היסטוריה וארכיאולוגיה
משפט אחד שינה את חייו: מי היה האדמו"ר הרופא?
ב-1813, אחרי ניצחון הרוסים על נפוליאון, ניסה נציב ממשלת פולין להשפיע על ברנהרד שיחזור ויקבל עליו את ראשות שירותי הבריאות בפולין. הוא דחה את ההצעה בטענה שעליו לדאוג קודם כל לבריאות היהודים בפולין, שהממשלה אינה דואגת להם
- יהוסף יעבץ
- פורסם ג' חשון התשפ"ה
פיוטרקוב, השוכנת בפולין, דרומית ללודז', היא עיר ואם בישראל. ממנה יצאו גדולי עולם, ובבית הקברות שלה נמצאים כמה וכמה קברי צדיקים. רבה של העיר היה רבי מאיר שפירא, ובהמשך כיהן בה כרב רבי משה חיים לאו, אביו של הרב ישראל מאיר לאו. בבית הקברות שלה נמצא אוהל מפואר, אך הקבר הוא של "ד"ר ברנהרד". מי היה ד"ר ברנהרד?
חיים דוד ברנהרד נולד ב-1775 לאביו, יששכר בער, רופא, סוחר ומשורר. בגיל 14 החל ללמוד רפואה בברלין, ושירת כרופא בבית החולים הצבאי בברלין. בגיל 23 הוצב בוורשה כרופאם של הלגיונות הפרוסים שם, ולאחר מכן במחוז ראדומסק. לאחר שובו לברלין התמנה לרופא הארמון של קיסר פרוסיה, פרידריך וילהלם השלישי, ולרופא הראשי של צבא פרוסיה. בארמון הכיר את אשתו הלנה, לימים הדסה, בתו של הבנקאי היהודי שמואל הלוי לנדו מברסלו, אשר נתנה שיעורי רקמה וקריאה לבנות החצר.
לאחר כיבושי נפוליאון בונפרטה וייסוד הדוכסות של ורשה, מונה ברנהרד לרופאו של הגנרל יוזף זאיונצ’יק וכרופא הראשי של המחוזות המערביים של הדוכסות, ושימש כפרופסור לרפואה באוניברסיטת ורשה.
ד"ר ברנהרד לא קיים מצוות, ומספרים שהיה מגיע פעם בשנה לבית הכנסת לשמוע את התקיעות בראש השנה, אך אלה לא חדרו ללבו. פעם אחת נשלח לטפל בגנרל פולני, ובחזרו משליחות זו עבר בעיירה לעלוב, שם עצר אותו רבי דוד מלעלוב וביקשו לטפל בכלתו, שתקפוה צירי לידה. הדבר היה בעיצומו של יום הכיפורים. רבי דוד ידע שהוא יהודי וקשר איתו שיחה, ובאמצע הדברים אמר לו: "חיים דוד, אם היית חוזר בתשובה – היית עושה נחת רוח גדולה לאבינו שבשמים". משפט זה השפיע עליו עמוקות, והוא חזר בתשובה יחד עם רעייתו.
לאחר חזרתו בתשובה שימש כרופאם ומקורבם של החוזה מלובלין, המגיד מקוזניץ, רבי אפרים-פישל מסטריקוב, "היהודי הקדוש", רבי שמחה בונים מפשיסחא, רבי מנחם מנדל מקוצק ועוד צדיקים. הוא נודע גם כנדבן וכבקיא בתורת החסידות והקבלה. הוא המשיך לעסוק ברפואה וסירב לשמש כאדמו"ר, אך בפועל השפיע רבות על אנשים ברוחניות, והיו שכינוהו "האדמו"ר הרופא".
בפיוטרקוב שימש כרופא ראשי בבית החולים העירוני היהודי ומ-1852 בבית החולים העירוני המשותף. מסופר כי עמיתו הפולני, דוקטור ויגזיוולסקי, ניסה להתנכל לו. מאוחר יותר נוכח ויגזיוולסקי בטעותו, וכדי להביע את חרטתו – שכר צייר כדי לצייר את תמונתו של האדמו"ר הרופא, תמונה המצויה עד ימינו בספריה הלאומית.
ב-1813, אחרי ניצחון הרוסים על נפוליאון, ניסה נציב ממשלת פולין להשפיע על ברנהרד שיחזור ויקבל עליו את ראשות שירותי הבריאות בפולין. הוא דחה את ההצעה בטענה שעליו לדאוג קודם כל לבריאות היהודים בפולין, שהממשלה אינה דואגת להם.
האדמו"ר הרופא הביא את האמן דוד פרידלאנדר לתכנן את בית הכנסת הגדול בפיוטרקוב ולעטר את כותל המזרח, ואת דוד גולדשטיין – לעטר את כותל המערב של בית הכנסת. הוא תכנן לעלות לארץ ישראל יחד עם החוזה מלובלין והמגיד מקוזניץ, תוכנית שלא יצאה לפועל, אך הוא תמך בממונו ביישוב.
ברנהרד נפטר בפיוטרקוב בכ' בשבט תרי"ח (3 בפברואר 1858). בשנת תרל"ח הקימו חסידי רבי ישכר דוד בריש הכהן מוולברוז' "אוהל" במקום קבורתו. האוהל נהרס במלחמת העולם השנייה, הוקם מחדש ב-1945 ושופץ ב-1992, על ידי משפחת דסאו.