יהודים בגטו (א'): ונציה - מגבלות בין החומות וצמיחה תרבותית תורנית

כשאנחנו חושבים על העיר ונציה, אנחנו מדמיינים עיר ציורית ויפה, גונדולות שטות בתוך תעלות מים תכולים, מתחת לגשרים ציוריים, ומבנים עתיקים ומפוארים. אם נבקר בוונציה, נפליג בתוך מבוך התעלות הרבות ונפנה צפונה לכיוון רחוב קאנארג'ו, לאט לאט נוכל לראות שהמבנים הוונציאנים המרשימים והמפוארים מתחלפים לפתע במבנים אחרים, בבתים צנועים פשוטים וצפופים. שם, ברחוב קאמפו דל גטו נובו, נמצאת הכיכר המרכזית של גטו וונציה.

כיהודים, כשאנו שומעים את המילה גטו, אנחנו מיד אנו מעלים בדעתנו את הגטאות האכזריים והמדכאים של הנאצים. אבל הנאצים לא המציאו את הגטאות, האיטלקים המציאו אותם. ולא רק את הגטאות, אלא גם הטלאי הצהוב הידוע לשמצה – אפילו הוא לא המצאה גרמנית, אלא איטלקית. ואף על פי שגם האיטלקים, מטרתם הייתה לדכא את היהודים ולהגבילם, הגטאות היו בבחינת "בא לקלל ונמצא מברך", ובהסתכלות בדיעבד, לגטאות יש חלק חשוב מאוד בשימור העם היהודי. בסדרה הזו נסקור את הגטאות הגדולים והמשפיעים באירופה, נראה איך הוקמו ולמה, ונלמד על אופיו הייחודי של כל גטו וגטו.

הקהילה היהודית בוונציה היא אחת הקהילות היהודיות העתיקות באירופה, ישנם תיעודים לקהילה היהודית בוונציה כבר מהמאה העשירית. לאורך השנים נהנו היהודים באיטליה ובוונציה מחופש יחסי. הם אמנם אולצו ללבוש טלאי צהוב וסבלו ממגבלות ואפליות רבות, אך עדיין הותר להם לעסוק במגוון מקצועות. הם עסקו במסחר, ברפואה, ברוקחות ובדפוס, והשתלבו היטב בכלכלה האיטלקית.

מעמדם של היהודים באירופה מעולם לא היה בטוח. הם חיו במתיחות מתמדת מול הכנסייה, שתמיד חיפשה איך להצר את צעדם של היהודים, ומול הגילדות המקצועיות, מין איגודים מקצועיים שפחדו שהצלחתם הכלכלית של היהודים תבוא על חשבון "נוצרים טובים והגונים". הגילדות המקצועיות תמיד ניצלו את השפעתן על מנת למנוע מהיהודים לעסוק במקצועות הרווחיים ביותר, והשאירו ליהודים את המקצועות שרק יהודים היו מומחים להם באופן מיוחד, או מקצועות לא רווחיים.

גם באיטליה, כמו בשאר אירופה, סבלו היהודים מרדיפה ומאפליה. בוונציה, היהודים לא נחשבו לאזרחים, ונאסר עליהם להתגורר בכל מקום. בנוסף לכך, הם אולצו לשלם מס מיוחד.

לאחר גירוש ספרד ופורטוגל, החלו יהודים ספרדים להגר לאיטליה ולוונציה, דבר שהגדיל משמעותית את מספר היהודים באיטליה. לאחר מכן, בשנת 1509, עקב תבוסות של צבא ונציה בשדה הקרב, המוני פליטים נדדו מהיבשה אל האיים המרכזיים של ונציה. בין הפליטים הללו היו 5000 יהודים, רובם מהגרים מספרד ומפורטוגל. כעבור זמן מה החלה דרישה לגרש את היהודים מוונציה. בעידודן של דרשות של נזירים, החלו אנשי ונציה ללחוץ אט אט על השלטונות להצר וללחוץ את צעדם של היהודים.

בעקבות הלחץ, החליטו שלטונות ונציה בשנת 1516 לסגור את הקהילה בתוך אזור מתוחם ומופרד משאר העיר. המקום נקרא "גטו נובו". משמעות השם היא "בית היציקה החדש", על שם בית יציקה שהיה באזור. תעלות שנחפרו הפכו את הגטו לאי, וחומות גבוהות שנבנו הפכו אותו למבודד משאר העיר.

עם כניסתם של היהודים לגטו, גזרו עליהם השלטונות הגבלות רבות. נאסר עליהם לשהות מחוץ לגטו לאחר חצות הלילה. בשערי הגטו הוצבו שומרים נוצרים, שתפקידם היה לוודא שהיהודים לא שוהים מחוץ לגטו אחרי חצות, ושכרם, כמובן, שולם על ידי היהודים. בנוסף לזה, היהודים נדרשו לממן הקמה ואחזקה של כנסיות בסמוך לגטו, כל זה כחלק מהמס הגבוה שהוטל ממילא על היהודים. לא ניתן להם לעסוק בשום מקצוע, מלבד רפואה, מסחר, הלוואה בריבית ומסחר בבגדים משומשים. בנוסף לכל זה, השלטונות אילצו את היהודים לשלם דמי חכירה לצמיתות על הנכס.

בתחילה לא הונחו יהודי ספרד להתגורר בגטו. כיוון שהיהודים הספרדים היו סוחרים עשירים ומקושרים, השלטונות רצו להנות מההשפעה הכלכלית שלהם, ולכן היהודים שהתגוררו בגטו היו בעיקר גרמנים ואיטלקים. אבל בשנת 1541 כל יהודי ונציה אולצו להתגורר בגטו. לגטו נוסף מתחם חדש שנקרא "גטו ווקיו" (בתרגום מילולי: הגטו הישן).

היהודים בגטו התגוררו בצפיפות רבה. הקהילה גדלה כל זמן, והשטח היה מוגבל. היהודים גרו בדירות קטנות וצפופות, והרחובות היו צפופים והומי אדם.

למרות כל ההגבלות והגזרות, הקהילה היהודית פרחה בגטו. ההגבלות נתנו ליהודים בידול מוחלט מהגויים, מה שהוביל לחיי קהילה עשירים ותוססים. היהודים הקימו בגטו מוסדות חינוך, בתי כנסת וישיבות, ללא שום התערבות של הגויים. בתוך הגטו פעלו רבנים גדולים ובעלי שם, כמו ר' שמואל קצנלבוגן, בעל הספר "קרבן שמואל", שכיהן כרבה של העיר ונציה וכראש הישיבה, שבתקופתו הייתה אחת הישיבות הכי חשובות באירופה; וכמו ר' יהודה אריה ממודינא, שגם הוא כיהן כראש הישיבה של ונציה. בוונציה אפילו היה בית הדפוס היהודי הראשון, שבו הדפיסו את התלמוד לראשונה, ואת השולחן ערוך של ר' יוסף קארו.

הגטו בוונציה סימן עידן חדש ביהדות, עידן שבו היהודים היו חסינים כמעט לחלוטין מהשפעות זרות. סגורים ומבודדים בגטו, יכלו היהודים לעסוק בתורה תוך שמירה על אורח חיים יהודי וכשר למהדרין. בסופו של דבר, הגטו היווה ברכה ליהודים, ממש בבחינת "בא לקלל ונמצא מברך".