סיון רהב מאיר: פתאום מאחלים בשורות טובות, מכל הלב. ויש לזה תוצאות

"שלום, אני שירי וידן, מדריכת טיולים מקיבוץ נען. הנה עצה לימים קשים: לפני שנה שמעתי אותך מדברת על כך שמסיימים לקרוא את כל התורה בשמחת תורה, ומייד מתחיליים לקרוא אותה מההתחלה, מבראשית. זה תפס אותי וחיזק אותי. החלטתי שאני מתחילה, בשמחת תורה. ואז – קרה מה שקרה...

"החלטתי להמשיך. בכל הרגעים המטלטלים בשנה הזו, היה לי עוגן. פרשת השבוע. בקריאת הפרשה תמיד חיפשתי רעיון שמדבר אלי.

"בפרשת 'כי תצא', למשל, לומדים על מצוות השבת אבידה. לכן סיפרתי באותו שבוע לחניכים שלי (מדריכים צעירים ברשות הטבע והגנים) על המצווה הזו, והוספתי שלא מזמן מצאתי אבידה באוטו שלי, כנראה איזה טרמפיסט השאיר אצלי פנס, ואני לא מצליחה למצוא את הבעלים.

"אחת החניכות שאלה: זה פנס שחור גדול? עניתי לה שכן, והיא אמרה: איזה כיף שמצאת אותו, אני מחפשת אותו, הוא שלי!

"זכיתי להחזיר לה את האבידה, בשבוע שבו קוראים על כך בתורה, בזכות הקריאה שלי בתורה. ובמובן עמוק יותר, נדמה לי שכולנו צריכים להשיב את האבידה הזו. כולנו איבדנו פנס, ששמו פרשת השבוע, שיכול להאיר לנו את הדרך.

"אז תודה, בסיומה של השנה המאתגרת הזו. מזל שהתחלתי. ממליצה. אני מתחילה לקרוא שוב, מבראשית".

להגיד "בשורות טובות", מכל הלב

"תכתבי על משהו קטן, מנחם ומחזק בימים אלה" - זו המשימה התקשורתית שקיבלתי. אז הנה התשובה שלי לפרויקט הזה: האיחולים שלנו, הברכות היומיומיות, הם מקור של עוצמה, בלי שנשים לב.

בישראל, כל שיחה, כל מפגש אנושי, מסתיימים באיחול קטן: שיהיה יום טוב, שבת שלום, שנה טובה, חג שמח. תמיד עשינו את זה באופן כמעט אוטומטי, על הדרך. אבל בשנה האחרונה – בטח גם אתם שמתם לב – זה על אמת, על מלא. אנחנו מתכוונים לכל מילה שאנחנו אומרים.

זה לא מובן מאליו בעיני, שאתה יורד ממונית והנהג מאחל, מכל הלב: "שתהיה שנה טובה". שהקופאית במכולת מוסיפה בסוף הקנייה, לכל לקוח מחדש, עם המון כוונה: "שיהיה חג שמח". שאנחנו מסיימים שיחה ואומרים אחד לשני, במלוא המשמעות, "בשורות טובות". ושהצד השני בדרך כלל גם עונה ברגש "אמן!".

אני מוצאת את עצמי מחכה למילים האלה. בלי לשים לב, מדובר על אינסוף רגעים קטנים וקדושים במהלך היום, שהם בעצם תפילה או ברכה. רגעים שחושפים את מנגנון ההפעלה הפנימי שלנו, שמבוסס על אמונה, תקווה ואופטימיות.

גם כשנצא מניחום אבלים, חלילה, נגיד זה לזה "שניפגש בשמחות". ולא מזמן, בסוף הרצאה בקהילה יהודית בלונדון, ניגשה אלי בריטית מקומית וסיימה את השיחה ב"עם ישראל חי!".

הילה גונן, אחראית החוסן של עיריית שדרות, אמרה לי פעם שהכלל מספר 1 שלה בתחום החוסן הוא: "אברא כדברא". אלה המילים בארמית שהקוסמים אומרים כשהם עושים קסם, והמשמעות היא: אברא כאדברא - אברא כמו שאדבר, אני אברא מה שאני מדבר. המילים שלנו בוראות מציאות.

יהיה טוב. עמוק בפנים אנחנו יודעים את זה, וכל הזמן מזכירים זאת לעצמנו, ומבקשים שהטוב כבר יתגשם. אולי זה מתחיל כבר ביציאת מצרים, כי הסיפור הבסיסי שלנו כעם מתחיל בניצחון על החושך. אולי אפשר להסביר זאת בנבואות הנחמה העתיקות של נביאינו שמלוות אותנו אלפי שנים וכיום הולכות ומתגשמות כשאנחנו חוזרים לכאן, הביתה. אפשר כמובן להזכיר איך קמנו בימינו משואה לתקומה. כל זה כבר טבוע בנו בפנים, באופן טבעי.

אתם מוזמנים לשים לב לרגעים האלה, כשאתם בצד המברך או המתברך. לפעמים אפילו "בוקר טוב" במשרד, אחרי חדשות קשות, הוא איחול עמוק שיש בקרבו כל כך הרבה.

אז אברך גם כאן, מעומק הנשמה: חורף טוב. שנה טובה ומתוקה. בשורות טובות. אמן.

הכוח של מילים וברכות

“שלום סיון, שמי אלומה האיתן, אחותו של עמיחי ונינו הי"ד שנפל בקרבות גבורה בכפר עזה בשמחת תורה.

"כתבת אתמול קטע על החשיבות של הברכות והאיחולים שאנחנו מוציאים מהפה בימים אלה. אז הנה חיזוק בנושא: כשעמיחי נהרג, הייתי עדיין רווקה. במהלך השבעה חברה של אמא שלי הגיעה לנחם, ואמרה לאמא שלי לפני שיצאה: 'ניפגש בשמחות'.

"הבן של החברה, מאיר, היה גם הוא רווק, אז אמא שלי אמרה לה: 'ניפגש בחתונה של מאיר ואלומה'.

"היא התכוונה בחתונה של כל אחד בנפרד, אבל אמא של מאיר שמעה את המשפט, חשבה עליו, ואחרי כמה חודשים כבר עמדנו יחד מתחת לחופה...

"הברכה של אמא שלי פשוט גרמה לאמא של מאיר לחשוב על הרעיון. לקראת השלושים היא העלתה את ההצעה בעדינות דרך שכנה שמכירה את שתי המשפחות.

"מאיר גם הכיר קצת את עמיחי, מה שעודד אותי להיפגש איתו אף על פי שזה היה בשלב כל כך טרי של האבל... אגב, הצעת הנישואים נעשתה במצפה שהוקם על שם עמיחי.

"אז תמשיכו לברך ולאחל טוב. בשורות טובות".

כמה אתה חשוב!

את המסר המחזק והחשוב הבא שמעתי אתמול מנעמה ניימן, בשבעה של בנה, אביעד ניימן הי"ד, שנפל בלבנון. וכך היא אמרה לאבלים הרבים שהגיעו לבית המשפחה ביישוב מצפה יריחו:"שימו לב כמה אנשים באים להלוויה בגלל יהודי אחד שנהרג. ועוד 5,000 אנשים ראו את הלוויה ביוטיוב. וכל כך הרבה באים לכאן לנחם. מאות, מכל הארץ ממש.

"אז תחשבו, כל אחד מכם, לכמה אנשים אתם חשובים. כל אחד ואחד פה חשוב. תקומו בבוקר ותדעו: אני חשוב לכל עם ישראל. אני חלק יקר בעם ישראל. אם נבין את זה - עם ישראל יעוף. אי אפשר להבין את הגובה של זה, אם כל אחד יקום בבוקר בידיעה: 'אני חשוב לכולם'.

"אני לא יודעת עד כמה אביעד ידע לכמה אנשים הוא חשוב, לכמה אנשים הוא חסר. אנשים אומרים לי: 'אני רוצה להיות קצת אביעד'. אבל אנחנו רוצים להיות קצת מכל אחד ואחד. כולנו.

"לא רק אחרי המוות. גם עכשיו, כל אחד ואחד כאן - זה חתיכת אלוקות. הקדוש ברוך הוא רוצה את כולנו אחד, והוא כאילו פיזר את החלקים שלו להרבה אנשים. צלם אלוקים קטן בכל אחד. וכשהלב שלנו פועם ביחד, זה האחדות שלו, של אלוקים".