איך השמחה ברגע הלא נכון יכולה לעורר דין שמיים? החפץ חיים מסביר

הציטוט היומי

"ומה מאד צריך האדם להיזהר שלא יהיה שמח במפלת חברו ובביזיונו, וכמו שכתוב {משלי כ''ד י''ז-י''ח}: ''בנפל אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך; פן יראה ה' ורע בעיניו'' וגו'.

והעוון הזה מעורר מאד את כוח הדין על האדם. ויש בו כוח להחריב, ממש כמו עוון עבודה זרה, כי כן מצינו בדברי חז''ל {איכה רבה פתיחתא}, כי בעת חרבן הבית, כשנכנס אברהם אבינו לבית המקדש, ושאלו הקדוש ברוך הוא: מה לידידי בביתי? השיב: מפני מה גלו בני לבין אמות העולם? והשיב לו הקדוש ברוך הוא: מפני שעובדין עבודה זרה ושמחין במפלתן אלו על אלו. הרי שהשווה הקדוש ברוך הוא עוון זה לעון עבודה זרה.

אלא יתבונן האדם תמיד בעצמו, שלפי עונותיו וחסרונותיו הוא ראוי גם כן לגנות ולביזיון, אלא שמרחם הקדוש ברוך הוא עליו בזכות אבותיו".

(החפץ חיים, שער התבונה, פרק י"ז)

משמעות הציטוט

החפץ חיים מדגיש את הצורך של האדם להימנע מלהתענג או לשמוח בנפילת חברו או בביזיונו. הוא מביא את הפסוק ממשלי, המורה לא לשמוח בכישלון האויב, שכן הקב"ה מתבונן בכך ועשוי להגיב בחומרה על האדם השמח בצרת האחר. השמחה הזו, אומר החפץ חיים, עלולה לעורר את כוחות הדין על האדם עצמו ולגרום לו לעונש קשה.

החפץ חיים מוסיף שמידה זו חמורה עד כדי כך, שנאמר בדברי חז"ל כי בעוון חורבן בית המקדש, נזף הקב"ה באברהם אבינו ואמר לו שהעונש הגיע בשל עבודת אלילים ובשל שמחתם של בני ישראל בנפילת אחיהם. בכך מדגיש החפץ חיים שעמידה מוסרית זו – לא לשמוח בנפילת הזולת – היא יסודית ביותר, ושהיא חמורה ממש כמו עוון עבודה זרה.

בהמשך דבריו מעודד החפץ חיים את האדם להתבונן פנימה ולהכיר בחסרונותיו ובחטאיו, שכשלעצמם היו עלולים להוביל אותו עצמו לביזיון, ורק בזכות רחמיו של הקב"ה נשמר כבודו.

הרב שניר גואטה עם עצות מועילות לחיזוק המידות הטובות, בפרט בין אדם לחבירו. הרצאה שחייבים לשתף

כמה מילים על המחבר

רבי ישראל מאיר הכהן קגן, נפטר לפני כ-91 שנה (י"א בשבט ה'תקצ"ח - כ"ד באלול ה'תרצ"ג), היה אחד מהרבנים הבולטים ביותר בדור שלפני השואה. הוא נודע בעיקר בשם "החפץ חיים", על שם ספרו העוסק בהלכות לשון הרע. החפץ חיים ייסד ועמד בראש ישיבת ראדין, והיה מחברם של ספרים חשובים נוספים, בהם "משנה ברורה" ו"שמירת הלשון".