מנוחה שלמה לגוף ולנפש: מה סוד האחדות בפרשת נח?

שמה של הפרשה מסמל את ענין הגאולה: "נח" מלשון "מנוחה". בזמן הגאולה, שלה אנו מחכים ומצפים כל כך, ישרור בעולם כולו מצב של שלום, שלווה ונחת. זמן הגאולה נקרא בשם "מנוחה", כפי שאומרים בברכת המזון בכל שבת, "הרחמן הוא ינחילנו ליום שכולו שבת ומנוחה".

בספר מלאכי (ג', ד') נאמר: "וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם". מפרשים חז"ל כי בזמן הגאולה תהא לקב"ה ערֵבות ומתיקות כפי שהיתה ב"ימי עולם", ומסבירים, כי "ימי עולם" זוהי תקופתו של נח. אמנם הנהגת האנשים בתקופה זו גרמה לחוסר שביעות רצון, אולם מאידך, בתקופה זו היתה ערבות לה' מכך שבתיבת נח שרר מעין מצב של גאולה. במשך שנה חיו בה אנשים, יחד עם בעלי חיים טורפים ודורסים, טמאים וטהורים, ושררו בה שלום ושלווה.

רעיון זה מתחבר לנאמר בספר ישעיהו, שם יש נבואות על הגאולה ועל המשיח, ומהן: "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קודשי כי מלאה הארץ דעה את ה'". אפילו בעלי חיים טורפים ודורסים לא ירעו ולא ישחיתו, עד שיתקיים מצב של "פרה ודב תרעינה יחדיו"!

לכן המצב בתיבת נח מעניק לנו מבט אל זמן הגאולה, אז יתקיים מצב של "מנוחה שלמה", אנשים שונים ובעלי חיים שונים יחיו יחד בשלום ובשלווה. מצב זה יתאפשר כיוון שבזמן הגאולה גם בעלי החיים יזכו להכרה בבורא העולם לפי כלי שכלם, והכרה בבורא העולם מביאה שלום. לכן בעלי החיים לא יטרפו, אלא יתנהגו בצורה נאותה, בדומה לסיפור אודות חמורו של רבי פנחס בן יאיר, שלא אכל את החיטים שנתנו לו כיוון שהרגיש שהחיטים לא מעושרות...

גדלות המוחין

גם בבני האדם יש מצב של "חיות טורפות". הגלות היא מצב מסוים שבו לפעמים קורה שאדם "טורף" את חברו, חס ושלום, במילים מיותרות או  במעשים. החסידות מכנה את המקור להתנהגות זו בשם "קטנותהמוחין" – מצב שבו האדם אינו יודע להתמודד בצורה נכונה בתנאים שאינם לפי רוחו. הוא כועס מיד, יוצא מהכלים ונעמד במצב של מלחמה ומחלוקת, ובזה הוא "טורף" את החבר.

לעומת זאת, "גדלותהמוחין" היא מצב שבו האדם יכול אפילו להיטיב לאדם שמתנגד לו. הוא אינו מתרשם מכך שפלוני גרם לו עוגמת נפש, ונוהג כלפיו בסבלנות, בדומה לקב"ה, שהוא "ארך אפים".

כל הנהגותיו של הקב"ה הן בבחינת "גדלות המוחין". הקב"ה מאריך אף כדי לתת לאדם את האפשרות לחזור בתשובה. הדבר מודגש בפרשת נח, שבה מתואר תהליך בנית התיבה שנמשך מאה ועשרים שנה, וזאת כדי לתת הזדמנות לאנשי הדור לחזור בתשובה. הקב"ה ממתין שנים וגם דורות. הקב"ה מחכה שהאדם יגיע להבנה שעליו לשנות את דרכיו, וסבלנות זו מאפשרת "ושב ורפא לו". הסבלנות של הקב"ה הנובעת מגדלות המוחין מביאה, לבסוף, לביטול העניין הבלתי רצוי שעליו נדרש עונש.

"והלכת בדרכיו" – גם כיום אנו נדרשים לנהוג ב"גדלות המוחין", ולתת זמן ואפשרות למי שפגע בנו להבין את טעותו ולחזור בתשובה. ההנהגה של "גדלות המוחין" מזרזת את הגאולה, שבה יקוים היעוד "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קודשי, כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".

לתרגל גאולה

בגרות פנימית ואמיתית מחייבת הבנה של נושא אחדות ה' ושל ההשגחה הפרטית המדויקת בכל מאורע והתרחשות, ובהתאם לכך פירוש ותגובה מדויקים שלנו. גם אם מי שפגע בנו לא נהג נכון ויש "להעמידו במקום" – נעשה זאת לשם שמים, ממקום של אורך רוח, ובאופן שיסייע לזולת להתעלות ויביא גם אותו למקום של "מנוחה".

לימוד פנימיות התורה מאפשר, כלשון הרמב"ם, "לטבול במי הדעת הטהור". כאשר שקועים בהבנת גדלות ואחדות ה' עד שהשכל וגם הנפש הבהמית חדורים בידיעת ה', ממילא אין מקום למחלוקות ולכעסים. כשאדם חי בהתקשרות פנימית לקב"ה אין אפשרות שהוא יחפש ריב ומחלוקת, שהרי המציאות האלוקית היא "שלום".

המצב של נוכחות אלוקית בעולם הגשמי בזמן הגאולה, באופן של "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים", יביא לכך שהאדם יזדהה עם האלוקות באופן שימלא אותו לחלוטין, באופן פנימי. לכן, למרות שגם בזמן הגאולה יהיו הבדלים בין האנשים, לא תהיינה מחלוקות.

מעובד לפי שיעורי הרב דב מנחם דוברוסקין