החזיונות, המרידה והמעגל שהפחיד: סיפורו של משיח השקר אבו עיסי

יצחק בן יעקב עובדיה אבו עיסי היה חייט יהודי פשוט מאיספהאן שבדרום פרס. הוא חי במאה השמינית לספירה, לפני כאלף ומאתיים שנים. יצחק לא היה מלומד, ואף לא ידע כלל לקרוא ולכתוב.

אבו עיסי לקה במחלת הצרעת, אך יום אחד התעורר משנתו וגילה שהמחלה הסתלקה. הדבר הביא אותו להתרוממות רוח, והוא החל לדבר על חזיונות שהוא רואה בחלום ובהקיץ. הוא צפה את ביאת המשיח בקרוב, וסיפר על רשימות של סימנים שיתרחשו לפני ביאת המשיח: חמישה שליחים יגיעו לפני ביאת המשיח, והאחרון יהיה המשיח. בשלב מסוים הגיע למסקנה שהוא השליח החמישי והאחרון, והוא-הוא המשיח.

חסידים תמימים ופתאים התקבצו סביבו, והוא הטיל עליהם איסורים וגזרות חדשים לבקרים. הוא אסר גירושין, אסר אכילת בשר ושתית יין, ודרש את הפסוק "שבע ביום היללתיך", כאומר שיש חובה להתפלל שבע תפילות ביום. הוא טען שגם הברית החדשה והקוראן הם קדושים, ויש ללמוד אותם.

בשלב מסוים התקבצה סביבו כמות חסידים כה גדולה, עד שהוא החליט להקים צבא, ומרד בשלטון הפרסי. גדוד של חיילים פרסיים נשלח לטפל בו, אך אבו עיסי צייר מעגל גדול בחול סביב מחנהו, ונשבע לכל חסידיו כי מי שיעמוד בתוך המעגל לא יינזק. מסתבר שהמעשה הזה הפחיד את הפרסים, שפחדו מכישוף, והם יראו מלהיכנס לתוך המעגל... כך גדל כבודו של המשיח המדומה אחרי שחולל את ה"נס" המופלא הזה, וחסידיו רבו ביותר.

אמנם, השיגעון לא חלף ממנו, והוא לא השכיל להתנהל בצורה הגיונית. הוא יצא שוב להילחם מול גדוד ענקי של חיילים פרסיים, וסמך על חזיונותיו והבליו. הוא נפל בקרב מהר מאד, אך חסידיו מיאנו להאמין שהדבר יתכן, וטענו כי הוא בתקופת התכסות, מתחבא באחת המערות באזור, וודאי ישוב ויתגלה.

במשך מאתיים שנים התקיימה כת חסידי אבו עיסי. הם האמינו שמנהיגם משוטט במדבר ומלמד את עוברי הדרכים על אמונתו, כמו אברהם אבינו... השלטונות לא ראו בעין יפה את קבוצת המטורפים שנקראו "העיסונים", והטילו גזרות על היהודים בכלל מחמתם, כפי שמתאר הרמב"ם באגרת תימן: "ויש עליכם לדעת כי בתחילת מלכות ישמעאל עמד איש בעבר הנהר ואמר שהוא משיח ויצא בכלל עשרת אלפים מישראל והייתה האות שלו שלן מצורע והשכים בריא ולא נשלם עסקו ולא עמדה עצתו וחזר ונשאר ישראל אחריו בערי אספהן בעצם הגלות והתחדשו עליהם בגללו צרות".

הרמב"ם מספר זאת לאנשי תימן, שידעו שלא להתפתות אחרי כל מי שקורא לעצמו משיח, ובפרט אם הוא משנה את ההלכה והתורה. רק צרות יוצאות ממשיחיות שקר, ואבו עיסי הוא אחת ההוכחות הראשונות לכך. אחריו סבלנו מעוד כמה וכמה, שכולם הביאו רק גזרות קשות ומפח נפש על ישראל.

ואכן, בעוד חסידי אבו עיסי רודפים בהרים אחרי רבם הנעלם, קם משיח שקר אחר, בשם שריע מסוריה. גם הוא טען להיותו משיח, אסף סביבו חסידים שוטים רבים והבטיח להם כי יצא בראשם לגאול את ארץ ישראל מיד הגויים ולבנות את בית המקדש. יהודים רבים התקבצו אליו מארצות רבות ושונות, עד שהכליף הספרדי יזיד ציווה להביא אותו לפניו, ושאל אותו כיצד הוא מעז למרוד במלכי האומות הגדולות והחזקות. שריע הבין כי כלתה אליו הרעה, וטען כי כל מעשיו היו רק מהתלה, כדי להתל בעם ישראל. הכליף שחרר אותו, ושריע המשיך במהתלותיו, אלא שבניגוד לאבו עיסא, שהיה מחמיר גדול, שריע היה "מיקל" גדול, וביטל הרבה מצוות מן התלמוד.

אנשי תדמור הריצו שאלה לרב נטרונאי גאון, האם מותר לקבל את חסידי שריע או להתחתן איתם, ורב נטרונאי השיב שכיוון שהינם יהודים גמורים אין לדחות אותם, אלא יש לקרבם, ובלבד שיתחרטו על מעשיהם ויקבלו עליהם להיות כשאר אחינו בני ישראל.