עידית ליכטנפלד עם טעויות משעשעות של בעלי תשובה. והפעם: "שושנא רבא..."

הנה כמה סיפורים חמודים ומצחיקים שקיבלתי לאחרונה.

אמא שלי המתוקה שרה לנכדיה-ילדי (מזמן, כשהיו קטנים), שיר ערש לפני השינה: "שושנה רבא, שושנא רבא...".

נגשתי אליה. "אמא מה זה השיר הזה?".

"אבא שלי היה שר אותו בסוכות...".

לקח לי חצי רגע להבין שמדובר על הושענא רבא.

*

ואם מדברים על המשפחה שלי – בתי, כשהיתה קטנה ורק התחילה ללמוד אנגלית בבית הספר, ראתה בטלפון של סבתוש שכתוב "y.net". אז המתוקה שאלה את סבתא: "מה כתוב ביענטע?"...

והבן שלי, בגיל 4, לא הרשה לזרוק אוכל בכלל - כי זה בל תכשיט.

*

"שלום לך עידית, אני ממש נהנית לקרוא את הטעויות של בעלי התשובה. זה מחזיר אותי אחורה... לפני כ-25 שנה היינו בקהילה של מחוברים לערכים, כולם צעירים או קצת יותר מבוגרים, רוצים להתחזק. לקחו אותנו לבית מלון בצפון לחיזוק, כמו שערכים עושים בדרך כלל, ואמרו לנו שאסור לפתוח את ברז המים החמים בשבת, כי זה עובד על סולר או משהו כזה.

"הגענו לחדר האוכל, רצינו ליטול ידיים – והברז היה בכיוון החמים... כולם עומדים ולא יודעים מה לעשות. כל אחד עם העצות שלו... פתאום הגיע אחד מהצוות של ערכים, שאל 'מה קרה?', והזיז את הידית לצד של המים הקרים. התייבשנו, חחחח... כל כך פשוט".

*

סיפור אחרון חביב, על פיקוח נפש, מאת בעלת תשובה שהיתה בתחילת דרכה.

מיכל מספרת: היתה שבת, והמזגן טפטף. גרפנו מים שוב ושוב. היה חום כבד. אמא שלי היתה אצלינו ואי אפשר היה להסתדר.

הכרזתי: אני מביאה גוי.

 ירדתי לרחוב ומצאתי גוי ענק, כמעט 2 מטר. "קן יו קאם?", שאלתי אותו, והוא בא.

אמא שלי רק ראתה אותו - כמעט התעלפה... צעקה עלי, "את נורמלית? להביא אותו הביתה?! פחד פחדים, זה פיקוח נפש!!! מה את מביאה גוי? להביא מישהו שאת לא מכירה? למה לא ביקשת ממני???"...

תמשיכו לשלוח סיפורים ותגובות, ממש מחכה!

מצרפת שיר שלי בשלהי תשרי.

הֲצָפָה/ עִדִּית לִיכְטֶנְפֵלְד

הַלֵּב שֶׁלִּי

אֶתְרוֹג פָּצוּעַ

מְטַפְטֵף דְּיוֹ

עַל הַנְּיָר

נְיָר שֶׁל טִישׁוּ

כַּמּוּבָן

אֵיךְ לֹא

הַגֵּו שֶׁלִּי

כְּמוֹ לוּלָב

מִשְׁתַּנֵּק

אֲבָל

אֲנִי אֶשְׂמַח

בְּכֹחַ הַצִּוּוּי

הָאֱלוֹקִי

שֶׁטָּמוּן

בְּלִבִּי הָאֶתְרוֹגִי

בּוֹאוּ בּוֹאוּ

אֻשְׁפִּיזִין

בּוֹאוּ אֵלַי לְהַאֲזִין

אֵיךְ חֶסֶד

וּגְבוּרָה

וְרַחֲמִים

מְרִימִים אוֹתִי מִכָּל עַמִּים

וּלְשׁוֹנוֹת שֶׁל אֵשׁ תּוֹרָה

בִּי נִשְׁזָרִים

זָרִים זָרִים

הֵן לֹא יָבִינוּ

זֹאת

אוֹת

הִיא לְעוֹלְמֵי עַד

לְסֻכָּתִי

שֶׁהִיא מַמַד

שֶׁל עֹז וְרוּחַ

וְשִׂמְחָה

לֹא עוֹד בָּדָד אֵיכָה

וּמָה לָנוּ כִּי נַלִּין

יַאלְלָה שִׂמְחֵה

וְאַדְרֵנָלִין

תִּקְּחִי תָּ'תוֹף

יָא בַּת מִרְיָם

וְיִבָּקַע מַהֵר הַיָּם

נֶחֱצֶה בְּנֵס תַּ'יַבַּשַׁה

וְהַגַּלִּים

בְּבַקָּשָׁה

עִמְדוּ לָנוּ

כְּמוֹ חוֹמָה

לְאֻמָּה

נֶאֱמָנָה

אָנָּא

אָנָּא הַשֵּׁם

הוֹשִׁיעָה נָא.

הכותבת היא אמא לשישה, שחקנית, מחזאית ומעבירה סדנאות משחק ואלתור.

אשמח לקבל מכן סיפורים נוספים על טעויות של בעלי תשובה, למייל: debi@htv.co.il