פרשת לך לך
רוצה לדעת למה נועדו כל הקשיים בחייך? נתיבות שלום על פרשת לך לך חושף את הסוד
גלה איך כל קושי וניסיון הם חלק מהמסע האישי שלך לתיקון הנשמה ולהגשמת ייעודך בעולם, על פי דברי הנתיבות שלום
- יונתן הלוי
- פורסם ג' חשון התשפ"ה
פרשת לך לך מציבה את אברהם אבינו מול ניסיון קשה במיוחד - לעזוב את ארצו, מולדתו ובית אביו ולצאת למסע אל הלא נודע. על פניו, הציווי פשוט; אך הנתיבות שלום חושף את עומק המשמעות הטמונה בו: לכל יהודי יש ייעוד ותפקיד ייחודי בעולם, ואפילו הקשיים הגדולים ביותר, אותם אנחנו חווים, נועדו לעזור לנו להתגבר על התכונות שמקורן ב'ארצך', 'מולדתך' ו'בית אביך'. המסע הזה אינו רק גיאוגרפי אלא פנימי, ומבקש מאיתנו לפרוץ את הגבולות האישיים, להתעלות ולהגיע לתיקון נשמתנו.
האדמו"ר מסלונים בספרו נתיבות שלום מביא מדרש (בראשית רבה, לט, ט), שם מתלבט ר' לוי איזה ניסיון קשה יותר – "לך לך" האמור כאן בפסוק, או שמא "לך לך" שנאמר בעקדה (בראשית כב, ב – לך לך אל ארץ המוריה).
ותמה הנתיבות שלום, כיצד שייך להתלבט בדבר זה, כיצד ניתן להשוות ניסיון כלשהו לניסיון העקדה?
וכדי ליישב זאת, מבאר הנתיבות שלום מה פשר הציווי "לך לך":
תחילה פותח המחבר ומקדים, שלכל אדם ואדם בעולם יש ייעוד ותפקיד מיוחד לו ורק לו. לכל אחד יש דברים שהוא ורק הוא יכול ליצור או לתקן בעולם, ולא אף אדם בלתו. ובהתאם לכך קובע הקב"ה לכל אדם את מהלך חייו ונסיבותיו האישיות, וכן את תכונותיו השונות, הן הטובות והן ה"רעות", כולן נועדו להגשמת ייעודו ותפקידו/
כה דבריו:
"דהנה מובא ביסוד העבודה (חלק ד, א, ב), דאינו דומה אדם לאדם מיום בריאת אדם והלאה, ואין אדם אחד יכול לתקן מה שעל חברו לתקן, והיינו שלכל אדם יש את ייעודו ותפקידו אותו עליו לתקן בחייו, ובכלל זה גם העניין המיוחד עבורו ירד לעולם לתקנו כידוע.
"והקב"ה מעמיד לכל אחד את כל הנסיבות והתנאים שיוכל על ידם לתקן את אשר מתפקידו לתקן, ולמלאות ייעודו ותפקידו בעולמו. כל תנאי החיים של האדם בגשמיות וברוחניות, הטובים והרעים, כולם ניתנו לו כפי השייך לתיקון עולמו, שרק על ידי תנאים אלו יוכל להגיע לייעודו, ובלעדיהם לא יוכל לתקן את אשר תפקידו לתקן.
"וכיוון שלכל אחד יש תפקיד וייעוד מיוחד, לכך שונים תנאי החיים של כל אחד, לזה חייו קלים ולשני החיים קשים יותר, ובאופן כללי הרי גם כפי הנראה לעיניים יש לכל אדם את ייחודו של מהלך חייו שאין להשוותו למהלך חייהם של אחרים. והוא כיוון שלכל אחד יש תפקידו המיוחד אליו נותנים לו כל התנאים המתאימים בכדי שיוכל למלאותו. ואף המצבים הקשים בחיי האדם הם ג"כ אמצעים שניתנו לו בכדי שיגיע אל תיקונו, שאין רע יורד מן השמים, והכל הוא לטובת האדם כדי שיתקן בזה את השייך אליו, שעל ידי זה ישיג ייעודו ותפקידו בעולמו.
"ובמיוחד שייך עניין זה בעניינים הרוחניים, ענייני טבעיות ותכונות הנפש, שלכל אחד יש הטבעיות ותכונות הנפש המיוחדים אליו. יש שנולד עם מידות ותכונות טובות, ויש הסובל מטבעיות ומידות רעות, נגוע בכעס או בתאווה וגאווה וכיוצא בזה שאר המידות הרעות, הכול הוא כדי שיוכל לתקן את מה שהוא צריך לתיקון וימלא ייעודו בעולמו. ולא רק התכונות הטובות מביאות אותו אל ייעודו, אלא גם התכונות הרעות והמידות הרעות, שעל ידי שמתגבר עליהם ומשבר מידותיו הרעות מגיע לתפקידו וייעודו בעולמו".
ובהתאם לכך עובר הנתיבות שלום להסביר את עומק הציווי "לך לך":
"וזהו גם כן עניינם של כל נסיונות החיים העוברים על האדם, שיש שמן השמים מנהיגים את האדם בנסיונות קשים, ועד שלפעמים בא חס וחלילה להתרעם על הנהגת הבורא איתו, שמעמיד אותו בנסיונות קשים כאלו שאינו מסוגל לעמוד בהם, אך האמת היא שכל נסיונות החיים העוברים על איש יהודי, הרי כולם הם להנאתך ולטובתך, שמובילים אותו להשיג תכליתו, שעל ידי שיתגבר על הנסיונות יוכל להגיע לתקונו ויעודו בעולמו.
"וזהו פירוש 'לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך' – לך לך, היינו אל ייעודך, אל תיקון נשמתך מה שאתה צריך לתקן בעולם הזה, שזהו עיקר תפקידו של יהודי… כי גם אם יהודי בעולם הזה לומד ומתפלל ועוסק במעשים טובים, הרי אם אינו מתקן את ייעודו מה שצריך לתקן בעולם, אזי כשעולה לעולם העליון שואלים אותו מה פעלת בעולם הזה, פירוש, שהרי לא תיקנת את העיקר, את שהיה תפקידך לתקן שזה היה ייעודך בעולם.
"וזהו דבר ה' אל אברהם, שנכלל בזה גם הוראה לכלל ישראל, זרעו של אברהם: לך לך, פירוש, להגיע אל תיקון הנשמה השייך אליך ולתכלית המיועדת אליך, עליך לצאת מארצך ומולדתך ובית אביך, היינו, מכל התנאים והתכונות הטבעיות שלך.
"דהנה, השורשים של כל התכונות והטבעיות נובעים מג' עניינים אלו: יש תכונות ששרשם 'מארצך', לכל ארץ יש את התכונות הרעות השייכות אליה כגון רציחה וגזל וכדו' ששורשיהם מתפשטים אל כל בני הארץ; ויש השייכים ממולדתך, הם התכונות הרעות שיש בכל משפחה והמידות שמצד התורשה; ויש שנובע מבית אביך, שלפי ההתנהגות בקדושה של ההורים נמשך כמו כן על בניהם.
"ועל זה נאמר 'לך לך', להגיע לתיקון ולתכלית שלך, עליך לצאת מכל התכונות הרעות של 'ארצך' ו'מולדתך' ו'בית אביך', אשר כל אלו שייכים לכל אדם לפי שורש נשמתו ותפקידו, ואז תגיע 'אל הארץ אשר אראך', לתיקון הגמור של נשמתך שהוא יעודך בעולמך".
ולפי זה, מבאר הנתיבות שלום את ההתלבטות במדרש, מהו הניסיון הקשה יותר, "לך לך" שבפרשתנו או "לך לך" שבעקדה:
"ועל פי נבוא לביאור מאמר ר' לוי, איני יודע איזו חביבה, האם 'לך לך מארצך' או 'לך לך אל ארץ המוריה', היינו שהם ב' מיני נסיונות העומדים בחיי האדם; יש את המלחמה התמידית, בבחינת 'לך לך מארצך', היציאה מהתכונות הטבעיות, שזה ניסיון תמידי בכל עת ובכל שעה, שעל כל צעד ושעל הריהו עומד בניסיונות, שמתגברים עליו תכונותיו הרעות ותאוותיו ותדיר צריך לעמוד עמהם בקשרי מלחמה; וישנו ניסיון כמו העקדה, שהוא אמנם קשה הרבה יותר, אך הוא נסיון חד פעמי… והשאלה היא מה חביב יותר, האם המלחמה התמידית שהיא קשה ביותר… או בחינת הנסיונות כנסיון העקדה שאמנם הינם באופן חד פעמי אך קשים הרבה יותר, שאז צריך למסור עצמו לגמרי בלא להשאיר שום שיור לעצמו, בבחינת לך אני וכל אשר לי, שאין דבר קשה יותר מניסיון כזה, אך המשותף לכל הניסיונות שהם בחינת 'לך לך', שמסבב הסיבות סיבבם אליו שעל ידם יגיע אל תיקון נשמתו וייעודו בעולמו. ונאמר זאת בלשון 'הליכה', להורות שזה תפקידו של יהודי, ללכת ולהתקדם תמיד בדרכו אל ייעודו…".
לסיכום, מסעו של אברהם אל עבר ייעודו, כמו גם הניסיונות שעבר, הם שיעור לכל יהודי בדרכו בעולם. הנתיבות שלום מזכיר לנו שכל קושי וכל מאבק הם חלק ממסע הליכה רציף אל עבר התיקון האישי, להגשמת הייעוד שלנו. התקדמות זו דורשת מאיתנו אומץ, נכונות לוותר על הנוחות והרגלים ישנים ואמונה חזקה שמובילה אותנו להגשמת הייעוד האמיתי שלנו – ייעוד שהוא רק שלנו בעולם הזה.