יהודים בגטו (ד'): תור הזהב של גטו פראג – התקופה שהותירה חותם

הגטו בפראג הוקף בחומות כדי להפריד בין היהודים לנוצרים, שומרים הופקדו על שערי הגטו ושליטי העיר נעלו את היהודים בגטו בכל פעם שרצו להגביל את היהודים, אבל מבין חומות הגטו נשמעה שירה יהודית שאת קולה אפשר לשמוע עד היום. ישיבות צצו בגטו כפטריות אחרי הגשם. ביניהן אפשר למצוא את הישיבה המפורסמת של המהר''ל מפראג, שבה למדו התלמידים בשיטתו המיוחדת. המהר''ל דחה את שיטת הפלפול ששלטה אז בכל הישיבות באירופה. הוא האמין שצריך להשקיע בעיקר בלימוד בבקיאות, ולא להתעכב בפלפול יותר מדי.

תקופתו של המהר''ל הייתה תור הזהב של הגטו, וחיי הקהילה של היהודים פרחו. בגטו פעלו בתי דפוס, שבהם הדפיסו את פירושי הראשונים. כמו כן, באותה תקופה פעל בגטו הנדיב הגדול מרדכי מייזל, אחד מהאנשים הכי עשירים בתקופתו. הוא היה איש הכספים של המלך רודולוף השני, שעוד נדבר עליו, ובזכות קרבתו למלך יכל לעזור ליהודים. הוא הקים בגטו בית כנסת מפואר, ובנה בו בית חולים יהודי. הוא הקים מרחצאות ומקוואות ליהודים בגטו, ריצף את כל הגטו ותמך בלומדי תורה. ההיסטוריון היהודי דוד גנץ כתב עליו, שהסכום הוא הוציא לצדקה בשנתיים הוא סכום של 50,000 טאלר, סכום דמיוני לאותם זמנים. ומעל כולם נצבת דמותו של המהר''ל. המהר''ל הגיע לפראג בשנת 1573. בתחילה לא מינוהו לרב. המהר''ל היה מוכיח בדרשותיו את העשירים, שהם לא תומכים מספיק בעניים ולומדי תורה, והם מצידם דאגו שלא יתמנה לרב. אף על פי שלא מינוהו לרב, הקים המהר''ל בגטו חברה קדישא, שתקנותיו הועתקו לכל אירופה. המהר''ל עזב את פראג לחמש שנים כדי לכהן כרב בעיר פוזנן, ולאחר מכן חזר לפראג והנהיג את הקהילה. בין תלמידיו אפשר למצוא את ר' יום טוב ליפמן הלר, בעל ה''תוספות יום טוב''; המהר''י כץ; ור' שלמה אפרים מלונטשיץ, מחבר הספר כלי יקר. המהר''ל נפטר בשנת 1609, בגיל 97, ונקבר בבית הקברות היהודי בפראג - אחד מבתי הקברות היהודיים הגדולים באירופה. משערים שיש בו מאה אלף קברים, בשכבות.

מעט לאחר המהר''ל כיהן כרב העיר הרב ישעיהו הלוי הורוויץ, ''השל''ה הקדוש''. השל''ה כיהן כרב העיר עד שנת 1620, אז נפטרה אשתו והוא החליט לעלות לארץ ישראל.

תור הזהב של הגטו הסתיים בתחילת מלחמת שלושים השנים. בתקופת המהר''ל שלט בפראג המלך רודולוף השני. ענייני השלטון לא עניינו כל כך את רודולוף השני. מה שכן עניין אותו היה מדעים. הוא תמך במדענים מפורסמים כמו יוהאן קפלר וטיכו בראה, ואפילו ביקש להיפגש ביחידות עם המהר''ל. מה היה בפגישה, אף אחד לא יודע. אולי רודולוף השני התעניין ביהדות, אולי בחכמה ובידע הפילוסופי שהיה למהר''ל. הסיפור הוא מקור לספקולציות רבות, והרבה סיפורים נקשרו במקרה המיוחד הזה.

תחת שלטונו של רודולוף השני נהנו היהודים מזכויות יחסיות ומהגנה מהמלך. לאחר מכן שלט יורשו מתיאס שגם הוא היה נוח ליהודים. למתיאס לא היו ילדים, ולכן הכתירו את בן דודו פרדיננד השני. פרדיננד השני היה קתולי אדוק ונלחם בחירוף נפש בפרוטסטנטים. בשנת 1618 פרצה מלחמת 30 השנים בין הנוצרים הקתולים לפרוטסטנטים, המלחמה הכניסה בכל הנוצרים קנאות דתית, במהלכה כבשו האצילים הפרוטסטנטים את פראג. אך לאחר מכן בשנת 1620 התרחש קרב הר לבן, במהלכו ניצח פרדיננד השני את האצילים הקתולים וכבש מידם את העיר פראג, והחל ברפורמה קתולית נוקשה בפראג. הוא העלה את המיסים על היהודים, והביא איתו אנטישמיות קתולית חריפה מאוד. בהמשך המלחמה, כבש הצבא השוודי את העיר, וחייליה בזזו את העיר, כתוצאה מהביזה אבדו הקהילה היהודית את רוב רכושם והיהודים בגטו הגיעו לעוני נורא. בנוסף לכך, חיזק פרדיננד השני את מגבלות העיסוק על היהודים. כתוצאה מכך גווע תור הזהב של גטו פראג, והגטו צעד לעבר עידן חדש.