פרשת בראשית: גם בתוהו ובוהו ניתן למצוא ניצוץ של אור

א. "בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ. והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום, ורוח אלוקים מרחפת על פני המים. ויאמר אלוקים – יהי אור, ויהי אור. וירא אלוקים את האור כי טוב, ויבדל אלוקים בין האור ובין החושך". במילים מפורסמות אלו, פותח ספר בראשית את תיאור הרגע המטאפיזי המכונן של בריאת העולם. מעבר למשמעויות העמוקות והפרשנויות הרבות, ננסה לעיין בדברים מהזווית היכולה לסייע לנו להבין ביתר שאת את עצמנו והסובב אותנו. זאת באמצעות ביאור המושגים הקבליים המובלעים בפסוקים אלה, המאפשרים הבנת תהליכים בתחומים רבים, כמו למשל: פוליטיקה, פסיכולוגיה, תנועות אידאולוגיות, חברה, חינוך, וגם במובן מסוים בתחום ההתמודדות עם בעיות קשב וריכוז.

ב. הבדיחה הידועה מספרת על אדם שהגיע לראיון עבודה. כשנתבקש לספר על תכונה חיובית שלו, הוא ענה: "פרפקציוניסט". כאשר נשאל מהי התכונה השלילית שלו, הוא חייך ואמר: "פרפקציוניסט". אדם כזה, בהנחה שעדותו מתארת אותו נכונה, יכול ועונה להגדרת המושג הקבלי, על יתרונותיו וחסרונותיו – "נשמות התוהו". במאמר שפורסם בפומבי בראשית המאה העשרים, בתחילה בעילום שם, ולאחר מספר שנים נכלל בספר "אורות", מבאר הרב קוק את הרעיון של "הנשמות של עולם התוהו", מבצע דיאגנוזה קבלית לבעלי נשמות מסוג זה, ובאופן כללי – לאידאליסטים החופשיים של דורו. יש הרואים במאמר פנייה ישירה לדמויות מרדניות כגון הפילוסוף פרידריך ניטשה, ההוגה מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, והסופר יוסף חיים ברנר – אשר גר בסמיכות לביתו של הרב קוק ביפו. לטובת הבנת דבריו, יש להקדים ולשוב אל המילים הראשונות של ספר בראשית, ואל משמעותן בהקשר הקבלי.  

ג. "והארץ הייתה תוהו ובוהו". בתמונת העולם הקבלית-חסידית ניתן לזהות שני סוגי נשמות: נשמות של תיקון ונשמות של תוהו. נשמות אלה קרויות על שם ה"עולמות" מהם הן נגזרות. עולם התוהו הקודם אונטולוגית לעולם התיקון, הוא עולם נטול גדרות וגבולות. אין בו צמצום או איזון: "אור וחושך משמשים בו בערבוביא". אין בו סנכרון בין ה"אורות" ל-"כלים". המושגים הקבליים "אורות וכלים", באים לבטא, בהתאמה, את האידאלים הנשגבים והאינסופיים ואת אופן הגשמתם במציאות החומרית והסופית של עולמנו. בעולם התוהו, כל כוח וכל אידאל דורש לעצמו מלכות והגשמת הפוטנציאל באופן מוחלט ומיידי. בדומה, כל "כלי" מבקש להגשים במציאות המעשית ולהכיל את כל ה"אורות" כולם – גם אם אלה מעבר למידותיו. אך מצב זה אינו יכול להתקיים לאורך זמן. הוא אינו בר-הכלה. בסופו של דבר הוא מוביל להתנגשות ולקריסה, או במינוח הקבלי: "שבירת הכלים". וכדברי רבי נחמן מברסלב: "כי מחמת ריבוי האור נשתברו הכלים". גם לאחר השבירה ישנן אורות מסוימים, או ליתר דיוק "ניצוצות" שנשתמרו בשברי הכלים.

ד. באופן מקביל ניתן לתאר את אופי הנשמות. נשמות התיקון כשמן – הן נשמות המצויות בשלב מתקדם של תהליך התיקון לאחר ה"שבירה". נשמות של תיקון משכילות לבצע אדפטציה שקולה: צמצום והשמה של האידאלים הגבוהים אל הכלים של המציאות היומיומית. הם מנהלים אורח חיים מתוקן, מאוזן ופרקטי, המכונה ע"י הרב קוק בשם: "תום ויושר". אופן התנהלות זה בא לידי ביטוי בהקשרים רבים, לרבות במישור ההתנהגותי, הרוחני והחברתי. לעומתם, אנשים בעלי נשמות התוהו דומים ברוחם למתרחש בעולם התוהו – הם נטולי "צמצום". מבחינה פסיכולוגית, הם מתאפיינים בנטייה לשלמות, לפרפקציוניזם ולעניינים נצחיים. הם דורשים אידאלים מוחלטים ולא חלקיים. פעמים הם אוניברסליים ושוחרי שלום עולמי. הם תרים אחר האור שבכל דבר. במובן זה אומר הרב קוק: "נשמות דתוהו גבוהות הן מנשמות דתיקון". יחד עם זאת, אנשים אלה סולדים מסדר ומגבולות, מהמוסר ההטרונומי והכפוי, ולעיתים בזים לסמכות ולמרות. הם מתאפיינים כבעלי מנוע בעירה פנימי ודחיפות תדירית. הם נטולי נחת וחלקם בעלי כישרונות בתחומים מרובים. הם מצויים, כדברי הרב קוק, בתוך: "שלהבת התפעלות נפשית מתלקחת". כמעט ואין להם יכולת להצטמצם אל מול נסיבות החיים, הזמן או האילוצים. תכונה זו יכולה להתפרש כילדותית, אך גם כבעלת חזון ודרישה להישגים גדולים מהחיים. הצדק לדידם, לדוגמא, צריך להיות מוחלט – הוא אינו יכול להתאזן מול ערכים אחרים. הם רוצים הכל "כאן ועכשיו" – "הכל או כלום". אלא שכאמור, ה"כלים" שלהם אינם מספיקים ל-"אורות" שהם שואפים אליהם. הם שואפים ליותר ממה שהם והמציאות יכולים להכיל. במצב מתסכל זה, ולמרות הכוונות הטובות, הם יכולים להגיע להרס עצמי, דיכאון, עצבות, שנאת המציאות, וקריאת בוז לערכים ולחוקים. או כלשון הרב קוק: "הנשמות של עולם התוהו [...] הנן שואפות ונופלות [...] והנן נופלות בתוגה, בייאוש, בעצב, בחרון, ומתוך קצף – ברשע, בזדון, בשפלות, בכיעור, בתיעוב, בהירוס, בכל רע".

ה. האבחנה שתיארנו בין סוגי הנשמות היא סכמטית, אך ההתגשמות שלהן מורכבת יותר ופחות דיכוטמית. כך, רעיון נשמות התוהו יכול להתגשם בכופרים – דוגמת זמרי בן סלוא או המן הרשע, אך לא פחות מכך גם בצדיקים – דוגמת פנחס בן אליעזר, רבי עקיבא ורבי שמעון בר יוחאי. פעמים בעלי מאפיינים של נשמות התוהו, מוגדרים בתנ"ך ובספרות חז"ל תחת הערך "קנאים", לדוגמא: נדב ואביהוא, פנחס, ובן עזאי. בנוסף, האדם הפרטי הבנוי כמיקרוקוסמוס של המציאות, יכול להכיל בתוכו חלקים של תיקון ושל תוהו גם יחד. וכפי שכותב הרב קוק: "מלאה היא ההוויה אורות ומחשכים, סדרים ובלבולים, תיקון ותוהו. האדם הוא תמצית מלא, שההוויה כולה משתקפת בו. פונה הוא האדם במבטו, בנטיית דעתו אל האור, הסדר, התיקון שבהוויה, הרי הוא בעצמו מואר, מסודר ומתוקן [...] פונה הוא לצד השני, לחושך, לבלבול, לתוהו, הרי הוא עצמו מתמלא חושך, תוהו ובלבול". הגדרה נוספת שמעניק הרב קוק לבעלי נשמות התוהו, היא הכללתם תחת המושג – חוצפנים. מושג זה, השאול מלשון התלמוד – "בעקבות משיחא חוצפא יסגא ויוקר יאמיר", מתאר את סוף הגלות ותקופת אחרית הימים, ולרוב הוא בעל קונוטציה שלילית המצביעה על כשל רוחני. אלא שהרב קוק, באמצעות פרספקטיבה ייחודית ומלאת אופטימיות, מצליח לזהות גם בתוך החוצפה והתוהו, ניצוץ של אור.

ו. "דורנו הוא דור נפלא, דור שכולו תימהון..., הוא שפל וירוד גם רם ונישא. הוא כולו חייב גם כולו זכאי – אנחנו חייבים לעמוד על אופיו למען נוכל לצאת לעזרתו", אלו הן מילותיו המפורסמות של הרב קוק מתוך "מאמר הדור". בראייה פסיכולוגית חודרת, הוא מבאר כי אין להסתכל רק על התוצאות ההרסניות, בדמות הפלגנות, זניחת המסורת ושנאת האחים – המבטאות לעיתים התפרצות של עולם התוהו, אלא שיש לנסות ולהציץ אל מאחורי הקלעים של התודעה והנפש, ולזהות בתוך הכאוס – ומבלי להתכחש אליו, גם את הרצונות הכמוסים השואפים לתיקון ולשלמות אוטופית. בדרך זו ניתן לגלות כי מתחת לפני השטח הבוער, ישנם גם רצונות המבקשים שיפור והתקדמות אל עבר מקום טוב יותר.

ז. "והשם יתברך יודע שלא את כל הפושעים אני מקרב, כי אם אותם שאני מרגיש שכוח סגולי גדול מונח בפנימיותם ודרכים רבות ישנן לידיעה זו". בניגוד לטעות נפוצה בהבנת משנתו ובפרשנות מושגים כמו "עולם התוהו", הרב קוק לא הכשיר כל פעולה הנדמית כיוצאת ממקורות של תוהו או בעלת אחד הסממנים כדוגמת הפרפקציוניזם, האידיאליזם או מאידך – הבעיטה בכל ערך. לדבריו, יש אידאליסטים שהם "גרועים! – שהנטייה האידיאלית היותר עליונה נגעה בהם רק נגיעה כל שהיא, [ולכן] הם רק מחבלים ומהרסים". ובמילים אחרות: לעיתים ישנה רשעה שאיננה ניתנת לסובלימציה או לתיקון, ויש לפעול נגדה. יחד עם זאת, וכפי שנאמר, ישנה גם "קדושה מחרבת [...] מפני שהיא מחרבת כדי לבנות מה שהוא יותר נעלה ממה שכבר בנוי [...] מהקדושה המחרבת יוצאים הלוחמים הגדולים". בהמשך להבנה זו, ניתן לזהות גם במצבים של תוהו, את הערכים החיוביים שהם נועדו לייצג.

ח. "מקובלים אנו שמרידה רוחנית תהיה בארץ ישראל ובישראל, בפרק שהתחלת תחיית האומה תתעורר לבוא [...] והם הם חבלי משיח". וכחנות, פלגנות, ערעור על ערכי יסוד, או להבדיל מיעוט קשב וריכוז, הם אירועים מורכבים, אשר לרוב אינם מניחים את הדעת, בוודאי לא את זו של בעלי נשמות התיקון. ברם, הם לאו דווקא שליליים במלוא מהותם. כאשר נפגשים במישור הלאומי עם תסיסה חברתית, מלחמת דעות רבת יצרים, או לחילופין במישור האישי עם ילד היפראקטיבי עם קשיי ריכוז רבים, נוער שוליים, או אדם בלתי מנותב מטבעו אך מלא תשוקות וחלומות הנחזים להיות על גבול הדמיוניים, ניתן, באמצעות המסגור של "נשמות התוהו", להשקיף על הסוגייה מזווית אחרת ולהעניק לה משמעות מעצימה. כך אפשר לנסות וללקט דווקא את הניצוצות החיוביים, ולהביאם לידי מצב מתוקן, ויתרה מכך – לתקן באמצעות הביקורת והקולות של "נשמות התוהו" את הערכים המקובלים הנדרשים לשכלול. אם כן, המושגים הקבליים הטמונים בתחילת פרשת בראשית, מאפשרים לנו להביט על מצבים היכולים להתפרש כמתסכלים כמו "תוהו ובוהו", במבט מלא תקווה והזדמנות לשיפור. כאשר החברה בוחנת את מרכיביה השונים, המחנך את תלמידו, האדם את זולתו, ואפילו האדם את עצמו, ראייה שכזו מקדמת חמלה ורצון להיטיב. "ומטעם זה", כותב הרב קוק, "רבה היא מאד הנטייה כלפי זכות וחסד בדורותינו"; "ומכל מקום הכל ישוב לתיקון".

ד"ר רועי כהן הוא דוקטור לפילוסופיה מהאוניברסיטה העברית, עו"ד ומגשר, מפיק, במאי ויוצר תוכן.