הפיזור בבבל ומסעו של אברהם: מה טמון בתוכנית האלוקית?

בפרשת השבוע מצטווה אברהם "לך לך מארצך". אמנם מעניין לגלות שלפני שאברהם הצטווה ללכת, הוא בעצם כבר היה בדרך, כפי שכתוב כמה פסוקים קודם לכן: "ויקח תרח את אברם בנו ואת לוט... ואת שרי... ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען, ויבאו עד חרן וישבו שם". ובכן, תרח כבר היה בדרך לארץ כנען.

הסיפור הקודם בתורה הוא סיפור מגדל בבל, המתחיל ב"ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים". כולם היו מאוחדים סביב פרויקט בניית המגדל, וה' אמר על כך "עתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות", ולכן הפיץ אותם על פני כל הארץ, ובלל את לשונם.

אך גם כאן, אם אנו קוראים כמה פסוקים קודם לכן, אנו קוראים תיאור של בני נח המתפצלים לשבעים אומות, וכל אומה גרה במקום אחר בעולם. ועל כל אחת מקבוצות האומות האלו התורה מסיימת: "אלה בני חם למשפחותם ללשונותם בארצותם בגוייהם", ובהמשך: "אלה בני יפת למשפחותם ללשונותם וכו'", וכך גם לגבי בני שם. אם כן, שבעים האומות התפלגו כבר קודם לכן, ולשונותיהם הנפרדות התפלגו כבר קודם לכן?

החיבור בין הסיפורים האלו מלמד אותנו את התוכנית האלוקית. התורה מתחילה בחטא: אדם הראשון חטא, ואם היה מקום לתלות את החטא בטעות שלו, הרי שדור המבול הוכיח שהאדם רק רע כל היום. אם תניח אותו לנפשו – הוא ידרדר לרע, ה' קבע שזה מוכרח להיות כך, ניחמתי כי עשיתיו, ולכן השמיד את כולם חוץ מאת נח. אבל אחר כך נשבע שלא יעשה זאת שוב. מדוע?

משום שאנו חוזרים שוב לנקודת ההתחלה. אין הבדל בין נח לבין שת: איש אחד מעמיד הרבה צאצאים, חולפים כמה דורות, ובסופו של דבר הרוע והחטא מתגברים, דווקא משום שהאדם מטבעו נוטה אל הרוע בלי התערבות אלוקית. זו בדיוק הסיבה שאין להשמיד אותו שוב ושוב, כי זה לא ישנה כלום. הסיפור יחזור על עצמו.

זה מומחש במה שקרה אחרי המבול: משפחת חם חטאה. נח מבין שלכל אחד מבניו יש אופי אחר, ולכן הוא מברך אותם וקובע בכך את עתידם: יהיה להם אופי שונה ועתיד שונה. נכון שיהיו לו הרבה צאצאים רשעים, אבל יהיו לו גם צדיקים. מדוע נח אומר "יפת אלוהים ליפת וישכון באהלי שם"? אם שם יהיה הצדיק, נח צריך לצוות שגם יפת יהיה כפוף לשם, ולהגיד בצורה ברורה ששם יהיה ממשיך דרכו ובקולו ישמעון.

הסיבה היא, כמו שאמרנו לעיל, שלשים מישהו בראש האנושות ולומר להם מאיזה עץ לא לאכול, מחזיר אותנו לנקודת ההתחלה. התוכנית האלוקית הולכת בכיוון אחר. אין טעם להשמיד את הרשעים, כי בסופו של דבר הרוע מתגבר, בדיוק כמו שבטבע אי הסדר מתגבר (החוק השני של התרמודינמיקה). יש לטפח את הטוב שיהיה עצמאי, ויוכל לחלחל על ידי מעשי האדם, מלמטה למעלה, עד שיתפשט בכל העולם, ולא על ידי התערבות ה' מלמעלה למטה.

לכן נח מודיע לבניו שה' ישכון באהלי שם, אבל בפועל הוא מפריד ביניהם, מפזר אותם. כל אחד הולך לארץ שמתאימה לו, אולי מנסה לברוח מגורלו, וכך נוצרות שבעים אומות, ללשונותיהן. אם נשים לב, במפת שבעים האומות – אף אחת לא מאכלסת את ארץ כנען. הכנעני מקבל את מישור החוף, לא את פנים הארץ. כי המטרה היא שאחת האומות תתחיל לפתח את הטוב ואת התיקון.

כאשר נסעו מתכנני המגדל מקדם, הם יצרו קיבוץ גלויות מחודש. הם רצו לחזור לפאר שלפני המבול. לשחזר את הגדולה ואת מפעלי הראווה של הקדמונים. לשם כך הם רצו לאחד את כל האנושות, למה שמהר מאד הפך למשטר טוטליטרי. התיאור של חז"ל את הפועלים המתאבלים על לבנה שנפלה יותר מעל אדם שנפל, הוא רוח הקודש גמורה והבנה מעמיקה של המציאות, שאותה ראינו במשטר טוטליטרי כדוגמת המשטר הקומוניסטי: מעשה "סאבוטז'" (חבלה) במפעל הייצור של אמא רוסיה היה הרבה יותר חמור מאשר חיי אדם.

לכן אומר ה': עתה לא ייבצר מהם כל אשר יזמו לעשות. מדוע לא יבצר? משום שהאדם נברא עם כוחות עצומים ועם צלם אלוהים. הוא יכול להיות מושל הבריאה, כפי שהובטח לאדם הראשון, אבל זה לא טוב. השליטה הטוטליטרית של האדם תביא מהר מאד דור מבול חדש. מעין המשטר הפרוגרסיבי שרוצים מאמיני התבונה לפתח בדורנו. הקב"ה הפריד את הלשונות לגוייהן כדי שלא יתמקדו בעוצמה הפיזית, אלא להיפך, יפתחו כל אחד מחשבות משלו, יתבוננו בבריאה ובטבעה בלי המשקפיים של השלטונות, וכך ישמור כל אחד על יחודו, עד שלאט לאט יתנוצץ הטוב שנובע מצלם אלוקים שבאדם, ואחרי שיכה שורש ואחיזה יתפשט עוד ועוד, כי אנשים יראו את האור כי טוב. שכן לא מדובר בציווי שבא על ידי מבול, שכאשר חולף הפחד חולף המסובב, אלא בהכרה שכלית ונפשית, שתינטע בליבות האנושות.

התוכנית האלוקית מעתה היא לא להשמיד על ידי מבול, אלא להתערב בהסתר. למנוע מצב של ביטול התוכנית האלוקית. לכן ה' הפיץ את יושבי המגדל ובלבלם, שישובו למצב של הפיזור, שטוב להם וטוב לעולם. אך עדיין, בשנער – היא בבל – נשאר הבסיס של הקבוצה הזו, שאיבדו מזמן יכולת חשיבה עצמאית, ורצו לשעבד את כולם לסגידה שלהם לבנייני ענק ופסילי ענק.

תרח אמנם היה עובד אלילים, אבל התנגד לגישה הזו. הוא למד את הלקח מדור הפלגה, הוא רצה להתנתק וללכת לארץ כנען, שהיתה פנויה ואף עם לא נחל אותה (הכנעני כבש אותה בימי אברהם). בנו אברהם כבר התקדם צעד אחד קדימה, והתנתק גם מהאלילות. ועדיין, מלך בבל ניסה לאלץ אותו להיות כמו כולם, אבל ה' הוציאו מאור כשדים, וציווה אותו ללכת לארץ כנען, ושם להפיץ את הטוב – לא על ידי הקמת אימפריה, אלא על ידי נדודים, הכנסת אורחים, קידוש שם שמים והרבה פעולות קטנות, שהצטרפו במשך ארבעת אלפים שנה למהפכה עולמית אדירה. כפי שהבטיח לו ה', בזכות התהליך שהתחיל בהליכה הזו "מארצך ממולדתך ומבית אביך", אברהם נעשה אב המון גויים, "והתברכו בזרעך כל משפחות האדמה". כיום, רוב האנושות מייחסת את עצמה לאמונתו של אברהם, ומתברכת בכך.