אומה בשליחות (כ"א) – עשיו ותפקידו לדורות

עמנו  נקרא עם ישראל על שם יעקב אבינו. יעקב הביא לשלמות את תפקיד האב, כניצב על כתפי אבותיו, "חסד אברהם ופחד יצחק". ה' קרא את שמו ישראל, וכל עם ישראל הנצחי נקרא על שמו, דרך ישראל סבא.

יחד עם יעקב נולד עשיו, האויב הנצחי. הלכה היא בידוע, עשיו שונא ליעקב.

בתקופה שבה היה יצחק אבינו נודד על גבול ממלכת פלשתים שבדרום מערב ארץ כנען, נולד לו בכורו עשיו. עשיו איש השדה בלי ספק רעה גם בשדות שכניו הפלשתים, בעלי ברית אביו, והכיר את תרבותם ואת אורחותיהם. ברבות הימים עמדו בני עשיו ממזרח ובני הפלשתים ממערב, מאיימים על ישראל כמלחציים, במלחמה על התרבות ועל צורת החיים. הפלשתים נעלמו מההיסטוריה תוך כמה מאות שנים, אך בני אדום המשיכו לעמוד לנו לשטן, נטלו חלק בחורבן בית המקדש הראשון וגם השני, ועל שמם נקראת הגלות הארוכה "גלות אדום". דמותם מגולמת בחיה הרביעית בחזון דניאל.

כל העמים בעולם לא נוצרו אלא למטרה אחת: למלא את תפקידם בהשפעה על מהלך ההיסטוריה לקראת תיקון העולם במלכות ה'. אלו שזמנם היה קצר – אות הוא שתפקידם היה קצר. עשיו הוא אדום, שזמנו ארוך, ותפקידו גדול ומשמעותי הרבה יותר.

שני השמות האלו, יעקב וישראל, מייצגים שני מצבים. ה' קרא את שמו ישראל, "כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל". אותם "אלהים" הוא שרו של עשיו, המלאך שנאבק עם יעקב בנחל יבוק. שם בן נח אמר לרבקה, כאשר היתה בהריון, "ולאום מלאום יאמץ", שניהם יתחרו וילחמו ביניהם, וכפי שהבטיח יצחק בברכתו האחרונה, יהיו זמנים שישראל ישלוט, וישרה באומות, ויהיו זמנים שישראל יחטא, ואז עשיו ישלוט ביעקב, "והיה כאשר תריד, ופרקת עולו מעל צווארך".

עשיו האמין בה', וחכמים ציינו אצלו גם מעלות, אנשים בעלי מדרגה יצאו מחלציו, איוב ורעיו היו אדומים (מארץ עוץ), בלעם היה מזרע עשיו, לפי דברי חז"ל. בעוד הפלשתים העמידו דמויות כדוגמת דלילה, האדומים העמידו נביאים ויודעי דעת עליון.

את גלית הפלשתי חיסל דוד המלך בחלוק נחל, אבל אדום היו ממש "שטן" לישראל: "ויקם ה' שטן לשלמה את הדד האדמי מזרע המלך הוא באדום" (מלכים א', י"א). האדומיים היו מעתה ואילך בני פלוגתא קשים ומרים, אך למרות הכל מצווה התורה: לא תתעב אדומי, כי אחיך הוא. אפילו על ישמעאל, שלא נלחם עם ישראל בשום תקופה מן התקופות הקדומות, לא נאמר ציווי כזה.  

אדום תופסת מקום רב במשאות הנביאים, וזה אות - כדברי ר' צדוק הכהן - כי הכוח הרוחני המתגלה באדום הוא בעל משמעות רבה. לא רק לאותם ימים, אלא גם לעתיד לבוא: ה' עתיד להגיע מאדום, חמוץ בגדים, בצעדו מהר שעיר תרעש הארץ (דברים ל"ב, שופטים ה', ד', ישעיהו ס"ג, א'). הסיבה לכך ששכני ישראל נכחדו, היא משום שהם, שראו את ישראל בניוולו כל השנים, אינם מתאימים להפיץ את בשורת אלהי ישראל לעולם כולו. הבשורה הופצה דווקא על ידי מגע פתאומי עם עמים רחוקים, שראו בבת אחת את התמונה הכוללת של ישראל מיום היותו ועד התקופה ההיסטורית – וההבנה הכוללת הזו פשטה כברק בעולם כולו תוך תקופה לא ארוכה, במונחים היסטוריים. השכנים הרכלנים והסכסכניים לא היו יכולים להכיר בכך, ולפיכך הם סיימו את תפקידם.

מה היה מיוחד כל כך בעשיו? הוא היה בן של יצחק ונכד של אברהם, הוא ינק מהם דברים חשובים. יחד עם כל החטאים שעשה, הוא כיבד את אביו, הוא שמר על החוק והסדר, והדבר הזה עבר גם לצאצאיו. עם כל הביקורת שאמרו חכמים על מלכות הרשעה, רומי, הם ציינו גם שהיא מעמידה את העולם, והיו מהחכמים שאמרו עליהם עוד דברי שבח בנושא זה (רבי יהודה בדיון הידוע עם רשב"י).

היהודים, ששבעו גזרות רבות ורעות מהרומאים, לפעמים היו  צריכים לעקוב אותם, כפי שעשה יעקב לסבא שלהם, לעשיו (כשצר אספסינוס הרשע על גוש חלב להשמיד את תושביה, אמרו הם לו שאינם נלחמים בשבת, ושיבוא אחרי שבת. אספסינוס, שרצה להראות אבירות, הגיע ביום ראשון, כדי לגלות שכל התושבים נמלטו. אך האם היו צריכים להישאר כדי שיהרוג אותם על לא עוול בכפם?), אבל כל זאת רק מפני ההכרח, והמטרה שלנו היא שגם אנחנו נפעל תמיד לפי החוק והסדר והיושר. 

שמירת החוק והסדר של האדומים עומדת להם לזכות, וכך אמרו חכמים: בזכות כיבוד אב של עשיו, זכה לשלוט עד בא הגואל (אגדה, הביאה הרמב"ם ב'מאמר קידוש ה'). ואין המדובר כאן בתשלום גרידא, כי באמת כיבוד אב של עשיו, שהיה יורד ונוקב עד התהום, קטרג ועדיין מקטרג על יעקב, שעם כל עדינותו וצדקנותו - לא הגיע למדרגת היושר של עשיו בכיבוד אביו. ולא רק בנקודה הזו, שהרי אמרו חכמים כי כל גלותנו ביד עשיו היא משום הזעקה הגדולה והמרה שזעק עשיו בעת שנלקחו הברכות ממנו. ואמנם, צדקה רבקה בעשותה את המעשה הנכון, אבל צדק הוא צדק, ומעשה חמס היה כאן, שעיכב יעקב את  עשיו פעמיים, והצדק הבסיסי הזה (שעליו מושתתת התרבות המערבית ביסודה) תובע את השלטון בעולם עד זמננו אנו ("מוסר רב אחד מזקני הדור בשם ר' אלחנן וסרמן שעלילת הדם היא על החטא של טבילת הכתונת בדם", דעת סופרים, מנחמיה ועד ימינו).

ועוד אמרו חכמים במדרש תהלים כ"ה: "אם עשיו שונא ליעקב לפי שנטל ממנו הבכורה, והדין עמו". ובבראשית רבה (ט', י"ג): "הנה טוב מאד זו מלכות הרומיים וכי טוב מאד? אתמהה? אלא שהיא מעמדת". המלכות מעמידה את העולם, מלך במשפט יעמיד ארץ. וכן אמרו בגמרא (שבת י): אין יכולין למדוד חללה של רשות שמטלת מורא על הבריות. ואמרו (גיטין יז ע"א): רחמנא - או בטולך (בצילך), או בטולא דבר עשיו.

ר' חיים מוולז'ין אומר: מאמר חכמים, כי ראשו של עשיו קבור במערת המכפלה, הוא על דרך המליצה כי ראשו אחוז בקדושה דלעתיד! (רוח חיים, ריש אבות. וכבר הגר"א בס"ס סערת אליהו כ': "ואת עשיו שנאתי - את הטפל לעשיו. אבל עיקרו, שהוא ראשו, בהדי אבהן דעמא גניז").

ובכן, אין לנו לשכוח את המעלות של עשיו, כפי שאנו רואים בתרבות המערבית שהשתלשלה ממנו מעלות של סדר צדק וחוק. אבל עדיין, עשיו הוא אויב. אין לנו להשפיל את עצמנו בפני התרבות שלו, כפי שאמרו חכמים: "באותה שעה שקרא יעקב לעשיו ח' פעמים אדוני, א"ל הקב"ה אתה השפלת עצמך חייך אני מעמיד מבניו ח' מלכים קודם לבניך", (בראשית רבה ע"ה, ב'; ע"ו, א'). הזכות שלו למלוך היא דווקא בגלל שבני ישראל מסתכלים עליו מלמעלה למטה. עלינו לדעת שדבקותנו בברית אברהם היא העיקר, ועשיו הפר את הברית הזו. יש לו הזכות להיות האויב שלנו, משום שיש לו מעלות משלו, אבל אנחנו צריכים למצוא את הדרך. גם אם לוקחים מעלות שקיימות בעולם החיצוני, עלינו לזכור מה עיקר ומה טפל. המעלות של העולם החיצוני צריכות להיות רק רקחות וטבחות לתורה.