ריטלין ויום הכיפורים – הלכות שכדאי להכיר

אני מתמודד עם קשיי קשב וריכוז, ולצורך זה אני לוקח כל יום תרופה המסייעת לי להתרכז. כעת מתקרב יום הכיפורים, ואני חושש מכך שלא אצליח להתרכז בתפילה ביום גדול וקדוש זה. האם אני רשאי לקחת את התרופה? והאם מותר לי לבלוע את הכדור עם מים, כי קשה לי לבלוע כדור בלי מים?

מי שצריך ביום-יום לקחת תרופה לקשב וריכוז כדי לתפקד או כדי להתרכז בלימודים ובתפילות וכדומה, רשאי לקחתה גם ביום הכיפורים. ואם הוא מתקשה לבלוע את הכדור ללא מים, רשאי לבלוע בעזרת מים, ובלבד שיתקיימו יחד שני תנאים: א. שהמים יהיו מרים מעט (אפשר לשים תמצית תה וכדומה). ב. שישתה פחות משיעור של מלא לוגמיו (40 מ"ל לאדם ממוצע).

נימוקים: האיסור לאכול ולשתות מן התורה ביום הכיפורים, הוא רק בדברים הראויים לאכילה ולשתייה. אבל דברים שאינם ראויים לאכילה ולשתייה (כגון שהם מרים וכדומה), אינם אסורים אלא מדרבנן. ומאחר שהגלולה היא פחות מהשיעור שאסור לאכול מן התורה (שהוא 30 סמ"ק בנפח), וגם אינה ראויה למאכל (כיון שהיא מרה), מותר לקחתה ביום הכיפורים. מטעם זה, אם הוא מתקשה לבלוע את הכדור בלי מים, רשאי לבלוע בעזרת מים מרים פחות משיעור מלא לוגמיו. ואף על פי שבדרך כלל אסור לאדם לשתות פחות משיעור מלא לוגמיו, ואפילו מים מרים, מכל מקום במקרה שלנו, שקשה לו להתפלל בלי התרופה, רשאי. ובפרט שמטרת השתיה אינה כדי להרוות צימאונו, אלא לצורך בליעת הכדור. וכן דעת רבים מגדולי הפוסקים בדורנו, ומהם הגאונים רבי יצחק יוסף, רבי יצחק זילברשטיין, רבי אשר וייס, רבי שמואל אליעזר שטרן, רבי שלמה זעפראני, רבי אהרן בוטבול שליט"א ועוד רבים, כמפורט בספר "קשב רב".

בני בן האחת עשרה אובחן עם הפרעת קשב, וקשה לו מאד להתפלל בלי התרופה. האם אני רשאי לתת לו את התרופה עם מים לפני התפילה, או שמא כיוון שהוא נמצא בתוך הזמן של "תענית שעות", אצטרך לתת לו את התרופה בשעה מאוחרת יותר?

קטן או קטנה מתחת לגיל מצוות, אינם חייבים להתענות תענית גמורה, והם צמים רק "תענית שעות" כפי כוחם מדין חינוך. לכן מותר לתת להם תרופה עם מעט מים רגילים, ואין זה פוגע ב"תענית שעות".  

נימוקים: מאחר שיש צורך גדול בדבר, שהילד יוכל לשבת ולהתפלל כראוי, ובפרט ביום הקדוש בימי השנה, הדבר דומה למה שכתבו הפוסקים, שאם הילד (שצריך להתענות תענית שעות) התעורר בלילה ומבקש לשתות, מותר לתת לו. לכן גם במקרה שלנו, מותר לתת לו את התרופה עם מים רגילים. וכן התירו הגרמ"ש קליין, והגר"ש גרוס (בעל שבט הקהתי) שליט"א. (להרחבת הדברים ומקורות ההלכה, ראה בספר "קשב רב" חלק ההלכות – פרק ד' סעיף כ"ה וסעיף כ"ו).

הרב משה שמואל דיין הוא מחבר הספר "קשב רב – הפרעת קשב בהלכה ובאגדה".