הורים וילדים
מה קורה כשאנחנו מזהים סכנה במקום שבו אינה נמצאת?
המערכת הסימפתטית "מזהה" סכנה, כאשר היא מתבססת על ידע שבתך צברה מאירועים שחוותה. אז מה עושים?
- הידברות
- פורסם ט' חשון התשפ"ה
(צילום: shutterstock)
בתי הבכורה בת ה-15 מספרת שהיא מתעוררת באמצע הלילה שטופת זיעה, עם דופק מהיר, קוצר נשימה ורעד בגוף. כשאני שואלת אותה למה היא מרגישה כך, היא מספרת שהיא חוששת שיקרה משהו לאחים שלה בזמן שאני ישנה, או שאולי שכחתי לתת תרופה לאחד הבנים, ומי יודע מה יקרה לו... מה זה יכול להיות? ומה עלי לעשות?
התיאור הזה מוכיח כמה בתך זקוקה לעזרה. היא סובלת, והסבל הזה מיותר.
כידוע, במוח יש לנו כל מיני מערכות, כאשר אחת מהן היא המערכת הסימפתטית. תפקידה לגרום לנו להיות ערניים ולתפקד בחיי היום יום. במצבי איום היא דואגת להבטיח את ההישרדות שלנו, וזאת היא עושה על ידי עוררות יתר: היא מעלה את לחץ הדם ואת דפיקות הלב, גורמת לנו להיות בדריכות ולהיות מוכנים להילחם, לברוח או לקפוא. איך כל זה קשור לבתך?
המערכת הסימפתטית "מזהה" סכנה, כאשר היא מתבססת על ידע שבתך צברה מאירועים שחוותה, שמעה או קראה, וכך קורה שכשהידע מוטעה – המערכת הנ"ל מזהה שמדובר במצב מסוכן, בזמן שאין שום דבר מסוכן. מסיבות אלו ואחרות יצרה המחשבה המוטעית שלה הקשרים והתניות חסרות ממש.
בתך דרוכה, לוקחת על עצמה אחריות ועול יותר ממה שנדרש. דריכות זאת גורמת לה לחרדות שמהן היא סובלת.
אני מקווה שידיעת הדברים תסייע לה, אבל היא לא בהכרח פתרון. כדאי שתפנה לעזרה מקצועית. מאחלת לה הצלחה ויציאה מאפלה לאורה. (יפה איפרגן, MA, אשת חינוך ומטפלת CBT במחלקת "נפשי בשאלתי")