היסטוריה וארכיאולוגיה
בוני הארץ (ז') – הבשלת התנאים להתיישבות במאה ה-19
בשנת 1840 סייעו האנגלים לטורקים סיוע משמעותי בשליטה על הארץ, ובתמורה דרשו מהטורקים רפורמות כלפי המיעוטים. האנגלים התכוונו לנוצרים, אבל החוק הזה כלל גם את היהודים...
- יהוסף יעבץ
- כ"ז תשרי התשפ"ה
פריחת ההתיישבות בארץ במאה ה-19 לא יכלה להיעשות מעצמה. מסבב הסיבות הביא לכך שכמה דברים מהותיים במצב הקיים השתנו, וזה מה שאפשר את ריבוי ההתיישבות.
מוחמד עלי, ששלט בארץ ישראל, לא שש לסייע ליהודים, אבל אף על פי שהוא שלט בארץ מבחינה פיזית, לא הוא ניהל את העולם, ואפילו לא את הארץ. בשנת 1840 סייעו האנגלים לטורקים סיוע משמעותי בשליטה על הארץ, ובתמורה דרשו מהטורקים רפורמות כלפי המיעוטים. האנגלים התכוונו לנוצרים, אבל החוק הזה כלל גם את היהודים...
ברגע שלמיעוטים יש זכויות, החיים בארץ הרבה יותר בטוחים. אם אדם שעלה מאנגליה או מפולין או מכל ארץ אחרת, נפגע או נשדד, הוא יכול לפנות לקונסול של ארצו ולקבל הגנה.
הטורקים חידשו את חוקת הקפיטולציות, הקובעת שנתינים זרים אינם כפופים לשיפוט הטורקי, אלא לשיפוט המדינה שלהם. אם עולה מארץ מסוימת נחשד בגניבה, הסולטן המקומי אינו יכול לכרות לו את היד: הוא צריך לתת דו"ח לקונסול של ארצו, איך נשפט, לפי אלו הוכחות, ומדוע נגזר עליו עונש כזה או אחר.
המצב הביא לפתיחת עוד ועוד קונסוליות זרות בירושלים. המדינות האירופאיות שמחו לקבל דריסת רגל בעוד מדינה, לדרוש דרישות ולהגן על זכויות, מה שתרם להן גם מבחינה כלכלית ומסחרית. הן יכלו להבטיח את פעילות סוחריהם במזרח. כל זה הביא יציבות גם לקהילה היהודית: כספי החלוקה והתרומות למוסדות בא"י לא נשלחו עוד על גמלים בליווי של בדואים חמושים, שאולי יעזרו מול שודדים, אלא הובלו בדואר דיפלומטי של הקונסוליות.
במקביל נכנסו לשוק הספנות אוניות הקיטור. בעוד תלמידי הגר"א והבעש"ט עלו ברובם בספינות מפרש, וחוו היתקלויות בשודדים ועוד הרבה מפגעים אחרים, הרי שבמחצית השנייה של המאה ה-19 עלו אנשים בנמלי אירופה הגדולים על אוניות קיטור ענקיות המצוידות בתותחים. המקומות נמכרו על ידי חברות ספנות. חברת לויד האוסטרית פתחה קו קבוע לפלסטינה, וגם חברת האוניות הרוסית פתחה קו מאודסה. הנסיעה ארכה זמן קצר הרבה יותר, שבוע עד עשרה ימים במקום שבועות וחדשים. ניתן היה לקנות כרטיס לביקור בארץ המוצא ולהצטיידות, וכן יכלו קרובי המשפחה מאירופה להגיע לביקור מסודר בא"י.
כל הדברים האלו קרו בסביבות שנת 1840 – ה' ת"ר לאלף הששי, השנה שבה קובע הזוהר כי יפתחו שערי החכמה ויתחיל להתנוצץ אורו של משיח.
ההיסטוריון פרופ' צ'רנייבסקי כותב: "המאה ה19 השיגה התקדמות גדולה יותר מזו של כל המאות הקודמות בידיעות הטבע ובהבנת מהותו. היא פתרה חידות עולם חשובות רבות שנחשבו בראשיתן כבלתי ניתנות לפתרון, היא הסירה את הלוט במדע ובהכרה מתחומים חדשים אשר האדם לא חשד בקיומם לפני מאה שנה".
בקיץ 1840 הגיש הלורד האנגלי שייפטסברי תזכיר לשר החוץ, הלורד פלמרסטון, על החזרת היהודים לארץ ישראל, וב-11 באוגוסט הורה השר לשגרירו באיסטנבול להמליץ בתוקף בפני הממשלה התורכית על מתן כל עידוד צודק ליהודי אירופה לשוב לארץ ישראל. ב-17 לאוגוסט צידד הטיימס הלונדוני במאמר ראשי בתוכנית "לנטוע את העם היהודי בארץ אבותיו", והגדיר אותה כ"תכנית מעשית של תבונה".
ב-17 במאי 1854 כתב שפטייסברי ביומנו: "הנה ארץ בלי אומה מדינית, ועתה מכוון אותנו אלוקים בחכמתו ורחמיו אל אומה בלי ארץ - אהוביו מאז ואהוביו גם עתה, בני אברהם יצחק ויעקב".
ד"ר מורגנשטרן מתעד בספרו "משיחיות וישוב ארץ ישראל" מאורע יוצא דופן: "ביום הכיפורים של שנת ת"ר התכנסו בליוורפול שבאנגליה כמה מאות נוצרים אנגליקנים לתפילה מיוחדת: המוטיב העיקרי בתפילתם היה בקשה לרחמי האל על בני ישראל!".
אף שהסיבות לפעולת אותם מדינאים היו הדאגה לחיזוק מעמד מדינתם בארץ, או אף משיקולים מיסיונריים - לענייננו זה לא חשוב. העובדה היא שדווקא בשנה זו, לאחר 1700 שנה של רדיפת היהודים והרחקתם בכוח מארץ ישראל, פתאום אותם נוצרים מגיעים למסקנה שהגאולה תבוא דווקא על ידי כך שהיהודים ישובו לארצם, והם אף מוכנים לסייע להם בכך - מפליאה.
מורגנשטרן מספר כי מיסיונר חשוב באנגליה כתב במאמר מערכת בשנת 1823 שהעובדה שבמשך 1700 שנה לא היה כדבר הזה - התייחסות חיובית של הנוצרים כלפי העם היהודי - עד כדי נכונות לסייע להם בתהליך שיבת ציון, מלמדת שהגאולה אכן קרובה. כלומר - גם הגויים חשים שתופעות בלתי רגילות מתרחשות באותה שנה.