יה שמע אביונך: מה מיוחד בפיוט שמחבר לבבות בעשרת ימי תשובה?

יָה שְׁמַע אֶבְיוֹנֶיךָ, הַמְחַלִים פָּנֶיךָ. אָבִינוּ לְבָנֶיךָ. אַל תַּעְלֵם אָזְנֶךָ:

יָה עַם מִמַּעֲמַקִּים. יִקְרְאוּ מֵרֹב מְצוּקִים. אַל נָא תְּשִׁיבֵם רֵקִים. הַיּוֹם מִלְּפָנֶיךָ:

הַוּוֹתָם וַעֲוֹנָם. מְחֵה וְרֻבֵּי זְדוֹנָם. אִם לֹא תַּעֲשֶׂה לְמַעַנָם. עֲשֵׂה צוּרִי לְמַעַנֶךָ:

וּמְחֵה הַיּוֹם חוֹבָם. וּרְצֵּה כְּמוֹ שַׁי נִיבָם. וּלְךָ תָּכִין לִבָּם. וְגַם תַּקְשִׁיב אָזְנֶךָ:

דִּמְעַת פְּנֵיהֶם תִּשְׁעֶה. וְתֶאֱסֹף עֵדֶר תּוֹעֶה. וְתָקִים לְךָ רוֹעֶה. וּפְקֹד בְּטוּב צֹאנְךָ:

הֹלְכֵי בְּדֶרֶךְ נְכוֹחָה. תְּבַשְּׂרֵם הַיּוֹם סְלִיחָה. וּבִתְפִלַּת הַמִּנְחָה (או: הַשָּׁחַר) הִמְצִיאֵם חִנֶּךָ:

יָה שְׁמַע אֶבְיוֹנֶיךָ, הַמְחַלִים פָּנֶיךָ. אָבִינוּ לְבָנֶיךָ. אַל תַּעְלֵם אָזְנֶךָ:

הפיוטים מהווים ביטוי עמוק לרגשות ולכמיהות של העם היהודי, במיוחד בימים הנוראים – הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים. בין הפיוטים הרבים שנאמרים בימים אלה, הפיוט "יה שמע אביונך" נחשב לאחד המרכזיים והמשמעותיים ביותר. פיוט זה, המיוחס לרבי יהודה הלוי, מבטא את תחינת העם היהודי לסליחה ולגאולה.

זהות המחבר ומועד חיבור הפיוט

הפיוט "יה שמע אביונך" נכתב על ידי רבי יהודה הלוי, אחד מגדולי המשוררים וההוגים של תור הזהב בספרד, אשר חי במאות ה-11 וה-12. רבי יהודה הלוי ידוע כמי שחיבר פיוטים ושירים מרגשים. פיוט זה, כמו רבים מפיוטיו האחרים, משקף את רגישותו העמוקה ואת ההבנה הרחבה שלו בנפש האדם וביחסו לקב"ה.

מקומו בסידור התפילה

פיוט זה תופס מקום מיוחד במנחה של יום הכיפורים, כאשר המתפללים מבקשים סליחה ומחילה בעיצומו של היום הקדוש ביותר בשנה. תפילת מנחה ביום הכיפורים נחשבת לזמן שיא של חרטה ותחנונים, ופיוט זה משמש כפתיחה לסליחות הנאמרות במנחה, תוך שהוא מלווה את המתפללים בדרכם לבקשת מחילה ולתקווה לגאולה.

כמו כן, יהודי ספרד נוהגים לומר את הפיוט הזה גם בסליחות של עשרת ימי תשובה. ימי תשובה אלו הם זמן של חשבון נפש והתקרבות לקב"ה, ופיוט זה מדגיש את הצורך בסליחה ובחמלה מצד הבורא כלפי עם ישראל. הפיוט משמש כקריאה עמוקה לקב"ה לשמוע את תחינות העם ולעזור להם בתקופת חשבון הנפש והכפרה.

מידד טסה - יה שמע אביונך

תוכן הפיוט

פנייה לבורא בבקשה לסליחה ולגאולה

הפיוט "יה שמע אביונך" פותח בפנייה נרגשת לבורא העולם, בבקשה לשמוע את תחינות העם ולמחול על עוונותיהם. התיאור של עם ישראל כ"אביוניך" מעיד על העוני הרוחני והמצוקה הנפשית של העם, המבקש את רחמי הקב"ה. הפיוט מתאר את העם כמי שנמצא "ממעמקים" ו"רוב מצוקים", מה שמבטא את התחושות הכבדות ואת הצורך העמוק בעזרה ובגאולה.

בקשה לגאולה ולעתיד טוב יותר

מלבד בקשת הסליחה, הפיוט כולל גם בקשה לגאולה רוחנית ופיזית. המשורר קורא לקב"ה לשוב ולגאול את עם ישראל, לאסוף את "עדר תועה" ולהעמיד להם רועה נאמן. בקשה זו מבטאת את הכמיהה לגאולה ולשיבה לארץ ישראל, כמו גם את התקווה לעתיד שבו העם יוכל לחיות בשלום ובביטחון תחת מלכות ה'.

תיאור רחמי האב על הבן

הפיוט מתאר את רחמי הקב"ה בצורה של רחמי אב על בניו, כאשר ניכר כי המחבר שואב השראה מהפסוק בתהלים: ”כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים רִחַם ה' עַל יְרֵאָיו” (ק"ג, י"ג). תיאור זה מעצים את תחושת הביטחון והתקווה של העם בכך שהקב"ה לא ייטוש אותם, אלא ימשיך לדאוג להם ולרחם עליהם כפי שאב דואג ומרחם על ילדיו.

סליחה למען כבוד השם

בפיוט מופיעה גם הבקשה שאם עם ישראל אינו ראוי לסליחה בזכות עצמו, הקב"ה יסלח להם למען כבוד שמו: "וְאִם לֹא תַעֲשֶׂה לְמַעֲנָם, עֲשֵׂה צוּרִי לְמַעֲנֶךָ". רעיון זה שאוב מתפילת דניאל (פרק ט') ומבטא את התקווה שהקב"ה יפעל למען שמו הגדול, גם אם עם ישראל לא יעמוד במלוא הדרישות.

הסליחה כוללת בקשת גאולה, קיבוץ גלויות והמלכת מלך: "וְתֶאֱסֹף עֵדֶר תּוֹעֶה, וְתָקִים לְךָ רוֹעֶה, וּפְקֹד בְּטוּב צֹאנְךָ".

חתימה בסליחה וברחמים

הפיוט מסתיים בבקשה שהקב"ה יגלה את חנו וסליחתו בזמן תפילת המנחה, ויבשר לעם בשורת סליחה וגאולה: "תְּבַשְּׂרֵם הַיּוֹם סְלִיחָה, וּבִתְפִלַּת הַמִּנְחָה הִמְצִיאֵם חִנֶּךָ". חתימה זו מדגישה את האמונה בכך שהקב"ה, ברחמיו, יסלח לעמו ויענה לתפילותיהם.

אליה והב - יה שמע אביונך

מבנה הפיוט מבחינה אמנותית ספרותית

אקרוסטיכון של שם המחבר

הפיוט "יה שמע אביונך" בנוי באקרוסטיכון של שם מחברו, יהודה. כל אחד מבתי הפיוט מתחיל באות מהשם "יהודה", מה שמוסיף מימד אישי ואמנותי לפיוט, ומאפשר לחזור ולהיזכר בזהות המחבר תוך כדי התפילה.

חריזה ומקצב

הפיוט מצטיין במבנה חרוזים מתוחכם, כאשר שלוש השורות הראשונות בכל בית בנויות בחריזה פנימית, והשורה הרביעית חרוזה עם שאר הבתים. מבנה זה יוצר מקצב נעים ושוטף, התורם לאווירת התפילה ומחבר את המילים בצורה הרמונית ונעימה לאוזן.

שימוש בתיאורים ומטפורות

הפיוט עשיר בתיאורים ובמטפורות המעצימים את תחושת הבקשה והתחנונים. תיאורים כמו "עדר תועה" ו"ממעמקים" מייצגים את המצב הקשה של עם ישראל, תוך שהם מחברים את המתפללים לעומק הרגשי של הפיוט. בנוסף, השימוש בכינויי האב והרחמים מעצים את התחושה שהפיוט נועד לרגש ולקרב את הלבבות אל הקב"ה.

פנייה לשמות של רחמים

בפיוט ישנה פנייה ישירה לקב"ה בשמות המביעים רחמים וחמלה ובכינויי אב. הפנייה בשמות אלו מבטאת את הצורך ברחמים גדולים במיוחד בזמן כה קריטי בשנה, ואת האמונה בכך שהקב"ה יגיב לתחינות עם ישראל ברחמיו הגדולים, כפי שכתוב בתהלים (ק"ג, י"ג): ”כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים רִחַם ה' עַל יְרֵאָיו".

קריאה לסליחה ולגאולה

מבחינה תוכנית, הפיוט משלב בין בקשה לסליחה לבין בקשה לגאולה. השילוב בין שני היבטים אלו מעצים את הפיוט ומוסיף לו עומק ורוחב, כשהוא מזכיר למתפללים כי לצד הצורך בסליחה יש גם צורך בגאולה רוחנית ופיזית.

הפיוט "יה שמע אביונך" הוא יצירה מרגשת ועמוקה של רבי יהודה הלוי, אשר נוגעת בלבבות המתפללים ומזכירה להם את החשיבות של חרטה, בקשת סליחה, ותפילה לגאולה. מבנה הפיוט והעומק הספרותי שבו הופכים אותו לאחד מהפיוטים המוערכים ביותר בסידור התפילה של יום הכיפורים ועשרת ימי תשובה, ומזמינים את כל המתפללים להתחבר לאמונה, לתקווה, ולכמיהה לעתיד טוב יותר.