סיון רהב מאיר: העידן החדש של טראמפ, ומקור הכוח האמיתי

1.עידן טראמפ החל. שמעתי השבוע כל כך הרבה פרשנויות ותחזיות, שביקשתי לחזור אל העובדות. אל המציאות הפשוטה שאי אפשר להכחיש: בקדנציה הקודמת של טראמפ התחוללו, לצד כל השערוריות והבלגן, כמה דברים דרמטיים, טקטוניים, בהקשר הישראלי והיהודי. התגשמות נבואות של ממש, שאף  פרשן לא חזה מראש. החזרה שלו לבית הלבן מעלה את השאלה מה עוד אנחנו רוצים. האם אנחנו חולמים בגדול? הנה רק תזכורת:

• השגרירות האמריקנית עברה רשמית לירושלים. זו אמירה חשובה, בינלאומית, ועוד מדינות החלו להכיר בכך בהדרגה.
• ריבונות ישראלית רשמית הוכרזה ברמת הגולן. ושוב, זה הרבה יותר מהצהרה. לא יאמן שלפני כמה שנים עוד היה מי שחשב למסור את הגולן לסוריה. רק לדמיין.
• הסכמי אברהם נחתמו בזה אחר זה עם ארבע מדינות מוסלמיות חשובות. בחריין, מרוקו, סודאן והאמירויות. זה קרה בלי שום סכסוך פנימי בינינו, בלי דרישה למסור שטחי מולדת, להיפך, מתוך עוצמה והערכה. וכמו שהדיון הציבורי על מסירת הגולן נראה היום הזוי, כך גם כל ישראלי שביקר בדובאי ואבו-דאבי לא הבין איך זה לא קרה לפני שנים. והיד עוד נטויה, להמשיך את גל ההסכמים המבורכים האלה.
• היחס לארגונים כמו האו"ם ואונר"א התחיל להתאזן בתקופת טראמפ. היום, אחרי 7.10, הצביעות והבעייתיות שלהם ברורות פי כמה. ארגוני השלום והסיוע התבררו מאז כמחרחרי מלחמה, ואונר"א התגלה כארגון טרור של ממש.
• שורת דמויות מרשימות קבעו את הטון. ניקי היילי, עם בהירות מוסרית יוצאת דופן בזירה הבינלאומית, נשלחה לאו"ם ושינתה את השיח כשגרירת ארצות הברית שם. יהודים מסוג חדש הופיעו בצמרת. יהודים שהגיעו לטופ מבחינת השפעה, אבל לא התבוללו ולא התבלבלו בדרך לשם. ג'ייסון גרינבלט, דיוויד פרידמן, ג'ארד קושנר, אבי ברקוביץ'. פתאום אמונה ותפילה, שבת וכשרות, ציונות ויהדות – זה חלק מסט הערכים.
• ומעל הכל, ממשל טראמפ קבע סדר עולמי חדש. בהיר ופשוט, אפילו שטחי, בדרכו הפשטנית של הנשיא: יש טוב ויש רע, וישראל היא הטוב. היא לא הבעיה של המזרח התיכון, היא הפתרון.

הרשימה הזו יכולה להתארך בקדנציה הנוכחית, השאלה היא האם יש לנו חלומות מספיק גדולים. ב-7.10 הרוע התקיף אותנו בצורה מפתיעה, מעבר לכל החלומות הכי שחורים. האם אנחנו מאמינים, רוצים, מתפללים ופועלים שגם הטוב יפתיע בעוצמה כזו? האם אנחנו מסוגלים לשאוף ולעצב עולם טוב יותר? השבוע קיבלנו הזדמנות.

בפרשת השבוע, פרשת לך לך, אלוקים אומר לאברהם אבינו: "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה. וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר, וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה". האם נרים מבט מכותרות היומיום באולפנים, מהפרשנים והסקרים ששוב טעו, אל ההיסטוריה והנצח, ונהיה ברכה?

ונכון, אי אפשר להתעלם מהשאלה: מה באשר לטראמפיזם? מה עם המידות האישיות של טראמפ, הטרלול, ההתנהלות, הגסות? אין צורך לעשות אותו למנהיג רוחני, ולכן התמונה המפורסמת שצולמה ב-7.10 השנה היא כה סמלית: בתאריך הטעון הזה, טראמפ ידע לאן להגיע. לקבר הרבי מלובביץ' בניו יורק, להתפלל ולומר תהילים, עם משפחות חטופים לצידו. בתמונה הזו רואים איש כוחני מאוד, שמגיע למקור הכוח האמיתי, הכוח הרוחני. רואים פה אדם משפיע מאוד, שנבחר השבוע לאיש החזק בעולם, אבל שמכיר בהשפעה ובחוזק מסוג אחר לגמרי. אז המנהיג הרוחני ומקור ההשראה עבורי בתמונה הזו הוא לא טראמפ. אבל יהי רצון שהוא יהיה כלי נכון, צינור מתאים, להביא טובה וברכה לעולם.

2. לפני שנה בדיוק, במלון כפר המכבייה, פגשתי קבוצת מפונים משדרות. עשרות אלפים פונו אז מבתיהם. אלה היו הימים הראשונים שאחרי שמחת תורה, ימי ההלם וההתפכחות הראשונים. גן ילדים הוקם שם בתוך המלון וגם בית ספר, אלפי מתנדבים מכל הארץ הביאו פינוקים והציעו עזרה, ובתוך כל הבלגן, כשראיינתי את אחד מתושבי שדרות, הוא אמר לי: "אני מחכה כבר לשמוע את פרשת לך לך". זו הייתה פרשת השבוע, והוא חיכה לקבל כוחות מאברהם אבינו ומשרה אימנו. מאחד הסיפורים המכוננים בתורה כולה. איך הם הקימו אומה חדשה, איך הם התמודדו עם קשיים וניסיונות רבים ועמדו בהם, איך הם הורישו לאנושות כולה ערכים, איך הם היו הראשונים ללכת בארץ הזו, לאורכה ולרוחבה, ולהוריש אותה גם לנו.

השנה הוא כמובן בבית, כבר חודשים ארוכים. הוא ורעייתו חזרו לעבוד, הילדים בלימודים, ושדרות שקטה, כמעט לגמרי. לא מזמן פורסם שהעיר היא יעד מוביל בהשקעות נדל"ן. המחירים שם רק ילכו ויעלו, והביקוש גובר. ועכשיו, תושבי שדרות הם אלה שמפנקים בלי הפסקה את החיילים, שפגעו כל כך משמעותית בחמאס השנה. סינוואר כבר בגיהינום, וכל תפיסת הביטחון מתחילה להשתנות. והוא, כבר חזר לבית הכנסת שלו. השבוע כתב לי: "שוב פרשת לך לך. המסע נמשך. המחיר כבד, הימים סוערים, עוד לא הגענו ליעד, אבל כמה התקדמנו"ץ

3. אז לסיום, טעימה מהפרשה עצמה. מהפסוק הראשון בלבד: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם: לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ". מהו הציווי הראשון שאלוקים אומר ליהודי הראשון? תלך. תזוז. תנוע. תפעל. אברהם חי בתוך חברה ומשפחה שהיו עובדי אלילים. עבודה זרה הייתה התרבות הרווחת, השלטת. הציווי הראשון הוא לכפור בקונספציה, לצאת מהקיבעון. לחשוב אחרת.

אברהם ושרה הם כיום הדמויות המשפיעות ביותר עבור מיליארדי מאמינים ברחבי העולם. אבל בזמן אמת הערכים שלהם היו קיצוניים, הזויים. אולי היחס השנה לישראל באו"ם או בבית הדין הבינלאומי בהאג יכול לתת לנו תחושה כזו, וגם מה שהתגלה בקמפוסים בארצות הברית או בחלק מהתקשורת העולמית.

אברהם מייסד אומה חדשה שמבוססת על אמונה, צדקה, חינוך, הכנסת אורחים. גם אם העולם כולו נגדנו, גם אם אומרים שזה בלתי אפשרי. זה הדי.אנ.איי היהודי כבר אלפי שנים. להתריס כלפי המוסכמות ולדרוש טוב יותר.

הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".