בוני הארץ (ד'): העלייה מתוניס, והתעוררות משיחית בתפוצות ישראל

במקביל לעליות תלמידי הבעש"ט והגר"א במאה ה-18, היתה התעוררות גם בארצות המזרח לעליה לארץ ישראל.

בשנת תקל"ז, 1777, עלו ארצה כ-150 נפש מתוניס, והשתקעו בטבריה. 30 איש נוספים הגיעו לצפת, ובעקבותיהם הגיעו לצפת עולים נוספים.

באגרת של עדת הספרדים משנת 1783 צוין "בואם בלי הפסק של עולים רבים עם בני ביתם".

לעולים הספרדים היה כסף כדי לשכור דירות טובות, ואחד מתלמידי הגר"א, שנמנה עם העולים הפרושים הראשונים בצפת, כתב באגרתו "כי מחמת העולים הספרדים המרובים נתייקרו מאוד הדירות". עולים ספרדיים אחרים התיישבו בחברון, בירושלים וביפו.

ד"ר אריה מורגנשטרן מוכיח בספרו, "משיחיות ויישוב א"י", שבכל תפוצות ישראל היתה התעוררות משיחית עצומה לקראת שנת ת"ר, 1840: במרוקו ובצפת, בפרס ובכורדיסטאן, בביירות ובתורכיה, ברוסיה ובאנגליה, וכמובן במזרח אירופה – בין בקרב תלמידי הגר"א ובין בקרב הציבור החסידי.

עם גבור גלי העלייה בתקופת שלטונו של מוחמד עלי (1831-1840), גדלה הצפיפות ברובע היהודי בירושלים. אוכלוסיית כולל הפרושים הכפילה את עצמה במרוצת שלוש השנים הראשונות של המשטר החדש, ועל רקע זה התארגנו העולים לקניית חצרות באזור "באב אל-חוטא", שהיה מרוחק מהרובע היהודי מהלך שלושת רבעי שעה!

המגורים באזור המנותק מהיישוב היהודי היו בחזקת סכנה של רוצחים וגנבים, ופעם אף העלילו על אחד המתיישבים שניסה לרצוח ישמעאלי, כדי להשתמש בדמו למצות בפסח. כותב מורגנשטרן: "לא רק אנשים פרטיים מצאו פתרונות דיור על ידי קניית בתים באזור 'באב אל- חוטא', גם הנהגת הכולל הפרושי נכנסה לעובי הקורה ורכשה בתים וחצרות באזור הזה".

בחודש אב תקצ"ד 1834 עלתה ארצה חבורת עולים מגרמניה. בראשה - ר' אליעזר ברגמן, שהיה תלמיד חכם מופלג. קבוצה זו סירבה במפורש ליהנות מכספי החלוקה, והתעקשה להתפרנס בארץ ישראל במלאכה ובמסחר, או בחקלאות.

"גישתה המהפכנית של הקבוצה... אינה מתמצת אפוא רק ברצונה המפורש לעלות ולהקים בה יישוב שיבסס את קיומו על מלאכה, מסחר וחקלאות, אלא גם בכך שהיא מצדדת בהתיישבות יהודים מחוץ לארבע ערי הקודש".

בורא עולם מכין את הקרקע לבניו השבים לארצו, והוא רותם אף את אומות העולם לפיתוח הארץ: "גם המציאות הארצישראלית בכללותה משתנה בתקופת שלטונו של מוחמד עלי. השלטון החדש דואג לביטחון החיים והרכוש, ובנושא חל שיפור משמעותי ביותר... בחסות השלטון החדש הוחל בתנופת פיתוח בתחומי החקלאות... מענקים כספיים ניתנים לחקלאים כדי לעודדם... המסמכים הדיפלומטיים מן השנים 1835-6 מדברים על גידול רב של היבול החקלאי, על עידוד תעשיית המשי, על הקמת בתי חרושת לאריגת צמר".

ר' ישראל בק, מבני כולל החסידים, עלה לצפת בשנת תקצ"ב, והקים בה את בית הדפוס העברי הראשון בזמן החדש. תודות לקשריו עם איברהים פחה, מושל הארץ, נענה לו הלה ונתן לו אחוזה כפרית בכפר ג'רמק. ר' ישראל בק עבר לשם יחד עם למעלה ממניין חסידים מתושבי צפת, והפך את המקום למשק חקלאי פורח.

בני היישוב הישן לא התפרנסו רק מתרומות: הם יזמו יציאה מחוץ לחומות, יזמו הקמת נקודות יישוב חדשות והיאחזות חקלאית, כמו ענפי מסחר אחרים, ככל שהתאפשר.