הרב ראובן אלבז: בין תקיעות השופר למקומם של בעלי תשובה

נמצאים אנו בפתחו של יום האדיר בשנה, יום הכיפורים, שבו הקב"ה מוחל וסולח לכל עוונות עמו ישראל, וחותם את גזר דינם בשעת הנעילה לחיים טובים ולשלום בעזרת ה' יתברך.

על עניין התשובה נאמר, יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו וְיָשֹׁב אֶל ה' וִירַחֲמֵהוּ וְאֶל אֱלֹקֵינוּ כִּי יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ (ישעיה נ"ה, ז'). וביאר הגאון רבי רפאל ברדוגו (כונה בשם "רפאל המלאך", היה אב"ד וגאון עולם) בספרו מי מנוחות, שישנם שני סוגים של עבירות.

א. עבירה בעשייה – דהיינו סוגי עבירות שעובר האדם בגופו על מצוות התורה, וכגון שמחלל שבת רח"ל, שדינו בסקילה אם היה התראה ועדים, או שעובר בעבירה שיש בה כרת, כגון שאינו נזהר בשמירת טהרת המשפחה (ויש אומרים שאיסור נידה הוא בכלל עריות, ודינו ביהרג ובל יעבור), או שאוכל שקצים ורמשים, או מגלח זקנו בתער, שדינו במלקות וכדומה.

ב. עבירה במחשבה – דהיינו שחושב במחשבתו מחשבת כפירה ומינות נגד ה', וכן כשמזלזל במחשבתו על מצוות ה' רח"ל וכדומה. דבר זה חמור מאוד, ופעמים שאף חמור יותר מהעבירות הקשורות לעשיה.

וזהו שרמז הכתוב, יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ – אלו העבירות במעש, שעושה אותם האדם בגופו, וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו – זהו העובר עבירות במחשבה, במחשבת מינות וכפירה בה'. ואף על פי כן, וְיָשֹׁב אֶל ה' וִירַחֲמֵהוּ וְאֶל אֱלֹקֵינוּ כִּי יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ, גם אדם כזה שעבר על העבירות החמורות הללו, אם יחזור בתשובה וישוב אל ה', ה' יתברך יקבלו ויסלח לו על חטאיו, כִּי יְמִינְךָ פְּשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים (מנוסח הסליחות), הקב"ה ממציא עצמו לפני האדם שישוב אליו בתשובה ומקבלו באהבה. בפרט בימים הגדולים והקדושים בהם אנו נמצאים, עשרת ימי תשובה, שהם מיוחדים ומסוגלים לתשובה והקב"ה קרוב אלינו בהם ביותר מכל השנה כולה.

***

כדי להמחיש לנו עד כמה קרוב ה' לכל קוראיו וחפץ שישובו אליו בתשובה שלמה, נספר. רבי יחיאל מפריז, חי בתקופת הראשונים והיה אחד מבעלי התוספות. במקום מגוריו התגורר יהודי רשע שהיה עובר על כל מצוות התורה בפרהסיא ונמצא תמיד בחברתם של השרים והרוזנים הגויים, אוכל ממאכלם ושותה ממשקיהם, רח"ל. 

והנה, יום אחד הגיע אותו יהודי אל הרב, והודיע לו בפתאומיות שהוא חפץ לשוב בתשובה, ומבקש מהרב שיורה לו דרך תיקון על מעשיו הנפשעים. הרב חשב בלבו שאותו יהודי אינו חפץ לשוב בתשובה באמת, אלא רוצה ללכת לאחר מכן לשרים והרוזנים הגויים, ולדבר בפניהם בלעג על היהודים ודרכי תשובתם, ולכן דחה אותו ואמר שרק אם המטה שבו הוא נעזר ללכת יוציא פרחים ושקדים, יוכל אותו יהודי לחזור בתשובה. וכמו שברור הדבר שמקל לא יכול להוציא פרחים, כך ברור שאותו יהודי אינו יכול לשוב בתשובה. וכך יצא אותו יהודי מביתו של הרב בפחי נפש.

והנה בעלות השחר, לאחר שקם הרב משינתו והתכונן ללכת לבית המדרש ללמוד קודם התפילה, הבחין הרב במטהו שהוציאו פרחים ושקדים, פָּרַח מַטֵּֽה אַהֲרֹן לְבֵית לֵוִי וַיֹּצֵֽא פֶרַח וַיָּצֵֽץ צִיץ וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִֽים (במדבר י"ז, כ"ג), והבין הרב שמשמים הורו לו ששגה בכך שדחה את אותו יהודי ולא הורה לו את הדרך לשוב בתשובה. מיהר הרב לביתו של אותו יהודי ובישר לו שהוא רצוי ומקובל בשמים לפני ה' יתברך, והראיה - שהמטה הוציא פרחים ושקדים וזהו סימן משמים שחפצים בתשובתו. שמח אותו יהודי והלך עם הרב לבית המדרש, עד שלבסוף נעשה בעל תשובה גמור. ללמדנו עד כמה גדולה כוחה של תשובה, ועד כמה חפץ ה' יתברך לקבל את השבים אליו.

***

רבי רפאל ברדוגו מוסיף עוד רמז בעניין החזרה בתשובה, והוא על פי תקיעות השופר שאנו תוקעים בראש השנה, תקיעה, שברים, תרועה ושוב תקיעה. התקיעה הישרה רומזת לצדיקים, שהם ישרים בדרכם ובדרך עבודתם את ה' יתברך, והשברים, שהם תקיעות קטועות, מרמזים לאנשים הבינוניים, שאמנם עובדים את ה' יתברך, אך פעמים שנקטעים, מקבלים מעט מכות וייסורים וחוזרים בחזרה לדרך ה'. ואילו התרועה רומזת לרשעים, תְּרֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם (תהילים ב', ט'), שעבודת ה' שלהם חסרה, ולכן הם מקבלים בכל עת מכה אחר מכה, ב"מ. ואף על פי כן, לאחר התרועה ישנה שוב תקיעה ישרה, ללמדך שאם ירצו לשוב בתשובה – יוכלו לשוב ולהיות כמו הצדיקים הגמורים.

ועל פי זה יובן ביאורו של החפץ חיים על דברי רבותינו, שבמקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד (ברכות לד ע"ב). וביאר החפץ חיים, שלאחר שאנשים שסרו מדרך ה' חוזרים בתשובה שלמה, המקטרגים והמשטינים שנוצרו מחמת העבירות שלהם מנסים בכל עת לפגוע ולהזיק להם, והקב"ה לוקח כביכול את נשמתם, ומעלה אותם מעל כל העולמות, ושם אותה תחת כסא הכבוד, ובכך מגן וסוכך עליהם, שלא יפגעו מפני המזיקים, מגודל אהבתו וחיבתו לבעלי התשובה. ולכן במקום שבעלי תשובה עומדים, בסמוך ונראה לכסא כבודו יתברך, אין אפילו צדיקים גמורים יכולים לעמוד.

ומכאן נלמד עד כמה גדולה אהבתו וחיבתו של ה' יתברך לבעלי תשובה, ולכן נתאמץ כולנו לשוב אל ה' יתברך בתשובה שלימה ולקרב את כל אחינו בית ישראל תחת כנפי השכינה.

הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי

הנביא ישעיה מכריז ואומר לעם ישראל: הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי.. לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ יְרוּשָׁלִַם עִיר הַקֹּדֶשׁ (ישעיה נ"ב, א'-ב'), על להתנער ממשא העבירות שעל גביו, ואם לאו, הקב"ה יצטרך לנקות אותו מהם, וזה עלול לעלות לו ביוקר. הזוהר הקדוש מביא בזה משל למה הדבר דומה, תרנגולת לבנה נכנסה לתוך העפר, התעפרה לחלוטין וזיהמה עצמה, כל מיני קיסמים ואבנים נדבקו בה, אם הבעלים של התרנגולת יבוא לנקותה ולהוציא ממנה בעזרת מסרקים את כל הקיסמים והאבנים לא ישאר ממנה אלא רק פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה (ישעיה א', ו'), כל גופה יהיה חבול ופצוע וספק אם תוכל להמשיך לחיות. אולם אם התרנגולת תנער את עצמה, כל העפר הקיסמים והאבנים יפלו ובשטיפה קלה עם סבון תחזור למראה הלבן והמבריק.

זה המשל, והנמשל, כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל (קהלת י', כ'), עם ישראל בנים של הקב"ה, בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹ-הֵיכֶם (דברים י"ד, א'), הקב"ה מבקש מאיתנו שנתנער בכוחות עצמנו, הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי, לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ עמי, תתנערו, עד מתי תישארו בעפרוריות ובגשמיות של העולם, תתעלו מעל עצמכם, אם אתם תעשו זאת תוכלו להתנקות בקלות, אך אם לא תעשו זאת בעצמכם ותחכו שינקו אתכם זה יהיה קשה וכואב מאוד.

מה שמוטל עלינו בשעות קדושות אלו הוא לקבל על עצמנו להתנער מן העבירות, לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ, לפני שנגיע אל ה' יתברך ביום הקדוש - יום הכיפורים, נטהר את עצמנו, ואז נזכה לברכת ה' וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם (יחזקאל ל"ו, כ"ה), מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל ה' (ירמיה י"ז, י"ג), מה מקווה מטהר את הטמאים אף הקב''ה מטהר את ישראל (יומא פה ע"ב).

יהי רצון שנזכה להיכתב ולהיחתם בספרם של צדיקים לחיים טובים ולשלום. תזכו לשנים רבות נעימות וטובות, גמר חתימה טובה לכל בית ישראל.