ידידיה מאיר: אחרי התפילה הראשונה על טראמפ, הגיע הזמן לשנייה ולשלישית

1. עכשיו, אחרי שהתפילה הראשונה שלנו על טראמפ נענתה משמיים והוא ניצח בחסד ה', הגיע הזמן לתפילה השנייה והשלישית.

התפילה השנייה היא שטראמפ יאריך ימים על ממלכתו. הרי זה היה עניין של סנטימטרים, אפילו מילימטרים, בניסיון ההתנקשות המפחיד ההוא. ואחריו, כזכור, היה עוד ניסיון. אז שטראמפ לא יחוסל, קודם כול לא על ידי הדיפסטייט בדרכים שהיא יודעת לחסל, ולא יחוסל כפשוטו.

נכון, עכשיו כשהוא נשיא נבחר, ולא רק מועמד לנשיאות, מעגל האבטחה שלו גדל והתעבה. אבל מצד שני גם מעגל האיומים עליו גדל והתעבה. אז נתפלל שהנותן תשועה למלכים וממשלה לנסיכים יברך, ובעיקר ישמור וינצור, את דונלד בן פרד מכל מתנקש.

2. ואם כבר עושים "מי שבירך" למנהיגים מפני מתנקשים, אפשר להוסיף עוד מישהו? מכירים את אלה שדוחפים עוד ועוד שמות למי-שבירכים? אז בבקשה רק עוד שם אחד: בנימין בן בנציון. אנחנו נמצאים בשבוע שבין ארבעה בנובמבר לי"ב במרחשוון. ב־29 השנים האחרונות מנהג ישראל דין הוא, שבימים הללו שבין יום הזיכרון הלועזי לרצח רבין ובין התאריך העברי, התקשורת מוטרדת מאוד מהקיטוב וההקצנה ומזהירה מפני מילים שיכולות לרצוח. כתבים חושפים הקלטות סתרים של פעילי ימין, מחפשים ציטוטים של רבנים, מתעדים גרפיטי. השנה, משום מה, פחות עוסקים בזעזוע מהסתה והסלמת השיח, אף על פי שלא צריך להיות מומחה גדול לאבטחת אישים או להסלמת שיחים כדי להבין שמבחינת האווירה ציבורית, הסכנה לחיי ראש הממשלה ברורה ומיידית.

כבר 29 שנים מזדעזעים ממה שנאמר וממה שנכתב על השלטים (בידי סוכן השב"כ אבישי רביב) בעצרת ההיא בכיכר ציון. אבל היום, בכל לילה סטנדרטי בקפלן – סטנדרטי לגמרי, אני לא מדבר עכשיו על ליל גלנט 1 ו־2, כן? – נאמרים דברים חמורים פי כמה. אני כבר לא מדבר על האלימות הפיזית ועל פריצת מחסומים סביב בית ראש הממשלה.

אז לאן נעלמו הפאנלים בנושא "האם הלקח מרצח רבין לא נלמד"? ואם כבר מדברים: איפה הכתבות המרגשות והמתרפקות על הסכמי השלום שרבין עשה עם ערפאת על מדשאות הבית הלבן? ובעיקר, למה פתאום כבר לא משמעים שוב ושוב, כמדי שנה, את נאומו האחרון של רבין, דקות לפני שנרצח, נאום שרלוונטי השנה יותר מאי פעם: "האלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה הישראלית. יש לגנות אותה, להוקיע אותה, לבודד אותה... בדמוקרטיה יכולות להיות מחלוקות, אך ההכרעה תהיה בבחירות דמוקרטיות"?

3. ובחזרה לטראמפ, אל התפילה השלישית: שמעתי עליה כמה שבועות לפני הבחירות, אבל לא רציתי להדהד אותה כדי לא לרפות חלילה את הידיים במאבק על כל קול למען ניצחונו של טראמפ וכישלונה של האריס. יהודי מוכר, שמיודד עם טראמפ ועבד איתו במשך כמה שנים, אמר: צריכים להתפלל שטראמפ ייבחר, וצריכים להתפלל שטראמפ יישאר טראמפ.

לעולם לא אשכח את אותו יום שלישי של בחירות 2003. יום הבחירות חל להיות בשבוע שקוראין בו את פרשת בשלח, ואחד ממתפללי בית הכנסת במושב שלנו ניגש אל אבא שלי אחרי התפילה ותוך כדי שהוא חולץ את התפילין אמר בחגיגיות: "אל תדאג, כבוד הרב, הניצחון של אריק שרון מובטח. זה כתוב בפירוש בשירת הים: 'אריק חרבי – תורישמו ידי'. אתה תראה שבעזרת ה' אריק ינצח את כל האויבים!".

וכך, אכן היה. בדיוק כנאמר מפורש בתורה, אריק שרון ניצח בבחירות, לשמחת כל מי שארץ ישראל יקרה לליבו. ניצחון מוחץ, עם 38 מנדטים לליכוד. את מה שקרה בסוף אין צורך להזכיר. אך באותו רגע, שנתיים ומשהו לפני ההתנתקות, חשבנו שאנחנו יודעים מה טוב לנו ומי טוב לנו. הלוא אם חלילה היה מנצח בבחירות ההן עמרם מצנע יו"ר מפלגת העבודה ולא שרון, בטח הייתה דאגה גדולה בימין, ובעיקר ביישובי יהודה ושומרון, ובעיקר־בעיקר ביישובי חבל עזה. מה יהיה עכשיו? מי יחזק את ההתיישבות? מי יילחם באויב?

אבל בבחירות ההן נבחר אריק שרון ולא מצנע, וכולנו נשמנו לרווחה. ואז, בתוך שנתיים, נתקיים בתושבי גוש קטיף וצפון השומרון מקרא שכתוב: ארדוף, אשיג, אחלק שלל, אזרוק לקראווילות.

אז אני לא רוצה להרוס מסיבות (יש בתקשורת מספיק אנשים שעושים את זה מצוין). השמחה עכשיו גדולה מאוד ומוצדקת מאוד. אבל יש לנו עוד הרבה על מה להתפלל.

4. ואם מדברים על שמחה גדולה ומוצדקת, חשוב שנבין שהניצחון של טראמפ הוא לא רק סיפור פוליטי. הוא סיפור של זהות ושל ערכים. של בני אור מול בני.ות פרוגרס.

הרפורמים והשמאל היהודי בארצות הברית אוהבים להשתמש במושג היפה, הקוסמופוליטי והלא מחייב "תיקון עולם" (למרות שבהקשר המלא הוא הכי מחייב: "לתקן עולם במלכות ש־ד־י"!). ובכן, בבחירה בטראמפ, על כל מגרעותיו האישיות, יש ממש תיקון עולם. הפרשנות המדויקת ביותר שקראתי השבוע, יותר מכל הפרשנויות של מומחי ארצות הברית למיניהם, הייתה זו של ארגון "חותם – יהדות על סדר היום", שנמצא בשנים האחרונות בחזית המאבק בהשתלטות הארגונים הפרוגרסיביים על מדינת ישראל ומוסדותיה: "תוצאות הבחירות בארצות הברית הן בשורה טובה לאנושות ובשורה רעה לתרבות הפרוגרסיבית. העולם החופשי מבין כי הפרוגרס מוביל אותו לאבדון והלילה הוא הצביע בעד שמרנות, נורמליות ודרך ארץ שקדמה לתורה".

ושימו לב לפסקה הבאה: "לעם ישראל יש תפקיד מוביל בתהליך הזה. עיני כל העולם נשואות אלינו ואין ספק כי ההתנהלות של עם ישראל במלחמה בשנה האחרונה, שבה הקריאה בשם ה' והערכים היהודיים הם המוטיב המרכזי בדרך לניצחון, נותנת כוח לעולם להיחלץ מהבוץ הפרוגרסיבי ונוטעת בו תקווה שאפשר לקיים עולם מוסרי יותר, שבו האור יכול לנצח את החושך, הטוב את הרע והאמת את השקר. יש לנו עוד דרך ארוכה, אבל הלילה קיבלנו זריקת עידוד לקריסת התרבות הפרוגרסיבית. עם ישראל בדרך הנכונה, להוביל את העולם למקום שטוב יותר לחיות בו, בעזרת ה'".

אמן!

הטור פורסם בעיתון "בשבע".