בוני הארץ (ה'): יזמות היישוב הישן לעבודה חקלאית

בשנת תקפ"ח, 1827, נולדה בשורה עצומה לעם היושב בציון. משה מונטיפיורי הגיע לביקור בארץ.

בעיתון "הצפירה" 1885, גיליון 33, מספר מזכירו הפרטי של השר שקדם לביקור זה חלום, שבו בא אל מונטיפיורי אליהו הנביא כשהוא נוטה ידו אל ארץ ישראל, וקורא את המילים: "קונה הכל". החלום חזר ונשנה ונשתלש, עד שהחליט השר לעלות לבקר בארץ. מונטיפיורי סייר בארץ יחד עם אשתו יהודית, ובחן איך ניתן לסייע ליישוב היהודי.

בביקורו השני בארץ, בקיץ תקצ"ט 1839, נפגש מונטפיורי עם מוחמד עלי, מושל מצרים וא"י, וקיים עמו מגעים לחכירת קרקע למשך חמישים שנה, קרקע שעליה יוקמו 200 כפרים!

מנין באה למונטפיורי יוזמה זו? ואת מי הוא חשב להושיב בכפרים? פרופ' אליאב מסביר: "כשהגיע מונטיפיורי בשנת תקצ"ט לביקורו השני בארץ, נפגש עם יהודי צפת שחפצו לעסוק בעבודת אדמה, וביקשוהו לקנות או לחכור בשבילם כברת ארץ מתאימה. ראשון החותמים על תזכיר זה היה רבי אברהם האברוטש, מנהיג עדת החסידים. גם יהודי טבריה הביעו בפניו משאלה דומה. אנשים שונים אף הציעו לו כפרים שניתן לרכשם, וביקשו את עזרתו למימון ההוצאות הדרושות.

בבואו לירושלים הוגש למונטיפיורי תזכיר מפורט על ידי ר' מרדכי בן אברהם שלמה זלמן צורף, היהודי הראשון שעסק בחקלאות, ועתה הציע למונטיפיורי לקנות את הכפר... במרוצת הזמן יוקם שם כפר עברי לדוגמא. המחבר גם ציין שהמליץ על תכניתו בפני אנשי ירושלים וזכה להדים רבים. גם אריה נאמן, מזכיר עדת הפרושים, ביטא בתזכיר מפורט את השאיפות לעבודת אדמה. גם בבואו לצפת נתקל מונטיפיורי בבקשות דומות.

עיתון הצפירה (תרמ"ד 1884, גיליון 49) מתאר: "וטרם בואם העירה [צפת] יצאו לקראתם אלפי יהודים לקדם פניהם בכבוד, וגם שם נשא ונתן השר משה עם מנהיגי הקהילה על דבר הצעתו להרגיל את הדור הצעיר לעבודת האדמה, וכל אנשי העיר הטו לבם אל ההצעה ויאמרו כי טובה היא".

ההיסטוריון ד"ר אריה מורגנשטרן כותב כי מקובל לייחס למונטיפיורי את מירב היוזמות לשינוי פני הישוב היהודי בארץ ישראל במאה ה-19, ובעיקר את החדרת רעיון הפרודוקטיבציה וההצעות להתיישבות חקלאית של יהודים, אך – כותב הוא, המחקר החדש של התקופה מגלה אחרת: "מתוך בחינת המהלך ההיסטורי עולה כי קשר ראשוני זה שבין מונטיפיורי לבין היישוב נוצר בעקבות יזמה שבאה מקרב אלה האחרונים. נכונותו של מונטיפיורי לפעול לטובת היישוב היתה בבחינת היענות ליזמה שבאה מצדם, לא הוא היה היוזם. כך בענייני גיוס כספים לבניין ה'חורבה', וכך גם בנושאי העיסוק במלאכה, רכישת קרקעות ועבודה חקלאית".

מורגנשטרן מפרט והולך את היזמות שנקטו ראשי הפרושים בשנות השלושים למאה ה-19, עוד לפני בואו של מונטיפיורי ב-1839: משה זאקס, העולה הראשון מגרמניה במאה ה-19, שהה באירופה המערבית בשנים 1835-39, ודן עם גורמים שונים בשאלת גיוס כספים למען רכישת קרקעות ועיבודן על ידי יהודים.

ראשי הקהילה היהודית בירושלים פנו ב-1837 לקונסול היהודי בארם צובא, אליהו פג'וטו, בהצעה כי יקבל על עצמו לגייס כספים באירופה כדי לרכוש מבנים לדיור ולמלאכה, כגון בתי-בד, בתי-ריחים ובניין חנויות.

כמו כן פנו הפרושים ב-1837 במקביל למוחמד עלי ולצבי הירש לעהרן (ראש פקידים ואמרכלים) באמסטרדם, וביקשו מהראשון כי יעמיד לרשותם אדמות מדינה, ומהשני – שישגר כספים לקניין האדמות, כדי להעמיד עליהן את הקיום הכלכלי של יושבי ארץ ישראל.

גם בית הדפוס ששיגר מונטיפיורי ארצה, נשלח רק לאחר שפנה אליו המדפיס ר' ישראל בק בבקשה כי ישלח לו מכבש דפוס לאחר שהדפוס שהקים בצפת נהרס שנית ברעש האדמה בשנת 1837.

"ומעל לכל ספק כי אפילו אז, בשנת 1839, לא משה מונטיפיורי יזם את רעיון חכירת האדמות מידי הממשלה המצרית. רעיון זה היה פרי יזמת הישוב, ומונטיפיורי נענה בחיוב לבקשת היישוב, והיה מוכן להיכנס לעובי הקורה".