חוק לישראל

חוק לישראל - פרשת יתרו, יום רביעי

חוק לישראל לקריאה נוחה וברורה - פרשת יתרו, יום רביעי בשבוע. כולל חלקי תורה, נביאים, כתובים, משנה, גמרא, זוהר, מוסר והלכה

אא

תורה

(טז) כִּי יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר בָּא אֵלַי וְשָׁפַטְתִּי בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻקֵּי הָאֱלֹהִים וְאֶת תּוֹרֹתָיו: כַּד הֲוֵי לְהוֹן דִינָא אָתָן לְוָתִי וְדָאִינְנָא בֵּין גַבְרָא וּבֵין חַבְרֵהּ וּמְהוֹדַעְנָא לְהוֹן יָת קְיָמַיָא דַיְיָ וְיָת אוֹרָיָתֵהּ:
(יז) וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה אֵלָיו לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה: וַאֲמַר חֲמוּהִי דְמשֶׁה לֵהּ לָא תַקִין פִּתְגָמָא דְאַתְּ עָבֵד:
(יח) נָבֹל תִּבֹּל גַּם אַתָּה גַּם הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ: מִלְאָה תִלְאֶה אַף אַתְּ אַף עַמָא הָדֵין דִעִמָךְ אֲרֵי יַקִיר מִנָךְ פִּתְגָמָא לָא תִכּוֹל לְמֶעְבְּדֵהּ בִּלְחוֹדָךְ:
(יט) עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי אִיעָצְךָ וִיהִי אֱלֹהִים עִמָּךְ הֱיֵה אַתָּה לָעָם מוּל הָאֱלֹהִים וְהֵבֵאתָ אַתָּה אֶת הַדְּבָרִים אֶל הָאֱלֹהִים: כְּעַן קַבֵּל מִנִי אֲמַלְכִנָךְ וִיהֵי מֵימְרָא דַיְיָ בְּסַעְדָךְ הֱוֵי אַתְּ לְעַמָא (תְּבַע) אוּלְפַן מִן קֳדָם יְיָ וּתְהֵי מַיְתִי אַתְּ יָת פִּתְגָמַיָא לִקֳדָם יְיָ:
(כ) וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַתּוֹרֹת וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן: וְתַזְהַר יָתְהוֹן יָת קְיָמַיָא וְיָת אוֹרַיְתָא וּתְהוֹדַע לְהוֹן יָת אוֹרְחָא דִיְהָכוּן בַּהּ וְיָת עוֹבָדָא דִיַעְבְּדוּן:
(כא) וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת: וְאַתְּ תֶּחֶזֵי מִכָּל עַמָא גֻבְרִין דְחֵילָא דַחֲלַיָא דַיְיָ גֻבְרִין דִקְשׁוֹט דְסָנָן לְקַבָּלָא מָמוֹן וּתְמַנֵי עֲלֵיהוֹן רַבָּנֵי אַלְפִין רַבָּנֵי מָאוָתָא רַבָּנֵי חַמְשִׁין וְרַבָּנֵי עִשׂוֹרְיָתָא:

נביאים ישעיה פרק ז

(ג) וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל יְשַׁעְיָהוּ צֵא נָא לִקְרַאת אָחָז אַתָּה וּשְׁאָר יָשׁוּב בְּנֶךָ אֶל קְצֵה תְּעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה אֶל מְסִלַּת שְׂדֵה כוֹבֵס: וַאֲמַר יְיָ לִישַׁעְיָהוּ פּוּק כְּעָן לְקַדְּמוּת אָחָז אַתְּ וּשְׁאָר תַּלְמִידָךְ דְּלָא חָטְאוּ וּדְתָבוּ מֵחַטָּאָה לְסֵיפֵי מַזִּיקָת בְּרֵיכָתָא עִילִיתָא דִּי בְּכִיבֵּשׁ חֲקַל מִשְׁטָח קַצְרַיָּא:
(ד) וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִשָּׁמֵר וְהַשְׁקֵט אַל תִּירָא וּלְבָבְךָ אַל יֵרַךְ מִשְּׁנֵי זַנְבוֹת הָאוּדִים הָעֲשֵׁנִים הָאֵלֶּה בָּחֳרִי אַף רְצִין וַאֲרָם וּבֶן רְמַלְיָהוּ: וְתֵימָר לֵיהּ אִישְׁתְּמָר וְנוּחַ לָא תִּדְחָל וְלִבָּךְ לָא יָזוּעַ מִן קֳדָם תְּרֵי מַלְכַיָּא דְּאִנּוּן כְּאוּדַיָּא מִתַּנְנַיָּא הָאִלֵּין בִּתְקוֹף רֹגֶז רְצִין וַאֲרָם וּבַר רְמַלְיָהוּ:
(ה) יַעַן כִּי יָעַץ עָלֶיךָ אֲרָם רָעָה אֶפְרַיִם וּבֶן רְמַלְיָהוּ לֵאמֹר: חֲלַף אֲרֵי מְלָךְ עֲלָךְ אֲרָם בִּישָׁא אֶפְרַיִם וּבַר רֶמַלְיָהוּ לְמֵימָר:
(ו) נַעֲלֶה בִיהוּדָה וּנְקִיצֶנָּה וְנַבְקִעֶנָּה אֵלֵינוּ וְנַמְלִיךְ מֶלֶךְ בְּתוֹכָהּ אֵת בֶּן טָבְאַל: נִיסָק בְּאַרְעָא דְּבֵית יְהוּדָה וּנְחָבְרִינוּן וּנְשַׁוִּינוּן עִמָּנָא וְנַמְלִיךְ מַלְכָּא בְּגַוַּהּ יָת מִן דְּכָשַׁר לָנָא:
(ז) כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה לֹא תָקוּם וְלֹא תִהְיֶה: כִּדְנָן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים לָא תָּקוּם וְלָא תֶּהֱוֵי:
(ח) כִּי רֹאשׁ אֲרָם דַּמֶּשֶׂק וְרֹאשׁ דַּמֶּשֶׂק רְצִין וּבְעוֹד שִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה יֵחַת אֶפְרַיִם מֵעָם: אֲרֵי רֵישׁ אֲרָם דַּמֶשֶּׂק וְרֵישׁ דַּמֶשֶּׂק רְצִין וּבְסוֹף שִׁתִּין וְחָמֵשׁ שְׁנִין יִבָּטְלוּ בֵּית יִשְּׂרָאֵל מִמַּלְכוּ:

כתובים משלי פרק טו

(כה) בֵּית גֵּאִים יִסַּח יְהוָה וְיַצֵּב גְּבוּל אַלְמָנָה: בֵּיתָא דְגֵיוְתָנָא נְסַתֵּר אֱלָהָא וִיעַתַּד תְּחוּמָא דְאַרְמַלְתָּא:
(כו) תּוֹעֲבַת יְהוָה מַחְשְׁבוֹת רָע וּטְהֹרִים אִמְרֵי נֹעַם: מְרַחַקְתֵּיהּ דֶּאֱלָהָא מַחְשְׁבָתָא דְבִישְׁתָּא וְדַכְיָן מִלֵי בַסִימָתָא:
(כז) עֹכֵר בֵּיתוֹ בּוֹצֵעַ בָּצַע וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה: מוֹבִיד בֵּיתֵיהּ מְכַנֵּשׁ מָמוֹן דִּשְׁקַר וּדְסָנֵי מוֹהֲבִיָתָא דְמַגָן יְחֵי:
(כח) לֵב צַדִּיק יֶהְגֶּה לַעֲנוֹת וּפִי רְשָׁעִים יַבִּיעַ רָעוֹת: לִבָּא דְצַדִּיקָא רָנֵן בְּהֵימָנוּתָא וּפוּמְהוֹן דְּרַשִׁיעֵי מַבִּיעַ בִּישְׁתָּא:
(כט) רָחוֹק יְהוָה מֵרְשָׁעִים וּתְפִלַּת צַדִּיקִים יִשְׁמָע: רָחִיק הוּא אֱלָהָא מֵרַשִׁיעֵי וּצְלוֹתְהוֹן דְּצַדִּיקֵי יִשְׁמַע:
(ל) מְאוֹר עֵינַיִם יְשַׂמַּח לֵב שְׁמוּעָה טוֹבָה תְּדַשֶּׁן עָצֶם: נְהוֹרָא דְעַיְנֵי מַחֲדֵי לִבָּא שׁוּמְעֲתָא טָבָא מְדַהֲנָא גַרְמָא:

משנה בבא מציעא פרק ז

א. הַשׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֲלִים וְאָמַר לָהֶם לְהַשְׁכִּים וּלְהַעֲרִיב, מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לְהַשְׁכִּים וְשֶׁלֹּא לְהַעֲרִיב, אֵינוֹ רַשַּׁאי לְכֻפָּן. מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לָזוּן, יָזוּן, לְסַפֵּק בִּמְתִיקָה, יְסַפֵּק. הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה. מַעֲשֶׂה בְרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן מַתְיָא שֶׁאָמַר לִבְנוֹ, צֵא שְׂכֹר לָנוּ פוֹעֲלִים. הָלַךְ וּפָסַק לָהֶם מְזוֹנוֹת. וּכְשֶׁבָּא אֵצֶל אָבִיו, אָמַר לוֹ, בְּנִי, אֲפִלּוּ אִם אַתָּה עוֹשֶׂה לָהֶם כִּסְעוּדַת שְׁלֹמֹה בִשְׁעָתוֹ, לֹא יָצָאתָ יְדֵי חוֹבָתְךָ עִמָּהֶן, שֶׁהֵן בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב. אֶלָּא עַד שֶׁלֹּא יַתְחִילוּ בִמְלָאכָה צֵא וֶאֱמֹר לָהֶם, עַל מְנָת שֶׁאֵין לָכֶם עָלַי אֶלָּא פַת וְקִטְנִית בִּלְבָד. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר, הַכּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה:

ברטנורה  (א) השוכר את הפועלים. אינו רשאי לכופן. ואע''ג דטפא להו אאגרייהו משאר פועלים, לא מצי אמר להו האי דטפאי לכו אאגרייכו אדעתא דמקדמיתו ומחשכיתו בהדאי, דאמרי ליה האי דטפאת לן אדעתא דעבדינן לך עובדתא שפירתא: במתיקה. לפתן: הכל כמנהג המדינה. הכל לאתויי דוכתי דנהיגי פועלים למיכל ולמשתי בצפרא בביתו של בעל הבית קודם שיצאו למלאכתם, דאי אמר להו בעל הבית קדימו לעבידתייכו בשדה ואביא לכם מאכלכם שם, אמרי ליה לא, אלא עתה נאכל בבית קודם שנצא השדה כמנהג המדינה: מעשה ברבי יוחנן בן מתיא. בגמרא מפרש דחסורי מחסרא והכי קתני, ואם פסק להם מזונות מזונות, ריבה להם, כלומר, כיון דלא הוה צריך לאתנויי שהרי ממנהג המדינה היו אוכלים, ואתני בהדייהו ליתן להם מזונות, מזוני יתירי קאמר, ומעשה נמי ברבי יוחנן וכו': בשעתו. בעת מלכותו דמלך והדיוט הוה: שהם בני אברהם יצחק ויעקב. וסעודתו של אברהם גדולה משל שלמה, דאילו אברהם שלשה פרים לשלשה אנשים, ובסעודת שלמה יהודה וישראל רבים כחול אשר על שפת הים: עד שלא יתחילו במלאכה. דאין כאן אלא דברים. דאילו משיתחילו לא תוכל לחזור: רבן שמעון בן גמליאל אומר וכו'. והלכה כרבן שמעון בן גמליאל:

ב. וְאֵלּוּ אוֹכְלִין מִן הַתּוֹרָה. הָעוֹשֶׂה בִמְחֻבָּר לַקַּרְקַע בִּשְׁעַת גְּמַר מְלָאכָה, וּבְתָלוּשׁ מִן הַקַּרְקַע עַד שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ, וּבְדָבָר שֶׁגִּדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ. וְאֵלּוּ שֶׁאֵין אוֹכְלִין. הָעוֹשֶׂה בִמְחֻבָּר לַקַּרְקַע בְּשָׁעָה שֶׁאֵין גְּמַר מְלָאכָה, וּבְתָלוּשׁ מִן הַקַּרְקַע מֵאַחַר שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ, וּבְדָבָר שֶׁאֵין גִּדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ:

ברטנורה  (ב) ואלו. פועלים: אוכלים מן התורה. במה שעוסקין בו: גמר מלאכה. כשתולשין אותו. דכתיב (דברים כ''ד) ואל כליך לא תתן, בשעה שאתה נותן לכליו של בעל הבית אתה אוכל, דהיינו כשתולשין אותו: ובתלוש מן הקרקע. ואם מתעסק בדבר התלוש אוכל באותו דבר עד שלא נגמרה מלאכתו למעשר, אם הוא בר מעשר. או עד שלא נגמרה מלאכתו לחלה, אם הוא בר חלה. דאמר קרא (שם כ''ה) לא תחסום שור בדישו, ומדלא קאמר לא תדוש בחסימה, שמע מינה לאקושי חוסם לנחסם ונחסם לחוסם, מה נחסם שהוא שור אוכל בתלוש כשעושה בו מלאכה, כך חוסם שהוא אדם אוכל בתלוש כשעושה בו מלאכה, ומה חוסם וכו'. ומה דיש מיוחד, דבר שהוא גדולי קרקע ולא נגמרה מלאכתו למעשר ובשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו, אף כל דבר שהוא גידולי קרקע ולא נגמרה מלאכתו למעשר כשהוא בשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו. יצא החולב והמחבץ והמגבן, שאינן גדולי קרקע. ויצא המבדיל התמרים והגרוגרות המחוברים יחד, שנגמרה מלאכתם למעשר. ויצא המנכש בשומים ובבצלים, שמסיר הקטנים שאינן גדלים לעולם מבין האחרים להרחיב מקום לגדולים, שאין זו שעת גמר מלאכה. שכל אלו וכיוצא בהן אין פועל אוכל בהן:

ג. הָיָה עוֹשֶׂה בְיָדָיו אֲבָל לֹא בְרַגְלָיו, בְּרַגְלָיו אֲבָל לֹא בְיָדָיו, אֲפִלּוּ בִכְתֵפוֹ, הֲרֵי זֶה אוֹכֵל. רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בְיָדָיו וּבְרַגְלָיו:

ברטנורה  (ג) עד שיעשה בידיו ורגליו. מה שור בידיו וברגליו אף פועל בידיו וברגליו, דהא אתקש חוסם לנחסם. ואין הלכה כר' יוסי ברבי יהודה:

ד. הָיָה עוֹשֶׂה בִּתְאֵנִים, לֹא יֹאכַל בַּעֲנָבִים, בַּעֲנָבִים, לֹא יֹאכַל בִּתְאֵנִים. אֲבָל מוֹנֵעַ אֶת עַצְמוֹ עַד שֶׁמַּגִּיעַ לִמְקוֹם הַיָּפוֹת וְאוֹכֵל. וְכֻלָּן לֹא אָמְרוּ אֶלָּא בִשְׁעַת מְלָאכָה, אֲבָל מִשּׁוּם הָשֵׁב אֲבֵדָה לַבְּעָלִים אָמְרוּ, פּוֹעֲלִים אוֹכְלִין בַּהֲלִיכָתָן מֵאֹמֶן לְאֹמֶן, וּבַחֲזִירָתָן מִן הַגַּת, וּבַחֲמוֹר כְּשֶׁהִיא פוֹרֶקֶת:

ברטנורה  (ד) מפני השב אבדה לבעלים. שלא יבטל ממלאכתו ויאכל: אמרו פועלים אוכלים בהליכתן מאומן לאומן. כשגמרו שורה זו והולכים להתחיל בחברתה. ואף על גב דההיא שעתא לאו שעת מלאכה היא, ניחא ליה לבעל הבית בהא: וחמור כשהיא פורקת. בהליכתה אוכלת ממשאוי שעל גבה עד שתהא פורקת:

ה. אוֹכֵל פּוֹעֵל קִישׁוּת אֲפִלּוּ בְדִינָר, וְכוֹתֶבֶת אֲפִלּוּ בְדִינָר. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן חִסְמָא אוֹמֵר, לֹא יֹאכַל פּוֹעֵל יָתֵר עַל שְׂכָרוֹ. וַחֲכָמִים מַתִּירִין, אֲבָל מְלַמְּדִין אֶת הָאָדָם שֶׁלֹּא יְהֵא רַעַבְתָן וִיהֵא סוֹתֵם אֶת הַפֶּתַח בְּפָנָיו:

ברטנורה  (ה) אפילו בדינר. אפילו היא שוה דינר: לא יאכל פועל יותר על שכרו. דאמר קרא כנפשך, כשכירותו, שעליו הוא מוסר את נפשו לעלות בכבש וליתלות באילן: מלמדין. אומרים לו דרך עצה הוגנת. ותנא קמא פליג אחכמים ואמר אין מלמדין. והלכה כחכמים: ויהא סותם את הפתח. שימנעו מלשכרו:

ו. קוֹצֵץ אָדָם עַל יְדֵי עַצְמוֹ, עַל יְדֵי בְנוֹ וּבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים, עַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַגְּדוֹלִים, עַל יְדֵי אִשְׁתּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן דָּעַת. אֲבָל אֵינוֹ קוֹצֵץ עַל יְדֵי בְנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים, וְלֹא עַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַקְּטַנִּים, וְלֹא עַל יְדֵי בְהֶמְתּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶן דָּעַת:

ברטנורה  (ו) קוצץ. ליטול מעות ולא יאכל: על ידי עצמו. בשביל עצמו: מפני שיש בהן דעת. וידעי וקא מחלי:

ז. הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֲלִים לַעֲשׂוֹת בְּנֶטַע רְבָעִי שֶׁלּוֹ, הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יֹאכֵלוּ. אִם לֹא הוֹדִיעָן, פּוֹדֶה וּמַאֲכִילָן. נִתְפָּרְסוּ עִגּוּלָיו, נִתְפַּתְּחוּ חָבִיּוֹתָיו, הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יֹאכֵלוּ. אִם לֹא הוֹדִיעָן, מְעַשֵּׂר וּמַּאֲכִילָן:

ברטנורה  (ז) נטע רבעי. פירות של אילן בשנה הרביעית, שאינן נאכלין אלא בירושלים או פודה אותן ומעלה הדמים לירושלים: נתפרסו עיגוליו. עיגולי דבלה שנתפרדו ושכר פועלים לחברן, או חביות שנפתחו ושכר פועלים לסתמן: הרי אלו לא יאכלו. שכבר נגמרו מלאכתם והוקבעו למעשר והרי הן טבל:

ח. שׁוֹמְרֵי פֵרוֹת אוֹכְלִין מֵהִלְכוֹת מְדִינָה, אֲבָל לֹא מִן הַתּוֹרָה. אַרְבָּעָה שׁוֹמְרִין הֵן. שׁוֹמֵר חִנָּם, וְהַשּׁוֹאֵל, נוֹשֵׂא שָׂכָר, וְהַשּׂוֹכֵר. שׁוֹמֵר חִנָּם נִשְׁבָּע עַל הַכֹּל, וְהַשּׁוֹאֵל מְשַׁלֵּם אֶת הַכֹּל, וְנוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר נִשְׁבָּעִים עַל הַשְּׁבוּרָה וְעַל הַשְּׁבוּיָה וְעַל הַמֵּתָה, וּמְשַׁלְּמִין אֶת הָאֲבֵדָה וְאֶת הַגְּנֵבָה:

ברטנורה  (ח) שומרי פירות. שומרי גיתות וערימות ופירות תלושים. אבל שומרי גנות ופרדסים, אין אוכלים לא מהלכות מדינה ולא מן התורה, דשומר לאו כעושה מעשה דמי: מהלכות מדינה. שכבר נהגו כן: נשבע על הכל. על כל המאורעות הכתובות בשאר שומרים לחיוב, נשבע שכך עלתה לו ופטור: משלם את הכל. גניבה ואבידה ואונסים: נושא שכר וכו'. וכולהו נפקא לן מקראי פרשת ואלה המשפטים. פרשה ראשונה כי יתן איש אל רעהו וגו' נאמרה בשומר חנם, שכן פטר בו גנבה ואבדה. שניה, כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה נאמרה בשומר שכר, שכן חייב בו גנבה ואבדה, דכתיב בה אם גנב יגנב מעמו ישלם לבעליו, אין לי אלא גניבה, אבידה מנין, תלמוד לומר אם גנב יגנב, מכל מקום. ועוד, קל וחומר, ומה גניבה שקרובה לאונס חייב, אבידה שקרובה לפשיעה לא כל שכן. ושוכר, כיון שאין כל הנאה שלו דינו כשומר שכר. והשואל, מפורש בפרשה שלישית וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת בעליו אין עמו שלם ישלם:

ט. זְאֵב אֶחָד, אֵינוֹ אֹנֶס, שְׁנֵי זְאֵבִים, אֹנֶס. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בִּשְׁעַת מִשְׁלַחַת זְאֵבִים, אַף זְאֵב אֶחָד אֹנֶס. שְׁנֵי כְלָבִים, אֵינוֹ אֹנֶס. יַדּוּעַ הַבַּבְלִי (אוֹמֵר) מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר, מֵרוּחַ אַחַת, אֵינוֹ אֹנֶס, מִשְּׁתֵּי רוּחוֹת, אֹנֶס. הַלִּסְטִים, הֲרֵי זֶה אֹנֶס. הָאֲרִי וְהַדֹּב וְהַנָּמֵר וְהַבַּרְדְּלָס וְהַנָּחָשׁ, הֲרֵי זֶה אֹנֶס. אֵימָתַי. בִּזְמַן שֶׁבָּאוּ מֵאֲלֵיהֶן, אֲבָל אִם הוֹלִיכָן לִמְקוֹם גְּדוּדֵי חַיָּה וְלִסְטִים אֵינוֹ אֹנֶס:

ברטנורה  (ט) זאב אחד אינו אונס. ונושא שכר ושוכר חייבין עליו. דכתיב הטרפה לא ישלם, יש טרפה שהוא משלם ויש טרפה שאינו משלם: בשעת משלחת זאבים. כשחיה רעה משולחת קופצת היא על אדם אחד. ואין הלכה כרבי יהודה ולא כידוע הבבלי: הלסטים. חד לסטים הרי זה אונס:

י. מֵתָה כְדַרְכָּהּ, הֲרֵי זֶה אֹנֶס. סִגְּפָהּ וָמֵתָה, אֵינוֹ אֹנֶס. עָלְתָה לְרָאשֵׁי צוּקִין וְנָפְלָה וָמֵתָה, הֲרֵי זֶה אֹנֶס. הֶעֱלָהּ לְרָאשֵׁי צוּקִין וְנָפְלָה וָמֵתָה, אֵינוֹ אֹנֶס. מַתְנֶה שׁוֹמֵר חִנָּם לִהְיוֹת פָּטוּר מִשְּׁבוּעָה, וְהַשּׁוֹאֵל לִהְיוֹת פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם, נוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר לִהְיוֹת פְטוּרִין מִשְּׁבוּעָה וּמִלְּשַׁלֵּם:

ברטנורה  (י) סגפה. עינה אותה ברעב או שהושיבה בקיץ בחמה ובחורף בצנה: עלתה לראשי צוקין. שתקפתו ועלתה לראשי הרים גבוהים: מתנה שומר חנם להיות פטור משבועה. והאי לאו מתנה על מה שכתוב בתורה הוא, אלא שאומר לו אי אפשי להיות שומר לך אלא בכך. ושומר לא נחית לשמירה עד דמשיך, לבהמה, והאי כי משך כבר פירש על מנת שאין לו עליו שבועה, ולא שעבד נפשיה לירד בתורת שומרין אלא למקצת, ולמה שירד ירד:

יא. כָּל הַמַּתְנֶה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, תְּנָאוֹ בָטֵל. וְכָל תְּנַאי שֶׁיֵּשׁ מַעֲשֶׂה בִתְחִלָּתוֹ, תְּנָאוֹ בָטֵל. וְכָל שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לְקַיְּמוֹ בְסוֹפוֹ, וְהִתְנָה עָלָיו מִתְּחִלָּתוֹ, תְּנָאוֹ קַיָּם:

ברטנורה  (יא) כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל. כולה מתניתין ר' מאיר היא דסבר המתנה על מה שכתוב בתורה אפילו בדבר שבממון תנאו בטל. ואינה הלכה. אלא בדבר שבממון אפילו שהתנה על מה שכתוב בתורה תנאו קיים: כל תנאי שיש בו מעשה מתחלה. שהקדים מעשה שיש עליו לעשות לתנאי שהוא מבקש ממנו, כגון הרי מעשה זה שלך אם תעשה דבר פלוני, דלא דמי לתנאי בני גד ובני ראובן אם יעברו ונתתם היינו תנאי קודם למעשה: תנאו בטל. והוי מעשה קיים ואע''פ שלא קיים בעל התנאי את התנאי: וכל שאפשר לו לקיימו בסופו. והיה תנאי קודם למעשה: תנאו קיים. אבל אי אפשר לו לקיימו, התנאי בטל והמעשה קיים, שאינו אלא כמפליג בדברים, שאין בלבו לשום תנאי אלא להקניט בעלמא מרחיק ודוחה את חבירו בדברים:

גמרא מציעא דף ע''א ע''א

תָּנֵי רַב יוֹסֵף (שמות כ''ב) אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ עַמִּי וְנָכְרִי עַמִּי קוֹדֶם עָנִי וְעָשִׁיר עָנִי קוֹדֶם. עֲנִיֶּיךָ וַעֲנִיֵּי עִירָךְ עֲנִיֶּיךָ קוֹדְמִין. עֲנִיֵּי עִירָךְ וַעֲנִיֵּי עִיר אַחֶרֶת עֲנִיֵּי עִירָךְ קוֹדְמִין. אָמַר מָר עַמִּי וְנָכְרִי עַמִּי קוֹדֶם. פְּשִׁיטָא. אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר לִי הוּנָא לָא נִצְרְכָא דַאֲפִלּוּ לְנָכְרִי בְּרִבִּית וּלְיִשְׂרָאֵל בְּחִנָם. תַּנְיָא אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה סְמִיּוּת עֵינֵיהֶם שֶׁל מַלְוֵי בְּרִבִּית אָדָם קוֹרֵא לַחֲבֵירוֹ רָשָׁע יוֹרֵד עִמּוֹ לְחַיָּיו וְהֵם מְבִיאִים עֵדִים וְלָבְלָר וְקוֹלְמוֹס וּדְיוֹ וְכוֹתְבִים וְחוֹתְמִים פְּלוֹנִי זֶה כָּפַר בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. תַּנְיָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר כָּל מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ מָעוֹת וּמַלְוֶה אוֹתָם שֶׁלֹּא בְרִבִּית עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר (תהלים ט''ו) כַּסְפּוֹ לֹא נָתַן בְּנֶשֶׁךְ וְשֹׁחַד עַל נָקִי לֹא לָקָח עוֹשֵׂה אֵלֶּה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם הָא לָמַדְתָּ שֶׁכָּל הַמַּלְוֶה בְּרִבִּית נְכָסָיו מִתְמוֹטְטִין וְהָא קָא חֲזֵינָן דְּלָא מוֹזְפֵי בְרִיבִּית וְקָא מִתְמוֹטְטִין. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר הַלָּלוּ מִתְמוֹטְטִין וְעוֹלִין וְהַלָּלוּ מִתְמוֹטְטִין וְאֵינָן עוֹלִין. תָּנוּ רַבָּנָן (ויקרא כ''ה) אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית אֲבָל אַתָּה נַעֲשֶׂה לּוֹ עָרֵב. עָרֵב לְמָאן אִילֵימָא עָרֵב לְיִשְׂרָאֵל וְהָתְּנַן אֵלּוּ עוֹבְרִים בְּלֹא תַעֲשֵׂה הַמַּלְוֶה וְהַלּוֶֹה הֶעָרֵב וְהָעֵדִים. אֶלָּא לְנָכְרִי. וְכִיוָן דְּדִינֵיהּ דְּנָכְרִי דְאָזִיל בָּתַר עָרֵב אִיהוּ נִיהוּ דְקָא שָׁקִיל מִינֵיהּ רִבִּיתָא. אָמַר רַב שֵׁשָׁת שֶׁקִּבֵּל עָלָיו לָדוּן בְּדִינֵי יִשְׂרָאֵל. אִי קִבֵּל עָלָיו לָדוּן בְּדִינֵי יִשְׂרָאֵל רִבִּית נַמֵּי לָא לִשְׁקוֹל. אָמַר רַב שֵׁשֶׁת שֶׁקִּבֵּל עָלָיו לְזוֹ וְלֹא קִבֵּל עָלָיו לְזוֹ:

רש''י  אם כסף תלוה את עמי. עמי ונכרי באין ללות עמי קודם: ענייך ועניי עירך. ענייך שהם קרובים ומשפחתך: ענייך קודמין. דכתיב עמך הקרובין לך: עניי עירך קודמין. לעניי עיר אחרת. דהנך הוו עמך טפי: יורד עמו לחייו. רגיל להתקוטט עמו כאלו הכהו וכאילו בא להרגו. ואני שמעתי רשאי לירד לתוך אומנותו של חבירו ולמעט מזונותיו של חבירו. וקשה בעיני שיתירו חכמים לישראל להנקם ולגמול רעה ועוד דאמרי' בכתובות עד שתים עשרה שנה מתגלגל אדם עם בנו מכאן ואילך יורד עמו עד לחייו ומאי יורד לתוך אומנתו איכא הא לייסרו ולכופו לתורה קאמר: פלוני כפר. שהלוה לישראל ברבית: מתמוטטין. דוק הכי עושה אלה לא ימוט הא אם נתן בנשך ימוט: הללו מתמוטטין ועולין והללו וכו'. והכי משמע קרא כל עושה אלה לא ימוט לעולם כלומר ואם ימוט אין מוטתו מוטת עולם אבל הנותן בנשך ימוט לעולם: אבל אתה נעשה לו ערב. ערבו של לוה כנגד המלוה: ערב למאן. מי הוא המלוה שאני מותר לעשו' לו ערב: אלו עוברין. משום לא תשימון והא כיון דעכו''ם בתר ערבא אזיל. אינו תובע אלא את הערב: הוא ניהו דשקיל רבית. ערב זה הלוה מן העכו''ם וחזר והלוה לישראל לדון בדיני ישראל. יתבע מן הלוה תחילה וכשלא ימצא אצלו יגבה מן הערב והשתא אין הערב לוה מתחילה הילכך כי פרע לעכו''ם ההיא שעתא הוא דאוזפיה לחבריה ומאי דמוזיף ליה שקיל מיניה:

זוהר יתרו דף פ''ט ע''א

כֹּה אָמַר ה' לַסָרִיסִים. מָאן סָרִיסִים אִלֵּין אִינוּן חַבְרַיָּיא דְּמִשְׁתַּדְלֵי בְאוֹרַיְיתָא וּמְסָרְסֵי גַרְמַיְיהוּ כָּל שִׁתָּא יוֹמִין דְּשַׁבַּתָּא וְלָעָאן בְּאוֹרַיְיתָא וּבְלֵילְיָא דְשַׁבַּתָּא מְזָרְזֵי גַרְמַיְיהוּ בְּזִוּוּגָא דִילְהוֹן מִשּׁוּם דְּיַדְעֵי רָזָא עִלָּאָה בְּשַׁעְתָּא דְמַטְרוֹנִיתָא אִזְדַוְוגַת בְּמַלְכָּא. וְאִינוּן חַבְרַיָּיא דְּיַדְעִין רָזָא דָא מְכַוְּונִין לִבַּיְיהוּ לִמְהֵימְנוּתָא דְמָארֵיהוֹן וּמִתְבָּרְכָאן בְּאִבָּא דְמֵעֵיהוֹן בְּהַהוּא לֵילְיָא וְדָא הוּא דִכְתִיב אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ כְּמָה דְאַתְּ אָמַר וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר. וְאִקְרוּן סָרִיסִים וַדַּאי בְּגִין לְחַכָּאָה לְשַׁבַּתָּא לְאַשְׁכָּחָא רַעֲוָא דְמָארֵיהוֹן דִּכְתִיב וּבָחֲרוּ בַּאֲשֶׁר חָפַצְתִּי. מָאי בַּאֲשֶׁר חָפַצְתִּי דָּא זִוּוּגָא דְמַטְרוֹנִיתָא וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי כֹּלָּא חָד בִּבְרִיתִי סְתָם. זַכָּאָה חוּלְקֵיהּ דְּמָאן דְּאִתְקַדַּשׁ בִּקְדוּשָׁה דָא וְיֵדַע רָזָא דָא. תָּא חֲזֵי כְּתִיב שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ וגו' כָּל מְלַאכְתֶּךָ בְּאִינוּן שִׁתָּא יוֹמֵי עֲבִידְתַּיְיהוּ דִבְנֵי נְשָׁא. וּבְגִין הָאי מִלָּה לָא מִזְדַוְּוגֵי חַבְרַיָּיא בַּר בְּזִמְנָא דְלָא יִשְׁתַּכַּח מֵעֲבִידְתַּיְיהוּ דִבְנֵי נְשָׁא אֶלָּא עֲבִידְתֵּיה דְּקב''ה. וּמָאי עֲבִידְתֵּיהּ זִוּוּגָא דְמַטְרוֹנִיתָא לְאַפָּקָא נִשְׁמָתִין קַדִּישִׁין לְעָלְמָא וּבְגִין כָּךְ בְּהָאי לֵילְיָא חַבְרַיָּיא מִתְקַדְּשֵׁי בִקְדוּשָׁה דְמָארֵיהוֹן וּמְכַוְונֵי לִבַּיְיהוּ וְנַפְקֵי בָּנֵי מַעֲלֵי בְּנִין קַדִּישִׁין דְּלָא סָאטָן לִימִינָא וְלִשְׂמָאלָא בְּנִין דְּמַלְכָּא וּמַטְרוֹנִיתָא. וְעַל אִלֵּין כְּתִיב בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם. לַה' אֱלֹהֵיכֶם וַדַּאי. בְּגִין דְּאִלֵּין אִקְרוּן בְּנִין דִּילֵיהּ בְּנִין לְמַלְכָּא וּלְמַטְרוֹנִיתָא וְהָא דַעְתַּיְיהוּ דְחַבְרַיָּיא דְּיַדְעִין רָזָא דָא בְדָא מִתְדַבְּקָן. וּבְגִין כָּךְ אִקְרוּן בְּנִין לְקוּדְשָׁא בְרִיךְ הוּא. וְהַנֵּי אִינוּן דְּעָלְמָא מִתְקַיְימָא בְגִינַיְיהוּ. וְכַד סָלִיק עָלְמָא בְדִינָא אִסְתַּכַּל קב''ה בְּאִינוּן בְּנוֹי וּמְרַחֵם עַל עָלְמָא. וְעַל דָּא כְתִיב כֻּלֹה זֶרַע אֱמֶת. זֶרַע אֱמֶת וַדַּאי:

תרגום הזוהר
כֹּה אָמַר ה' לַסָּרִיסִים. מִי הֵם סָרִיסִים, אֵלּוּ הֵם הַחֲבֵרִים הָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה וּמְסָרְסִים עַצְמָם כָּל שֵׁשֶׁת יְמֵי הַשַּׁבָּת וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, וּבְלֵיל שַׁבָּת מְזָרְזִים עַצְמָם בַּזִּוּוּג שֶׁלָּהֶם, מִשּׁוּם שֶׁיּוֹדְעִים סוֹד הָעֶלְיוֹן, בְּשָׁעָה שֶׁהַמַּטְרוּנִיתָא מִתְחַבֶּרֶת בַּמֶּלֶךְ. וְאֵלּוּ הַחֲבֵרִים הַיּוֹדְעִים סוֹד הַזֶּה, מְכַוְּנִים אֶת לִבָּם לֶאֱמוּנַת אֲדוֹנָם, וּמִתְבָּרְכִים בִּפְרִי בִּטְנָם בַּלַּיְלָה הַהוּא. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב, אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ, כְּדִכְתִיב, וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר. וְנִקְרָאִים וַדַּאי סָרִיסִים, מִשּׁוּם שֶׁמְּחַכִּים עַד הַשַּׁבָּת לִמְצֹא רָצוֹן שֶׁל אֲדוֹנָם, שֶׁכָּתוּב, וּבָחֲרוּ בַּאֲשֶׁר חָפָצְתִּי. מַהוּ בַּאֲשֶׁר חָפָצְתִּי. זֶהוּ הַזִּוּוּג שֶׁל מַטְרוּנִיתָא. וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי, הַכֹּל אֶחָד, בִּבְרִיתִי סְתָם, אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל מִי שֶׁמִּתְקַדֵּשׁ בִּקְדֻשָּׁה זוֹ, וְיוֹדֵעַ סוֹד הַזֶּה. בֹּא וּרְאֵה, כָּתוּב, שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבוֹד וְעָשִׂיתָ כָל מְלַאכְתֶּךְ וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹקֶיךְ וְגוֹ'. כָּל מְלַאכְתֶּךְ, שֶׁבְּאֵלּוּ שִׁשָּׁה יָמִים מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל בְּנֵי אָדָם, וּבִשְׁבִיל דָּבָר זֶה אֵינָם מִזְדַוְּגִים הַחֲבֵרִים רַק בַּזְּמָן שֶׁלֹּא נִמְצָא מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל בְּנֵי אָדָם אֶלָּא מַעֲשָׂיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. דְּהַיְנוּ בַּשַּׁבָּת, וּמַהוּ מַעֲשָׂיו, הוּא הַזִּוּוּג עִם מַטְרוּנִיתָא, לְהוֹצִיא נְשָׁמוֹת קְדוֹשׁוֹת לְעוֹלָם. וּמִשּׁוּם זֶה בַּלַּיְלָה הַזֶּה, הַחֲבֵרִים מִתְקַדְּשִׁים בִּקְדֻשַּׁת אֲדוֹנָם, וּמְכַוְּנִים לִבָּם, וְיוֹצְאִים בָּנִים טוֹבִים בָּנִים קְדוֹשִׁים שֶׁאֵינָם סָרִים יָמִין וּשְׂמֹאל, בָּנִים שֶׁל הַמֶּלֶךְ וְהַמַּטְרוּנִיתָא. וְעַל אֵלּוּ כָּתוּב, בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹקֵיכֶם. לה' אֱלֹקֵיכֶם וַדַּאי, מִשּׁוּם שֶׁאֵלּוּ נִקְרָאִים בָּנִים שֶׁלּוֹ, בָּנִים שֶׁל הַמֶּלֶךְ וּמַטְרוּנִיתָא. וַהֲרֵי דַּעַת הַחֲבֵרִים הַיּוֹדְעִים סוֹד הַזֶּה, מִתְדַבְּקִים בָּזֶה, וּמִשּׁוּם זֶה נִקְרָאִים בָּנִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְאֵלּוּ הֵם שֶׁהָעוֹלָם מִתְקַיֵּם בִּשְׁבִילָם. וּכְשֶׁהָעוֹלָם עוֹלֶה בַּדִּין, מִסְתַּכֵּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּבָנָיו אֵלּוּ, וּמְרַחֵם עַל הָעוֹלָם. וְעַל זֶה כָּתוּב, כֻּלּוֹ זֶרַע אֱמֶת, זֶרַע אֱמֶת וַדַּאי.

הלכה פסוקה
הר''ם ה' קריאת שמע פ''א

א. בְּרָכוֹת אֵלּוּ עִם שְׁאָר כָּל הַבְּרָכוֹת הָעֲרוּכוֹת בְּפִי כָל יִשְׂרָאֵל עֶזְרָא הַסוֹפֵר וּבֵית דִּינוֹ תִּקְנוּם וְאֵין אָדָם רַשָּׁאי לִפְחוֹת מֵהֶם וְלֹא לְהוֹסִיף עֲלֵיהֶם. מָקוֹם שֶׁהִתְקִינוּ לַחֲתוֹם בְּבָרוּךְ אֵינוֹ רַשָּׁאי שֶׁלֹּא לַחֲתוֹם וּמָקוֹם שֶׁהִתְקִינוּ שֶׁלֹּא לַחֲתוֹם אֵינוֹ רַשָּׁאי לַחֲתוֹם. מָקוֹם שֶׁהִתְקִינוּ שֶׁלֹּא לִפְתּוֹחַ בְּבָרוּךְ אֵינוֹ רַשָּׁאי לִפְתּוֹחַ מָקוֹם שֶׁהִתְקִינוּ לִפְתּוֹחַ אֵינוֹ רַשָּׁאי שֶׁלֹּא לִפְתּוֹחַ כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר כָּל הַמְּשַׁנֶּה מִמַּטְבֵּעַ שֶׁטָּבְעוּ חֲכָמִים בִּבְרָכוֹת הֲרֵי זֶה טוֹעֶה וְחוֹזֵר וּמְבָרֵךְ כַּמַּטְבֵּעַ. וְכָל שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר אֱמֶת וְיַצִיב בְשַׁחֲרִית וֶאֱמֶת וֶאֱמוּנָה בַּעֲרָבִית לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ: ב. הִקְדִּים בְּרָכָה שְׁנִיָּה לִבְרָכָה רִאשׁוֹנָה בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה בֵּין לְפָנֶיהָ בֵּין לְאַחֲרֶיהָ יָצָא לְפִי שֶׁאֵין סֵדֶר בִּבְרָכוֹת. בְּשַׁחֲרִית פָּתַח יוֹצֵא אוֹר וְסִיֵּים מַעֲרִיב עֲרָבִים לֹא יָצָא פָּתַח בְּמַעֲרִיב עֲרָבִים וְסִיֵּים בְּיוֹצֵר אוֹר יָצָא וּבָעֶרֶב פָּתַח בְּמַעֲרִיב עֲרָבִים וְסִיֵּים בְּיוֹצֵר אוֹר לֹא יָצָא פָּתַח בְּיוֹצֵר אוֹר וְסִיֵּים בְּמַעֲרִיב עֲרָבִים יָצָא שֶׁכָּל הַבְּרָכוֹת הוֹלְכוֹת אַחַר חֲתִימָתָן:

מוסר
מלוקט

תְּנַן אַל תַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה בְּאִשְׁתּוֹ אָמְרוּ קַל וָחֹמֶר עִם אֵשֶׁת חֲבֵירוֹ מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים כָּל הַמַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה גּוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ וּבוֹטֵל מִדִּבְרֵי תוֹרָה וְסוֹפוֹ יוֹרֵשׁ גֵּיהִנָּם. הוֹי פְּתָאִים וּסְכָלִים אֲשֶׁר קוֹרִין אוֹ שׁוֹמְעִים הַמִּשְׁנָה הַזּוּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְאֵינָם שָׂמִים עַל לֵב וּבְיוֹתֵר שֶׁהִזְהִירוּ חֲכָמִים הֵם נְסוֹגִים אָחוֹר. הֲרֵי רַבּוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים אוֹמְרִים שֶׁגּוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ שֶׁהַסִּטְרָא אַחֲרָא הַנִקְרֵאת רָעָה נִדְבֶּקֶת בּוֹ. וְעַל יְדֵי זֶה בָּטֵל מִדִּבְרֵי תוֹרָה אֲשֶׁר בִּטּוּל תּוֹרָה חָמוּר מֵעֲבוֹדָה זָרָה גִּלּוּי עֲרָיוֹת שְׁפִיכוּת דָּמִים. וְסוֹפוֹ יוֹרֵשׁ גֵּיהִנָּם. דִּקְדְּקוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הַקְּדוֹשִׁים לוֹמַר וְסוֹפוֹ כִּי בְּעֵת פְּטִירָתוֹ יֵלֵךְ מִדֶּחִי אֶל דֶּחִי בְּיַד מַלְאֲכֵי חַבָּלָה אַכְזָרִים וְלֹא יִתְּנוּ לוֹ מְנוּחָה כְּלָל וְאַחַר כַּמָּה וְכַמָּה שָׁנִים יוֹלִיכוּהוּ לָקַחַת יְרוּשָׁתוֹ שֶׁיִּירַשׁ בְּגֵיהִנָּם חֵלֶק חֲבֵירוֹ וּבֶאֱמֶת יִשְׁתּוֹמֵם הָאָדָם עַד כַּמָּה גָבְרָה עִוָּרוֹן עֵינֵי הַפְּתָאִים שֶׁמַּעֲלִימִים עַיִן מִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים וְאִם תִּשְׁאֲלֵם אִם מַאֲמִינִים בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה יָשִׁיבוּ דְוַדַּאי הֵם מַאֲמִינִים. אֲבָל מַעֲשֵׂיהֶם לְהֶפֶךְ אוֹ שֶׁבְּעַזוּתָם אֵינָם חָשִׁים לְכָל הָעוֹנְשִׁים רַחֲמָנָא לִיצְלָן:

היכנסו להגרלות על ערכות נגינה ושוברים ברשתות מובילות. הצטרפו למנוי השנתי בעולם הילדים ואולי תזכו בפרסים >>
תגיות:פרשת יתרוחוק לישראליום רביעי

כתבות שאולי פספסת

הידברות שופס

מסע אל האמת - הרב זמיר כהן

60לרכישה

מוצרים נוספים

מגילת רות אופקי אבות - הרב זמיר כהן

המלך דוד - הרב אליהו עמר

סטרוס נירוסטה זכוכית

מעמד לבקבוק יין

אלי לומד על החגים - שבועות

ספר תורה אשכנזי לילדים

לכל המוצרים

*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה