"בן הודיע בקשר 'שחור נפגע', והלך לישון"

64 מתושבי כפר עזה מצאו את מותם במתקפת הפתע של החמאס בשמחת תורה. 64 עולמות שהיו ואינם, והותירו אחריהם כל כך הרבה סיפורים, וגעגוע אין סופי. אבל לא כולם מודעים לכך שהיו יכולים להיות חלילה עוד עשרות תושבים נוספים שמקפחים את חייהם, אם לא פעילותם האמיצה של הלוחמים שהגיעו לשטח ונאבקו פנים אל פנים במאות המחבלים שהתבצרו בקיבוץ. אחד מהם הוא בן ברונשטיין, מ"פ ביחידת דובדבן, שאף הקריב את חייו למען התושבים.

קשה למצוא זמן לשיחה בימים אלו עם ניר ברונשטיין, אביו של בן הי"ד. תקופה זו, בה הוא מציין שנה לנפילתו של בנו, עמוסה אצלו עד אפס מקום.

הוא מסתובב בימים אלו בין אירועים שונים בהם הוא נושא דברים, מספר על בן ועל סיפור הגבורה שלו, וכן מלווה את כתיבת ספר התורה שהחל ממש בשבוע האחרון לעילוי נשמתו. לצד זאת הוא גם משתתף בכמה אזכרות של חיילים של בן שנפלו אחריו. "ימים עמוסים", הוא אומר בכאב. אך לרגע לא חושב לוותר על אף אחד מהאירועים. "זו ההזדמנות שלנו להנציח את בן ואת העשייה הגדולה שלו", הוא מבהיר, "את הלב הרחב שלו, החיוך הכובש והנתינה האינסופית. את כל הדברים שהכרנו עוד בימי חייו והתווספו להם עוד אינספור סיפורים אחרי מותו. את כל אלו אנחנו רוצים להנציח ולא לשכוח".

(צילום: באדיבות המשפחה)

(צילום: באדיבות המשפחה)

(צילום: באדיבות המשפחה)

מפקד עד לרגע האחרון

"בן השתייך לחטיבת קומנדו ביחידת דובדבן", מספר האב, "הוא היה בתפקיד מ"פ וגם ביצע תפקידים בגדוד שקד בחטיבת גבעתי. הוא הכשיר לוחמים רבים מאוד, ובעצם רבים מאלו שנלחמים כיום בשטח עושים זאת בהשראתו ומובילים את העשייה".

ברונשטיין חוזר אל שמחת תורה, היום בו פרצה המתקפה: "ביום שישי, ערב שמחת תורה, הגיע בן הביתה בהפתעה. הספקנו לשבת אתו קצת, ואז הוא ביקש: 'אבא, תגהץ לי מדים, יש לנו מחר פעילות'. מבחינתו זו הייתה התוכנית – לצאת למחרת לפעילות מבצעית. אלא שמיד בשעות הבוקר, כאשר הוא שהה בבית של חברתו עדי, הוא הוקפץ לדרום. בשעות הראשונות כלל לא הבנו מה קורה, כפי שאף אחד במדינת ישראל לא הבין את גודל האירוע.

"בדיעבד התברר לנו שהוא הוקפץ בתחילה לצומת הודיה, ויש אפילו סרטון בו רואים אותו שעתיים לפני שנהרג כשהוא מתדרך חיילים, ונראה רגוע ושליו, מלא בביטחון. מהצומת הם הוקפצו בערך בשעה תשע בבוקר לכפר עזה, שם ציפו להם יותר ממאה מחבלי נו'חבה. בן נתן הוראה לנהג שלו להתחיל לדרוס אותם, כדי שיתפזרו, כאשר בתוך כך יוצאים חיילים מהרכב ומנהלים איתם קרב פנים מול פנים. הם הצליחו בחיסול המחבלים, ולאחר מכן קיבלו פקודה להתחיל לטהר את הבתים, ובתוך כך לחלץ את תושבי הקיבוץ וילדיהם ולקחת אותם לנקודות כינוס. בן נפגע ממארב של מחבלים כשהיה בין הבית השלישי לרביעי. הוא נפגע מכדור אחד שחדר לו דרך הכתף ישירות ללב. בשעה 11 ו-7 דקות הוא הודיע בקשר: 'שחור נפגע', והלך לישון".

נראה שהוא המשיך להיות מפקד עד לשנייה האחרונה...

"ממש כך. בן היה מפקד בכל נשמתו, ולא סתם מפקד אלא נערץ ממש שיודע לדבר בגובה העיניים ולראות ולחוש כל חייל. הייתה לו אמירה שהוא נהג לומר בכל טקס צבאי לחייליו: 'כדי שעם יחיה חיים נורמליים, צריך קומץ של אנשים שיחיו חיים לא נורמליים'. המשפט הזה חקוק על מצבתו של בן, והוא גם מזוכר בשיר שנכתב לכבודו. אם תרצו, זוהי תמצית הדברים שאפיינו אותו".

(צילום: באדיבות המשפחה)

(צילום: באדיבות המשפחה)

(צילום: באדיבות המשפחה)

"נחזיק חזק בניסיון"

איך נראים החיים כיום, שנה אחרי מותו של בן?

"הכאב לרגע לא דועך, הגעגוע ממשיך בכל רגע, החור בלב לא יחלים ולא יירפא לעולם", משיב ברונשטיין בכנות. "אנחנו נאלצים ללמוד לחיות יחד עם התואר החדש 'משפחה שכולה', וזו התמודדות יומיומית – שעה-שעה. אבל אנחנו גם משתדלים לבחור בחיים, עד כמה שניתן.

"אחת התובנות שהגעתי אליהן במהלך השנה החולפת היא שמותר לכאוב, לבכות ולהתגעגע, אך לא ליפול לתהום העמוק של האבל, משום שבעצם הנפילה אני למעשה נותן לאויבים שלנו לנצח. לכן, יחד עם כל הקושי, אני משתדל מאוד להמשיך לבחור בחיים. אני עושה זאת למען עצמי, וגם למען האישה והילדים. וכן, זה באמת קשה מאוד".

ויש גם פעולות שונות שהם עושים לזיכרו. "הקמנו אתר אינטרנט בשם 'בן ברונשטיין, הסיפור של בן', שם אנו מעלים קטעים לזיכרו ותיעוד לאדם המיוחד שהוא היה. בנוסף, התחלנו בשבוע האחרון בכתיבת ספר תורה לעילוי נשמתו, כאשר במקביל אנו מובילים קמפיין להשתתפות בעלות הספר. היה מאוד מרגש השבוע, כשנערך בביתנו מעמד מכובד בו נכתבה האות הראשונה. וכן, בן השאיר אחריו גם סיפורים מעוררי התפעלות, שכולנו נישא איתנו לעד – על איך שהוא ראה תמיד את החלש מול עיניו, הביט גם על החיילים הטירונים כשווים בן שווים, ידע תמיד לתת מעצמו למען כולם".

איך אתם מצליחים לזכור את בן, אך כפי שציינת - לא לשקוע אל תוך הכאב? זה נשמע כמו דבר והיפוכו...

"נכון, זהו גבול דק, אך מי שהכיר את בן יודע שזו בדיוק הייתה המהות שלו – להתייחס לכל נושא מתוך עומק ורצינות, ויחד עם זאת להתקדם הלאה, לבחור בהמשכיות ובעשייה.

"וכן, יש גם את כוח האמונה שעוזר לנו", אומר ברונשטיין, ובהקשר הזה מבקש לצטט את דבריה של אשתו מירי, שעברה תהליך חיזוק גדול בשנה האחרונה, וכתבה אותם לעילוי נשמתו. וכך היא כותבת:

בנימין שלי..

שנה...

אתה מאמין ילד שלי שלא דיברנו שנה שלמה?

שנה שלמה שלא התפוצצתי מצחוק איתך

שנה שלמה שלא התייעצתי איתך

שנה שלמה שלא כיסיתי אותך בלילות

שנה שלמה שלא חיכיתי להודעה ממך

שנה שלא קיבלתי הודעה ממך

אמא אני אוהב אותך, בבקשה אל תדאגי.

שנה שלמה שאין דפיקה בדלת ממך

שנה שלמה ילד שלי..

שאני לא משוויצה שהגומות שלך ממני..

שנה שזמן אחים הוא לא אותו הדבר, העיניים של שיקו ונוקי מחפשות אותך, אולי היום הוא יפתיע ויבוא?

שנה שאבא לא מגהץ לך מדים ומנשק אותם.

שנה שלמה שלא ביקשת תותים עם שמנת ..אפילו שזו לא העונה..

שנה שאנחנו אמורים להסתפק בריח שלך שנשאר על המדים.

בנימין ,

יש כאלה שהקדוש ברוך הוא בחר בהם , בחר בהם להיות קרוב אליו, בחר בהם להיות השליחים למען כל עם ישראל אתה אחד מהם ילד שלי.

גרמת לשלום ואהבה בכל שכבות העם

גרמת שהמחלוקת ירדה כליל

גרמת להוליד כח נתינה מאין כמוהו בלב העם

גרמת לחיזוק האמונה האמיתית בכולנו

בזכותך בנימין וכל הקדושים שאיתך אשר מסרו נפשם

והצילו את המדינה מכיבוש

כל עם ישראל נהיה יד אחת וכל לב ישראל אחד.

שנה שלמה אני שואלת ומה בנימין... מה איתי בנימין ... איך לא חשבת עלי..

ואני מבינה שילד גיבור כמוך

מגיע אך ורק מאמא גיבורה.

האמא שנבחרה, לקבל נשמה מיוחדת כמוך, לגדל אותה

במסירות נפש וכשהבורא יבקש את הנשמה בחזרה קיבל

אותך - בנימין שלי, מושלם.

האמא שנבחרה מתוך מיליוני אמהות יהודיות לעמוד בניסיון הכי קשה בעולם, זו שתקבל

את הנשמה שעתידה להיות בהיכל של רבי עקיבא.

האמא שנבחרה לעבור את הניסיון של אברהם אבינו,

לעקוד ילד ולהיות חלק מתקומה של עם ..

האמא שזכתה בקדוש משלה - אהוב ליבי בנימין.

לכל האמהות הגיבורות והקדושות

נחזיק חזק אהובות ליבי, יחד בניסיון הכי קשה שיכול להיות, נסיון של שרה אימנו

זיקפו קומה אהובות שלי... אתן אימהות של קדושים..

אנחנו נהיה הזוכות עוד בגאולה השלמה שתגיע בקרוב

לעם שכל כך ראוי לה!