לא ויתר על האמת – גם במחיר חייו: מי היה מהר"י בן לב?

בחורף שנת הרצ"ד, התפרסם בקהילת סלוניקי מכתבם של רבני העיר, בנוגע לתקנות שונות. במכתב לא היה חידוש שייזכר להיסטוריה, אך ברשימת החותמים עליו, שמו לב תושבי העיר לדבר חדש ומפתיע. ראשון החותמים היו מהר"י טאיטצק, שהיה ממגורשי ספרד, ולמד בישיבתו של הרלב"ח בספרד. בעת גזרת הגירוש השאיר הכל מאחוריו וגלה לסלוניקי, שם הקים ישיבה מפורסמת מאד ובה למדו האלשיך, הרשד"ם, רבי שלמה אלקבץ ושאר גדולי הדור הבא. השני היה מרן הבית יוסף, גם הוא ממגורשי ספרד, ובעצמו תלמיד של מהר"י טאיטצק. אך מיד אחרי שני זקני הדור, באה חתימתו של "רבי יוסף בן לב". לא רבים ידעו מי הוא, ואלו שכן הכירוהו, ידעו שהוא אברך בן 34 שהגיע לעיר לפני כמה חדשים מספר. מי הוא אותו אברך שגדולי הדור שמו אותו יחד איתם באותה משבצת?

רבי יוסף בן לב נולד במונסטיר שבמקדוניה. הוא חונן בגאונות וחריפות בלתי מצויים, אך תכונתו הבולטת היתה תקיפות בלתי מתפשרת. הוא לא הסכים להשלים עם עוול, יהיו הנסיבות אשר יהיו. הרבה קושי וצרות באו עליו בגלל דבקותו באמת, אבל את הכל הוא קיבל באהבה, ובלבד שלא להסכים לנטות מן האמת.

לסלוניקי הגיע מהריב"ל אחרי שבקהילת מונסטיר הוא נחשף למעשה סחיטה: אדם הצליח לאלץ את הרב לפסוק לטובת מישהו, תחת איום בהלשנה על הרב לשלטונות. רבי יוסף בן לב לא הסכים לשתוק. הוא יצא במחאה גדולה על הסחיטה ועל ההיכנעות, עד שראשו היה בסכנה, שכן השלטונות חשבו אחרת ממנו... הוא ברח מהמדינה והצטרף לקהילת סלוניקי. תוך זמן קצר מאד הכירו גדולי הדור בחריפותו העצומה, בידענותו וגם בהתמסרותו לאמת. הם מינו אותו לאב בית הדין, בידעם כי אין מי שיקיים יותר ממנו את המצווה "לא תגורו מפני איש".

ועל כך הוא שילם מחיר כבד מאד. אחד מאנוסי ספרד שהיגר לסלוניקי, אדם עשיר ותקיף בשם ברוך, נתבע בבית הדין. עקב עשרו וקשריו הרבים, הוא היה בטוח שיזכה בדינו. היו רבנים ועסקנים שונים שהוא תמך בהם ושלט בהם, ולכן הוא הגיע במטרה לזכות. גישתו הבלתי מתפשרת של רבי יוסף הפתיעה אותו, והוא החל לפזר רמזים על מה שיקרה לרבי יוסף אם יפסוק כנגדו. העשיר יצא בחמת זעם מבית הדין באמרו: עוד תשמע ממני.

מאותו רגע החל מסע רדיפה כנגד רבי יוסף. שליחיו וחבריו של ברוך היו מסוגים רבים ושונים, מהם יודעי ספר שטענו כי רבי יוסף מתבטא בחריפות נגד גדולי הדורות (אכן, תקיפותו ניכרת גם בספריו, אבל הכל היה כדרכה של תורה, שגדולים בתורה עשויים להשיג זה על זה), ולכן ניסו להבאיש את ריחו בפני רבנים שונים, וכלה ברדיפות אישיות. הדברים הגיעו עד כדי כך שאותו רשע שכר רוצחים שיתנקשו בדוד, בנו של מהריב"ל. באחד הלילות, כאשר יצא מן העיר, זינקו עליו שני צעירים גויים והרגוהו בסכין בו במקום. מהריב"ל התאבל על בנו והצטער צער נורא, אבל לא התחרט לרגע על כך שציית לדין התורה: לא תגורו מפני איש. אך המחלוקת נגדו בקהילה התגברה. העולם הזה הוא עולם השקר, וקשה לו לסבול אנשי אמת.

כך אירע שמהריב"ל נקלע למחלוקת שהיתה בתוך הקהילה בין תומכי ברוך למתנגדיו. הללו עסקו במלשינות לשלטונות כנגד האחרים, ובעוד עסקים רעים כאלו. שיא השפלות היתה כאשר ברוך פגש את רבי יוסף ברחובה של עיר וסטר על פניו, והרואים פחדו להתערב. בעקבות זאת פרצה שריפה גדולה בקהילה היהודית, וגם מגפה.

בסופו של דבר נקעה נפשו של רבי יוסף מהמחלוקת, והוא עקר מסלוניקי ועבר לקושטא, שהיתה גם היא עיר מלאה חכמים וסופרים. שם קיבל את חסותה של הגבירה דונה גרציה, שכלכלה אותו כדי שיוכל לעסוק בתורה. שם נכתבו תשובותיו הגאוניות, שרק  מעטים מסוגלים לקרוא ולהבין אותן מהחל ועד כלה. מרן הרב עובדיה זצ"ל (שהיה מהמעטים היכולים לקרוא תשובות אלו...) חיבב את תשובותיו והיה מצטטן תמיד. אחד מפסקי ההלכה המפורסמים שלו הוא שאנוסי ספרד שביצעו קידושין בהיותם חיים כנוצרים – אין הקידושין חלים ואין צריך לחוש להם.

הגאון החיד"א מספר כי למהריב"ל היו ששים תלמידים, שכל אחד היה בקי במסכת אחת, ובכל פעם שהיה פוסק הלכה, היה מכנס את תלמידיו ומבקש מהם לעבור בראש על המסכת, לראות שאין סתירה משום מקום בש"ס לדבריו. עוד מספר החיד"א כי מחמת גדלותו הענקית בתורה, גזרו משמים שמהריב"ל הוא זה שיחבר את השולחן ערוך שיפסוק את ההלכה לדורות, אבל מחמת ענוותנותו של מרן הבית יוסף, הוחלט לבסוף כי הוא זה שיכתוב את השולחן ערוך.

בהיותו מעל גיל 70, חלה מהריב"ל. הוא נסע לסלוניקי להתרפא, וגם בשכבו על מיטת חליו בעיר זרה, השיב תשובות הלכתיות שעליהן חתם "המר והנאנח". בשנת של"ט בערך נפטר בשם טוב ובשיבה טובה, בגיל 75 בערך, ונקבר בקושטא.