מה זה הפרח הזה, הוא לא היה פה קודם. הוא יצא מהדמעות שלי?

אני רוצה לספר לך, אחותי, סיפור חסידי יפהפה. זה סיפור שאני מכירה כבר הרבה מאוד שנים, ואף פעם לא הצלחתי להבין באמת את המסר שלו.

טוב, בואי נתחיל. כמו בהרבה סיפורים חסידיים, גם כאן זה מתחיל ביהודי עני – אין מה לאכול בבית, האישה בוכה, הילדים רעבים, ומתקרב חג. אומרת האישה: "בעלי, תיכף חג וצריך אוכל, צריך בגדים לילדים. אולי תצא לחפש עבודה, תחטוב עצים, תשאב מים, תעשה משהו...".

והוא יוצא, מסכן, מנסה פה ושם ולא הולך לו. הוא חוזר הביתה, רואה את הילדים הרעבים, את אשתו בוכה, והלב שלו נשבר. מה הוא עושה? פשוט יוצא ליער. אומר לעצמו: אין לי אוכל, אין לי כסף, אבל יש לי את הקב"ה. אז אני הולך להתפלל.

הוא עומד ביער, והתפילה יוצאת מעומק הלב השבור שלו. ולא רק על עצמו הוא מתפלל וצועק. הוא צועק שם על כל הצרות של עם ישראל: "ריבונו של עולם, עד מתי??? עד מתי עם ישראל יסבלו כל כך? תראה, אבא שבשמיים, כמה רווקים יש, כמה רווקות, כמה אנשים מחכים לילדים וסובלים כל כך, כמה  אנשים אין להם שלום בית, כמה חולים יש, כמה עניים יש, ריבונו של עולם! תראה אותי, ערב חג ואין בבית כלום. וכמה כמוני יש שסובלים... אז מה עוד צריך? תרחם עלינו! תגאל אותנו!". ככה הוא בכה ונרדם.

ואז, כשהוא התעורר, הוא ראה לידו פרח. פרח מדהים.

הוא הסתכל והתפלא: בחיים שלי לא ראיתי פרח יפה כזה. הוא לא היה פה קודם. מה זה, הוא צמח מהדמעות שלי?

הוא התקרב אליו, הריח את הריח שלו, והריח הזה מילא אותו בשלווה. פתאום הוא כבר לא היה רעב ולא צמא. הוא קטף את הפרח, וכשהוא החזיק אותו ביד הוא הרגיש שלא חסר לו יותר כלום בחיים. איזה אור ממלא אותו, איזו שמחה, איזה רוגע ושלימות פנימית. הוא מרגיש שהפרח פשוט מחיה אותו.

טוב, הוא אומר, כסף אין לי, אבל פרח יש. אקח אותו הביתה, אתן לאשתי ולילדים שיריחו, אולי גם הם כבר לא יהיו רעבים, ויהיו שמחים.

וככה הוא לקח את הפרח והלך הביתה, מרגיש שכל העצב שהיה לו נעלם. קליל ושמח הוא דילג בדרכו הביתה.

ואז, פתאום, הוא שמע גלגלים מתקרבים מאחוריו. הוא הסתובב וראה כרכרה הדורה. הכרכרה עצרה לידו, ואדם לבוש הדר הסתכל עליו וקרא לו: "מה זה הריח הזה? מתחילת השביל אני מריח אותו. זה מהפרח שאתה מחזיק ביד?".

אמר לו האיש: "זה פרח מיוחד".

אמר העשיר: "אני רוצה לקנות ממך את הפרח הזה".

האם מכר העני את הפרח? ומה היה בסוף? בשבוע הבא בעז"ה.