כתבות מגזין
"הספגטי, האוטו שהתקלקל ועסקת החטופים – הכל מתקשר לדבר אחד"
האוטו שנתקע, הכפייתיות (הקלה), הספגטי שהכין לילדים ועסקת החטופים – את כל אלו ועוד רבים, מזכיר אורי בריליאנט בספרו 'תורה חיים שלי'. אז איך נולד הספר, ואיך הוא מתקשר לשיטת לימוד הגמרא הייחודית שהוא פיתח?
- מיכל אריאלי
- ג' חשון התשפ"ה
אורי בריליאנט
"לא באתי לספר על חוויות יוצאות דופן, חוץ מכמה בודדות. אני אדם רגיל, וכל מה שכתבתי בספר אלו חוויות יומיומיות ופשוטות – רופא שיניים, מוסך, מקלחות לילדים, ספגטי, עבודה – כאלה", את המשפט הפשוט כל כך אומר לנו בכנות אורי בריליאנט, מחבר רב המכר 'כל התלמוד על רגל אחת', שבימים אלו יוצא עם ספר חדש – "תורה חיים שלי".
"הרעיון בספר אינו לכתוב דברים ברומו של עולם, אלא הוא דווקא לגעת בחיי היום יום הפשוטים של כולנו, וגם באלו שלפעמים מאתגרים יותר עבורנו, כמו מלחמה ושלום, משברים ותפילות", הוא מסביר. "באופן אישי אני מרגיש איך שברגעים האלו בחיי אני פוגש שוב ושוב את התורה, ואת התחושה הזו בדיוק אני רוצה להעביר גם לאחרים".
בשנינות וברהיטות
עוד לפני שנספר על אורי בריליאנט, ועל עיסוקו, נעניק לכם טעימה קטנה ושנונה מהספר החדש, מתוך פרשת ויקהל:
"לפעמים יש לי קצת OCD . לא משהו מאובחן או קליני. בקטנה. בנעילת דלתות, בכיבוי הגז, בהליכה לשירותים לפני התפילה. קצת מטריד לפעמים, אבל לא נורא. בטח גם לרובכם יש משהו כזה בתחומים שונים. אבל יש לי חברים ומכרים עם OCD משמעותי יותר. מחשבות טורדניות וכפייתיות של 'האם התחתנתי נכון... האם ניגבתי ידים כמו שצריך', ברמה שמצריכה טיפול מקצועי.
"נראה לי שזה בדיוק העניין של הציץ של הכהן הגדול. כי הרי החיים בתקופת בית המקדש היו גן עדן ל-OCD. בכל פינה ארב לך איזה שרץ טמא, איש מצורע, אישה נידה. איך אפשר לדעת - אולי הקורבן שלי נטמא? אולי נטמאתי אני כי יש פה איזה שלד מתחת לאדמה מלפני אלף שנה?' בא הציץ ומרגיע: 'הפח שנזרק דמו ואחר כך נודע שהוא טמא - הציץ מרצה את הקרבת הפסח'. זהו, נגמר, אין מה לחשוב אחורה. אפילו אם יתברר שהקורבן נטמא - הכל בסדר. בזכות הציץ.
"אז לא, אני לא אומר שלא צריך טיפול למי שה- OCD שלו יוצא משליטה. אבל יש פה כיוון לא לחשוב אחורה, לא לחשוב על מה שאין לי שליטה עליו, ופשוט להאמין שהכל הוא לטובה".
אורי בריליאנט לומד ומלמד כבר עשרות שנים. בעברו גדל ברעננה, למד במדרשיית נעם ובישיבת הר עציון. כיום הוא מתגורר בפרדס חנה עם רעייתו וילדיו. הוא מלמד את אחד משיעורי התלמוד הנפוצים בעולם בשיטה חדשנית המפורסמת באתר פורטל הדף היומי וכן באתר האישי שלו 'סיני', ומוכר לציבור מהספר רב המכר שלו שיצא לפני כחמש שנים – 'כל התלמוד על רגל אחת'.
איך עלה בדעתך הרעיון להוציא את הספר החדש?
"אולי זה המקום לווידוי אישי: כשהתחלתי לראשונה בחיי ללמוד 'שניים מקרא ואחד תרגום' לא היה לי קל. בשונה מהגמרא שתמיד אהבתי להתעמק בה, כאן זה היה אחרת. כדי לעודד את עצמי ללמוד בכל זאת התחלתי לכתוב מחשבות שונות שהיו לי על הפרשה. בתחילה הן נשמרו במגירה בלבד, מבלי לדעת שיהפכו לספר. עד שבאחד הימים פנו אליי מטעם הוצאת ספרים 'כינרת' וטענו שהספר שכתבתי בעבר הצליח מעל ומעבר, ושאלו אם יש לי רעיון לספר נוסף. כך עלתה האפשרות לקבץ את כל הכתבים וכך הם נהפכו לספר".
לדעת להתייאש
לפני כשנה הרכב הפסיק לנסוע. יונדאי H1 גדולה כזו, שנת 2007. 'שגריר' גררו ובמוסך החליפו שרשרת טיימינג (3000 שקל). עברו כמה חודשים והוא נתקע שוב, הפעם עם כל המשפחה באמצע הלילה על כביש 1. שוב גרירה, שוב מוסך, והפעם שיפוץ מנוע ( 12,000 שקל). כמה חודשים ושוב תקלה בטורבו (3500 שקל) ושוב נזילת מים (כבר לא זוכר את המחיר), ואז האלטרנטור ( 2000 שקל) מחזיר השמן (850 שקל) וכעבור יומיים שוב. גרירה, מוסך, כל המשפחה תקועה באמצע שום מקום, ומתברר שהלך המנוע.
"אני יכול להשיג לך מנוע מייבוא ב-10,000 ₪ פלוס מע"מ כולל עבודה ושלושה חודשי אחריות", אמר המוסכניק, ולמרות הכל עדיין לא החלטתי מה נכון לעשות.
לדעת להתייאש זאת אומנות עדינה. מצד אחד לא להתייאש מהר מידי, שלא לפספס, אבל מצד שני גם לא להתייאש מאוחר מידי, כי בסוף גם זה יכול לגרום לנזק הרבה יותר גדול.
ומה לגבי ילדים? אברהם, עם קצת לחץ מצד שרה, בסופו של דבר מתייאש מישמעאל. יצחק פחות או יותר מתייאש מעשיו. אבל יוסף לא. בסבלנות אין קץ הוא בוחן ומחנך את אחיו עד שזה מצליח. איך אברהם ויצחק ידעו שזהו זה? איך יוסף ידע שעוד לא?
בימינו לא מוציאים ילדים מהבית ברוך השם, אך ההתלבטות עדיין התלבטות. אחד מסיפורי המופת עליהם גדלתי סיפר שכאשר הרב יהושע יגל זצ"ל שאל את החזון איש האם לסלק תלמיד מסוים מהמוסד, השיב לו החזון איש: "לא, לא מתייאשים מאף תלמיד", וזה באמת עיקרון יפה. אך מה לגבי מקרים בהם תלמיד אחד משפיע על כל המוסד לרעה? ברור ששיקול הדעת לא פשוט, וכך אנו גם רואים בפרשת השבוע. אגב, בסוף לצערי מכרנו את הרכב לחלקים באלף שקל, ועל מה שבדיוק ארע שם תשמעו בפרשת משפטים.
אז איך עובד התהליך? במשך עשרים וארבע שעות ביממה אתה חושב על רעיונות מהפרשה?
"האמת שבערך כך. בשבוע טיפוסי אני חושב על לפחות עשרה רעיונות לכתיבה, וזה סובב את כל יומי, אך בפועל אני כותב לבסוף רק אחד או שניים מהם, בגלל חוסר זמן או קושי לפתח את כל הרעיונות. אני כל הזמן מוצא קשרים לפרשת השבוע וחושב עליה בהקשר לחיים. אולי זה מפתיע, אך דווקא בשבת, כשיש זמן בשפע, צצים אצלי פחות רעיונות, כי אני בבית ולא נחשף לאירועים חיצוניים שמעוררים אצלי מחשבות. לפעמים אני משתף את ילדיי במחשבות מוסריות שעולות בי ומסתקרן מתגובתם".
קורה שאתה חושב על רעיון שנראה לך מוצלח מאוד, אך אחרים לא מתרגשים ממנו?
"כן, זה בהחלט קורה, בעיקר בבית, כשאני מעלה רעיון כלשהו ומתלהב, ורואה שבני המשפחה לא ממש מבינים מה אני רוצה. אגב, לפעמים המצב הפוך – אני לא חושב שמדובר ברעיון מיוחד מאוד, אך התגובות נלהבות הרבה מעבר למצופה. נראה לי שזה הגיוני, כי בסך הכל אני מעלה מחשבות מן החיים, וכל אחד מתחבר לחיים שלו".
לא חששת לחשוף את החיים שלך לציבור במסגרת הספר?
"לא חששתי לחשוף את עצמי. יש לי צד כזה, מאוד פשוט וטבעי, עם אמון ואהבה גדולה לאנשים, וכמו שאני לא שופט אותם, אני לא חושב שישפטו אותי בצורה צינית. ועדיין, יש דברים שלא כתבתי, בעיקר כאלו שקשורים למשפחה שלי ולילדים. באחד הפרקים סיפרתי ששכחתי את הבת שלי באוטו, והאמת היא שאחרי ששמעתי תגובות של אנשים קצת התחרטתי. אבל חוץ מהפרק הזה, באמת לא נראה לי שיש שם דברים אישיים מידי".
פרויקט של חיים
יש קטע מסוים בספר שאתה מחובר אליו במיוחד?
"זה לא קטע מסוים, אלא כל הקטעים שבהם מוזכרת אחותי שירה ז"ל. היא נפטרה לפני כשנה וחודש, שבוע לפני ראש השנה. עד אז כתבתי די הרבה, וכשהיא נפטרה הרגשתי שמיציתי. אלא שאחרי השבעה התחלתי לכתוב עליה, וזה הוציא ממני המון רעיונות - עליה, על החיים שלה, וכמובן שהכל התקשר לפרשת השבוע. אז כן, מובן מאליו שהקטעים שאני הכי מחובר אליהם בספר אלו הקטעים שמזכירים אותה.
"באחד הקטעים אני משווה בין האופי של שירה לאברהם אבינו. שירה הייתה עושה כל מה שצריך לעשות ולא משנה מה אנשים סביבה חושבים ומאמינים. כך למשל היא למדה רפואה שבע שנים, ואז החליטה שהיא רוצה לעבוד בעבודה סוציאלית, אז הלכה ולמדה מקצוע חדש. שבועיים לפני שנפטרה היא סגרה עם יחידה פסיכיאטרית כדי לעשות בה תואר שני. אנשים לא הבינו את פשר ההחלטות שלה, אך היא תמיד הייתה נגד הזרם והתנהגה פשוט לפי הבנתה ובהתאם למה שידעה שנכון עבורה".
ואי אפשר שלא לשאול: מהו הפרויקט הבא שלך?
"כפי שכבר ציינתי, אני עוסק במסירת שיעורי גמרא קצרים ופשוטים בשיטה חדשנית – זהו הפרויקט העיקרי שמלווה אותי באופן יומיומי, משמונה בבוקר ועד שתיים בלילה, דרך אתר 'סיני'.
"אבל כן, יש גם פרויקט של כתיבת ספר חדש שעליו אני עובד כבר כמה שנים. זהו ספר על רבי חיים מבריסק, במטרה להנגיש את חידושיו וגם את סיפור חייו. כשהתחלתי בפרויקט לא שיערתי כמה מאמץ שהוא ידרוש ממני, כי בשונה לחלוטין מהטקסטים שאני כותב על פרשת השבוע, הוא דורש ממני ריכוז בלתי רגיל ומאמץ גדול קודם כל כדי להבין בעצמי את הדברים, ואחר כך כדי להעלות את ההסבר על הכתב למען אחרים. ברור לי שזה לא יהיה פרויקט פשוט והדרך שנותרה לי עוד ארוכה, אך זה ללא ספק עומד להיות פרויקט חיי".