רוצה עזרה אלוקית בכל רגע? זו הדרך הפשוטה שמביאה עזרה ניסית

הציטוט היומי:

"אמר רבי חלבו אמר רב הונא: כל הקובע מקום לתפילתו אלוקי אברהם בעזרו". (ברכות ז', א')

רש"י: "בעזרו – כדרך שהיה עוזר לאברהם".

משמעות הציטוט:

המהר"ל מסביר בספרו "נתיבות עולם": "הזהירו על קביעות מקום התפלה. ויש לך לדעת, כי אברהם היה קובע מקום לתפילתו והיה לו הדביקות בו יתברך בקביעות, ולא במקרה דכתיב: 'אל המקום אשר עמד שם', ולכך היה השם יתברך עמו תמיד בקביעות מבלי הסרה כלל, והיה דבוק בשכינה. ובעת צאתו למלחמה השכינה היתה לוחמת באויביו, ותמיד השכינה היתה בעזרו, וכל זה מפני שהיה קובע מקום לתפילתו. רוצה לומר שתפילתו שהוא הדביקות שלו בו יתברך הוא בקביעות ואינו במקרה, ודבר שהוא בקביעות אין לה הסרה כלל הפך המקרה, שאין המקרה מתמיד, וכנגד האויב צריך האדם חוזק ותוקף שלא יוסר הדביקות. ולפיכך אמר הכתוב על אברהם (תהלים קי): 'נאם ה׳ לאדוני שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך', כלומר כי מצד הדביקות הזה שהיה אברהם דבק בו יתברך - יש לו לישב על יד ימיני, שאין חיבור ודביקות כמו זה שיושב על ימינו ואינו נעזב כלל, וזה 'אלקי אברהם בעזרו'.

כלומר: המהר"ל מסביר על החשיבות בקביעת מקום לתפילה, תוך התייחסות לאברהם אבינו כדוגמה נעלה לכך. אברהם היה קובע מקום קבוע לתפילתו, ובכך הביע דבקות בקב"ה בקביעות ולא באופן זמני או מקרי.

לדברי המהר"ל, קביעות זו היא הסיבה לכך שהשכינה הייתה דבוקה בו תמיד, ולא נפרדה ממנו. משמעות הדבקות בקביעות היא שהקשר עם הקב"ה נשאר חזק ותמידי, מה שאינו המקרה באירועים מקריים, שאין להם התמדה או יציבות.

המהר"ל מוסיף ומסביר שאברהם זכה לכך שהשכינה תעזור לו אף במלחמותיו, שכן דבקותו הפנימית בקב"ה הייתה בלתי נפרדת. בכך שאברהם התפלל מתוך קביעות, הוא זכה לכך שהשכינה תמיד תסייע לו ותהיה בעזרו.

הפסוק מתהילים, "נאם ה' לאדוני שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך," מלמד אותנו על הדבקות העמוקה והחיבור בין אברהם לקב"ה, אשר מבטיח לו סיוע תמידי ויציב.

כמה מילים על המחבר:

התלמוד הבבלי הוא הספר המרכזי בתורה שבעל פה שמהווה בסיס לכל הספרות ההלכתית לדורות הבאים אחריו. חיבור שבו מסוכמים דברי ההלכה והאגדה המרכזיים של האמוראים - חכמי ישראל בתקופה שלאחר חתימת המשנה, בין אלו שהתגוררו בבבל ובין המתגוררים בארץ ישראל. חיבור זה נכתב בעיקרו כפרשנות והעמקה לימודית על דברי דורות קודמים של חכמים, דהיינו על המשנה ועל הברייתות, בצורה של ביאור והרחבה. על פי סדר ששת סדרי המשנה.