יהודים בגטו (ג') - פראג: הטבח הנורא והקינה שנכתבה בעקבותיו

ר' יצחק מווינה בעל ה''אור זרוע'', ר' יהודה ליווא בן בצלאל - המהר''ל, ר' ישעיהו הלווי הורביץ - השל''ה, רבי יהונתן אייבשיץ, ר' יום טוב ליפמן בעל ה''תוספות יום טוב'', ר' יחזקאל לנדא בעל ה''נודע ביהודה''. מה משותף לכל השמות ברשימה זו?

לכאורה מה שמשותף לכולם, הוא שכולם רבנים מפורסמים ביותר, שהשפעתם על היהדות ניכרת עד היום. אבל למעשה ישנו עוד דבר שמשותף להם: זו רשימה חלקית ביותר של רבנים שחיו ופעלו בעיר פראג.

לא נגזים אם נאמר שהקהילה היהודית בפראג היא מהמפוארות ביותר שהיו באירופה. ההיסטוריה שלה מלאה בישיבות מפורסמות, רבנים גדולים שישבו בה, ואפילו יש בה גולם אחד. היהודים יושבים באזור העיר פראג כמעט מיום הקמתה וקביעתה כמקום מושבם של מלכי בוהמיה. למעשה, ליהודים היה תפקיד חשוב בהפיכת העיר למה שהפכה להיות.

העיר פראג הוקמה, כנראה, בחצי השני של המאה התשיעית, עם הקמתה של טירה על גבעה מעל נהר הוולטאבה. זוהי מצודת פראג. העיר שוכנת במרכז חבל בוהמיה, בלב לבה של אירופה. את העיר הקימה שושלת מלכים ממוצא סלאבי, שושלת פרמיסל. אין הרבה עדויות ברורות מתי החלו היהודים להתיישב בפראג. משערים שכבר במאה התשיעית היו יהודים בפראג, אבל עדות בכתב להימצאות של היהודים ניתן למצוא רק מהמאה העשירית.

אחד ההבדלים בין עיר גדולה ומשגשגת להתיישבות חסרת חשיבות, הוא המסחר. מסחר הוא המנוע הכלכלי שמסייע לצמיחתם של ערים חדשות. המסחר מספק לאנשים מקומות עבודה, ולכן מניע אנשים רבים להגר לעיר. מצד שני, אנשים שמחפשים לקנות סחורה פוקדים את העיר ומפרנסים אותה. אבל לא כל אחד יכול להפוך כפר חקלאי לעיר משגשגת. בשביל זה נצרך ידע שלחקלאים בדרך כלל אין. לדעת לקרוא ולכתוב, להיות בקי בסחורות השונות והשימושים שלהם, לדעת איך להתנהל עם כסף מזומן, להשיג הלוואות וכדומה. היהודים היו עירוניים ומשכילים יותר משכניהם הנוצרים הכפריים והבורים, והיה להם כישרון מיוחד לנצל הזדמנויות חדשות. אותם סוחרים יהודים היו אלו ששימשו כמנוע צמיחה כלכלי עיקרי לעיר פראג הצומחת. שליטי העיר הבינו את הפוטנציאל הכלכלי הטמון ביהודים, נתנו להם מעמד של בני חסות והגנו עליהם מהפוגרומים והגירושים והגזירות שהיו מנת חלקם של יהודים בשאר האזור.

כבר במאה ה-13 החלו השלטונות לכפות על היהודים מגבלות מגורים, ויהודים רבים רוכזו ברובע מיוחד שנקרא "רובע יוזפוב". בתחילה הורשו היהודים להתנהל מחוץ לרובע היהודי לצרכי מסחר ועבודה, אך חייהם הנוחים יחסית של היהודים בעיר פראג החלו להיות קשים. בשנת 1389, בעקבות ביטול מעמד החסות של היהודים, התנפלו הנוצרים על הרובע היהודי בעיצומו של חג הפסח, והחלו לשחוט ולטבוח ללא הבחנה. האירוע נקרא ''השחיטה הגדולה של פראג'', ור' אביגדור קרא חיבר עליה קינה, שאותה אפשר למצוא במחזורים בנוסח העיר פראג עד היום.

בשנת 1557 הכריז המלך פרדיננד הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, על גירוש כל היהודים ממדינת מורביה. אך בגלל הצורך הכלכלי ביהודים, הגזירה הוקלה, ובמקום גירוש מוחלט רוכזו היהודים ברובע יוזפוב. מאז הפך הרובע לגטו. 

הגטו הוקף בחומות, וננעל בשערים. על הגטו הופקדו שומרים שמנעו את מעברם החופשי של היהודים. בזמנים רבים נעלו הנוצרים את הגטו ולא נתנו ליהודים לצאת. אך בתוך הגטו הנעול פרחו היהודים ושגשגו, והביאו את הקהילה היהודית בפראג לשיא של כל הזמנים.