מסע בעקבות חצר מות: מה מסתתר מאחורי השם המסקרן והמפחיד?

ברשימת צאצאי נח מוזכר מישהו שהשם שלו נשמע מפחיד: "וְיָקְטָן יָלַד אֶת אַלְמוֹדָד וְאֶת שָׁלֶף וְאֶת חֲצַרְמָוֶת" (בראשית י', כ"ו). מיהו חצרמות, ומדוע נקרא כך?

ובכן, חצרמות (حَضْرَمَوْت - Hadramaut) הוא אזור היסטורי מוכר בדרום חצי האי ערב. כיום הוא בתחום מדינת תימן, אבל מוזכר בכתבים העתיקים כתחנה חשובה ב"דרך הבשמים", היא הדרך שבה היו סוחרי הבשמים מובילים את מרכולתם מן המזרח הרחוק אל נמלי הים התיכון, ובהמשך גם אירופה. אזור חצר מות היה מפורסם במיוחד בסחר בלבונה ובמור. שמו השתמר לאורך אלפי שנים, והוא מזוהה בוודאות עם האזור המקראי. באזור זה היתה מדוברת "השפה החצרמותית".

המדרש בבראשית רבה נותן הסבר מפתיע לשם המקום. וכך אומר המדרש: "רַבִּי הוּנָא אָמַר מָקוֹם הוּא שֶׁשְׁמוֹ חֲצַרְמָוֶת, שֶׁהֵן אוֹכְלִין כְּרִישִׁים וְלוֹבְשִׁים כְּלֵי פַּפְּיָר (-בגדים מפפירוס), וּמְצַפִּים לַמִּיתָה בְּכָל יוֹם. רַבִּי שְׁמוּאֵל אָמַר אֲפִלּוּ כְּלֵי פַּפְּיָר אֵין לָהֶם".

רבי הונא מציין קודם כל את העובדה, שמדובר לא רק בשם של אדם, אלא שידוע הוא גם ששם זה הוא שם מקום: "מקום הוא ששמו חצרמות", אבל הוא ממשיך גם בתיאור מפורט של תושבי המקום. התיאור כולל שלושה מרכיבים: אופן מחייתם - "אוכלין כרישים", לבושם - "לובשים כלי פפיר", ותפיסת עולמם - "מצפים למיתה בכל יום". רבי שמואל מוסיף נדבך שמחריף את התמונה באומרו "אפילו כלי פפיר אין להם", ומדגיש בכך את עומק עוניים.

בעל ה"יפה תואר" מציע שני הסברים משלימים למהות התיאור המדרשי. ההסבר הראשון מתמקד במציאות החומרית, ומתאר מצב של עוני ומחסור קיצוני, כאשר ה"ציפייה למוות" נתפסת כתוצאה ישירה של המצוקה החומרית. ההסבר השני מציע ממד רוחני עמוק יותר, ומדבר על אנשים "המתבודדים במושכלות", שאינם עובדים את האדמה מבחירה, אלא מתקיימים ממה שמוצאים "מוכנים על פני השדה", כאשר חוסר הביטחון בעולם הזה הוא פרי בחירה מודעת.

בסוף פירוש היפה תואר מופיעה הערת המהדיר, רבי מרדכי פלונגיאן (1814-1883): "ואולי כוונתו על הטראגלאדיטען". פלונגיאן, שהיה מורה ראשי לש"ס ופוסקים בבית המדרש לרבנים בווילנה ומגיה ראשי בדפוס האלמנה והאחים ראם, שילב בין בקיאות במקורות התורניים לידע היסטורי רחב. הערתו הקצרה פותחת צוהר להבנה היסטורית חדשה של דברי המדרש.

התרוגלודיטים, שמשמעות שמם ביוונית היא "שוכני המערות" (τρωγλοδύται), היו קבוצות אוכלוסייה שתועדו בהרחבה במקורות היווניים והרומיים. החל מהרודוטוס במאה החמישית לפני הספירה, דרך אגתרכידס במאה השנייה לפני הספירה, וכלה בסטראבו ופליניוס הזקן בתקופה הרומית, נמצאים תיאורים מפורטים של אוכלוסייה זו. המקורות העתיקים ממקמים את התרוגלודיטים לאורך חופי הים האדום וחצי האי ערב, כולל אזורים הסמוכים לחצרמות ההיסטורית.

המקורות ההיסטוריים מספקים תמונה מפורטת של אורח חיי התרוגלודיטים. הם חיו במערות, בין אם טבעיות או חצובות, וניהלו אורח חיים של הסתפקות במועט. תזונתם התבססה בעיקר על מה שיכלו לאסוף מהטבע, ללא פיתוח של חקלאות מסודרת. חייהם החברתיים התאפיינו בפשטות קיצונית, כולל לבוש מינימלי ואורח חיים נוודי למחצה. סטראבו מדגיש במיוחד את יחסם המיוחד למוות ולטקסי קבורה. לדבריו, הם ראו במוות חלק טבעי ובלתי נמנע מהחיים, וערכו טקסי קבורה ייחודיים שביטאו תפיסה זו.

השוואה בין תיאורי התרוגלודיטים במקורות העתיקים לתיאור במדרש מגלה הקבלות מפתיעות. המדרש מתאר אנשים "שהיו מצפים למוות בכל יום" - ביטוי שמשתלב היטב עם התיעוד ההיסטורי על יחסם המיוחד של התרוגלודיטים למוות. תיאור הלבוש במדרש - "לובשים כלי פפיר" ו"אפילו כלי פפיר אין להם" - מתכתב עם התיאורים ההיסטוריים של הפשטות הקיצונית בלבושם. כמו כן, אורח החיים המתואר ביפה תואר, של אנשים המתקיימים ממה שמוצאים "מוכנים על פני השדה", תואם את התיאורים של דרך חייהם של התרוגלודיטים.

זיהוי זה של תושבי חצרמות עם התרוגלודיטים מסייע ליישב פרדוקס היסטורי מעניין: כיצד ייתכן שבאזור חצרמות, שהיה ידוע כמרכז מסחרי משגשג בדרך הבשמים העתיקה, התקיימה אוכלוסייה בעלת מאפיינים כה ייחודיים של עוני או פרישות? התשובה טמונה בכך שהתרוגלודיטים חיו בשולי החברה המאורגנת, גם באזורים שהיו מרכזי מסחר חשובים. הם בחרו באורח חיים שונה, אם מבחירה ואם מאילוץ, תוך שמירה על מאפיינים תרבותיים ייחודיים.

הצעתו של פלונגיאן לזהות את תושבי חצרמות עם התרוגלודיטים מעניקה עומק היסטורי לדרשת חז"ל. היא מראה כיצד המדרש, בדרכו הייחודית, משקף מציאות היסטורית מתועדת. הפירוש "שהיו מצפים למוות" אינו רק דרשה על השם, אלא מתאר מאפיין תרבותי מובהק של אוכלוסייה היסטורית מוכרת. יתר על כן, הזיהוי מסביר את שני הפירושים המשלימים של היפה תואר - הן את ההסבר המתמקד בעוני החומרי, והן את זה המדגיש את הפרישות הרוחנית, שכן שני אלה היו מאפיינים מוכרים של חברת התרוגלודיטים, כפי שעולה מהמקורות ההיסטוריים.