קדושת לוי על פרשת לך לך: דבר תורה קצר שישדרג את שולחן השבת

"וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (בראשית י"ב, ג')

דברי קדושת לוי על הפסוק "וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר" (בראשית יב, ג) מתארים הבחנה מעניינת בין הברכה לקללה. הוא מציין כי ישנו הבדל בלשון: כאשר מדובר על הברכה, נאמר "וַאֲבָרְכָה" לפני הפועל "מְבָרְכֶיךָ", בעוד שבקללה הסדר הפוך – "וּמְקַלֶּלְךָ" קודם ל"אָאֹר".

"ואברכה מברכך ומקללך אאור (בראשית יב, ג). ולכאורה מפני מה שינה הלשון שאצל הברכה אמר מקודם ואברכה ואצל הקללה הקדים ומקללך".

קדושת לוי מסביר שלומדים מכאן שהבורא מצרף מחשבה טובה למעשה, כלומר הוא מתייחס אליה כאילו כבר התקיימה, אך מחשבה רעה אינה מצורפת למעשה. לכן, כאשר מישהו חושב לברך, כבר באותו הרגע מחשבתו נחשבת למעשה, והבורא מברך אותו מיד כדי להכין אותו להיות כלי לקבלת הברכה.

"אך נראה שזה ידוע שהבורא ברוך הוא מצרף מחשבה טובה למעשה ולא מחשבה רעה חלילה ועל זה אמר ואברכה מברכיך, דהיינו דתיכף ומיד כשתעלה על מחשבה של אדם הטוב לברך אותך אז אצרף אותה מחשבה למעשה ויהיה בעיני כאלו קיים המצוה הזאת ואז אברך אותו תיכף ומיד כדי שיהא כלי מוכן לקבל הברכה ואז יברך אותך".

לעומת זאת, במקרה של קללה, הבורא אינו מגיב מיידית למחשבה הרעה אלא רק למעשה עצמו – כלומר, רק אם האדם בפועל קילל, הבורא יגיב ויקלל אותו. אך מחשבה רעה בפני עצמה אינה נענשת, ומחשבה לקלל אינה נחשבת למעשה כלל.

"אבל ומקללך אאור, היינו שאחר שיקלל אותך אז אקלל אותו, אבל אם יהיה במחשבה לקלל אותך אז לא אקלל אותו והבן".

הרב זמיר כהן – הכל תלוי במחשבה? צפו