אברהם אבינו לעומת בני קטורה: מצוות המילה מזווית שטרם הכרתם

בפרשת השבוע מסופר על ציווי אברהם אבינו במצוות המילה, המצווה הראשונה שניתנה לעם ישראל, והיא גם המצווה שנשמרת יותר מכל. ארבעת אלפים שנים קדימה, גם היהודים הרחוקים מאד מיהדות, עדיין מלים את בניהם, רובם ככולם.

מעניין לדעת, כי מלבד היהודים ישנם עוד בני אדם בעולם שמצווים במצוות מילה! כאשר אברהם נצטווה במילה, הוא נצטווה למול גם את בני ביתו, כולל, כמובן, בנו ישמעאל. אבל בני ישמעאל אינם מצווים על המילה, כפי שלמדו חכמים מן האמור "כי ביצחק יקרא לך זרע". פסוק זה ממעט את ישמעאל. אמנם, אחרי יצחק נולדו לאברהם עוד בנים, הלא הם בני קטורה. חז"ל מספרים שבני קטורה באו ללווייתו של יעקב אבינו (סוטה יג ע"א), ובשלב מאוחר יותר הם דרשו זכות על הארץ יחד עם בני ישמעאל (סנהדרין צא ע"א).

בני קטורה חייבים במילה מכוח הציווי לאברהם ולזרעו. לפי פסק הרמב"ם (הלכות מלכים י', ח' ע"פ סנהדרין נט ע"א, וכן דעת רוב הראשונים). וזה דבר מעניין מאד, שמלבד שבע מצוות בני נח, ישנה עוד קבוצה שחייבת בעוד מצווה אחת, כמו בני ישראל.

אלא שחיוב בני קטורה אינו כולל את הפריעה, אלא רק את המילה. ומילה זו, שגם בני ישמעאל נוהגים בה, אף על פי שאינם חייבים בה לפי התורה, מכונה בזוהר "מילה ריקנית".

ונראה שהכוונה בהגדרה זו, שבני ישמעאל רואים במילה רק את החלק של החיתוך, ולכן עושים אותה גם בגיל מבוגר, כי הם רואים במצווה זו עניין של צער וייסורים, ומתגאים בכך שהם סובלים זאת בגיל מבוגר.

ואילו בני ישראל רואים במילה אות ברית קודש, ואין הסבל תכלית המילה, רק דבר שמוכרח בשביל כריתת הברית. ולכן נצטווינו גם בפריעה, שהיא תיקון החיתוך. וחז"ל אמרו (יבמות עא ע"ב) שלאברהם לא ניתנה הפריעה, שלא היה זה חלק מהציווי המפורש, וכתבו שם התוספות שאברהם עשה כן מעצמו, כי הבין שזו הכוונה. אבל בני ישמעאל לא הבינו את הדבר, ולכן מלים ללא פריעה.

והאמת היא שפריעה שייכת בעיקר אצל תינוק, שעדיין הגוף שלו גמיש, ולכן כשמלים בגיל י"ג שנים כמו אצל בני ישמעאל, הפריעה לא כל כך שייכת. ולכן כך סיבבה ההשגחה מעיקרא, שברית המילה של ישמעאל תהיה ריקנית, בלי תיקון, רק חיתוך.

המילה היא ברית של הקב"ה עם אברהם, עוד לפני שהיה עם ישראל, ועוד קודם מתן תורה מלו בני ישראל שוב, ובלי זה לא יכלו לקבל את התורה. זו ברית שקודמת לתורה, ולכן מתאים שזרע אברהם ימשיכו לקיימה, אבל רק באופן ריקני. וכשהתורה חידשה פריעה, התחדש בזה ייחודו של עם ישראל, וכך מתקבלים גרים לעם ישראל. ולכן מל ולא פרע – כאילו לא פרע, שהרי מילה בלא פריעה שייכת גם בגויים, בבני קטורה, וכך נוהגים הישמעאלים, ולא מראה בזה כניסה לעם ישראל.

ברית מילה ביום השמיני – מדוע? הסיבה ש(אולי) לא ידעתם