הוא לא ידע שזה ניסיון, אבל אנחנו כן יודעים

בשבוע שעבר סיפרנו על היהודי העני שהתפלל לה' ומצא פרח מדהים שהשרה עליו שלווה. פגש אותו עשיר וביקש לקנות את הפרח. האם מכר העני את הפרח?

הוא מכר! בתחילה הוא סרב, אבל העשיר הציע לו מאה אלף מטבעות תמורתו. ואמר לעשיר: "הפרח לא למכירה".

"תראה", אומר העשיר, "אני רואה עליך שאתה עני ואין לך כלום. אתן לך מאה אלף מטבעות תמורת הפרח, ובכסף הזה תוכל לקנות לעצמך לחם".

מאה אלף מטבעות? אממ...

עמד האיש ועשה חשבון: פרח-פרח, יפה-יפה, מריח-מריח, מרגיש-מרגיש, אבל מאה אלף שקל... הילדים הרי לא יאכלו את הפרח, נכון? אני צריך להביא להם אוכל, כן?

הוא נתן את הפרח לעשיר, קיבל את הכסף וחוזר הביתה בשמחה. אשתו ראתה את הסכום והתרגשה. היא רצה מהר לקנות בשר ודגים, יין ופירות, בגדים ונעליים. איזה חג שמח היה להם. והאיש היה מאושר ומודה לקב"ה.

"ויהי בלילה, וירא את אביו בחלומו והנה קורע את בגדיו, צועק ובוכה ומכה על לבו, ואומר: דע לך, בני, שתפילתך אשר התפללת היום ביער עלתה ברעש גדול למרום, וכל מלאכי רחמים התעוררו וצעקו אל השם ואמרו לו 'עד מתי לא תרחם על צאנך?'".

אתה, כך אמר האב לבנו בחלום, גרמת בתפילה שלך שכל התפילות שעם ישראל התפללו ולא עלו – כולן עלו, ונפתח שער של רחמים וכולן נכנסו. ובשמיים החליטו לתת לך מתנה, ובזכות התפילה שלך, יצא כרוז והכריז שכיוון שאתה בתפילתך קירבת את הקץ – לכן יתגלה לך הפרח אשר בו הכוח להחיות את המתים.

אתה מבין? התגלה לך הפרח של הגאולה! ודע לך, בני, שבאותו הרגע, מלאכי עליון וכל הנשמות של הצדיקים, כולם שמחו. סוף סוף הפרח התגלה, ואתה תיקח אותו, וכל מי שיחזיק בו יתעורר באהבת השם, ותבוא הגאולה.

בני, העשיר הזה שהתגלה לך, היה שליח של השטן. הוא הצליח לקחת ממך את הפרח. אתה לא מבין, בן שלי, איזה צער יש בשמיים. האבות הקדושים, האימהות הקדושות, משה רבנו, דוד המלך – כולם בצער ובבכי. כולם שואלים: מי האיש הזה שכיבה את האור של העולם, ובעד מה! בעד מאה אלף מטבעות?! (האדמור מפיאסצנא, חובת התלמידים).

בזה מסתיים הסיפור.

אחותי, אף פעם לא הבנתי מה הוא עשה רע, המסכן. מה עדיף, פרח הכי יפה בעולם, או אוכל לילדים?! וחוץ מזה, מאיפה הוא יכול היה לדעת שזה פרח של גאולה?!

לא הבנתי, עד שקראתי את מה שאומר כאן האדמו"ר מפיאסצנא. והוא אומר כך: תראו כמה אנחנו מצטערים כשאנחנו שומעים את הסיפור הזה. כמה אנחנו מצטערים על היהודי הזה, שאיבד את האור של העולם, האור של משיח וגאולה ותחיית המתים. ואם עליו אנחנו מצטערים, שלא הייתה לפניו אפשרות אחרת, נצטער קודם על עצמנו!

הוא לא ידע שזה ניסיון, אבל אנחנו כן יודעים שאנחנו יכולים להביא לעולם במעשים שלנו פרחים מתוקים. אנחנו ב"ה יודעים מה זו שבת, מה זו קדושה, מה זה מעשה טוב. איזה פרחים מדהימים אנחנו יכולים להביא לעולם, ובשביל שטויות והבלים אנחנו מוכרים אותם לשטן???