סיון רהב מאיר
סיון רהב מאיר: הכירו את המשפיענים הכי גדולים בעולם
ציטוטים שכדאי להכיר מיעקב כהן ז"ל, המשפיענים הגדולים בעולם – אברהם ושרה, מה יקרה בסוף הדרך שלנו, ואיפה נמצאות התכונות של אבות האומה
- סיון רהב מאיר
- פורסם ו' חשון התשפ"ה
קראתי ושמעתי ראיונות שנתן השחקן יעקב כהן ז"ל, שהלך לעולמו השבוע בגיל 66. נדמה לי שמעבר לכל המחזות, הסרטים והפרסום, יש פה השקפת עולם בנויה, שכדאי להכיר:
* קודם כל, ההודיה הבלתי פוסקת שלו: "זו כזו זכות לעמוד על הבמה. אני כל כך אוהב את העבודה שלי. מבחינתי – כל תפקיד הוא תפקיד חיי. הקדוש ברוך הוא נתן לי מתנה – להצחיק, לשמח, לרגש. ובסוף עוד מוחאים לי כפיים. איפה ראית עובד שבסוף יום עבודה מוחאים לו כפיים?".
* אבל הוא לא התמכר למחיאות הכפיים. בריאיון שנתן הוא הצביע על האייפון שלידו: "הלכה התמימות, הצניעות, הפשטות. אין כבר 'וואו'. פעם היית צריך לנסות לדמיין. היית קורא, מספר סיפורים. היום אין דברים כאלה, בלחיצה אחת אתה רואה את כל העולם מול העיניים. אין לי פייסבוק ואינסטגרם. לשפוך את החיים שלי החוצה? מה פתאום, אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין. אני לא יכול לתעד את החיים שלי כל הזמן, זה מעייף. 'הייתי בסופר', 'קניתי לאשתי', 'הנה אני שותה קפה'. זה לא אני".
* יעקב חזר בתשובה לפני שנים. כשנשאל למה הוא כמעט לא מדבר על כך, ולא מסכים לתת הרצאות על סיפורו, ענה: "קטונתי. לא הכול צריך לעשות בפומבי. 'הנה, אני עובר תהליך'. תשובה זו עבודה קשה, יומיומית. צריך להפסיק עם הבינוניות".
* ובריאיון אחר סיפר: "החזרה בתשובה נותנת לי הרבה כוח. פעם חשבתי שהכול בשליטתי. היום אני יודע שאם לא הולך, אז לא הולך. פעם הייתי מתעצבן מכל דבר. היום אני יודע שהכעס זה רעל, ממש רעל. אני יודע שיש התנהלות מלמעלה בעולם, ואני יותר רגוע. התשובה נותנת לי איזון ופרופורציות. דווקא במקצוע כמו שלי אתה יכול ליפול בקלות לאגו, גאווה, לחשוב אני ואני ואני. התשובה מעמידה אותך במקום הנכון".
תנחומים למשפחתו, ולכל צופיו ואוהביו.
מי האנשים הכי משפיעים?
התחלנו. פרשת "לך לך", ספר בראשית. אברהם אבינו ושרה אימנו עולים על בימת ההיסטוריה, ולא יורדים ממנה עד היום. פתאום יש בעולם צדקה וחסד, אמונה ותורה. יש גם כיוון - ארץ ישראל, ויש גם הבטחה - יהיו קשיים, אבל יש לכם בשורה נצחית. אתם בצד הנכון של ההיסטוריה, ובסוף אתם תהיו ברכה לכל העולם כולו.
המילים "משפיענים" ו"עוקבים" פופולאריות מאוד היום. אם חושבים על זה, אברהם ושרה הם המשפיענים הכי משפיעים בכל ההיסטוריה. מיליארדים של עוקבים. והכול מתחיל מהאוהל הקטן שלהם, מהשפעה אישית, מחינוך, מהקשבה לקולו של אלוקים. בלי לשים לב, עד היום אנחנו בעצם קוראים להם אבא ואמא, אברהם אבינו ושרה אמנו.
השבוע זה משמעותי במיוחד להיזכר בכל מה שקרה להם בפרשה. הנדודים, הרעב, המלחמות, השבי, האויבים, העקרות... ללמוד על כל הניסיונות, כדי לקבל כוחות לניסיונות שלנו, בתקופה הזו. אי אפשר לעשות "עוקב", אבל אפשר לעקוב, לקרוא, להתחזק מהסיפור של אבא ואמא ומההבטחה בפרשה: "וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה".
בשורות טובות.
דברים על פרשת השבוע
1. פרשת השבוע, פרשת "לך לך", היא הפרשה השלישית בתורה, אחרי בראשית ונח. אפשר לומר שאנחנו מתחילים מבראשית, בפעם השלישית. הניסוי האוניברסלי, הגלובלי, של גן עדן, תיבת נח ומגדל בבל – נכשל. צריך עולם שיש בו עמים, מדינות וזהויות. צריך את אברהם כדי שיקים אומה שתהיה לבסוף אור לגויים, ברכה לעולם כולו.
2. אברהם אבינו ושרה אמנו עולים לראשונה על בימת ההיסטוריה, ולמעשה לא יורדים ממנה עד היום. אם היינו עורכים את מצעד המשפיענים על האנושות, הם היו במקום הראשון. מיליארדים בעולם רואים עצמם כממשיכי דרכם.
3. אברהם ושרה הם העולים החדשים הראשונים. "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ", נאמר לאברהם – והוא הלך לארץ ישראל. בעקבותיו, לאורך הדורות, הגיעו מיליונים.
4. המצווה הראשונה שאברהם מקיים, והיא גם המצווה היחידה בפרשה, היא ברית מילה. גם עליה כמעט מאה אחוז מצאצאיו מקפידים עד היום.
5. כדאי לזכור: בזמן אמת לא קראו לו אברהם אבינו. קראו לו בטח אברהם ההזוי, התמהוני. העולם כולו עבד עבודה זרה והאמין באלילים, והוא לימד את בשורת המונותאיזם, הצדקה והחסד, האמונה והאופטימיות.
6. ההפטרה שקוראים אחרי פרשת השבוע, היא מתוך דברי הנביא ישעיהו. אלה דברי חיזוק לבניו של אברהם. למשל: "וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי, יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ, זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי... אַל תִּירָא כִּי עִמְּךָ אָנִי".
מה יקרה בסוף?
הכל סוער כל כך. אחד האתגרים הקשים בחיים הוא לעבור דרך ארוכה ולא לדעת מתי היא תסתיים. אבל זה בדיוק מה שאברהם אבינו ושרה אימנו מלמדים אותנו בפרשה, וזה יסוד גדול: לצאת לעבר יעד כלשהו, בלי לדעת בדיוק איך ומתי כל המסע ייגמר.
זה קשור גם לחיים הלאומיים שלנו (מתי תיגמר המלחמה? מתי עם ישראל יתגבר על כל הקשיים, מבפנים ומבחוץ?) וגם לחיים האישיים (מתי אתחתן? האם אמצא עבודה?). הדרך היא מרתון, ולא ריצת ספרינט.
"לֶךְ לְךָ... אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" – אלוקים שולח את אברהם למשימה, בלי לגלות לו לאן הוא הולך וכמה זמן זה ייקח. ואברהם יוצא לדרך בלי לדעת תשובות מדויקות. יש לו הבטחה כללית, גדולה: בסוף תגיע ליעד, בסוף יהיה טוב, בסוף אתה תהיה ברכה לעולם כולו. רק תמשיך לצעוד, תמשיך לשמוע בקולו של אלוקים ולעשות את הדבר הנכון. תמשיך ללכת. ועצם ההליכה - מיטיבה ומשפרת אותך.
אז מתי נגיע למחוז חפצנו? ומה נצטרך לעבור בדרך? אנחנו לא יודעים, אבל פרשנינו מסבירים שהמסע של אברהם נותן לנו כוח לכל המסעות המאתגרים שלנו. כי המסע עצמו בונה אותנו, נותן לנו קשר עם אלוקים, תחושה של משמעות, ואנחנו גם מקבלים שכר וברכה על כל צעד וצעד בדרך הארוכה.
שנגיע ליעד. בשורות טובות.
זכינו בירושה!
מכירים את זה שתינוק נולד, ואומרים שיש לו החיוך של אבא? או העיניים של אמא? ממש ככה, יש בנו גם התכונות של האבות והאימהות של האומה. את החסד של רבקה אמנו, או את התפילות של רחל אמנו. דור אחרי דור, התכונות האלה עברו אלינו, נצרבו גם בנו.
פרשות השבוע של ספר בראשית מציגות בפנינו כעת את כל האוצרות האלה: האמונה של אברהם אבינו, למשל, שרק שומע את הציווי האלוקי "לֶךְ לְךָ" – ומייד יוצא לדרך. ואז הקשר העמוק שלו לארץ ישראל. הוא הולך לאורכה ולרוחבה ושומע הבטחות על כך שגם אנחנו, הצאצאים שלו, נזכה לחיות פה. וגם החסד. האוהל של אברהם אבינו ושרה אימנו היה דוגמה יוצאת דופן להכנסת אורחים.
אלה לא רק סיפורים היסטוריים. זו תזכורת לפוטנציאל האדיר שלנו. הרי אנחנו רואים את כל זה עכשיו, בימינו, ובפרט בשנה האחרונה. אמונה, קשר לארץ, התנדבות, סולידריות וחסד – התכונות האלה הוטבעו בדי.אנ.איי שלנו, בעומק הנשמה, והן מועברות מדור לדור.
פרשנינו מזכירים לנו: כשקוראים בתורה את סיפורי האבות, אנחנו לא קוראים עלילה מעניינת שהתרחשה לפי אלפי שנים. אנחנו לומדים את עצמנו. מי אנחנו, למה אנחנו מסוגלים, מהיכן באנו ולאן אנחנו צריכים לשאוף.
שנזכה להמשיך את דרכם של האבות והאימהות של האומה.