פרעות גרנדה, ט' בטבת: מה עלה בגורלו של רבי יהוסף הנגיד?

בגיל 9 יצא לראשונה יהוסף בן רבי שמואל הנגיד, יחד עם אביו, לקרב. אביו, רבי שמואל הנגיד היה מנהיג יהדות ספרד, תלמיד חכם, משורר, משנה למלך ומצביא. בלילה, באוהל המצביא, הצטנף יהוסף בפינה וכתב שיר על געגועיו לגרנדה עירו.

אביו שלח אותו לישיבת קירואן שבדרום אפריקה, שם למד אצל גדול הדור רבי נסים גאון, מאחרוני הגאונים. יהוסף הצטיין מכל התלמידים, ורבי נסים גאון בחר בו כחתנו. בהיותו בן עשרים נפטר אביו הגדול בשם ובשיבה טובה, ורבי יהוסף מונה תחתיו לראש קהילת היהודים, לווזיר הגדול של המלך, ולראש ממשלה בטאיפה של גרנדה.

בשבתו על כסא אביו, המשיך רבי יהוסף את דרכו. הוא ערך ופרסם את כתביו של אביו הגדול, ובהקדמה סיפר בקצרה את סיפור חייו ואף הזכיר את השיר שכתב בהיותו בן תשע, בעיצומו של הקרב.

רבי יהוסף היה אחראי לגביית מסים בגרנדה, וכן היה אחראי על ניהול מדיניות החוץ. רבים מתושבי גרנדה המוסלמים קינאו בו, ואף על פי שהמלכים לא יכלו להסתדר בלי עזרתם וכשרונם של היהודים, זה לא מנע מהתושבים לשנוא את היהודים העולים לגדולה ומושלים בהם. רבי יהוסף התגורר בארמון מפואר שנקרא אלהמברא, ארמון שעד היום נחשב לאחת מפנינות התיירות של גרנדה.

המוסלמים טענו שהיותו של היהודי נגיד ומושל עליהם, נוגדת את חוקי האיסלאם, לפיהם ליהודי יש זכות קיום רק אם הוא כפוף למוסלמים. שירים וחיבורים אנטי יהודיים הופצו בגרנדה, ולאט לאט נפוצה השמועה כאילו הנגיד היהודי מתכנן מלחמת אזרחים ומלבה אותה באמצעות סוכנים ומרגלים שלו. שיר מיוחד מתאר את הנגיד כ"קוף", ואת ההשקעה הגדולה סביב ארמונו כעושק של המוסלמים הישרים. לארמונו של היהודי זורמים כל נחלי האזור.

ביום שבת, ט' בטבת ד'תתכ"ז (30 בדצמבר 1066) הסתער ההמון המוסת על ארמונו של רבי יהוסף הנגיד. רבי יהוסף אמנם התחפש, צבע את גופו בצבע שחור, והיה בקיטון המשרתים, כדי שיחשבו שהוא עבד כושי, אך מישהו זיהה אותו, והוא נרצח באכזריות וגופתו נתלתה על שער העיר. יחד עמו נרצחו עוד יהודים רבים, האירוע כונה "פרעות גראנדה".

אשתו של רבי יהוסף ובנו עזריה הצליחו להימלט, יהודים מתושבי גראנדה חיפשו אותם והבריחו אותם לקורדובה, שם קיבל אותם רבי יצחק אבן גיאות, מגדולי הפוסקים בספרד. רבי יצחק לימד את עזריה תורה, ומינה אותו לראש הקהל בקהילת לוסנה הסמוכה לקורדובה.

הראב"ד, בעל סדר הקבלה, כותב כי במגילת תענית מוזכר שישנו צום בתאריך ט' טבת, אבל לא כתובה סיבת הצום. כעת, אחרי פרעות גראנדה, נודע כי חכמים ברוח הקודש צפו את האירוע הנורא, וקבעו עליו צום מאות שנים קודם לכן!

מאמץ מיוחד  נעשה כדי להשיג את כתביו של רבי יהוסף, שכן בעת הפוגרום הפורעים בזזו את ביתו, וכתביו היקרים נפוצו בכל רחבי הארץ. חכם בשם רבי יצחק בן ברוך הקדיש את זמנו וכספו כדי להשיג ולקנות בשווקים ואצל הסוחרים את כתביו של רבי יהוסף הנגיד, כדי להציב לו שם ושארית.