חוק לישראל - פרשת בשלח, יום שני

תורה

יד (א) וַיְדַבֵּר יְהוָֹה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: וּמַלֵיל יְיָ עִם משֶׁה לְמֵימָר:
(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן נִכְחוֹ תַחֲנוּ עַל הַיָּם: מַלֵיל עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וִיתוּבּוּן וְיִשְׁרוּן קֳדָם פּוּם חִירָתָא בֵּין מִגְדוֹל וּבֵין יַמָא קֳדָם בְּעֵיל צְפוֹן לְקִבְלֵהּ תִּשְׁרוּן עַל יַמָא:
(ג) וְאָמַר פַּרְעֹה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר: וְיֵימַר פַּרְעֹה עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מְעַרְבְּלִין אִנוּן בְּאַרְעָא אֲחַד עֲלֵיהוֹן מַדְבְּרָא:
(ד) וְחִזַּקְתִּי אֶת לֵב פַּרְעֹה וְרָדַף אַחֲרֵיהֶם וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל חֵילוֹ וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי יְהוָה וַיַּעֲשׂוּ כֵן: וְאַתְקֵף יָת לִבָּא דְפַרְעֹה וְיִרְדַף בַּתְרֵיהוֹן וְאֶתְיַקַר בְּפַרְעֹה וּבְכָל מַשִׁרְיָתֵהּ וְיִדְעוּן מִצְרָאֵי אֲרֵי אֲנָא יְיָ וַעֲבָדוּ כֵן:

נביאים שופטים פרק ד

(ה) וְהִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחַת תֹּמֶר דְּבוֹרָה בֵּין הָרָמָה וּבֵין בֵּית אֵל בְּהַר אֶפְרָיִם וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַמִּשְׁפָּט: וְהִיא יָתְבָא בְּקַרְתָּא בְּעַטְרוֹת דְּבוֹרָה מִתְפַּרְנְסָא מִן דִּילַהּ וְלַהּ דִּיקְלִין בִּירִיחוֹ פַּרְדֵסִין בְּרָמָתָא זֵיתִין עָבְדִין מְשָׁח בְּבִקְעָתָא בֵּית שַׁקְיָא בְּבֵית אֵל עֲפַר חִיוַר בְּטוּר מַלְכָּא וְסָלְקִין לְוָתָהּ בְּנֵי יִשְּׂרָאֵל לְדִינָא:
(ו) וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם מִקֶּדֶשׁ נַפְתָּלִי וַתֹּאמֶר אֵלָיו הֲלֹא צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵךְ וּמָשַׁכְתָּ בְּהַר תָּבוֹר וְלָקַחְתָּ עִמְּךָ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ מִבְּנֵי נַפְתָּלִי וּמִבְּנֵי זְבֻלוּן: וְשָׁלְחַת וְקָרַת לְבָרָק בַּר אֲבִינֹעַם מִקָּדֵשׁ דְּבֵית נַפְתָּלִי וַאֲמָרַת לֵיהּ הֲלֹא פַּקִּיד יְיָ אֱלָהָא דְּיִשְּׂרָאֵל אָזִיל וְתִתְנַגִּיד בְּטוּרָא דְּתָבוֹר וּתְדַבַּר עִמָּךְ עֲשָּׂרָא אַלְפִין גָּבְרִין מִבְּנֵי נַפְתָּלִי וּמִבְּנֵי זְבוּלוּן:
(ז) וּמָשַׁכְתִּי אֵלֶיךָ אֶל נַחַל קִישׁוֹן אֶת סִיסְרָא שַׂר צְבָא יָבִין וְאֶת רִכְבּוֹ וְאֶת הֲמוֹנוֹ וּנְתַתִּיהוּ בְּיָדֶךָ: וְאִתְבִּיב עַל יָדָךְ לְנַחֲלָא דְּקִישׁוֹן יָת סִיסְרָא רַב חֵילָא דִּיבִין וְיָת רְתִיכוֹהִי וְיָת מְשַׁרְיָתֵיהּ וְאַמְסְרִינֵיהּ בְּיָדָךְ:
(ח) וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ בָּרָק אִם תֵּלְכִי עִמִּי וְהָלָכְתִּי וְאִם לֹא תֵלְכִי עִמִּי לֹא אֵלֵךְ: וַאֲמַר לָהּ בָּרָק אִם תֵּיזְלִין עִמִּי וְאֵיזִיל וְאִם לָא תֵּיזְלִין עִמִּי לָא אֵיזִיל:

כתובים משלי פרק יד

(כה) מַצִּיל נְפָשׁוֹת עֵד אֱמֶת וְיָפִחַ כְּזָבִים מִרְמָה: מַפְצֵא נַפְשָׁא סָהֲדָא דְקוּשְׁטָא וּדְמַלֵל כַּדָבוּתָא רַמָיָא הוּא:
(כו) בְּיִרְאַת יְהוָה מִבְטַח עֹז וּלְבָנָיו יִהְיֶה מַחְסֶה: דְּחַלְתֵּיהּ דֶּאֱלָהָא סִבְרָא דְעֻשְׁנָא וְלִבְנוֹי נֶהֱוֵי תוּכְלָן:
(כז) יִרְאַת יְהוָה מְקוֹר חַיִּים לָסוּר מִמֹּקְשֵׁי מָוֶת: דְּחַלְתָּא דֶאֱלָהָא מַבּוּעַ דְּחַיֵי לִדְמַסְטֵי מִן פַּחָא דְמוֹתָא:
(כח) בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ וּבְאֶפֶס לְאֹם מְחִתַּת רָזוֹן: בְּסוּגְעָא דְעַמָא הַדְרֵיהּ דְּמַלְכָּא וְהֵיךְ דִּבְצִיר עַמָא מִתְתְּבַר פַּרְנָסֵיהּ:

משנה שבת פרק טז

א. כָּל כִּתְבֵי הַקּדֶשׁ מַצִילִין אוֹתָן מִפְּנֵי הַדְּלֵקָה, בֵּין שֶׁקּוֹרִין בָּהֶן וּבֵין שֶׁאֵין קוֹרִין בָּהֶן. וְאַף עַל פִּי שֶׁכְּתוּבִים בְּכָל לָשׁוֹן, טְעוּנִים גְּנִיזָה. וּמִפְּנֵי מָה אֵין קוֹרִין בָּהֶן. מִפְּנֵי בִטּוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ. מַצִילִין תִּיק הַסֵפֶר עִם הַסֵפֶר, וְתִיק הַתְּפִלִּין עִם הַתְּפִלִּין, וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכָן מָעוֹת. וּלְהֵיכָן מַצִילִין אוֹתָן. לְמָבוֹי שֶׁאֵינוֹ מְפֻלָּשׁ. בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר, אַף לַמְפֻלָּשׁ:

ברטנורה  (א) כל כתבי הקודש. אפילו נביאים וכתובים, מצילין אותן מחצר שנפלה בו הדליקה לחצר אחרת שבאותו מבוי אף על פי שלא עירבו, והוא שיהיו כתובים בכתב אשורית ובלשון הקודש: בין שקורין בהן. כגון נביאים שמפטירין בהן בשבת בבית הכנסת: בין שאין קורין בהן. כגון כתובים, דאף יחידים אין קורין בהן בשבת מפני ביטול בית המדרש כדלקמן, שהיו דורשים לעם בשבת ומורין להן הלכות איסור והיתר, לפי שכל ימות החול הם עסוקים במלאכתן, ואסרו לקרות בכתובים בשבת בשעת בית המדרש משום דמשכי ליבא ואתו לאמנועי מלשמוע הדרשה: ואע''פ שכתובים בכל לשון. ואיכא למאן דאמר דלא נתנו לקרות בהן ואין מצילין אותן, אפילו הכי טעונים גניזה ואסור להניחן במקום הפקר: למבוי שאינו מפולש. שיש לו שלש מחיצות ולחי אחד ברוח רביעית, זהו מבוי שאינו מפולש האמור כאן. שלש מחיצות בלא לחי, זהו מבוי מפולש. והכי מפרש לה בגמרא. ואין הלכה כבן בתירא:

ב. מַצִילִין מְזוֹן שָׁלשׁ סְעֻדּוֹת הָרָאוּי לָאָדָם לָאָדָם, הָרָאוּי לַבְּהֵמָה לַבְּהֵמָה. כֵּיצַד. נָפְלָה דְלֵקָה בְּלֵילֵי שַׁבָּת, מַצִילִין מְזוֹן שָׁלשׁ סְעֻדּוֹת, בַּשַּׁחֲרִית, מַצִילִין מְזוֹן שְׁתֵּי סְעֻדּוֹת, בַּמִּנְחָה, מְזוֹן סְעֻדָּה אֶחָת. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לְעוֹלָם מַצִילִין מְזוֹן שָׁלשׁ סְעֻדּוֹת:

ברטנורה  (ב) מצילין מזון שלש סעודות. ואף על גב דבהיתרא קא טרח, דהא לא שרו ליה לאצולי אלא לחצר המעורבת בלבד, אפילו הכי לא שרי ליה לאצולי טפי, מפני שאדם בהול על ממונו, ואי שרית ליה אתי לכבויי: נפלה דליקה בלילי שבת. קודם אכילה: שחרית. קודם סעודה: רבי יוסי אומר לעולם הוא מציל. הואיל ויומא בר הכי הוא ובהיתרא טרח. ואין הלכה כרבי יוסי:

ג. מַצִילִין סַל מָלֵא כִכָּרוֹת, וְאַף עַל פִּי שֶׁיֶּשׁ בּוֹ מֵאָה סְעֻדּוֹת, וְעִגּוּל שֶׁל דְּבֵלָה, וְחָבִית שֶׁל יַיִן. וְאוֹמֵר לַאֲחֵרִים, בּוֹאוּ וְהַצִילוּ לָכֶם. וְאִם הָיוּ פִקְחִין, עוֹשִׂין עִמּוֹ חֶשְׁבּוֹן אַחַר הַשַּׁבָּת. לְהֵיכָן מַצִילִין אוֹתָן. לֶחָצֵר הַמְעֹרֶבֶת. בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר, אַף לְשֶׁאֵינָהּ מְעֹרֶבֶת:

ברטנורה  (ג) מצילין סל מלא ככרות. הואיל ובבת אחת הוא מציל, מה לי פורתא מה לי טובא: ועיגול של דבלה. אע''פ שהוא גדול ויש בו סעודות הרבה: ואם היו פקחים. ויודעים שאם ישאלו שכר כפועלים לאו שכר שבת שקלי, כיון דמעיקרא לאו אדעתא דשכר פעולה באו, עושין עמו חשבון לאחר שבת. ובירא שמים עסקינן, דאף על גב דמהפקירא קא זכי ומה שהציל דידיה הוי, מכל מקום לא ניחא ליה דלתהני מאחרים, דידע דעל כרחיה אפקריה, ובחנם נמי לא ניחא ליה דלטרח, הלכך שקיל אגריה:

ד. וּלְשָׁם מוֹצִיא כָל כְּלֵי תַשְׁמִישׁוֹ, וְלוֹבֵשׁ כָּל מַה שֶּׁיָּכוֹל לִלְבּשׁ, וְעוֹטֵף כָּל מַה שֶּׁיָּכוֹל לַעֲטֹף. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, שְׁמוֹנָה עָשָׂר כֵּלִים. וְחוֹזֵר וְלוֹבֵשׁ וּמוֹצִיא, וְאוֹמֵר לַאֲחֵרִים, בּוֹאוּ וְהַצִילוּ עִמִּי:

ברטנורה  (ד) ולשם הוא מוציא. לתנא קמא, לחצר המעורבת; ולבן בתירא, אפילו לחצר שאינה מעורבת: כלי תשמישו. שצריכים לו לאותו היום לסעודה: שמונה עשר כלים. שהוא רגיל ללבוש בחול בבת אחת, ותו לא. ואלו הן: הסרבל העליון, ומלבוש שממלאין אותו מוך וצמר גפן בין תפירה לתפירה שקורין בערבי מחשי''א, וחגור רחב שחוגר ממעל למדיו, ובגד צר וקצר שקורין בלע''ז גונ''א, וחלוק שלובש על בשרו שקורין קמיז''א, וחגור שחוגרים עליה, וכובע שבראשו, ומצנפת, ושני מנעלים שברגליו, ושני בתי שוקים, ושני בתי ידים שמלבישים אותם על הידים ומכסין בהן הזרועות עד האצילים, ושני רדידים שמתנגב בהן, וטלית קטן שמכסה בו ראשו וכתפו, וסודר שבצוארו ותלויין שני ראשיו לפניו וקורין לו בערבי שי''ד: בואו והצילו עמי. שכשם שהוא מציל כך הם מצילים. אבל לעיל אמר בואו והצילו לכם, שפעמים שהוא מציל יותר ממה שהם יכולים להציל, כגון שהוא לא סעד והן סעדו או איפכא:

ה. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נַנָּס אוֹמֵר, פּוֹרְסִין עוֹר שֶׁל גְּדִי עַל גַּבֵּי שִׁדָּה תֵּבָה וּמִגְדָּל שֶׁאָחַז בָּהֶן אֶת הָאוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְחָרֵךְ. וְעוֹשִׂין מְחִצָה בְּכָל הַכֵּלִים, בֵּין מְלֵאִים בֵּין רֵיקָנִים, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תַעֲבֹר הַדְּלֵקָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר בִּכְלֵי חֶרֶשׂ חֲדָשִׁים מְלֵאִין מַיִם, לְפִי שֶׁאֵין יְכוֹלִין לְקַבֵּל אֶת הָאוּר וְהֵן מִתְבַּקְּעִין וּמְכַבִּין אֶת הַדְּלֵקָה:

ברטנורה  (ה) שידה. העשויה כמין ארון: תיבה. קטנה של שולחני: ומגדל. ארמאריא''ו בלע''ז ובערבי מנשא''ר. ושלשתן של עץ: מפני שהוא מחרך. ואין האור נאחזת בו, ומציל על כלי עץ שלא ישרף: בין מלאים. מים: שאין יכולין לקבל את האור. מפני שחדשים הם. וסבר ר' יוסי גרם כיבוי אסור אפילו במקום הפסד ממון. ואין הלכה כר' יוסי:

ו. נָכְרִי שֶׁבָּא לְכַבּוֹת, אֵין אוֹמְרִים לוֹ כַּבֵּה וְאַל תְּכַבֶּה, מִפְּנֵי שֶׁאֵין שְׁבִיתָתוֹ עֲלֵיהֶן, אֲבָל קָטָן שֶׁבָּא לְכַבּוֹת, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, מִפְּנֵי שֶׁשְּׁבִיתָתוֹ עֲלֵיהֶן:

ברטנורה  (ו) אין אומרים לו כבה. דאמירה לנכרי שבות: ואל תכבה. אין צריך למחות בידו אלא יניחנו ויכבה, מפני שאין שביתת הנכרי עליהן, דישראל אינו מוזהר על שביתת הנכרי כשאינו עבדו:

ז. כּוֹפִין קְעָרָה עַל גַּבֵּי הַנֵּר בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תֶאֱחֹז בַּקּוֹרָה, וְעַל צוֹאָה שֶׁל קָטָן, וְעַל עַקְרָב שֶׁלֹּא תִשָּׁךְ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מַעֲשֶׂה בָא לִפְנֵי רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי בַּעֲרָב, וְאָמַר, חוֹשְׁשַׁנִי לוֹ מֵחַטָּאת:

ברטנורה  (ז) כופין קערה. של חרס על גבי הנר, ובלבד שלא יכבה. ואע''פ שנוטל כלי להצלת קורה שאינה ניטלת בשבת, הא אותיבנא מינה לר' יצחק דאמר אין כלי ניטל אלא לצורך דבר הניטל, ושני לה, בצריך למקומו של כלי דשרי לטלטלו לצורך מקומו: ועל צואה של קטן. לאו צואה של נער קטן קאמר, דהא גרף של רעי הוא ומותר לטלטלו ולהוציאו לאשפה. אלא הכי קאמר, ועל צואה של תרנגולים מפני הקטן שלא יטפח ויתלכלך בה. וכגון שצואה זו מונחת באשפה שבחצר, דלא רמיא קמיה ולאו גרף של רעי הוא, הלכך אין מותר לטלטלה ולהוציאה, אבל כופין עליה קערה בשביל הקטן שלא יתלכלך: מעשה בא. כפיית כלי על עקרב: בערב. שם מקום: חושש אני לו מחטאת. דכיון שלא היה עקרב רץ אחריו חושש אני שמא חייב חטאת משום צידה. ולענין פסק ההלכה, אותן בעלי הארס שנושכין וממיתין ודאי, כגון הנחשים השרפים וכלב שוטה, מותר להרגן מיד כשיראה אותן ואפילו שאין רצים אחריו. ואותן שאינן נושכין וממיתין ודאי אלא פעמים ממיתין ופעמים אינן ממיתין, אם רצים אחריו מותר להרגן, ואם אין רצים אחריו כופה עליהם כלי, ואם דרסן והרגן לפי תומו מותר. ולצוד נחש מפני שרוצה לצחק בו אסור:

ח. נָכְרִי שֶׁהִדְלִיק אֶת הַנֵּר, מִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, אָסוּר. מִלֵּא מַיִם לְהַשְׁקוֹת בְּהֶמְתּוֹ, מַשְׁקֶה אַחֲרָיו יִשְׂרָאֵל, וְאִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, אָסוּר. עָשָׂה גוֹי כֶּבֶשׁ לֵירֵד בּוֹ, יוֹרֵד אַחֲרָיו יִשְׂרָאֵל, וְאִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, אָסוּר. מַעֲשֶׂה בְרַבָּן גַּמְלִיאֵל וּזְקֵנִים שֶׁהָיוּ בָאִין בִּסְפִינָה, וְעָשָׂה גוֹי כֶּבֶשׁ לֵירֵד בּוֹ, וְיָרְדוּ בוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל וּזְקֵנִים:

ברטנורה  (ח) מילא מים. מבור ברשות הרבים: כבש. עושין בספינה גדולה לירד בו מן הספינה ליבשה. ואיצטריך תנא לאשמועינן נר ומים. דאי תנא נר, הוה אמינא נר הוא דשרי, דליכא למגזר שמא ירבה בשביל ישראל דנר לאחד נר למאה, אבל מים דאיכא למגזר, אסור. ואי אשמועינן מים, הוה אמינא מים הוא דבשביל ישראל אסור, אבל נר אע''ג דבשביל ישראל כיון דאיהו נמי צריך ליה שרי דנר לאחד נר למאה, צריכא. וכבש אע''ג דדמי לנר, דכבש לאחד כבש למאה, משום מעשה דרבן גמליאל וזקנים תנא ליה דמעשה רב:

גמרא שבת דף קכ''ב ע''א

עָשָׂה גוֹי כֶּבֶשׁ וְכוּ'. וּצְרִיכָא דְאִי אַשְׁמְעִינָן נֵר מִשּׁוּם דְּנֵר לְאֶחָד נֵר לְמֵאָה. אֲבָל מַיִם לִיגְזַר דִּילְמָא אָתֵי לַאֲפוּשֵׁי בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל. וְכֶבֶשׁ לָמָּה לִי. מַעֲשֶׂה דְרַבָּן גַּמְלִיאֵל וּזְקֵנִים קָא מַשְׁמַע לָן. תָּנוּ רַבָּנָן נָכְרִי שֶׁלִּקַּט עֲשָׂבִים מַאֲכִיל אַחֲרָיו יִשְׂרָאֵל. וְאִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל אָסוּר. מִלָּא מַיִם לְהַשְׁקוֹת בְּהֶמְתּוֹ מַשְׁקֶה אַחֲרָיו יִשְׂרָאֵל. וְאִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל אָסוּר. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים שֶׁאֵין מַכִּירוֹ. אֲבָל מַכִּירוֹ אָסוּר. אֵינִי וְהָאָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב חֲנִינָא מַעֲמִיד אָדָם בְּהֶמְתּוֹ עַל גַּבֵי עֲשָׂבִים בְּשַׁבָּת אֲבָל לֹא עַל גַּבֵי מוּקְצֶה בְשַׁבָּת. דְקָאִים לָהּ בְּאַפָּהּ וְאַזְלָא אִיהִי וְאָכְלָה. אָמַר מֹר בַּמֶּה דְּבָרִים אָמוּרִים שֶׁאֵין מַכִּירוֹ אֲבָל מַכִּירוֹ אָסוּר. וְהָא רַבָּן גַּמְלִיאֵל מַכִּירוֹ הֲוָה. אָמַר אַבַּיֵּי שֶׁלֹּא בְפָנָיו הֲוָה. רָבָא אָמַר אֲפִלּוּ תֵימָא בְּפָנָיו. נֵר לְאֶחָד נֵר לְמֵאָה. מְתִיבִי אָמַר לָהֶן רַבָּן גַּמְלִיאֵל הוֹאִיל וְשֶׁלֹּא בְּפָנֵינוּ עֲשָׂאוֹ נֵרֵד בּוֹ אִימָא הוֹאִיל וַעֲשָׂאוֹ נֵרֵד בּוֹ. תָּא שְׁמַע עִיר שֶׁיִּשְׂרָאֵל וְנָכְרִים דָּרִים בְּתוֹכָהּ. וְהָיְתָה בָּהּ מֶרְחָץ הַמַּרְחֶצֶת בְּשַׁבָּת אִם רוֹב נָכְרִים מֻתָּר לִרְחוֹץ בָּהּ מִיָּד. אִם רוֹב יִשְׂרָאֵל יַמְתִּין בִּכְדֵי שֶׁיֵחָמוּ חַמִּין. הָתָם כִּי מְחַמְמֵי אֲדַעְתָּא דְרוּבָּא מְחַמְמֵי. תָּא שְׁמַע נֵר הַדָּלוּק בִּמְסִבָּה אִם רוֹב נָכְרִים מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרָהּ. אִם רוֹב יִשְׂרָאֵל אָסוּר מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה אָסוּר. הָתָם נַמֵּי כִּי מַדְלְקֵי אֲדַעְתָּא דְרוּבָּא מַדְלְקֵי. שְׁמוּאֵל אִקְלַע לְבֵי אָבִין תּוֹרָן. אָתָא הַהוּא נָכְרִי אַדְלִיק שְׁרָגָא אֲהַדְרִינְהוּ שְׁמוּאֵל לְאַפֵּיהּ. כֵּיוָן דַּחֲזָא דְאַיְיתֵי שְׁטַר וְקָא קָרֵי. אָמַר אֲדַעְתָּא דְנַפְשֵׁיהּ הוּא דְאַדְלִיק. אֲהַדְרִינְהוּ אִיהוּ לְאַפֵּיהּ גַּבֵּי שְׁרָגָא:

רש''י  נר לאחד נר למאה. כיון דעכו''ם לצרכו הדליקו ליכא למימר דבשביל ישראל אפיש: כבש למה לי. הא דומיא דנר הוא כבש לא' כבש למאה: מאכיל אחריו ישראל. את בהמתו ואחריו דוקא נקט בכלהו דעכו''ם לצורך עצמו עביד: אבל מכירו אסור. קא סלקא דעתיך דעביד נמי אדעתה דידיה: מעמיד אדם בהמתו על גבי עשבים. מחוברים בשבת לרעות וליכא למגזר שמא יתלוש ויאכיל ואינו מעמיד על גבי מוקצ' שמא יטול בידו ויאכיל והא נמי מוקצין נינהו לגבי טלטול דאתמול היו מחוברין: דקאים לה באפה. שלא תפנה למקום אחר: ואזלא ואכלה. אבל הוא אינו עומד על העשבים קרוב להם דניחוש לשמא יטול ויאכיל: מכירו הוה. שהרי בספינה היה בא עמו: שלא בפניו הוה. כשעשאו לא היה רבן גמליאל שם דניכרין ליה: נר לאחד נר למאה. וכבש לאחד כבש למאה אבל גבי עשבים כשהוא מכירו מרבה בשבילו: הואיל ושלא בפנינו וכו'. קשיא לרבא דשמעי' מיניה דבפניו אסור ואף על פי שאין כאן מרבה בשבילו: אימא הואיל ועשאו נרד בו. וטעמא לאו משום שלא בפניו הוא אלא הכי הוה מעשה: מותר לרחוץ בה מיד. למוצאי שבת: בכדי שיחמו חמין. שלא יהנה במה שהקדימו להחם בשבת וכן מעשה שבת נתנו חכמים שיעור להמתין לערב בכדי שיעשו. והא הכא דחימום לאחד חימום למאה דבבת אחת מחממין וקתני אם רוב ישראל דהוי דומיא דמכירו דמסיק אדעתיה לעשות אף בשבילו אסור ואף על גב דשלא בפניו וקשיא בי לאביי בין לרבא: אדעתא דרובא מחממי. ועיקר חילול השבת בשבילם אבל עכו''ם וישראל דעכו''ם אדעתיה דנפשי' הוא דעביד שרי לאביי שלא בפניו ולרבא אפילו בפניו: נר הדלוק במסיבה. של בני אדם: אם רוב ישראל אסור. והא הכא דהוי דומיא דמכירו הואיל ורובא נינהו אסיק דעתיה להדליק אף בשבילם וקתני אסור: אדעתא דרובא. הלכך ישראל עיקר ומחצה על מחצה נמי ליכא למיקם עלה דמלתא דאיכא למימר עיקר דעתיה דמדליק בשביל ישראל ואיכא למימר עיקר דעתיה דמדליק בשביל עכו''ם אבל עכו''ם וישראל והמדליק עצמו משתמש לאורה ודאי עיקר אדעתה דידיה עבד וכיון דנר לאחד נר למאה שרי: תורן. מקום: דאייתי שטר. ההוא דאדלקה:

זוהר בשלח דף ס''א ע''א

דָּבָר אַחֵר אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל. כַּמָּה תַקִּיפָא אַגְרָא דְמִסְכְּנָא קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. אָמַר רִבִּי חִיָּיא תָּוַוהְנָא עַל הָאי קְרָא דִּכְתִיב (שם ס''ט) כִּי שׁוֹמֵעַ אֶל אֶבְיוֹנִים יְיָ וְכִי אֶל אֶבְיוֹנִים שׁוֹמֵעַ וְלֹא לְאַחֲרָא. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בְּגִין דְּאִינוּן קְרִיבִין יַתִּיר לְמַלְכָּא דִּכְתִיב (שם נ''א) לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה. וְלֵית לָךְ בְּעָלְמָא דְאִיהוּ תָּבִיר לִבָּא כְּמִסְכְּנָא. תּוּ אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן תָּא חֲזֵי כָּל אִינוּן בְּנֵי עָלְמָא אִתְחַזְיָין קָמֵי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְגוּפָא וְנַפְשָׁא וּמִסְכְּנָא לָא אִתְחֲזֵי אֶלָּא בְנַפְשָׁא בִּלְחוֹדוֹי וְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָרִיב לְנַפְשָׁא יַתִּיר מִגּוּפָא. מִסְכְּנָא חָד הֲוָה בִּשְׁבִיבוּתֵיהּ דְּרִבִּי יֵיסָא וְלָא הֲוָה מָאן דְּאַשְׁגַּח בֵּיהּ וְהוּא הֲוָה אַכְסִיף וְלָא תַקִּיף בִּבְנֵי נָשָׁא יוֹמָא חָד חָלַשׁ עָאל עָלֵיה רִבִּי יֵיסָא שָׁמַע חָד קָלָא דְּאָמַר טִילְקָא טִילְקָא הָא נַפְשָׁא פָרְחָא גַבָּאי וְלָא מָטוּ יוֹמוֹי וַוי לִבְנֵי מָתֵיהּ דְּלָא אִשְׁתְּכַח בְּהוּ דְיָתִיב נַפְשֵׁיהּ לְגַבֵּיהּ. קָם רִבִּי יֵיסָא שַׁדֵי בְפוּמֵיה מַיָּא דְגַרְגְּרִין אַפוּתָא דְקוּנְטָא (ס''א דְקוּפְתָּא) אִתְבְּזַע זִיעָא בְאַנְפּוֹי וְתָב רוּחֵיהּ לְגַבֵּיהּ. לְבָתַר אָתָא וְשָׁאִיל לֵיה אָמַר חַיֶּיךָ רִבִּי נַפְשָׁא נַפְקַת מִנָאי וּמָטוּ לָהּ קָמֵי כוּרְסְיָיא דְמַלְכָּא וּבָעָאת לְאִשְׁתַּאֲרָא תַמָּן אֶלָּא דְבָעָא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְזַכָּאָה לָךְ וְאַכְרִיזוּ עֲלָךְ זַמִּין הוּא רִבִּי (ויקרא ע''ט א') יֵיסָא לְסַלְקָא רוּחֵיהּ וּלְאִתְקַשְּׁרָא בְחָד אַדְרָא קַדִּישָׁא דִזְמִינִין חַבְרַיָּיא לְאַתְעָרָא בְאַרְעָא וְהָא אַתְקִינוּ תְּלַת כּוּרְסְיָיא דְקַיְימִין לָךְ וּלְחַבְרָךְ. מֵהַהוּא יוֹמָא הֲווֹ מַשְׁגִּיחִין בֵּיהּ בְּנֵי מָתֵיהּ. תּוּ מִסְכְּנָא אַחֲרָא אַעֲבַר קָמֵיהּ דְּרִבִּי יִצְחָק וַהֲוָה בִידֵיהּ פְּלַג מָעָה דְכֶסֶף. אָמַר לֵיהּ לְרִבִּי יִצְחָק אַשְׁלִים לִי וּלְבָנַי וְלִבְנֹתַי נַפְשָׁאן. אָמַר לֵיהּ וְהֵיךְ אַשְׁלִים נַפְשַׁיְיכוּ דְהָא לָא אִשְׁתְּכַח גַּבָאי בַּר פְּלַג מָעָה. אָמַר לֵיהּ. בְּדָא אַשְׁלִימְנָא בִּפְלַג אַחֲרָא דְּאִית גַּבָּאי. אַפְקֵיה וְיָהֲבֵיהּ לֵיהּ. אַחְזִיאוּ לֵיהּ בְּחֶלְמֵיהּ דַּהֲוָה אַעֲבַר בִּשְׂפָתָא דְיַמָּא רַבָּא וּבָעָאן לְמִשְׁדְּיֵיהּ בְּגַוֵּיהּ. (ויחי רי''ח א') חָמָא לְרִבִּי שִׁמְעוֹן דַּהֲוָה אוֹשִׁיט יְדוֹי לְקִבְלֵיהּ וְאָתֵי הַהוּא מִסְכְּנָא וְאַפְקֵיהּ וְיַהֲבֵיהּ בִּידוֹי דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן וְאִשְׁתֵּזִיב. כַּד אִתְעַר נָפַל בְּפוּמֵיהּ הָאי קְרָא (תהלים מ''א) אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ יְיָ:

תרגום הזוהר
אָמַר רַבִּי חִיָּא: תְּמֵיהָנִי עַל מִקְרָא הַזֶּה, שֶׁכָּתוּב, כִּי שׁוֹמֵעַ אֶל אֶבְיוֹנִים ה'. וְכִי אֶל אֶבְיוֹנִים שׁוֹמֵעַ וְלֹא לְאַחֵר. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן מִשּׁוּם שֶׁהֵם קְרוֹבִים יוֹתֵר אֶל הַמֶּלֶךְ, שֶׁכָּתוּב לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹקִים לֹא תִבְזֶה. וְאֵין לְךְ בָּעוֹלָם, שֶׁהוּא לֵב שָׁבוּר, כְּמוֹ אֶבְיוֹן. עוֹד אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, בֹּא וּרְאֵה, כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם נִרְאִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּגוּף וָנֶפֶשׁ, וְעָנִי אֵינוֹ נִרְאֶה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא בְּנֶפֶשׁ לְבָד, כִּי גּוּפוֹ שָׁבוּר, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קָרוֹב לַנֶּפֶשׁ יוֹתֵר מִלָּגוּף. עָנִי אֶחָד הָיָה בִּשְׁכֵנוּת שֶׁל רַבִּי יֵסָא. וְלֹא הָיָה מִי שֶׁיַּשְׁגִּיחַ עָלָיו. וְהוּא הָיָה מִתְבַּיֵּשׁ, וְלֹא הִפְצִיר בִּבְנֵי אָדָם. יוֹם אֶחָד הָיָה חוֹלֶה, נִכְנָס אֵלָיו רַבִּי יֵסָא, שָׁמַע קוֹל אֶחָד, שֶׁאָמַר צֶדֶק צֶדֶק, הַיְנוּ שֶׁמָּסַר דִּין לַשָּׁמַיִם, הַנֶּפֶשׁ פּוֹרַחַת מִמֶּנִּי וְעוֹד לֹא הִגִּיעַ הַזְּמָן, אוֹי לִבְנֵי הָעִיר, שֶׁלֹּא נִמְצָא בָּהֶם מִי שֶׁיָּשִׁיב נַפְשׁוֹ אֵלָיו. קָם רַבִּי יֵסָא נָתַן בְּפִיו מֵי תְּאֵנִים וּמִדָּה שֶׁל יַיִן מְרֵקָּח. בָּקַע זֵעָה בְּפָנָיו וְשָׁב רוּחוֹ אֵלָיו. אַחַר כָּךְ בָּא וְשָׁאַל לוֹ. אָמַר, חַיֶּךְ רַבִּי, הַנֶּפֶשׁ יָצְאָה מִמֶּנִּי, וְהִגִּיעָה לִפְנֵי כִּסֵּא הַמֶּלֶךְ, וְרָצְתָה לְהִשָּׁאֵר שָׁם, אֶלָּא שֶׁרָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹתְךְ, וְהִכְרִיזוּ עָלֶיךְ, עָתִיד הוּא רַבִּי יֵסָא לְהַעֲלוֹת רוּחוֹ, וּלְהִתְקַשֵּׁר בְּאִדְרָא קְדוֹשָׁה אַחַת, הַיְנוּ בְּאִדְרָא רַבָּא, וְלֹא בְּאִדְרָא זוּטָא. שֶׁעֲתִידִים הַחֲבֵרִים לְהָעִיר בָּאָרֶץ, וְהִתְקִּינוּ שְׁל. שָה כִּסָּאוֹת הָעוֹמְדִים לְךְ וְלַחֲבֵרֶיךְ, רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יַעֲקֹב וְרַבִּי חִזְקִיָּה. שֶׁיָּצְאוּ נִשְׁמָתָם בְּאִדְרָא זוֹ, מִיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה, הָיוּ מַשְׁגִּיחִים עָלָיו בְּנֵי עִירוֹ. עוֹד, עָנִי אַחֵר עָבַר לִפְנֵי רַבִּי יִצְחָק וְהָיָה בְּיָדוֹ חֲצִי מְעָה כֶּסֶף, אָמַר לוֹ לְרַבִּי יִצְחָק, הַשְּׁלֵם לִי וְלִבְנוֹתָי אֶת נַפְשֵׁנוּ. אָמַר לוֹ וְאֵיךְ אַשְׁלִים אֶת נַפְשְׁכֶם. שֶׁהֲרֵי אֵין אֶצְלִי רַק חֲצִי מְעָה. אָמַר לוֹ, בָּזֶה אַשְׁלִים אֲנִי בַּחֲצִי מְעָה אַחֶרֶת שֶׁיֵּשׁ אֶצְלִי. הוֹצִיאָהּ וְנָתַן לוֹ. הֶרְאוּ לוֹ בַּחֲלוֹמוֹ, שֶׁהָיָה עוֹבֵר בִּשְׂפַת יָם הַגָּדוֹל וְרָצוּ לְהַשְּׁלִיכוֹ בְּתוֹכוֹ. רָאָה אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן שֶׁהוֹשִׁיט יָדוֹ כְּנֶגְדוֹ, וּבָא עָנִי הַהוּא, וְהוֹצִיאוֹ וּנְתָנוֹ בְּיָדָיו שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן וְנִצָל. כְּשֶׁהֵקִיץ, נָפַל בְּפִיו מִקְרָא הַזֶּה, אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ ה'.

הלכה פסוקה
הר''מ ה' איסורי ביאה פ' כ''ב

א. כְּשֶׁאִירַע מַעֲשֵׂה אַמְנוֹן וְתָמָר גָּזַר דָּוִד וּבֵית דִּינוֹ עַל יִחוּד פְּנוּיָיה וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָה עֶרְוָה. בִּכְלַל יִחוּד עֲרָיוֹת הִיא. וְשַׁמָּאי וְהִלֵּל גָּזְרוּ עַל יִחוּד נָכְרִים. נִמְצָא כָּל הַמִּתְיָיחֵד עִם אִשָּׁה שֶׁאָסוּר לְהִתְיָיחֵד עִמָהּ בֵּין יִשְׂרָאֵלִית בֵּין גּוֹיָה מַכִּין אֶת שְׁנֵיהֶם מַכַּת מַרְדּוּת הָאִישׁ וְהָאִשָּׁה. וּמַכְרִיזִין עֲלֵיהֶן חוּץ מֵאֵשֶׁת אִישׁ שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאָסוּר לְהִתְיָיחֵד עִמָּהּ אִם נִתְיָיחֵד אֵין לוֹקִין שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא לַעַז עָלֶיהָ שֶׁזִּינְתָה וְנִמְצְאוּ מוֹצִיאִין לַעַז עַל הַבָּנִים שֶׁהֵן מַמְזֵרִים: ב. כָּל אִשָּׁה שֶׁאָסוּר לְהִתְיָיחֵד עִמָּהּ אִם הָיְתָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ הֲרֵי זוּ מֻתֶּרֶת לְהִתְיָיחֵד מִפְּנֵי שֶׁאִשְׁתּוֹ מְשַׁמְּרָתוֹ אֲבָל לֹא תִּתְיָיחֵד יִשְׂרְאֵלִית עִם הַנָּכְרִי וְאַף עַל פִּי שֶׁאִשְׁתּוֹ עִמּוֹ שֶׁאֵין אִשְׁתּוֹ שֶׁל הַנָּכְרִי מְשַׁמְּרָתוֹ וְאֵין לָהֶם בּוּשָׁה:

מוסר
מלוקט

מִנְהַג יִשְׂרָאֵל תּוֹרָה. לְהִתְעוֹרֵר לְתַקֵּן פְּגַם הַבְּרִית בְּשָׁבוּעוֹת אֵלּוּ שֶׁל שׁוֹבָבִי''ם אֲשֶׁר כָּתוּב בָּהֵן שִׁעְבּוּד יִשְׂרָאֵל וּגְאוּלָתָם וְהַזְּמַן מְסוּגָל לַעֲזוֹר וּלְהוֹעִיל לְהִתְעַנּוֹת בַיָּמִים אֵלּוּ לְהוֹצִיא לָאוֹר נִיצוֹצוֹת קְרִי כְּשֵׁם שֶׁעַל יְדֵי עִנוּי בְּמִצְרָיִם יָצְאוּ לָאוֹר נִיצוֹצוֹת הַקְּדוּשָׁה. וְעַד שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ יְמֵי הַזִּקְנָה שֶׁאָז מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּשׁ כֹּחוֹ וְלֹא יוּכַל לְהִתְעַנּוֹת וּלְסַגֵּף עַצְמוֹ. יְמַהֵר לָשׁוּב כְּדִכְתִיב (קהלת י''ב) וּזְכוֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ בִּימֵי בְּחֻרוֹתֶיךָ. וְהָעִיקָר הוּא לַעֲשׂוֹת גְּדָרִים וּסְיָיגִים מִכָּאן וּלְהַבָּא שֶׁלֹּא לָבֹא לִידֵי חֵטְא וְאָז תִּהְיֶה תְּשׁוּבָה חֲשׁוּבָה וּמְרוּצָה דְּאִי לָאו הָכִי לֹא עָשָׂה כְּלוּם וְדוֹמֶה לְנוֹטֵעַ נְטִיעוֹת נָאוֹת וּבְיָדוֹ גַרְזֶן לַעֲקוֹר נָטוּעַ כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה מַה יוֹעִיל בִּתְשׁוּבָתוֹ אִם לֹא יִשְׁמוֹר עַצְמוֹ וְשָׁמַר רַגְלוֹ מִלָּכֶד פַּעַם אַחֶרֶת. וְעַל ה' יַשְׁלִיךְ יְהָבוֹ יָאֵר עֵינָיו לִהְיוֹת תְּשׁוּבָתוֹ תְּשׁוּבָה גְמוּרָה וּרְצוּיָה לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ: