רמב"ן על סוכות: דבר תורה קצר ומרתק, שייתן לכם משמעות אחרת לחג הסוכות

בחומר ויקרא נאמר על חג הסוכות:  

"אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ אֶת חַג ה' שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן. וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אלוקיכם שִׁבְעַת יָמִים. וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַה' שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ. בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת. לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אלוקיכֶם". (ויקרא כ"ג, מ' – מ"ד)

מפרש הרמב"ן:

"כי בסוכות הושבתי את בני ישראל" – "ענני כבוד, לשון רש"י, והוא הנכון בעיני על דרך הפשט, כי ציווה שידעו הדורות את כל מעשי ה' הגדול אשר עשה עמהם להפליא, ששיכן אותם בענני כבודו כסוכה כענין שנאמר (ישעיה ד ה ו) 'וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן ונגה אש להבה לילה כי על כל כבוד חופה וסוכה תהיה לצל יומם מחרב וגו'', ומפני שכבר פירש שענן ה' עליהם יומם ועמוד האש בלילה, אמר סתם: 'כי בסוכות הושבתי', שעשיתי להם ענני כבודי סכות להגן עליהם".

בקטע זה הרמב"ן מפרש את הפסוק "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל" (ויקרא כ"ג) ומציע שהכוונה היא לענני כבוד שהקיפו את בני ישראל במדבר, כפי שרש"י מפרש. הוא מסביר שמטרת הציווי לשבת בסוכות לדורות היא כדי לזכור ולהכיר את הנסים והמעשים הגדולים שעשה ה' לישראל, במיוחד השכנתם בענני כבוד שהגנו עליהם במדבר.

הרמב"ן מתבסס על פסוקים מספר ישעיהו (ד', ה'-ו') המדברים על ענן ה' המגן על ירושלים ויוצר חופה וסוכה להגנה מפני סכנות. כך הוא מסביר שהסוכות שה' ישב בהם את בני ישראל הם למעשה ענני כבוד ששימשו כסוכות להגן עליהם במדבר, ומכאן הסיבה שהתורה משתמשת במונח "סוכות" כדי לתאר את ענני הכבוד.

ממשיך הרמב"ן:

"והנה ציווה בתחילת ימות החמה בזיכרון יציאת מצרים בחדשו ובמועדו, וציווה בזכרון הנס הקיים הנעשה להם כל ימי עמידתם במדבר בתחילת ימות הגשמים. ועל דעת האומר סוכות ממש עשו להם (סוכה יא), החלו לעשותן בתחילת החורף מפני הקור כמנהג המחנות, ולכן ציווה בהן בזמן הזה והזיכרון שידעו ויזכרו שהיו במדבר לא באו בבית ועיר מושב לא מצאו ארבעים שנה והשם היה עמהם לא חסרו דבר".

בפירוש זה, הרמב"ן מסביר את הטעם לקיום חג הסוכות דווקא בזמן שבו הוא מתקיים, בתחילת ימות הגשמים (הסתיו), ואת הקשר לזיכרון יציאת מצרים ולשהות בני ישראל במדבר.

שני סוגי הסבר:

ענני הכבוד – לפי הדעה שהסוכות המוזכרות בפסוק מתייחסות לענני הכבוד, מצוות חג הסוכות קשורה לזיכרון הנס שהתרחש לאורך כל התקופה שבני ישראל היו במדבר, כאשר ה' השכין את עמו בענני כבוד והגן עליהם במשך ארבעים שנות נדודיהם במדבר.

סוכות ממשיות – לפי הדעה שבני ישראל ישבו בסוכות ממשיות, מצוות חג הסוכות קשורה לאירוע מעשי. בני ישראל התחילו לבנות סוכות בתחילת ימות החורף במדבר כדי להגן על עצמם מפני הקור, כמו שמחנות נוהגים לבנות מחסה בזמן הצורך. לכן, החג נועד להזכיר שישראל היו במדבר במשך ארבעים שנה, ללא בתי קבע או יישובים קבועים, אך בכל זאת לא חסרו דבר, בזכות השגחת ה'.

החיבור בין הזמן שבו חל חג הסוכות לבין האירועים הללו נועד להזכיר לעם את הנס ואת התמיכה האלוקית שקיבלו במדבר.

כשנשב בסוכה במהלך חג הסוכות, נוכל לזכור ולהתבונן בחסדי ה' הרבים שעשה עמנו לאורך הדורות. הסוכה מסמלת את ההגנה האלוקית שהייתה מנת חלקם של בני ישראל במדבר, אם על ידי ענני הכבוד או הסוכות הממשיות שבנו, ובהתבוננות זו נזכיר לעצמנו את השגחת ה' על כל צעד ושעל. בישיבה בסוכה אנו מתחברים לאותם רגעים של חסד ורחמים, כשה' דאג לצרכיהם של ישראל ולא חסר להם דבר, ובכך מתחזקים באמונה שהשגחה זו ממשיכה ללוות אותנו גם היום.