הרמב"ן על פרשת בראשית: האדם לא יכול להינצל או להצליח בכוחו בלבד, אלא תלוי בשמירה והגנה אלוקית

בפרשת השבוע, פרשת בראשית, מובאים דברי קין לה', לאחר שגזר עליו להיות נע ונד:

"וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל ה' גָּדוֹל עֲוֺנִי מִנְּשֹׂא הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּמִפָּנֶיךָ אֶסָּתֵר וְהָיִיתִי נָע וָנָד בָּאָרֶץ וְהָיָה כָל מֹצְאִי יַהַרְגֵנִי". (בראשית ד', י"ג – י"ד)

מפרש הרמב"ן:

"גדול עוני מנשוא – בתמיה, אתה טוען עליונים ותחתונים ועווני אי אפשר לטעון?! לשון רש"י מבראשית רבה".

בתחילת ביאורו מביא הרמב"ן את פירושו של רש"י מבראשית רבה, על פיו קין פונה לבורא עולם בתמיהה ואומר לו: "אתה טוען עליונים ותחתונים, וכי העוון שלי הוא גדול מנשוא, ואותו אתה לא יכול לטעון?"

לאחר מכן מביא הרמב"ן את הפירוש הנכון בעיניו. כה דבריו:

"והנכון בפשט שהוא וידוי, אמר: 'אמת כי עווני גדול מלסלוח, וצדיק אתה ה' וישר משפטיך אף על פי שענשת אותי הרבה מאד, והנה גרשת אותי היום מעל פני האדמה, כי בהיותי נע ונד ולא אוכל לעמוד במקום אחד – הנה אנכי מגורש מן האדמה ואין מקום למנוחתי, ומפניך אסתר – כי לא אוכל לעמוד לפניך להתפלל או להקריב קרבן ומנחה, כי בושתי וגם נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי, אבל מה אעשה כי כל מוצאי יהרגני, ואתה בחסדך הרבים לא חייבת אותי מיתה.

הרמב"ן מסביר כי לפי הפשט, קין מודה בחטאו ואומר: "אכן עווני גדול מלסלוח". הוא מכיר בכך שה' צודק בעונשו ושגרש אותו מעל פני האדמה, מה שאומר שאין לו מנוחה או יכולת להתקרב לה' דרך תפילה או קרבן. עם זאת, קין מביע חשש כי כל מי שימצא אותו יהרוג אותו, ומכיר בכך שה' בחסדו לא גזר עליו עונש מוות מידי, על אף חטאו הגדול.

עוד מוסיף הרמב"ן:

"והענין שאמר לפניו: 'הנה חטאי גדול והרבית עלי עונש, אבל שמרני שלא איענש יותר ממה שחייבת אותי, כי בעבור שאהיה נע ונד ולא אבנה לי בית וגדרות בשום מקום – יהרגוני החיות כי סר צלך מעלי".

כלומר, קין מביע תחושה שהעונש שהוטל עליו כבד מאוד וצודק מאוד, אך הוא מבקש מה' להגן עליו כדי שלא ייענש מעבר למה שנגזר עליו. קין חושש שבעקבות חייו כנע ונד, ללא בית או מקום מוגן, החיות יטרפו אותו, כי הוא מרגיש שההגנה האלוקית הוסרה ממנו.

מסיים הרמב"ן את דבריו במסר חד משמעי, רלוונטי כל כך לימי מלחמה אלו:

"הודה כי האדם איננו נשגב ונמלט בכוחו - רק בשמירת עליון עליו".

המשפט הזה מבטא אמת עמוקה: האדם לא יכול להינצל או להצליח בכוחו בלבד, אלא תלוי בשמירה והגנה אלוקית. הכרה זו משנה חיים, כי היא מדגישה שהכוח וההצלחה האמיתיים מגיעים מלמעלה, ולא מהאדם עצמו.