חוק לישראל - פרשת בשלח, יום שלישי

תורה

(ה) וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם כִּי בָרַח הָעָם וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו אֶל הָעָם וַיֹּאמרוּ מַה זֹּאת עָשִׂינוּ כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ: וְאִתְחַוָא לְמַלְכָּא דְמִצְרַיִם אֲרֵי אֲזַל עַמָא וְאִתְהֲפִיךְ לִבָּא דְפַרְעֹה וְעַבְדוֹהִי לְעַמָא וַאֲמָרוּ מָא דָא עֲבַדְנָא אֲרֵי שַׁלַחְנָא יָת יִשְׂרָאֵל מִפָּלְחָנָנָא:
(ו) וַיֶּאְסֹר אֶת רִכְבּוֹ וְאֶת עַמּוֹ לָקַח עִמּוֹ: וְטַקִיס יָת רְתִכֵּהּ וְיָת עַמֵהּ דַבַּר עִמֵהּ:
(ז) וַיִּקַּח שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר וְכֹל רֶכֶב מִצְרָיִם וְשָׁלִשִׁם עַל כֻּלּוֹ: וּדְבַר שִׁתְּ מְאָה רְתִכִּין בְּחִירָן וְכֹל רְתִכֵּי מִצְרָאֵי וְגִבָּרִין מְמַנָן עַל כֻּלְהוֹן:
(ח) וַיְחַזֵּק יְהוָֹה אֶת לֵב פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יֹצְאִים בְּיָד רָמָה: וְתַקִיף יְיָ יָת לִבָּא דְפַרְעֹה מַלְכָּא דְמִצְרַיִם וּרְדַף בָּתַר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נְפָקוּ בְּרֵישׁ גְלִי:
שני (ט) וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם וַיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם חֹנִים עַל הַיָּם כָּל סוּס רֶכֶב פַּרְעֹה וּפָרָשָׁיו וְחֵילוֹ עַל פִּי הַחִירֹת לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן: וּרְדָפוּ מִצְרָאֵי בַּתְרֵיהוֹן וְאַדְבִּיקוּ יָתְהוֹן כַּד שָׁרָן עַל יַמָא כָּל סוּסָוַת רְתִכֵּי פַרְעֹה וּפָרָשׁוֹהִי וּמַשִׁרְיָתֵהּ עַל פּוּם חִירָתָא קֳדָם בְּעֵיל צְפוֹן:

נביאים שופטים פרק ד

(ט) וַתֹּאמֶר הָלֹךְ אֵלֵךְ עִמָּךְ אֶפֶס כִּי לֹא תִהְיֶה תִּפְאַרְתְּךָ עַל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אַתָּה הוֹלֵךְ כִּי בְיַד אִשָּׁה יִמְכֹּר יְהוָה אֶת סִיסְרָא וַתָּקָם דְּבוֹרָה וַתֵּלֶךְ עִם בָּרָק קֶדְשָׁה: וַאֲמָרַת מֵיזָל אֵיזָל עִמָּךְ לְחוּד אֲרֵי לָא תְּהִי תּוּשְׁבַּחְתָּךְ עַל אוֹרְחָא דְּאַתְּ אָזִיל אֲרֵי בְּיָד אִתְּתָא יִמְסוֹר יְיָ יָת סִיסְרָא וְקָמַת דְּבוֹרָה וְאָזְלַת עִם בָּרָק לְקָדֵשׁ:
(י) וַיַּזְעֵק בָּרָק אֶת זְבוּלֻן וְאֶת נַפְתָּלִי קֶדְשָׁה וַיַּעַל בְּרַגְלָיו עֲשֶׂרֶת אַלְפֵי אִישׁ וַתַּעַל עִמּוֹ דְּבוֹרָה: וְכָנַשׁ בָּרָק יָת שִׁבְטָא דִּזְבוּלוּן וְיָת שִׁבְטָא דְּנַפְתָּלִי לְקָדֵשׁ וּסְלִיקוּ עִמֵּיהּ עֲסָרָא אַלְפִין גַּבְרָאן וּסְלִיקַת עִמֵּיהּ דְּבוֹרָה:
(יא) וְחֶבֶר הַקֵּינִי נִפְרָד מִקַּיִן מִבְּנֵי חֹבָב חֹתֵן מֹשֶׁה וַיֵּט אָהֳלוֹ עַד אֵלוֹן (בצענים) בְּצַעֲנַנִּים אֲשֶׁר אֶת קֶדֶשׁ: וְחֵבֶר שַׁלְמָאָה אִתְפְּרָשׁ מִשַּׁלְמָאִי מִבְּנֵי חוֹבָב חֲמוֹהִי דְּמֹשֶׁה וּפָרְסֵיהּ לְמִשְׁכְּנֵיהּ עַד מֵישָׁר אֲגָנַיָּא דְּעִם קָדֵשׁ:
(יב) וַיַּגִּדוּ לְסִיסְרָא כִּי עָלָה בָּרָק בֶּן אֲבִינֹעַם הַר תָּבוֹר: וַחֲוִיאוּ לְסִיסְרָא אֲרֵי סָלִיק בָּרָק בַּר אֲבִינֹעַם לְטוּר תָּבוֹר:
(יג) וַיַּזְעֵק סִיסְרָא אֶת כָּל רִכְבּוֹ תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב בַּרְזֶל וְאֶת כָּל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ מֵחֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם אֶל נַחַל קִישׁוֹן: וְכָנַשׁ יָת כָּל רְתִיכֵיהּ תְּשַׁע מְאָה רְתִיכִין דְּפַרְזְלָא וְיָת כָּל עַמָּא דְּעִמֵּיהּ מִתְּקוֹף כְּרַכֵּי עַמָּמַיָּא לְנַחֲלָא דְּקִישׁוֹן:

כתובים משלי פרק יד

(כט) אֶרֶךְ אַפַּיִם רַב תְּבוּנָה וּקְצַר רוּחַ מֵרִים אִוֶּלֶת: מַן דִּנְגִידָא רוּחֵיהּ סַגִיעָא בְיוּנֵיהּ וּמַן דְּכַרְיָא רוּחֵיהּ מַסְגֵי שַׁטְיוּתָא:
(ל) חַיֵּי בְשָׂרִים לֵב מַרְפֵּא וּרְקַב עֲצָמוֹת קִנְאָה: דְּמַפְלֵיג חֶמְתָּא דְלִבֵּיהּ אָסְיָא הוּא דְבִיסְרֵיהּ וְהֵיךְ מִלְטֵיתָא בְקִיסָא הָכֵן קִנְאֲתָא בְּגַרְמֵיהּ:
(לא) עֹשֵׁק דָּל חֵרֵף עֹשֵׂהוּ וּמְכַבְּדוֹ חֹנֵן אֶבְיוֹן: דְּעָשֵׁק לְמִסְכְּנָא חִסוּדָא עָבִיד לְבָרְיֵהּ וְדִמְרַחֵם עֲלִיבָא יְקָרֵיהּ:
(לב) בְּרָעָתוֹ יִדָּחֶה רָשָׁע וְחֹסֶה בְמוֹתוֹ צַדִּיק: בְּבִישׁוּתֵיהּ מִסְתְּחֵף רַשִׁיעָא וּדְתָכֵל דְּמָאֵת צַדִּיקָא הוּא:
(לג) בְּלֵב נָבוֹן תָּנוּחַ חָכְמָה וּבְקֶרֶב כְּסִילִים תִּוָּדֵעַ: בְּלִבָּא דְמִתְבַּיֵן תִּשְׁרֵי חָכְמְתָא וּבְגַוֵיהוֹן דְּסָכְלֵי שַׁטְיוּתָא תִּתְיְדַע:

משנה יבמות פרק טז

א. הָאִשָׁה שֶׁהָלַךְ בַּעְלָהּ וְצָרָתָהּ לִמְדִינַת הַיָּם, וּבָאוּ וְאָמְרוּ לָהּ מֵת בַּעְלִיךְ, לֹא תִנָּשֵׂא וְלֹא תִתְיַבֵּם, עַד שֶׁתֵּדַע שֶׁמָּא מְעֻבֶּרֶת הִיא צָרָתָהּ. הָיְתָה לָהּ חָמוֹת, אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת. יָצְתָה מְלֵאָה חוֹשֶׁשֶׁת. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת:

ברטנורה  (א) האשה. לא תנשא. הואיל ובלא בנים יצא בעלה: ולא תתיבם. שמא ילדה צרתה. וא''ת תחלוץ ואח''כ תנשא לשוק ממה נפשך. תירצו בגמרא, משום דחלוצה פסולה לכהונה, ואם תחלוץ וימצא אחר כך שילדה צרתה ולד של קיימא וחליצתה אינה כלום, צריכים להכריז עליה שהיא כשרה לכהונה ולא נפסלה מחמת אותה חליצה. ומי שנמצא בשעת חליצתה ולא נמצא בשעה שהכריזו על החליצה דלאו כלום היא ולא נפסלה לכהונה על ידה כשיראה אותה נשואה אחר כך לכהן יאמר שחלוצה מותרת לכהן: היתה לה חמות. במדינת הים: אינה חוששת. שמא ניתן לה יבם. אע''ג דחיישינן לעיל שמא ילדה צרה, התם הוא דכל מה דילדה צרה בין זכר בין נקבה מפיק לה להיאך מיבם, אבל חמות דאי נמי ילדה לא זקיק לה להיאך אלא א''כ ילדה זכר, איכא למימר שמא הפילה, ואם תמצא לומר לא הפילה שמא נקבה היתה: יצתה מלאה. מעוברת: חוששת. שמא ניתן לה יבם. ואין הלכה כר' יהושע דאמר אינה חוששת:

ב. שְׁתֵּי יְבָמוֹת, זוֹ אוֹמֶרֶת מֵת בַּעְלִי וְזוֹ אוֹמֶרֶת מֵת בַּעְלִי, זוֹ אֲסוּרָה מִפְּנֵי בַעְלָהּ שֶׁל זוֹ וְזוֹ אֲסוּרָה מִפְּנֵי בַעְלָהּ שֶׁל זוֹ. לָזוֹ עֵדִים וְלָזוֹ אֵין עֵדִים, אֶת שֶׁיֶּשׁ לָהּ עֵדִים, אֲסוּרָהּ. וְאֶת שֶׁאֵין לָהּ עֵדִים, מֻתֶּרֶת. לָזוֹ בָנִים וְלָזוֹ אֵין בָּנִים, אֶת שֶׁיֶּשׁ לָהּ בָּנִים, מֻתֶּרֶת. וְאֶת שֶׁאֵין לָהּ בָּנִים, אֲסוּרָה. נִתְיַבְּמוּ וּמֵתוּ הַיְבָמִין, אֲסוּרוֹת לְהִנָּשֵׂא. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, הוֹאִיל וְהֻתְּרוּ לַיְבָמִין, הֻתְּרוּ לְכָל אָדָם:

ברטנורה  (ב) שתי יבמות. נשי שני אחים: מפני בעלה של זו. שמא הוא חי וזקוקה לו, ואע''פ שאשתו אומרת מת, אינה נאמנת להתיר זו לשוק על פיה, שאין יבמה מעידה לחברתה: לזו עדים. שמת בעלה, ולזו אין לה עדים: זו שיש לה עדים אסורה. לינשא לשוק, מפני יבמה שאין עדים שמת: וזו שאין לה עדים מותרת. שהרי בשביל בעלה אינה נאסרת שהיא נאמנת לומר מת בעלי, ובשביל יבמה נמי לא מתסרא שהרי באו עדים שמת: לזו בנים ולזו אין בנים. ואין עדים לא לזו ולא לזו, את שיש לה בנים מותרת ואת שאין לה בנים אסורה: נתיבמו. שהיו להן כאן שני יבמין ונתיבמו ומתו היבמים, אסורות להנשא לשוק, זו מפני בעלה הראשון של זו וזו מפני בעלה הראשון של זו. אע''פ שהיו שתיהן נשואות ליבמיהן בחזקת שמתו בעליהן, על פי עצמן נישאו. והיו נאמנות שהאשה שאמרה מת בעלי תתיבם, אבל עכשיו שתהיינה נשואות לשוק לא. שאם ינשאו לשוק נמצא עדותה של זו מועיל לזו ועדותה של זו מועיל לזו ואין היבמות מעידות זו לזו: הואיל והותרו ליבמין. בחזקת שמתו בעליהן, הותרו לינשא לשוק, דתו לא חיישינן שמא הם בחיים. ואין הלכה כרבי אלעזר:

ג. אֵין מְעִידִין אֶלָּא עַל פַּרְצוּף פָּנִים עִם הַחֹטֶם, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ סִימָנִין בְּגוּפוֹ וּבְכֵלָיו, אֵין מְעִידִין אֶלָּא עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ, וַאֲפִלּוּ רָאוּהוּ מְגֻיָּד, וְצָלוּב, וְהַחַיָּה אוֹכֶלֶת בּוֹ. אֵין מְעִידִין אֶלָּא עַד שְׁלשָׁה יָמִים. רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא אוֹמֵר, לֹא כָל הָאָדָם וְלֹא כָל הַמָּקוֹם וְלֹא כָל הַשָּׁעוֹת שָׁוִין:

ברטנורה  (ג) פרצוף פנים עם החוטם. אם לא ראהו בפרצוף פניו, או שניטל חוטמו, אין מעידין להשיא את אשתו, שמא אינו הוא: מגוייד. מנותח. כמו גודו אילנא (דניאל ד' י''א): או חיה אוכלת בו. דוקא במקום שאין נפשו יוצאה, אבל במקום שנפשו יוצאה, מעיד עליו שהוא מת: אין מעידין אלא עד ג' ימים. אם לא ראוהו עד לאחר שלשה ימים למיתתו אין מעידין עליו, דחיישינן שמא נשתנו מראית פניו ואינו זה שהם סבורים: ר' יהודה בן בבא אומר לא כל אדם וכו'. יש לך אדם שממהר להנפח, כגון אדם שמן. ויש מקום שאדם ממהר להסריח ולהשתנות בו כגון מקום חמה. ויש לך שעה שהעולם חם ואדם ממהר להסריח ולהשתנות, והכל לפי האדם והמקום והשעה בין לקולא בין לחומרא. ואין הלכה כר' יהודה:

ד. נָפַל לַמַּיִם, בֵּין שֶׁיֵּשׁ לָהֶן סוֹף, בֵּין שֶׁאֵין לָהֶן סוֹף, אִשְׁתּוֹ אֲסוּרָה. אָמַר רַבִּי מֵאִיר, מַעֲשֶׂה בְאֶחָד שֶׁנָּפַל לְבוֹר הַגָּדוֹל, וְעָלָה לְאַחַר שְׁלשָׁה יָמִים. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, מַעֲשֶׂה בְסוּמָא שֶׁיָּרַד לִטְבּוֹל בַּמְּעָרָה, וְיָרַד מוֹשְׁכוֹ אַחֲרָיו, וְשָׁהוּ כְדֵי שֶׁתֵּצֵא נַפְשָׁם, וְהִשִּׂיאוּ נְשׁוֹתֵיהֶם. וְשׁוּב מַעֲשֶׂה בְעַסְיָא בְּאֶחָד שֶׁשִּׁלְשְׁלוּהוּ לַיָּם, וְלֹא עָלָה בְיָדָם אֶלָּא רַגְלוֹ, אָמְרוּ חֲכָמִים, מִן הָאַרְכּוּבָה וּלְמַעְלָה, תִּנָּשֵׂא. מִן הָאַרְכּוּבָה וּלְמַטָּה, לֹא תִנָּשֵׂא:

ברטנורה  (ד) מים שיש להם סוף. שנראים כל ארבע רוחות שסביב המים. ומים שאין להם סוף, שאין אדם יכול לראות כל סביביו. ורבי מאיר לא מפליג בין מים שאין להם סוף למים שיש להם סוף. אבל חכמים פליגי בברייתא, ואמרי, מים שיש להם סוף אשתו מותרת אם שהה שם שיעור שאי אפשר שיחיה כשיעור זה בתוך המים, ומים שאין להם סוף אשתו אסורה דשמא לאחר שעלה משם יצא והלך לו, כדאמר רבי יוסי במתניתין. והלכה כחכמים: ועלה לאחר שלשה ימים. דס''ל לר' מאיר אדם חי בתוך המים ימים רבים, ומש''ה אפילו במים שיש להם סוף דאי נפיק הוה חזי ליה, חייש דילמא נפיק בתר ימים רבים ולא חזו ליה. ורבי יוסי פליג עליה ואמר מעשה בסומא שירד לטבול במערה וכו', ומערה מים שיש להם סוף, ושהו עד שתצא נפשם והשיאו את נשותיהן: מן הארכובה ולמטה. הואיל ויכול לחיות, לא תינשא, שמא יצא ולא ראוהו, דמים שאין להם סוף הן:

ה. אֲפִלּוּ שָׁמַע מִן הַנָּשִׁים אוֹמְרוֹת, מֵת אִישׁ פְּלוֹנִי, דַּיּוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֲפִלּוּ שָׁמַע מִן הַתִּינוֹקוֹת אוֹמְרִים, הֲרֵי אָנוּ הוֹלְכִין לִסְפּוֹד וְלִקְבוֹר אֶת אִישׁ פְּלוֹנִי, בֵּין שֶׁהוּא מִתְכַּוֵּן וּבֵין שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן. רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא אוֹמֵר, בְּיִשְׂרָאֵל עַד שֶׁיְּהֵא מִתְכַּוֵּן. וּבַגּוֹי, אִם הָיָה מִתְכַּוֵּן אֵין עֵדוּתוֹ עֵדוּת:

ברטנורה  (ה) אפילו שמע מן הנשים. שאין מתכוונות להעיד, יכול לילך להעיד להשיא את אשתו: הרי אנו הולכים לספוד ולקבור את איש פלוני. בגמרא מוקי שצריך שיאמרו אנו באים מלספוד ולקבור את איש פלוני. וצריך נמי שישמע אותם מספרים מעניני ההספד, כך וכך רבנן הוו התם, כך וכך ספדני הוו התם, מפני שדרך תינוקות לשחק ולהעלות שמות ושמא נמלה או חגב קברו ומכנים אותו בשם איש פלוני:

ו. מְעִידִין לְאוֹר הַנֵּר וּלְאוֹר הַלְּבָנָה, וּמַשִּׂאִין עַל פִּי בַת קוֹל. מַעֲשֶׂה בְאֶחָד שֶׁעָמַד עַל רֹאשׁ הָהָר וְאָמַר, אִישׁ פְּלוֹנִי בֶן פְּלוֹנִי מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי מֵת, הָלְכוּ וְלֹא מָצְאוּ שָׁם אָדָם, וְהִשִּׂאוּ אֶת אִשְׁתּוֹ. וְשׁוּב מַעֲשֶׂה בְצַלְמוֹן בְּאֶחָד שֶׁאָמַר, אֲנִי אִישׁ פְּלוֹנִי בֶּן אִישׁ פְּלוֹנִי, נְשָׁכַנִי נָחָשׁ, וַהֲרֵי אֲנִי מֵת, וְהָלְכוּ וְלֹא הִכִּירוּהוּ, וְהִשִּׂיאוּ אֶת אִשְׁתּוֹ:

ברטנורה  (ו) ומשיאים על פי בת קול. [אם] שמעו קול צווחת פלוני מת: בצלמון. שם מקום:

ז. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, כְּשֶׁיָּרַדְתִּי לִנְהַרְדְּעָא לְעַבֵּר הַשָּׁנָה, מָצָאתִי נְחֶמְיָה אִישׁ בֵּית דְּלִי, אָמַר לִי, שָׁמַעְתִּי שֶׁאֵין מַשִּׂאִין אֶת הָאִשָּׁה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַל פִּי עֵד אֶחָד, אֶלָּא רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא. וְנוּמֵתִי לוֹ, כֵּן הַדְּבָרִים. אָמַר לִי, אֱמוֹר לָהֶם מִשְּׁמִי, אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁהַמְּדִינָה מְשֻׁבֶּשֶׁת בִּגְיָסוֹת, מְקֵבְּלַנִי מֵרַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן, שֶׁמַּשִּׂאִין אֶת הָאִשָּׁה עַל פִּי עֵד אֶחָד. וּכְשֶׁבָּאתִי וְהִרְצֵיתִי הַדְּבָרִים לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל, שָׂמַח לִדְבָרַי, וְאָמַר, מָצָאנוּ חָבֵר לְרַבִּי יְהוּדָה בֶן בָּבָא. מִתּוֹךְ הַדְּבָרִים נִזְכַּר רַבָּן גַּמְלִיאֵל, שֶׁנֶּהֶרְגוּ הֲרוּגִים בְּתֵל אַרְזָא, וְהִשִּׂיא רַבָּן גַּמְלִיאֵל (הַזָּקֵן) נְשׁוֹתֵיהֶם עַל פִּי עֵד אֶחָד (וְהֻחְזְקוּ לִהְיוֹת מַשִּׂאִין עַל פִּי עֵד אֶחָד). וְהָחְזְקוּ לִהְיוֹת מַשִּׂאִין עֵד מִפִּי עֵד, מִפִּי עֶבֶד, מִפִּי אִשָּׁה, מִפִּי שִׁפְחָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמְרִים, אֵין מַשִּׂאִין אֶת הָאִשָּׁה עַל פִּי עֵד אֶחָד. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, לֹא עַל פִּי אִשָּׁה (וְלֹא עַל פִּי עֶבֶד וְלֹא עַל פִּי שִׁפְחָה) וְלֹא עַל פִּי קְרוֹבִים. אָמְרוּ לוֹ, מַעֲשֶׂה בִּבְנֵי לֵוִי שֶׁהָלְכוּ לְצֹעַר עִיר הַתְּמָרִים, וְחָלָה אֶחָד מֵהֶם בַּדֶּרֶךְ, וֶהֱבִיאוּהוּ בַפֻּנְדָּק, וּבַחֲזָרָתָם אָמְרוּ לַפֻּנְדָּקִית אַיֵּה חֲבֵרֵנוּ, אָמְרָה לָהֶם מֵת וּקְבַרְתִּיו, וְהִשִּׂאוּ אֶת אִשְׁתּוֹ. אָמְרוּ לוֹ, וְלֹא תְהֵא כֹהֶנֶת כַּפֻּנְדָּקִית. אָמַר לָהֶם, לִכְשֶׁתְּהֵא פֻנְדָּקִית נֶאֱמֶנֶת הַפֻּנְדָּקִית הוֹצִיאָה לָהֶם מַקְלוֹ וְתַרְמִילוֹ וְסֵפֶר תּוֹרָה שֶׁהָיָה בְיָדוֹ:

ברטנורה  (ז) ונומיתי לו. אמרתי לו: כן הדברים. שכל חביריו חולקים עליו: משובשת בגייסות. ואיני יכול לילך אצליכם להעיד מה ששמעתי אלא אמור להם אתה זה העדות בשמי: ר' אליעזר ור' יהושע אומרים כו' ור''ע אומר כו'. ולית הלכתא כחד מינייהו. אלא הלכה משיאים על פי אשה ועל פי קרובים חוץ מחמש נשים דתנן במתניתין, ועד מפי עד מפי אשה מפי עבד מפי שפחה כשר לעדות אשה: לא תהא כהנת כפונדקית. כלומר מיוחסת לא תהא נאמנת כפונדקית גויה, בתמיה, ואם האמינו הפונדקית גויה מסיחה לפי תומה, כל שכן שיאמינו באשה ישראלית: לכשתהא פונדקית נאמנת. כלומר שגם הפונדקית אינה נאמנת:

גמרא יבמות דף קכ''ב ע''ב

מָאי גְּרִיעוּתָא דְפוּנְדָקִית אָמַר רַב כַּהֲנָא פּוּנְדָקִית נָכְרִית הָיְתָה וּמַסִּיחַת לְפִי תּוּמָהּ הָיְתָה זֶה מַקְלוֹ וְזֶה תַּרְמִילוֹ וְזֶה קֶבֶר שֶׁקְּבַרְתִּיו בּוֹ. וְכֵן תָּנֵי אַבָּא בְּרֵיהּ דְּרַב מִנְיוּמִי בַּר חִיָּיא פוּנְדָקִית נָכְרִית הָיְתָה וּמַסִּיחַת לְפִי תּוּמָהּ הָיְתָה זֶה מַקְלוֹ וְזֶה תַּרְמִילוֹ וְזֶה קֶבֶר שֶׁקְּבַרְתִּיו בּוֹ. וְהָא אַיֵה חֲבֵרֵנוּ קָאֲמַרֵי לָהּ. כֵּיוָן דַּחֲזִתִינְהוּ בַכְיָא אָמְרוּ לָהּ אַיֶּה חֲבֵרֵנוּ אָמְרָה לָהֶם מֵת וּקְּבַרְתִּיו. תַּנְיָא מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁבָּא לִפְנֵי רִבִּי טַרְפוֹן לְהָעִיד עֵדוּת אִשָּׁה. אָמַר לוֹ בְּנִי הֵיאַךְ אַתָּה יוֹדֵעַ עֵדוּת זוּ אָמַר לוֹ אֲנִי וְהוּא הָיִינוּ הוֹלְכִין בַּדֶּרֶךְ וְרָדַף אַחֲרֵינוּ גַיָּיס וְנִתְלָה בְּיִיחוּר תְּאֵנָה וּפְשָׁחוֹ וְהֶחֱזִיר אֶת הַגַּיָּיס לַאֲחוֹרָיו. אָמַרְתִּי לוֹ יְיַשֵּׁר כֹּחֲךָ אַרְיֵה. אָמַר לִי יָפֶה כִּוַּונְתָּ לִשְׁמִי שֶׁכַּךְ קוֹרִין אוֹתִי בְּעִירִי יוֹחָנָן בֶּן יוֹנָתָן אַרְיֵה דְּמִכְּפַר שִׂיחֲיָא. לְיָמִים חָלָה וּמֵת. אָמַר לוֹ לֹא כַּךְ אָמַרְתָּ לִי יוֹחָנָן בֶּן יוֹנָתָן דְמִכְּפַר שִׂיחֲיָא אַרְיֵה. אָמַר לֵיהּ לָא אֶלָּא כַּךְ אָמַרְתִּי לָךְ יוֹחָנָן בֶּן יוֹנָתָן אַרְיֵה דְּמִכְּפַר שִׂיחֲיָא וְדִקְדֵּק עָלָיו שְׁנַיִם וּשְׁלשָה פְּעָמִים וְכִיוֵן אֶת דְּבָרָיו. וְהִשִּׂיא רִבִּי טַרְפוֹן אֶת אִשְׁתּוֹ. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רִבִּי חֲנִינָא תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מַרְבִּים שָׁלוֹם בָּעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר (ישעי' נ''ד) וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה' וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ:

רש''י  והא איה חברנו קאמרי לה. אלמא לאו לפי תומ' הוה: הוה בכייא. והיינו לפי תומה דקודם ששאלוה התחילה לומר: ונתלה ביחור של תאנה. אחז בגוף של תאנה ופשחו לעשות ממנו מקל: פשחו. נתקו: יישר כחך אריה. גבור חיל ולב אריה יש לך: יפה כוונת את שמי אריה. שכך קורין אותי בעירי: לא כך אמרת לי כו'. דורש וחוקר הי' אולי יהפוך את דבריו לא כך אמרת לי דמכפר שיחיא אריה שהכפר היו קורין אריה ולא אותו:

זוהר בשלח דף ס''ג ע''ב

מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ וְהָכִי תָאנָא כֹּל מָאן דִּמְצַלֵּי צְלוֹתָא קָמֵי מַלְכָּא קַדִישָׁא בָּעֵי לְמִבְעֵי בָעוּתֵיהּ וּלְצַלָּאָה (ויקרא ע' א') מֵעִמְקָא דְלִבָּא בְּגִין דְּיִשְׁתְּכַח לִבֵּיהּ שְׁלִים בְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וִיכַוֵּין לִבָּא וּרְעוּתָא. וּמִי אָמַר דָּוִד הָכִי וְהָא כְתִיב (תהלים קי''ט) בְּכָל לִבִּי דְרַשְׁתִּיךְ וְדָא קְרָא סַגִּי מָאי בָּעֵי מִמַּעֲמַקִּים. אֶלָּא הָכִי תָאנָא כָּל בַּר נַשׁ דְּבָעֵי בָעוּתֵיהּ קָמֵי מַלְכָּא בָעֵי לְכַוְּונָא דַעְתָּא (נ''א לִבָא) וּרְעוּתָא מֵעִיקָרָא דְכָל עִיקָרִין (נ''א מֵעוּמְקָא דְכָל עוּמְקִין) לְאַמְשְׁכָא בִרְכָאָן מֵעִמְקָא דְבֵירָא (נ''א דְכֹלָּא) בְּגִין דְּיַנְגִיד בִּרְכָאן מִמַּבּוּעָא דְכֹלָּא, וּמָאי הוּא. הַהוּא אֲתַר דְּנָפִיק מִנֵּיהּ וְאִשְׁתְּכַח מִנֵּיהּ הַהוּא נָהָר דִּכְתִיב (בראשית ב') וְנָהָר יוֹצֵא מֵעֵדֶן וּכְתִיב (תהלים מ''ו) נָהָר פְּלָגָיו יְשַׂמְּחוּ עִיר אֱלֹהִים. וְדָא אִקְרֵי מִמַּעֲמַקִּים (ס''ט א') עִמְקָא דְכֹלָּא עִמְקָא (בראשית רל''ד א' ויקרא רפ''הּ א' ב' רצ''ו כ') דְבֵירָא דְמַבּוּעִין נַפְקִין וְנַגְדִּין לְבָרְכָא כֹלָּא וְדָא הוּא שִׁירוּתָא לְאַמְשְׁכָא בִרְכָאן מֵעֵילָא לְתַתָּא. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה כַּד עַתִּיקָא סְתִימָאָה דְכָל סְתִימִין בָּעֵי לְזַמְּנָא בִרְכָאן לְעָלְמִין אַשְׁרֵי כֹלָּא וְאַכְלִיל כֹּלָּא בְּהָאי עֲמִיקָא עִלָּאָה וּמֵהָכָא שָׁאִיב וְאִתְנְגִיד בֵּירָא (נ''א נָהֲרָא) דְּנַחֲלִין וּמַבּוּעִין אִתְנְגִידוּ מִנֵּיהּ וּמִשְׁתַּקְיָין מִנֵּיהּ כֻּלְּהוּ. וּמָאן דִּמְצַלֵּי צְלוֹתֵיהּ בָּעֵי לְכַוּוְנָא לִבָּא וּרְעוּתָא לְאַמְשְׁכָא בִּרְכָאן מֵהַהוּא עֲמִיקָא דְכֹלָּא בְּגִין דְּיִתְקַבֵּל צְלוֹתֵיהּ וְיִתְעֲבֵיד רְעוּתֵיהּ:

תרגום הזוהר
מִמַּעִמַקִּים קְרָאתִיךְ. וְכֵן לָמַדְנוּ כָּל מִי שֶׁמִּתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ בַּקָּשׁוֹתָיו וּלְהִתְפַּלֵּל מֵעוֹמֶק הַלֵּב, כְּדֵי שֶׁיִּמָּצֵא לִבּוֹ שָׁלֵם בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וִיכַוֵּן לִבּוֹ וּרְצוֹנוֹ. וְכִי אָמַר דָּוִד כָּךְ. וַהֲרֵי כָּתוּב בְּכָל לִבִּי דְרַשְׁתִּיךְ וּמִקְרָא זֶה דַּי, וְלָמָּה צָרִיךְ מִמַּעֲמַקִּים. אֶלָּא כָּךְ לָמַדְנוּ, כָּל אָדָם שֶׁמְּבַקֵּשׁ בַּקָּשָׁתוֹ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, צָרִיךְ שֶׁיְּכַוֵּן דַּעְתּוֹ וּרְצוֹנוֹ לְשׁוֹרֶשׁ הַשָּׁרָשִׁים לְהַמְשִׁיךְ בְּרָכוֹת מֵעוֹמֶק הַבּוֹר, כְּדֵי שֶׁיִּמָּשְׁכוּ בְּרָכוֹת מִמַּעְיָן הַכֹּל. וּמַה הוּא. הוּא הַמָּקוֹם שֶׁיּוֹצֵא מִמֶּנּוּ וְנִמְצָא מִמֶּנּוּ אוֹתוֹ הַנָּהָר, שֶׁכָּתוּב ''וְנָהָר יוֹצֵא מֵעֵדֶן'', וְכָתוּב ''נָהָר פְּלָגָיו יְשַׂמְּחוּ עִיר אֱלֹהִים''. וְזֶהוּ נִקְרָא מִמַּעֲמַקִּים, עוֹמֶק הַכֹּל, עוֹמֶק הַבּוֹר שֶׁמַּעְיָנוֹת יוֹצְאִים וְנִמְשָׁכִים מִמֶּנּוּ לְבָרֵךְ הַכֹּל. וזוֹ הִיא הַהַתְחָלָה לְהַמְשִׁיךְ בְּרָכוֹת מִלְמַעְלָה לְמַטָּה. אָמַר רַבִּי חִזְקִיָּה. מְפָרֵשׁ דְּבָרָיו, וְאָמַר, כְּשֶׁעַתִּיקָא סְתִימָאָה מִכָּל סְתוּמִים רוֹצֶה לְזַמֵּן בְּרָכוֹת לָעוֹלָם, הִשְׁרָה הַכֹּל וְהִכְלִיל הַכֹּל בְּעֹמֶק הָעֶלְיוֹן הַהוּא, וּמִכָּאן שׁוֹאֵב וְנִמְשָׁךְ נָהָר, שֶׁנְּחָלִים וּמַעְיָנוֹת יוֹצְאִים מִמֶּנּוּ, שֶׁהֵם הַמֹּחִין, וְנִשְׁקִים הַכֹּל מִמֶּנּוּ. וּמִי שֶׁמִּתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ, צָרִיךְ לְכַוֵּן לִבּוֹ וּרְצוֹנוֹ לְהַמְשִׁיךְ בְּרָכוֹת מֵעֹמֶק שֶׁל הַכֹּל הַזֶּה, כְּדֵי שֶׁתִּתְקַבֵּל תְּפִלָּתוֹ וְיַעֲשֶׂה רְצוֹנוֹ.

הלכה פסוקה
הר''ם ה' אישות פרק ט''ו

א. צִווּ חֲכָמִים עַל הָאִשָּׁה שֶׁתִּהְיֶה צְנוּעָה בְּתוֹךְ בֵּיתָהּ וְלֹא תַרְבֶּה שְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ בִּפְנֵי בַעְלָהּ וְלֹא תִתְּבַע תַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה בְּפִיהָ וְלֹא תִהְיֶה מְדַבֶּרֶת בְּעֵסֶק זֶה וְלֹא תִמְנַע מִבַּעְלָהּ כְּדֵי לְצַעֲרוֹ עַד שֶׁיּוֹסִיף בְּאַהֲבָתָה אֶלָּא נִשְׁמַעַת לוֹ בְּכָל עֵת שֶׁיִרְצֶה וְתִזָּהֵר מִקְּרוֹבָיו וּבְּנֵי בֵיתוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲבוֹר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְתִתְרַחֵק מִן הַכֵּעוּר וּמִן הַדוֹמֶה לַכֵּעוּר: ב. וְכֵן צִווּ חֲכָמִים שֶׁיְּהֵא אָדָם מְכַבֵּד אֶת אִשְׁתּוֹ יוֹתֵר מִגּוּפוֹ וְאוֹהֲבָהּ כְּגוּפוֹ. וְאִם יֶשׁ לוֹ מָמוֹן מַרְבֶּה בְּטוֹבָתָהּ כְּפִי מָמוֹנוֹ וְלֹא יַטִּיל עָלֶיהָ אֵימָה יְתֵירָה וְיִהְיֶה דִבּוּרוֹ עִמָּהּ בְּנַחַת וְלֹא יִהְיֶה עָצֵב וְלֹא רַגְזָן: ג. וְכֵן צִוּוּ עַל הָאִשָּׁה שֶׁתִּהְיֶה מְכַבֶּדֶת אֶת בַּעְלָהּ בְּיוֹתֵר מִדָּאי וְיִהְיֶה לוֹ עָלֶיהָ מוֹרָא וְתַעֲשֶׂה כָּל מַעֲשֶׂיהָ עַל פִּיו וְיִהְיֶה בְּעֵינֶיהָ כְּמוֹ שָׂר אוֹ מֶלֶךְ. מְהַלֶּכֶת כְּתַאֲוַת לִבּוֹ וּמְרַחֶקֶת כָּל מַה שֶׁיִּשְׂנָא. וְזֶה דֶרֶךְ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים וְהַטְּהוֹרִים בְּזִוּוּגָן וּבִדְרָכִים אֵלּוּ יִהְיֶה יִשׁוּבָן נָאֶה וּמְשֻׁבָּח:

מוסר
מלוקט

הַבָּא לְתַקֵּן פְּגַם הַבְּרִית אִם לֹא נָשָׂא אִשָּׁה לַשָּׁוְא צָרַף צוֹרֵף וְהַמְאַחֵר לִשָּׂא מֵאֵיזֶה טַעֲנוֹת יֵדַע נֶאֱמָנָה כִּי מְאַבֵּד עוֹלָמוֹ וְנַפְשׁוֹ וּמַה יִסְכּוֹן גֶּבֶר לְהִתְעַנּוֹת בִימֵי הַשׁוֹבָבִים וְהוּא עוֹבֵר עַל דַּת וְכָל יָמָיו בַּעֲבֵירָה וּמִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וְאֵילַךְ אוֹמְרִים עָלָיו תִּפַחְנָה עַצְמוֹתָיו. וּבֹא וּרְאֵה חִזְקִיָהוּ הַמֶּלֶךְ צַדִּיק וְחָסִיד גָּדוֹל וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה תָּדִיר וְהִשְׁתַּדֵּל מְאֹד שֶׁבְּיָמָיו לֹא הָיָה תִּינוֹק וְתִינוֹקֶת שֶׁלֹּא הָיוּ בְקִיאִים בְּטָהֳרוֹת. וְהוּא לֹא הָיָה חוֹטֵא חַס וְשָׁלוֹם וְגַם הָיָה רוֹצֶה לִשָּׂא רַק שֶׁרָאָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ דְּנַפְקֵי מִינֵיהּ בָּנֵי דְלָא מַעֲלֵי וְעִם כָּל זֶה בָּא יְשַׁעְיָה הַנָּבִיא עָלָיו הַשָּׁלוֹם בִּדְבַר ה' וְאָמַר לוֹ כִּי מֵת אַתָּה בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא תִחְיֶה לָעוֹלָם הַבָּא לָכֵן טֶרֶם כֹּל יִשְׁתַּדֵּל לִשָּׂא אִשָּׁה. וְזֶהוּ עִיקָר הַתִּיקוּן וּמִבָּלְעֲדֵי זֶה שָׁוְא עָמַל בְּכָל הַתַּעֲנִיּוֹת וְהַסִּיגוּפִים וּבַעַל שֵׂכֶל יָבִין אֶת זֹאת: