חוק לישראל - פרשת בשלח, יום חמישי

תורה

(טז) וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ וְיָבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה: וְאַתְּ טוֹל יָת חֻטְרָךְ וַאֲרֵים יָת יְדָךְ עַל יַמָא וּבְזָעוֹהִי וְיֵעֲלוּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּגוֹ יַמָא בְּיַבֶּשְׁתָּא:
(יז) וַאֲנִי הִנְנִי מְחַזֵּק אֶת לֵב מִצְרַיִם וְיָבֹאוּ אַחֲרֵיהֶם וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל חֵילוֹ בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו: וַאֲנָא הָא אֲנָא מְתַקֵף יָת לִבָּא דְמִצְרָאֵי וְיֵעֲלוּן בַּתְרֵיהוֹן וְאֶתְיַקַר בְּפַרְעֹה וּבְכָל מַשִׁרְיָתֵהּ בִּרְתִכּוֹהִי וּבְפָרָשׁוֹהִי:
(יח) וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי יְהוָה בְּהִכָּבְדִי בְּפַרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו: וְיִדְּעוּן מִצְרָאֵי אֲרֵי אֲנָא יְיָ בְּאִתְיַקָרוּתִי בְּפַרְעֹה בִּרְתִכּוֹהִי וּבְפָרָשׁוֹהִי:
(יט) וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן מִפְּנֵיהֶם וַיַּעֲמֹד מֵאַחֲרֵיהֶם: וּנְטַל מַלְאֲכָא דַיְיָ דִמְדַבַּר קֳדָם מַשְׁרִיתָא דְיִשְׂרָאֵל וַאֲתָא מִבַּתְרֵיהוֹן וּנְטַל עַמּוּדָא דַעֲנָנָא מִן קֳדָמֵיהוֹן וּשְׁרָא מִבַּתְרֵיהוֹן:
(כ) וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ וַיָּאֶר אֶת הַלָּיְלָה וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלָּיְלָה: וְעַל בֵּין מַשְׁרִיתָא דְמִצְרָאֵי וּבֵין מַשְׁרִיתָא דְיִשְׂרָאֵל וַהֲוָה עֲנָנָא וְקַבְלָא לְמִצְרָאֵי וּלְיִשְׂרָאֵל נְהַר כָּל לֵילְיָא וְלָא אִתְקְרִיבוּ דֵין לְוָת דֵין כָּל לֵילְיָא:

נביאים שופטים פרק ד

(כ) וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ עֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל וְהָיָה אִם אִישׁ יָבוֹא וּשְׁאֵלֵךְ וְאָמַר הֲיֵשׁ פֹּה אִישׁ וְאָמַרְתְּ אָיִן: וַאֲמַר לַהּ קוּמִי בִּתְרָע מִשְׁכְּנָא וִיהִי אִם אֱנָשׁ יֵיתֵי וְיִשְׁאִלִינֵיךְ וְיֵימָר הֲאִית כָּא גַּבְרָא וְתָמְרִין לָא:
(כא) וַתִּקַּח יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר אֶת יְתַד הָאֹהֶל וַתָּשֶׂם אֶת הַמַּקֶּבֶת בְּיָדָהּ וַתָּבוֹא אֵלָיו בַּלָּאט וַתִּתְקַע אֶת הַיָּתֵד בְּרַקָּתוֹ וַתִּצְנַח בָּאָרֶץ וְהוּא נִרְדָּם וַיָּעַף וַיָּמֹת: וּנְסִיבָּת יָעֵל אִתַּת חֶבֶר יָת סִכַּת מִשְׁכְּנָא וְשַׁוִּיאָת יָת אַרְזַפְתָּא בְּיָדָא וְעָאלַת לְוָתֵיהּ בְּרָז וּנְקִישַׁת יָת סִיכְתָא בְּצִידְעֵיהּ וּנְעָצַת בְּאַרְעָא וְהוּא דְּמוּךְ וְאִישְׁתְּלָהִי וִּמִית:
(כב) וְהִנֵּה בָרָק רֹדֵף אֶת סִיסְרָא וַתֵּצֵא יָעֵל לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר לוֹ לֵךְ וְאַרְאֶךָּ אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה מְבַקֵּשׁ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וְהִנֵּה סִיסְרָא נֹפֵל מֵת וְהַיָּתֵד בְּרַקָּתוֹ: וְהָא בָּרָק רָדַף יָת סִיסְרָא וְנָפְקַת יָעֵל לְקָדֳמוּתֵיהּ וַאֲמָרַת לֵיהּ אַיְתָא וְאַחֲזִינָךְ יָת גַּבְרָא דְּאַתְּ בָּעֵי וְעָאל לְוָתַהּ וְהָא סִיסְרָא טָרִיף וּמִית וְסִכְּתָא נְעִיצָא בְּצִידְעֵיהּ:
(כג) וַיַּכְנַע אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַהוּא אֵת יָבִין מֶלֶךְ כְּנָעַן לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: וּתְבַר יְיָ בְיוֹמָא הַהוּא יַת יָבִין מַלְכָּא דִכְנַעַן קֳדָם בְּנֵי יִשְרָאֵל:
(כד) וַתֵּלֶךְ יַד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָלוֹךְ וְקָשָׁה עַל יָבִין מֶלֶךְ כְּנָעַן עַד אֲשֶׁר הִכְרִיתוּ אֵת יָבִין מֶלֶךְ כְּנָעַן: וַאֲזָלַת יַד בְּנֵי יִשְרָאֵל אַזְלָא וְתָקְפַא עַל יָבִין מַלְכָּא דִכְנָעַן עַד דִּי שֵׁיצִיאוּ יַת יָבִין מַלְכָּא דִכְנָעַן :

כתובים משלי פרק טו

(ה) אֱוִיל יִנְאַץ מוּסַר אָבִיו וְשֹׁמֵר תּוֹכַחַת יַעְרִם: שַׁטְיָא מַסְלֵי מַרְדּוּתָא דַאֲבוּי וּדְמִזְדְּהַר בְּמַכְסְנוּתָא עֲרִימָא הוּא:
(ו) בֵּית צַדִּיק חֹסֶן רָב וּבִתְבוּאַת רָשָׁע נֶעְכָּרֶת: בְּבֵיתָא דְצַדִּיקֵי סָגִי חֵילָא וַעֲלַלְתְּהוֹן דְּרָשִׁיעֵי תִּתְעֲכֵר:
(ז) שִׂפְתֵי חֲכָמִים יְזָרוּ דָעַת וְלֵב כְּסִילִים לֹא כֵן: שִּׂפְוָתֵיהּ דְּחַכִּימֵי מוֹדְעִין מַנְדְּעָא וְלִבְּהוֹן דְּסַכְלֵי לָא כֵן :
(ח) זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֲבַת יְהוָה וּתְפִלַּת יְשָׁרִים רְצוֹנוֹ: דִּבְחֲהוֹן דְּרַשִׁיעֵי מְרַחַקְתֵּיהּ דֶּאֱלָהָא וּבִצְלוֹתְהוֹן מִתְרְעֵי:
(ט) תּוֹעֲבַת יְהוָה דֶּרֶךְ רָשָׁע וּמְרַדֵּף צְדָקָה יֶאֱהָב: מְרַחֵק אֱלָהָא אוֹרְחֵיהּ דְּרַשִׁיעָא וּדְרָדֵף צִדְקְתָא נִתְרַחֵם:

משנה מנחות פרק ב

א. הַקּוֹמֵץ אֶת הַמִּנְחָה לֶאֱכוֹל שִׁירֶיהָ אוֹ לְהַקְטִיר קֵמְצָהּ לְמָחָר, מוֹדֶה רַבִּי יוֹסֵי בָזֶה שֶׁהוּא פִגּוּל וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת. לְהַקְטִיר לְבוֹנָתָהּ לְמָחָר, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָרֵת, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, פִּגוּל וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת. אָמְרוּ לוֹ, מַה שָּׁנָה זוֹ מִן הַזָּבַח. אָמַר לָהֶם, שֶׁהַזֶּבַח דָּמוֹ וּבְשָׂרוֹ וְאֵמוּרָיו אֶחָד, וּלְבוֹנָה אֵינָהּ מִן הַמִּנְחָה:

ברטנורה  (א) הקומץ את המנחה. מודה ר' יוסי שהוא פגול. משום דבעי למתני סיפא להקטיר לבונתה למחר ר' יוסי אומר פסול ואין בו כרת, מהו דתימא טעמא דר' יוסי משום דסבר אין מפגלין בחצי מתיר, כלומר שאם חשב לעבוד למחר עבודת חצי מתיר לא פיגל, והך לבונה חצי מתיר הוא, דבין הקטרת קומץ ולבונה מתירים השיריים, ואפילו רישא כי חשב בהקטרת קומץ עבודת חצי מתיר היא ופליג ר' יוסי, קמשמע לן דבהא מודה. דטעמא לאו משום הכי הוא, אלא משום דאין מתיר מפגל את המתיר: מה שנה זו מן הזבח. שהשוחטו על מנת להקטיר אימורים למחר פגול: אינה מן המנחה. אינה ממין המנחה כמו הקומץ, ואע''פ שהיא ממתירי המנחה, דקסבר ר' יוסי שאין מתיר מפגל את המתיר, שאין עבודת מתיר זה שהוא קומץ מועלת לפגל מתיר האחר שהיא הלבונה במחשבה שהוא מחשב על הלבונה בעבודת הקומץ. ורבנן אמרי ליה, כי אמרינן דאין מתיר מפגל את המתיר היכא דלא אקבע בחד מנא, כגון שני כבשי עצרת דשניהם מתירים את הלחם, ואם שחט אחד מהם על מנת לאכול את חברו למחר שניהם כשרים. אבל היכא דאקבעו בחד מנא, כגון קומץ ולבונה ששניהם בכלי אחד, מועלת מחשבת מתיר זה לפגל מתיר אחר. והלכה כחכמים:

ב. שָׁחַט שְׁנֵי כְבָשִׂים לֶאֱכוֹל אַחַת מִן הַחַלּוֹת לְמָחָר, הִקְטִיר שְׁנֵי בְזִיכִין לֶאֱכוֹל אֶחָד מִן הַסְדָרִים לְמָחָר, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אוֹתָהּ הַחַלָּה וְאוֹתוֹ הַסֵדֶר שֶׁחִשֵּׁב עָלָיו, פִּגּוּל וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת, וְהַשֵּׁנִי פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָרֵת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. זֶה וְזֶה פִּגּוּל וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת. נִטְמֵאת אַחַת מִן הַחַלּוֹת אוֹ אֶחָד מִן הַסְדָרִים, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שְׁנֵיהֶם יֵצְאוּ לְבֵית הַשְּׂרֵפָה, שֶׁאֵין קָרְבַּן צִבּוּר חָלוּק. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, הַטָּמֵא בְטֻמְאָתוֹ, וְהַטָּהוֹר יֵאָכֵל:

ברטנורה  (ב) שחט שני כבשים. של עצרת דכתיב בהו שני כבשים בני שנה לזבח שלמים, ואותן כבשים מתירין ומקדשים לשתי הלחם, שאין הלחם קדוש אלא בשחיטת שני כבשים הואיל והוזקקו עמו בתנופה. ושאר כבשים של עצרת, דמוספים נינהו: לאכול א' מן החלות למחר. וזמן אכילת החלות אינו אלא ליום ולילה כדין מנחה שנאמר בה כחטאת וכאשם: הקטיר שני בזיכין. לשתי מערכות של לחם הפנים כדכתיב (ויקרא כד) ושמת אותם שתים מערכות, היתה על כל מערכת כף אחת שיש בה לבונה כדכתיב (שם) ונתת על המערכת לבונה זכה. ושתי הכפות הללו שבהם נתונה הלבונה נקראים שני בזיכים. והלבונה נקטרת כדכתיב (שם) והיתה ללחם לאזכרה. והלחם נאכל וזמן אכילתו כל אותו שבת שמסירים אותו מהשלחן בלבד. ואם בשעה שהקטיר שני בזיכים של לבונה חשב על אחת מן המערכות של לחם לאכלו למחר כלומר שלא בזמנו: אותה חלה. של שתי הלחם של עצרת: ואותו הסדר. של לחם הפנים: זה וזה פגול. שכולן נחשבים גוף אחד: נטמאת אחת מן החלות. דוקא כשנטמאה אחת משתי הלחם קודם זריקת דם הכבשים, או אחד מן הסדרים קודם הקטרת הבזיכין, הוא דאפליגו ר' יהודה ורבנן. אבל אם נטמא לאחר זריקת הדם או לאחר הקטרת הבזיכין, דברי הכל הטמא בטומאתו והטהור יאכל: שאין קרבן צבור חלוק. בגמרא מסיק דלא מקרא ולא מסברא אמרה ר' יהודה למלתיה, אלא גמרא ערוך בידו וכך היה מקובל מרבותיו שאין קרבן צבור חלוק ואם נפסל חציו נפסל כולו:

ג. הַתּוֹדָה מְפַגֶּלֶת אֶת הַלֶּחֶם, וְהַלֶּחֶם אֵינוֹ מְפַגֵּל אֶת הַתּוֹדָה. כֵּיצַד. הַשּׁוֹחֵט אֶת הַתּוֹדָה לֶאֱכוֹל מִמֶּנָּה לְמָחָר, הִיא וְהַלֶּחֶם מְפֻגָּלִין. לֶאֱכוֹל מִן הַלֶּחֶם לְמָחָר, הַלֶּחֶם מְפֻגָּל וְהַתּוֹדָה אֵינָהּ מְפֻגָּלֶת. הַכְּבָשִׂים מְפַגְּלִין אֶת הַלֶּחֶם, וְהַלֶּחֶם אֵינוֹ מְפַגֵּל אֶת הַכְּבָשִׂים. כֵּיצַד. הַשּׁוֹחֵט אֶת הַכְּבָשִׂים לֶאֱכוֹל מֵהֶן לְמָחָר, הֵם וְהַלֶּחֶם מְפֻגָּלִין. לֶאֱכוֹל מִן הַלֶּחֶם לְמָחָר, הַלֶּחֶם מְפֻגָּל, וְהַכְּבָשִׂים אֵינָן מְפֻגָּלִין:

ברטנורה  (ג) התודה מפגלת את הלחם. שהלחם בא בשביל התודה והוא טפל לה, ואין התודה טפילה ללחם. וכן שני כבשים של עצרת, שתי הלחם הבאים עמהם הם טפלים לכבשים, ואין הכבשים טפלים ללחם, והעיקר מפגל הטפל ואין הטפל מפגל העיקר. ואי אשמועינן תנא האי דינא בתודה ולא אשמועינן בכבשים של עצרת הוא אמינא התם הוא דכי מפגל לחם לא מפגלא תודה משום דלא הוזקקו בתנופה עם החלות, אבל כבשים דהוזקקו בתנופה עם החלות דכתיב (ויקרא כג) והניף הכהן אותם על לחם, אימא כי מיפגל לחם ליפגלו נמי כבשים. ואי תנא כבשים, הוה אמינא התם כי מיפגלי כבשים מיפגל לחם משום דהוזקקו זה עם זה בתנופה, אבל תודה דלא הוזקקו אימא כי מפגל בתודה לא מפגל בחלות, צריכא:

ד. הַזֶּבַח מְפַגֵּל אֶת הַנְּסָכִין מִשֶּׁקָּדְשׁוּ בַכֶּלִי, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וְהַנְּסָכִין אֵינָן מְפַגְּלִין אֶת הַזָּבַח. כֵּיצַד. הַשּׁוֹחֵט אֶת הַזֶּבַח לֶאֱכוֹל מִמֶּנּוּ לְמָחָר, הוּא וּנְסָכָיו מְפֻגָּלִין. לְהַקְרִיב מִן הַנְּסָכִין לְמָחָר, הַנְּסָכִין מְפֻגָּלִין, וְהַזֶּבַח אֵינוֹ מְפֻגָּל:

ברטנורה  (ד) הזבח מפגל את הנסכים. והשותה מהן ענוש כרת: משקדשו בכלי. לאחר ששמו אותם בכלי שרת, שהכלי מקדשן קדושת עולם דשוב אין להם פדיון: דברי ר' מאיר. דר' מאיר סבר שנסכים מתפגלים, לפי שהדם של הזבח הוא שמכשיר ומתיר אותן למזבח, והואיל ויש להן מתיר, מתפגלים במחשבת חוץ לזמנו. וחכמים פליגי עליה בפרק בית שמאי במסכת זבחים (דף מד) ואמרי שהנסכים אין להם מתיר, לפיכך אין מתפגלין. ואין הלכה כר' מאיר:

ה. פִגֵּל בַּקֹּמֶץ וְלֹא בַלְּבוֹנָה, בַּלְּבוֹנָה וְלֹא בַקֹּמֶץ, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, פִּגּוּל וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין בּוֹ כָרֵת, עַד שֶׁיְּפַגֵּל אֶת כָּל הַמַּתִּיר. וּמוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי מֵאִיר בְּמִנְחַת חוֹטֵא וּבְמִנְחַת קְנָאוֹת, שֶׁאִם פִּגֵּל בַּקֹּמֶץ, שֶׁהוּא פִגּוּל וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת, שֶׁהַקֹּמֶץ הוּא הַמַּתִּיר. שָׁחַט אֶחָד מִן הַכְּבָשִׂים לֶאֱכוֹל שְׁתֵּי חַלּוֹת לְמָחָר, הִקְטִיר אֶחָד מִן הַבָּזִיכִים לֶאֱכוֹל שְׁנֵי סְדָרִים לְמָחָר, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, פִּגּוּל וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין פִּגּוּל, עַד שֶׁיְּפַגֵּל אֶת כָּל הַמַּתִּיר. שָׁחַט אֶחָד מִן הַכְּבָשִים לֶאֱכוֹל מִמֶּנּוּ לְמָחָר, הוּא פִגּוּל, וַחֲבֵרוֹ כָשֵׁר. לֶאֱכוֹל מֵחֲבֵרוֹ לְמָחָר, שְׁנֵיהֶם כְּשֵׁרִים:

גמרא מנחות דף כ''ט ע''א

אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רִבִּי יוֹנָתָן מָאי דִּכְתִיב (ויקרא כ''ד) עַל הַמְּנוֹרָה הַטְּהוֹרָה שֶׁיָּרְדוּ מַעֲשֶׂיהָ מִמְּקוֹם טָהֳרָה. אֶלָּא מֵעַתָּה (שם) עַל הַשֻּׁלְחָן הַטָּהוֹר שֶׁיָּרְדוּ מַעֲשָׂיו מִמְּקוֹם טָהוֹר. אֶלָּא טָהוֹר מִכְּלַל שֶׁהוּא טָמֵא. הָכָא נַמֵּי טְהוֹרָה מִכְּלַל שֶׁהִיא טְמֵאָה. בִּשְׁלָמָא הָתָם כִּדְרֵישׁ לָקִישׁ דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מָאי דִּכְתִיב עַל הַשֻּׁלְחָן הַטָּהוֹר מִכְּלָל שֶׁהוּא טָמֵא כְּלִי עֵץ הֶעָשׂוּי לְנָחַת הוּא וְכָל כְּלִי עֵץ הֶעָשׂוּי לְנַחַת אֵינוֹ מְקַבֵל טֻמְאָה. אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁמַּגְבִּיהִין אוֹתוֹ לְעוֹלֵי רְגָלִים. וּמַרְאִין לָהֶם לֶחֶם הַפָּנִים וְאוֹמְרִים לָהֶם רְאוּ חִבַּתְכֶם לִפְנֵי הַמָּקוֹם. מָאי חִבַּתְכֶם כִּדְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי דְּאָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי נֵס גָּדוֹל נַעֲשָׂה בְּלֶחֶם הַפָּנִים סִלּוּקוֹ כְּסִדּוּרוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ש''א כ''א) לָשׂוּם לֶחֶם חָם בְּיוֹם הִלָּקְחוֹ. אֶלָּא הָכָא טְהוֹרָה מִכְּלַל שֶׁהִיא טְמֵאָה פְּשִׁיטָא כְּלִי מַתָּכוֹת נִינְהוּ וּכְלֵי מַתָּכוֹת מְקַבְּלִין טֻמְאָה. אֶלָּא שֶׁיָּרְדוּ מַעֲשֶׂיהָ מִמְּקוֹם טָהֲרָה. תַּנְיָא רִבִּי יוֹסֵי בְּרִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אָרוֹן שֶׁל אֵשׁ וְשֻׁלְחָן שֶׁל אֵשׁ וּמְנוֹרָה שֶׁל אֵשׁ יָרְדוּ מִן הַשָּׁמַיִם. וְרָאָה משֶה וְעָשָׂה כְּמוֹתָן שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ''ה) וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר. אֶלָּא מֵעַתָּה (שם כ''ו) וַהֲקֵמֹתָ אֶת הַמִּשְׁכָּן כְּמִשְׁפָּטוֹ אֲשֶׁר הָרְאֵיתָ בָּהָר הָכִי נַמֵּי. הָכָא כְּתִיב כְּמִשְׁפָּטוֹ הָתָם כְּתִיב בְּתַבְנִיתָם. אָמַר רִבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן גַּבְרִיאֵל חָגוּר כְּמִין פְּסִיקַיָּא הָיָה וְהֶרְאָה לוֹ לְמשֶה מַעֲשֵׂה מְנוֹרָה דִּכְתִיב (במדבר ח') וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנוֹרָה. תָּנָא דְבֵי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָיוּ קָשִׁין לוֹ לְמשֶה עַד שֶׁהֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּאֶצְבָּעוֹ וְאֵלּוּ הֵן. מְנוֹרָה וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ וּשְׁרָצִים. מְנוֹרָה דִּכְתִיב וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנוֹרָה. וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ דִּכְתִיב (שמות י''ב) הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים. שְׁרָצִים דִּכְתִיב (ויקרא יא) וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף הֲלָכוֹת שְׁחִיטָה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ''ט) וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עַל הַמִּזְבֵּחַ:

רש''י  ממקום טהרה. מן השמים הראו למשה דמות המנורה: מכלל שהוא טמא. כלו' מקבל טומאה: בשלמא התם. גבי שלחן אצטריך לאשמועינן דמקבל טומאה משום פרכא דריש לקיש: לנחת. שאינו מטלטל: כלי עץ. העשוי לנחת אינו מקבל טומאה דכתיב גבי שרצים מכל כלי עץ או עור או שק מה שק מטלטל מלא וריקן וכו': שמגביהין אותו. הילכך מטלטל מלא וריקן הוא: חם ביום הלקחו. משמע כשמסלקין היה חם: בתבניתם. בארון ושולחן ומנורה כ' וכתיב אשר אתה מראה בהר אלמא הראהו: הכי נמי. דמשכן של אש ירד מן השמים בתמיה: הכא כתיב כמשפטו. משמע הלכותיו נאמרו לו: התם כתיב בתבניתם. משמע דהראהו כמותם: חגור כמין פסיקיא. אזור כדרך אומנים שרוצים לעשות מלאכה נאה חוגרין עצמן שלא יהיו נגררין בבגדיהם: ראש חדש. בשעת מולד לבנה אינה נראית כי אם מעט ואינה ניכרת כדאמרי' בר''ה הכזה ראיתם או כזה ראיתם: שרצים. לא היה מכיר איזה טמא ואיזה טהור: הלכות שחיטה. לא היה מבין מהיכן היא מוגרמת: וזה אשר תעשה על המזבח. ועשייה תחלת זביחה וכתיב וזה אלמא הראהו באצבע:

זוהר בשלח דף ס''ג ע''ב

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה בְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא מִתְבָּרֵךְ עָלְמָא מֵהַהוּא יוֹמָא עִלָּאָה דְהָא כָּל שִׁיתָּא יוֹמִין מִתְבָּרְכָאן מִיּוֹמָא שְׁבִיעָאָה. וְכָל יוֹמָא יָהִיב מֵהַהִיא בְרָכָה דְקַבִּיל בְּהַהוּא יוֹמָא דְבֵיהּ וְעַל דָּא מֹשֶׁה אָמַר אִישׁ אַל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ בֹּקֶר. מָאי טַעְמָא בְּגִין דְּלָא יָהִיב וְלָא יוֹזִיף יוֹמָא דָא לְחַבְרֵיהּ אֶלָּא כָל חַד וְחַד שַׁלִּיט בִּלְחוֹדוֹי בְּהַהוּא יוֹמָא דִילֵיהּ. דְּהָא לָא שַׁלִּיט יוֹמָא בְּיוֹמָא דְחַבְרֵיהּ בְּגִינֵי כָךְ כָּל אִינוּן (נ''א אָמַר רִבִּי יְהוּדָה כָּל יוֹמָא וְיוֹמָא מִתְבָּרֵךְ מֵהַהוּא יוֹמָא עִילָאָה יוֹמָא שְׁבִיעָאָה וּמִתְבָּרְכָן כָּל שִׁיתָּא יוֹמִין כָּל חָד וְחָד בִּלְחוֹדוֹי וְכָל יוֹמָא יָהִיב בְּיוֹמָא דִילֵיהּ מֵהַהוּא בְרָכָה דְקַבִּיל מֵהַהוּא יוֹמָא עִילָאָה וְעַל דָּא מֹשֶׁה אָמַר אִישׁ אַל יוֹתֵר מִמֶּנוּ עַד בֹּקֶר דְּהָא לָא שַׁלִּיט יוֹמָא בְּיוֹמָא דְלָאו דִּילֵיהּ וְכָל אִינוּן) חֲמִשָּׁה יוֹמִין שַׁלִּיטִין בְיוֹמַיְיהוּ וְאִשְׁתְּכַח בֵּיהּ מַה דְּקַבִילוּ וְיוֹמָא שְׁתִיתָאָה אַשְׁכַּח בֵּיהּ יַתִּיר. וְאַזְלָא הָא כְהָא דְּאָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר מָאי דִּכְתִיב יוֹם הַשִּׁשִּׁי וְלָא אִתְמַר הָכִי בְּכָל שְׁאָר יוֹמִין. אֶלָּא הָכִי אוּקְמוּהָ הַשִּׁשִּׁי דְאִזְדַּוְוגָא (נ''א דְאִזְדַּמְּנָא) בֵיהּ מַטְרוֹנִיתָא לְאַתְקְנָא פָתוֹרָא לְמַלְכָּא וּבְגִין כָּךְ אִשְׁתְּכָחוּ בֵיהּ תְּרֵין חוּלָקִין חַד לְיוֹמֵיהּ וְחַד לְתִקּוּנָא בְחֶדְוָותָא דְמַלְכָּא בְמַטְרוֹנִיתָא וְהַהוּא לֵילְיָא חֶדְוָותָא דְמַטְרוֹנִיתָא בְמַלְכָּא וְזִוּוּגָא דִילְהוֹן וּמִתְבָּרְכָאן כָּל שִׁיתָּא יוֹמִין כָּל חַד וְחַד בִּלְחוֹדוֹי. בְּגִין כָּךְ בָּעֵי בַר נַשׁ לְסַדְּרָא פָתוֹרֵיהּ בְּלֵילְיָא דְשַׁבְּתָא בְגִין דְּיִשְׁרֵי עֲלֵיהּ בִּרְכָאן מִלְּעֵילָא וּבִרְכָתָא לָא אִשְׁתְּכַח עַל פָּתוֹרָא רֵיקַנְיָיא (וְהַהוּא לֵילְיָא חֶדְוָותָא דְמַטְרוֹנִיתָא בְמַלְכָּא וְזִוּוּגָא דִילְהוֹן) בְּגִין כָּךְ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים דְּיַדְעִין רָזָא דָא זִוּוּגָא דִילְהוֹן מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת:

תרגום הזוהר
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּכָל יוֹם וָיוֹם מִתְבָּרֵךְ הָעוֹלָם מִיּוֹם הַהוּא הָעֶלְיוֹן, כִּי כָּל שִׁשָּׁה יָמִים מִתְבָּרְכִים מִיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וְכָל יוֹם נוֹתֵן מִבְּרָכָה הַהִיא שֶׁקִּבֵּל בַּיּוֹם הַהוּא שֶׁלּוֹ. וְעַל כֵּן אָמַר מֹשֶה, אִישׁ אַל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד בּוֹקֶר. מַהוּ הַטַּעַם. מִשּׁוּם שֶׁאֵינוֹ נוֹתֵן וְאֵינוֹ שׁוֹאֵל יוֹם זֶה לַחֲבֵרוֹ, אֶלָּא כָּל אֶחָד וְאֶחָד שׁוֹלֵט בִּלְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא שֶׁלּוֹ, כִּי יוֹם אֵינוֹ שׁוֹלֵט בַּיּוֹם שֶׁל חֲבֵרוֹ. מִשּׁוּם זֶה, כָּל אֵלּוּ חֲמִשָּׁה הַיָּמִים שׁוֹלְטִים בְּיוֹמָם, וְנִמְצָא בָּהֶם מַה שֶּׁקִּבְּלוּ, וְיוֹם הַשִּׁשִּׁי נִמְצָא בּוֹ יוֹתֵר. וְזֶה הוֹלֵךְ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר. מַה שֶּׁכָּתוּב, יוֹם הַשִּׁשִּׁי עִם ה' מַה שֶּׁלֹּא כָּתוּב כֵּן בִּשְׁאָר הַיָּמִים. אֶלָּא כָּךְ הֶעֱמִידוּהוּ, הַשִּׁשִּׁי עִם ה', יוֹרֶה, שֶׁנִּתְחַבְּרָה בּוֹ הַמַּטְרוּנִיתָא, הַנִּקְרֵאת ה' שֶׁהִיא מַלְכוּת, לְתַקֵּן שֻׁלְחָן אֶל הַמֶּלֶךְ, וּמִשּׁוּם זֶה יֵשׁ בּוֹ שְׁנֵי חֲלָקִים, א' מִיּוֹמוֹ עַצְמוֹ, וְאֶחָד, מִתִּקּוּן שִׂמְחַת הַמֶּלֶךְ בַּמַּטְרוּנִיתָא. וְלַיְלָה הַהוּא, שִׂמְחַת הַמַּטְרוּנִיתָא בַּמֶּלֶךְ וְזִוּוּג שֶׁלָּהֶם, וּמִתְבָּרְכִים כָּל שִׁשָּׁה יָמִים כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּלְבַדּוֹ. מִשּׁוּם זֶה, צָרִיךְ הָאָדָם לְסַדֵּר שֻׁלְחָנוֹ בְּלֵיל שַׁבָּת, מִשּׁוּם שֶׁשּׁוֹרֶה עָלָיו בְּרָכוֹת מִלְּמַעְלָה, וּבְרָכָה אֵינָהּ נִמְצֵאת עַל שֻׁלְחָן רֵיקָן. מִשּׁוּם זֶה, תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁיּוֹדְעִים סוֹד הַזֶּה, זִוּוּגָם הוּא מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת.

הלכה פסוקה
הר''מ ה' תשובה פרק ז'

א. כָּל הַנְּבִיאִים כֻּלָּן צִוּוּ עַל הַתְּשׁוּבָה וְאֵין יִשְׂרָאֵל נִגְאָלִין אֶלָּא בִּתְשׁוּבָה וּכְבַר הִבְטִיחָה תּוֹרָה שֶׁסּוֹף יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה בְּסוֹף גָּלוּתָן וּמִיָּד הֵן נִגְאָלִין שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ל') וְהָיָה כִי יָבוֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים וְגוֹ' וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְגוֹ': ב. גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה שֶׁמְּקָרֶבֶת אֶת הָאָדָם לַשְּׁכִינָה שֶׁנֶּאֱמַר (הושע י''ד) שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְנֶאֱמַר וְנֶאֱמַר שׁוּבוּ עָדַי נְאֻם ה', וְנֶאֱמַר אִם תָּשׁוּב יִשְׂרָאֵל נְאֻם ה' אֵלַי תָּשׁוּב. כְּלוֹמַר אִם תַּחֲזוֹר בִּתְשׁוּבָה בִּי תִּדְבָּק: ג. הַתְּשׁוּבָה מְקָרֶבֶת אֶת הָרְחוֹקִים. אֶמֶשׁ הָיָה זֶה שָׂנוּי לִפְנֵי הַמָּקוֹם, מְשֻׁקָּץ וּמְרוֹחָק וְתוֹעֵבָה, וְהַיּוֹם הוּא אָהוּב וְנֶחְמָד, קָרוֹב וְיָדִיד. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא שֶׁבַּלָּשׁוֹן שֶהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְרַחֵק אֶת הַחוֹטְאִים, בָּהּ מְקָרֵב אֶת הַשָּׁבִים, בֵּין יָחִיד בֵּין רַבִּים. שֶׁנֶּאֱמַר וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם לֹא עַמִּי אַתֶּם, יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵל חָי, וְנֶאֱמַר בִיכָנְיָהוּ בְּרִשְׁעָתוֹ, כִּתְבוּ אֶת הָאִישׁ הַזֶּה עֲרִירִי גֶּבֶר לֹא יִצְלַח בְּיָמָיו. אִם יִהְיֶה יְכָנְיָהוּ בֶּן יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה, חוֹתָם עַל יַד יְמִינִי (ירמיהו כב). וְכֵיוָן שֶׁשָּׁב בְּגָלוּתוֹ נֶאֱמַר בִּזְרוּבָּבֶל בְּנוֹ (חגי ב) בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' צְבָאוֹת אֶקָּחֲךָ זְרוּבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל עַבְדִּי נְאֻם ה' וְשַׂמְתִּיךָ כַּחוֹתָם:

מוסר
מלוקט

בְּרִית הַלָּשׁוֹן וּבְרִית הַמֵּעוֹר הֵם מְכוּוָנִים וְאִם יְדַבֵּר דְּבָרִים הָאֲסוּרִים כְּמוֹ לָשׁוֹן הָרָע וְשֶׁקֶר וְנִבְלוּת הַפֶּה וְלֵיצָנוּת מִלְּבַד עוֹנְשׁוֹ הָרָאוּי עַל כָּל דִבּוּר וְדִבּוּר. עוֹד זֹאת יְתֵירָה שֶׁמַּטְמְּאִין אוֹתוֹ בַּלַּיְלָה וּפוֹגֵם גַּם בִּבְרִית הַמֵּעוֹר וְהוּא לֹא יָדַע וְאָשֵׁם. וְאוֹי לוֹ אֲהָהּ עַל נַפְשׁוֹ כִּי מֵרָעָה אֶל רָעָה יָצָא עַד שֶׁיִּשְׁתָּרֵשׁ בְּחֵטְא וְיוּסַר הַקְּדוּשָׁה מִתּוֹכוֹ וְשָׁם יָנוּחַ הַסִּטְרָא אַחֲרָא. לָכֵן יִתְעוֹרֵר מְאֹד וְיִתְגַּבֵר כָּאֲרִי לָשׁוּב אֶל ה' וְאַף שֶׁהִרְבָּה לַחֲטוֹא. אִם יָשׁוּב אֶל ה' יְמִינוֹ פְּשׁוּטָה לְקַבֵל שָׁבִים אֵלָיו בְּכֹל לֵב. וְיֵדַע כִּי הַדָבָר תָּלוּי בּוֹ וְהַבָּא לִיטָהֵר מְסַיְיעִין אוֹתוֹ וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (יחזקאל י''ח) כִּי לֹא אֶחְפּוֹץ בְּמוֹת הַמֵּת נְאֻם ה' אֱלֹהִים וְהָשִׁיבוּ וִחְיוּ: