בוני הארץ (ט'): פרויקט היסטורי - השכונות שמחוץ לחומות

פרויקט היסטורי מיוחד ויוצא דופן שנעשה על ידי בני היישוב הישן, היה יציאה אל מחוץ לחומות ירושלים.

במשך שלשת אלפי שנים לא השתנה גודל העיר ירושלים, כל ימי גדלה ותפארתה התרחשו בין החומות האלו, לאורך כל ההיסטוריה שלה.

במאה ה-19 קמו בני הישוב הישן, והעזו לבנות שכונות חדשות ליהודים מחוץ לחומה, במקומות שנחשבו מסוכנים, ושאף אדם לא ההין לשהות בהם לבדו.

כותב ד"ר ישראל ברטל: "בני ירושלים או צפת רצו להוכיח כי הם מסוגלים ליצור כל מפעל על בסיס מסורתי, בלי לקרוא תיגר על מבנה היישוב ועל מטרות קיומו. כך יצא יואל משה סלומון בעיתונו "יהודה וירושלים" נגד הביקורת האירופית וטען כי ראשי הכוללים פרושים הם העוסקים בכל לבם ביישובה של ארץ הקודש".

עד שנת תרכ"ז 1867 אסרו השלטונות הטורקים על מי שאינו מוסלמי, או על מי שאינו נתין עות'מאני, לרכוש קרקעות או בתים בירושלים. כמו כן, היה אסור מטעמי ביטחון לבנות מחוץ לחומות. החל מן הרפורמות שלאחר 1840 שהזכרנו בפרק הקודם, נקבע שמותר גם לנתינים לא מוסלמים לרכוש קרקעות בירושלים וסביבתה. ב-1859 הותר לרוסים לבנות מחוץ לחומות, דבר ששימש לאחר מכן תקדים לבוני השכונות.

את ראשית המפעל מתאר פרופ' בן אריה: "עד 1882 קמו בירושלים שמחוץ לחומות 9 שכונות יהודיות שיאה להן השם השכונות החלוציות". ראוי לציין כי כמעט כל היהודים שבנו את השכונות בירושלים היו יהודים דתיים, חלקם היו בעלי השקפות אורתודוקסיות שמרניות, וחלקם דגל בהשקפות ליברליות (יואל רפל, תולדות א"י, כרך ב' עמ' 554).

אלו הן השכונות הראשונות:

¨ משכנות שאננים - הוקמה על ידי מונטיפיורי עבור תלמידי חכמים עניים.

¨נחלת שבעה - הוקמה על ידי שבעה צעירים, בנים למשפחות ותיקות ביישוב, ביניהם ר' בנימין סלאנט, בנו של הרב שמואל סלאנט - רבה של ירושלים; ר' יוסף ריבלין - מי שהיה צאצא של ר' בנימין; ור' הלל משקלוב (מראשוני תלמידי הגר"א שעלו לארץ שני דורות קודם). הקרקע נרכשה כבר בראשית שנות השישים, בשעה שעדיין אסור היה לנתינים לא מוסלמים לרכוש קרקעות בירושלים, ולכן צריך היה למצוא נתינה עות'מאנית ולרשום את הקרקע על שמה.

¨מחנה ישראל - נבנתה ביוזמת הרב דוד בן שמעון, מנהיג עדת המערביים (יוצאי צפון אפריקה).

¨בית דוד - נתרמה על ידי נדבן יהודי לתלמידי חכמים פרושים וחסידים.

¨מאה שערים - נבנתה מכספי תושבי ירושלים עצמם, לאחר שר' יוסף ריבלין יזם את הקמת "חברת בוני ירושלים", שביקשה להקים שכונה ובה מאה בתים מכספי החברים עצמם. השכונה הוקמה "בריחוק רב מהשכונות הראשונות, במקום שמם, שורץ נחשים ועקרבים, שכפי הנראה לא עבר בו אדם מזמן חורבן הבית". החברים נמנו עם כוללות הפרושים.

¨אבן ישראל - נבנתה על ידי "חברת בוני ירושלים", כנ"ל.

¨משכנות ישראל - נבנתה על ידי "חברת בוני ירושלים", כנ"ל.

"התקנות של מאה שערים ונחלת שבעה שימשו דוגמא לכל השכונות הנוספות. הצד השווה בכולן הוא היוזמה העצמית של בני-ירושלים, שטיפחו את מפעל הבניה בכוחות עצמם וללא עזרה מן החוץ".

בעקבות שכונות אלו נבנו שכונות רבות אחרות:

בתרל"ה, 1875 - הוקמה השכונה "קריה נאמנה" ביזמת ניסן ב"ק, מנהיגם של החסידים בירושלים.

בתרל"ז, 1877 - הוקמה שכונת "בית יעקב" על ידי כולל הפרושים".