישעיה פריימן זצ"ל שנפטר לאחר שנזדכך בייסורין. אביה של הילדה, שלה 17 אחים ואחיות, לא היה בבית בשל האבל, ור' ישעיה הבטיח באותו רגע שבמוצאי שבת הוא יאתר את האב ויעביר את הכסף שהבטיח.

אלא שלאחר סעודת השבת הוא הלך לנוח, וכשהתעורר מיינו – כל העניין איכשהו פרח מזיכרונו. במוצאי שבת, הוא לא זכר שעליו להעביר את אותם 18,000 דולר לצדקה.

*

למחרת, ביום ראשון י"ד באב תשפ"ב, ר' ישעיה ומשפחתו החליטו ללכת לכותל המערבי להתפלל. בעודם ממתינים לאוטובוס, הגיע מחבל חמוש והחל לירות לכל עבר. בין הפצועים בפיגוע הקשה היו ר' ישעיה גליק ובנו החתן.

ר' ישעיה נפצע קשה מאד. הוא הובהל לבית החולים שערי צדק כשהוא סובל מפגיעות קשות ומחוסר הכרה.

בני משפחתו, שחיכו מחוץ לחדר הניתוח, לא ידעו את נפשם. בעוד זמן לא רב אמורה להתקיים החתונה. הבן נפצע, ואביו, ר' ישעיה, פצוע באורח אנוש... הם הרטיבו את ספרי התהילים בדמעות ותפילותיהם בקעו את השמים.

חברו של ר' יהושע, שהסתובב איתו בין בתי השכונה, נזכר בסיפור וסיפר אותו לבני המשפחה. הוא ידע שר' ישעיה טרם העביר את הכסף, והציע להם לאתר את משפחת פריימן.

בתוך כמה דקות אותרה המשפחה בת 18 הנפשות, ו-18,000 דולרים עברו מחשבון הבנק האמריקאי של משפחת גליק לחשבון הבנק של משפחת פריימן הירושלמית.

בתוך כמה דקות מאותו רגע שבו ההעברה בוצעה, ר' ישעיה פקח את עיניו.

הנס קרה בו במקום. הרופאים היו המומים מהמהירות שבה הוא התעורר. הוא הרי ספג פגיעות קשות ומסכנות חיים.

בני המשפחה סיפרו לו ולרופאים בהתרגשות את מה שקרה אך דקות ספורות קודם. ר' ישעיה לא יכול היה לדבר. הוא ביקש דף ועט, וכתב את המילים: "תודה שהצלתם לי את החיים".

*

הסיפור הזה קרה בימינו. זו לא אגדה, זה לא סיפור מדורות אחרים. זה קרה כאן ממש, והוא מובא בשמות המלאים והאמיתיים של בעלי הסיפור. כשאתם נותנים צדקה, כשאתם מצילים חיים, החיים שלכם ניצלים. כך כתוב גם במשלי: "וצדקה תציל ממוות". כשאתם נותנים צדקה, אתם מצילים את החיים שלכם.

כשאתם עורכים פדיון כפרות או פדיון נפש ומעבירים את הכסף למחלקת אמ"א של הידברות, שמצילה בכל שנה את חייהם של אלפי תינוקות שלא היו מגיעים לעולם ללא התמיכה של מחלקת אמ"א, ומסייעת ותומכת במשפחות גם לאחר הלידה, אתם גם מצילים חיים, וגם נותנים צדקה. ובעזרת השם, בזכות הצדקה הזו – אתם ואלפי ילדים תיכנסו לחיים ארוכים ולשלום.

העבירו עכשיו את כספי פדיון הכפרות שלכם למחלקת אמ"א, והצילו חיים!

לחצו כאן, או חייגו: 073-222-12-12