הרמב"ן על פרשת נח: דבר תורה קצר ומרתק לשולחן השבת

במאמר זה, חלק מסדרה שבועית המציעה מבט מעמיק על פירושי הרמב"ן לפרשת השבוע, נלמד יסוד חשוב בעבודת ה' והוא: חשיבות ההשקעה בעבודת ה' והטרחה למען קיום המצוות.

בכניסת נח לתיבה, נכנסו גם כל הבהמות, ועל כך נאמר: "מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה... שנים שנים באו אל נח".

יש כאן קושי, כי מספר פסוקים קודם לכן אמר ה' לנח: "מכל הבהמה הטהורה תיקח לך שבעה שבעה איש ואשתו".

יש להבין, אם על נח להכניס 7 מכל סוג של בעל חיים טהור, מדוע הגיעו אל נח באופן עצמאי רק 2?

הרמב"ן מבאר: "ועל דעתי שכן היה, שבאו מכולם שנים זכר ונקבה מעצמם, ונח הוסיף להביא מן הטהורים 6 זוגות. כי הבאים להינצל באו מעצמם, ואשר לצורך קרבן – טרח במצווה, כי כן נאמר לו".

כלומר, באמת באו רק שנים, אף מן הבהמה הטהורה. את 6 הזוגות האחרים היה צריך לנח להביא בעצמו.

הסיבה לכך היא כי 2 הוא עבור קיום המין- בבהמות טהורות ושאינן טהורות, ואילו היתרים הם לצורך קרבן, ועל כן זוהי מצווה, ומשום כך יש לנח לטרוח בהבאתם.

מפסוק זה ניתן ללמוד מסר יסודי וחשוב בעבודת ה': את המצוות יש לקיים על ידי טרחה.

בעניין זה נאמר במסכת אבות:" בן הא הא אומר, לפום צערא אגרא". מפרש רבי עובדיה מברטנורא: "כפי רוב הצער שאתה סובל בלמוד התורה ועשיית המצווה, יהיה שכרך מרובה".

באבות דרבי נתן נאמר: "פעם אחת בצער ממאה פעמים שלא בצער", כלומר, כאשר האדם עובד את הבורא מתוך קושי והעדר רגשות (=בצער), עבודתו זו קשה פי כמה, וערכה של עבודה זו שווה ממאה פעמים שלא בצער.

לסיכום, פירושו של הרמב"ן מלמד אותנו עיקרון מרכזי בעבודת ה': ישנם דברים שאולי יתגלגלו מעצמם, אך המצוות דורשות מאתנו עמל וטרחה. בדומה לדברי בן הא הא במסכת אבות, שכר המצווה נמדד לעיתים לפי המאמץ שאנו משקיעים בה. עלינו לזכור כי העמל במצווה הוא חלק מהותי ממנה, וההשקעה בה מעצימה את הקשר שלנו אל הקדושה ואל ייעודנו בעולמו של ה'.

האם מגיע לי שכר על הנחת תפילין או על כל מצווה אחרת? הרב יגאל כהן בקטע קצר ועוצמתי. צפו: